 |
24-06-2014, 13:33
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,326
|
|
תגובה משעשעת ויש אמת באבחנה בסופה. פירטתי במאמר למה הספר ראוי בעיני כשי לבוגרי הקורס. לטעמי הר ציון בימיו בצנחנים רוי להוות מודל לחיקוי לפיקוד הזוטר. יתרה מכך בהענקת הספר לבוגרי קורס קציני החי"ר יש משום הכרה ברורה בפועלו:
אני מצרף מאמר שכתב תא"ל עוזי עילם אודות מאיר הר ציון ז"ל שמבהיר הרבה יותר טוב ממני מדוע פועלו של הר ציון ראוי להכרה ולכך שיחנכו על פיה בצה"ל:
http://www.haaretz.co.il/.premium-1.2271134
התרומה הייחודית של מאיר הר ציון\ מאת עוזי עילם
איש הצנחנים שהיה לאגדה עוד בחייו, מאיר הר ציון, הלך לעולמו ביום שישי שעבר. רבים וטובים ספדו לו, וציינו אותו כלוחם נועז וכדוגמה ומופת של גבורה לדורות של לוחמים. אך מעבר לאומץ הלב ולהעזה שבחציית הגבול בסיורים רבים מני ספור והשתתפות ברוב פעולות התגמול של שנות ה–50, תרם הר ציון תרומה ייחודית לתורת הלחימה של צה"ל. התפנית שהר ציון הביא לה נוגעת ללב לבה של התנהגות המפקדים בקרב. הכוונה היא למקומו ולתפקידו של המפקד בדרך אל היעד, ובהמשך - למקומו בקרב עצמו.
בהשראת הר ציון התקבעה החשיבות של יכולת הניווט של המפקדים בכל הדרגים. יכולת זו הביאה לביסוס מקומו של המפקד כמוביל, וכאחד שנמצא בראש הכוח.
עוד כנער היה הר ציון איש הטבע והסביבה. הסיורים וההתמצאות היו לחלק ממנו. התשוקה הבלתי נלאית לתור את הארץ לא הניחה לו, ואף הביאה לכך שבקיץ 1951, כשהיה בן 17, הוא ואחותו שושנה נפלו בשבי הסורי. הר ציון לא דיבר על החוויה הקשה בכלא הסורי, אבל תוצאותיה באו לידי ביטוי בגישה שלו לאויב. הר ציון לא היה מוכן לוויתורים ולפשרות. בפעולות התגמול הוא התעקש לבצע את המשימה במלואה, ולוודא שאיש מהאויבים לא נשאר בחיים. החוויה הקשה של הכלא לא הרתיעה אותו מלעבור את הגבול עם ירדן. בהיותו לוחם בנח"ל ערך עם בן כיתה מעין חרוד, אורי אופנהיימר, סיור מירושלים לעין גדי. זה היה סיור ללא אישור וללא ידיעת המפקדים, אך הוא נודע וזכה לתשומת לבו של רב־סרן אריאל שרון.
המשימה שהוטלה על שרון היתה להקים יחידת סיור מיוחדת, שתוכל לבצע סיורים ואף פיגועים מעבר לגבול. ראש הממשלה אז דוד בן גוריון והרמטכ"ל משה דיין היו מודאגים מהעדר רוח לחימה בצה"ל שלאחר מלחמת השחרור וביקשו להקים יחידה, שתהיה לדוגמה ולמופת ותביא לתפנית. שרון, שהיה לפני כן קצין המודיעין של פיקוד הצפון, הבין את חשיבות ההיכרות עם השטח והיכולת לנווט בו ולהגיע בבטחה ליעד; הר ציון ואופנהיימר היו בין הראשונים שגייס ליחידה 101.
בימים של טרום המדינה ובעת מלחמת העצמאות היה הניווט המומחיות הבלעדית של הסיירים. המפקדים הלכו בעקבות הסיירים, שהיו אמורים לדעת את הדרך, וככלל לא ראו הכרח לנווט בעצמם. מקומם של מפקדי הגדודים, ולפעמים אף של מפקדי הפלוגות במהלך הקרבות היה מאחור. עובדה זו הביאה לבעיות בקריאת הקרב ובצורך להישען על דיווחים של מפקדי המשנה. בהתחשב בתקשורת המוגבלת שעמדה אז לרשות היחידות הלוחמות, ברור שהיה למפקדים קושי להעריך נכונה את מצב הקרב ולתת פקודות נכונות.
