במקור נכתב על ידי NaDaVl
הממשל האמריקאי לא "סולד לחלוטין מעימותים ומלחמות", הוא היה מוכן לנקוט במהלכים צבאיים כשנדרש להם, תוך גיוס קואליציה רחבה למהלכים אלו. הממשל הנוכחי אולי תקף בשטחן של יותר מדינות זרות (עיראק, סוריה, אפגניסטן, תימן, סומליה, פקיסטן, לוב -אם רק לציין את אלו שזכורות לי) מאשר כל ממשל אחר בהיסטוריה האמריקאית. לרבות יוזמה של לפחות 2 קמפיינים אוויריים רחבי היקף בעיראק-סוריה ולוב.
כל אחת מהתקיפות הנ"ל לא היוותה עבור ארה"ב סכנה להתלקחות מלחמה, או למבצע צבאי נרחב, כתוצאה מהתקיפות.
הבירוקרטיה והזמן שנדרשים בגיוס קואליציה שכזו, שגם ככה חלשה פי כמה(ראה ערך דעא"ש וסוריה/עיראק)מאשר ארה"ב מובילה היא בעצמה את המבצעים ולא מעבירה אותם למיקור חוץ,
לחלוטין לא אפקטיביים.
ההעדפה לפתור בעיות בהידברות סביב שולחן המשא ומתן היא מובנת מאליה, ולדעתי גם ממשלת ישראל אמורה להיות שותפה לה. אין בכך דוקטרינה חדשה של הממשל הנוכחי, אלא כל ממשל אמריקאי (לכל הפחות) הצהיר שזו ההעדפה שלו.
כן אבל לא כשיש אפשרות טובה יותר בדמות המשך והחרפת הסקנציות ואיום ממשי בפעולה צבאית-שהיו משיגים תוצאה טובה יותר.
צריך לדעת מתי נכון הפיתרון הדיפלומטי ובאיזה מצבים זה הצבאי.
יש לי דוגמא מצויינת. אפשר לראות שכאשר נעשה שילוב שכזה כנגד סוריה - פיתרון דיפלומטי בשילוב איום רציני וממשי בתקיפה צבאית, ולא איומי סרק שמשדרים סרק - כמו שנעשו כנגד איראן,
אז התוצאה הושגה והייתה חיובית.
תקשיב לאובמה, כי זה בדיוק מה שהוא אומר(ולדעתי) גם חושב. המשך הסנקציות והמשך האיום בהפעלת כוח צבאי לא היו יכולים להשיג מעבר למה שהושג בהסכם הזה. על איזה עקרונות לדעתך איראן הייתה מסכימה להתפשר בתרחיש כזה?
עצם העובדה שתרחיש זה אילץ את איראן להגיע לשולחן המשא ומתן, ברצון רב, תוך נקיטת וויתורים גדולים מצידה, מוכיח את התועלת שבאסטרטגיה הנ"ל, ושהיא למעשה עובדת.
אני מאמין שהחרפת הסנקציות, שהיו דוחקים אותה עוד יותר לפינה, היה מצליח להשיג עוד יותר - או לפחות לא פחות, מאשר הושג בהסכם, וזה בלי המתנה לאיראנים(שזהו החיסרון הגדול ביותר של ההסכם) - בדמות הסרת הסנקציות שיזרימו לה מאות מיליארדי דולרים, ולמעשה ינשימו אותה מחדש בזמן שהייתה על סף גסיסה.
|