בגדוד הצנחנים 890, שאליו צורפה יחידה 101, הופקו לקחים מכישלונות בולטים של יחידות צה"ל בתחילת שנות ה–50. אחד מהם היה פעולת תגמול של כוח גדודי מחטיבת גבעתי בכפר פַלָמֶה, מצפון מזרח לקיבוץ אייל. בין הסיבות לכישלון בניסיון הראשון של תקיפת הכפר היו טעויות בניווט. נותחה גם פעולה של גדוד 13 של חטיבת גולני, בפיקוד רחבעם זאבי. מדובר בכיבוש תל אל מוטילה, שהסורים תפסו במאי 1951, מה שנתן להם שליטה על כביש טבריה־מטולה. הקרב הקשה והממושך, שנהרגו בו 41 חיילים ו–70 נפצעו, נלמד ושונן בצנחנים, תוך כדי הדגשת מקומם של המפקדים בקרב.
לזכות שרון תיזקף החשיבות שהעניק לסוגיית הניווט כאשר בנה את יחידה 101. אמנם ניווט הוא מרכיב טבעי ומובן ביחידת סיור, אבל כאן היתה הכנה לשילוב שלו כחלק מ"ארגז הכלים" של המפקד. התרומה של הר ציון היתה בתפישה המבצעית המיוחדת של הכנה מדוקדקת, המותאמת לכל סיור בפני עצמו, אך מעבר לכך בלטה התפישה של הטלת האחריות לניווט ולהובלה אל היעד על המפקדים. בדרך שקטה ובלי להרבות במלים נתן הר ציון דוגמה אישית בקשר למקומו של המפקד בדרך אל הקרב ובקרב עצמו.
בשנים הראשונות לפעילות של גדוד 890, שהיה הגדוד היחיד בצנחנים, הועמדו המפקדים למבחן, ואלה שלא היו מסוגלים לנווט איבדו את תפקידם כמפקדים של יחידות המשנה. התקופה של פעולות התגמול היתה משופעת בסיורים מעבר לגבול של צוותים קטנים המורכבים מקצינים ולוחמים. זו היתה הזדמנות טובה למפקדים ללמוד באופן מסודר את תורת הניווט מבית מדרשו של הר ציון. השינון של תוואי השטח שבו צריך לנוע בעזרת המפות הטופוגרפיות והידיעה המדויקת של כל הצטלבות שבילים וכל שלוחת גבעה וצומת ואדיות היו תנאי הכרחי להצלחה בניווט.
בדרך זו, של פיקוד על פעולות סיור אמיתיות, ניתנה למפקדת גדוד 890, לשרון ולאהרון דוידי, אפשרות לעמוד על רמת המפקדים. המבחן העליון היה קשור ביכולת המפקדים להגיע בדיוק אל היעדים שבהם יהיה עליהם להילחם. חלק מהלקחים שהופקו במהלך הפעילות הזאת נגע גם ליכולת להביא את הכוחות לנקודה המדויקת שבה צריך להתחיל בלחימה. כפי שלמדנו בפעולת "חץ שחור" ברצועת עזה ב–1955, טעויות בשלב האחרון של הניווט עולות במחיר דמים.
עוז רוח ואומץ לב בקרב והיכולת לתפקד תחת אש ולהמשיך את תנופת הלחימה של הכוח הם חשובים, והדוגמה האישית של מפקדים בצה"ל תורמת לחינוך של דורות המפקדים שאחריהם. המעבר מהתפישה של מלחמת העצמאות ותחילת שנות ה–50, ולפיה הסיירים הם המובילים את הכוח, אל המורשת של מאיר הר ציון היא השינוי האסטרטגי. גם היום, בעידן התקשורת המשוכללת ומסכי הפלזמה, מקומו של המפקד בראש לוחמיו, שם ביכולתו להבין טוב יותר את פני הקרב, ומן הדין שהתורה שהוריש לנו הר ציון תוסיף להנחות אותנו גם בעתיד.
תא"ל במיל' עילם היה קצין בגדוד 890 בתקופת פעולות התגמול, וכיהן כסגן של הר ציון בעת הקמת הסיירת הראשונה של הצנחנים
("הארץ", 16.03.2014)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
