שני עיטורים לשני חיילים ממלחמת ששת הימים - קרב גבעת התחמושת:

"תיאור המעשה: ביום ה-6 ביוני 1967, בירושלים, בקרב על גבעת התחמושת, כשהכוח נתקל באש אויב חזקה, יצא רב"ט ישראל צוריאל מתוך התעלה, בשטח חשוף וחיפה על הכוח, שנע בתעלה. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי"


"תיאור המעשה: ביום ה-6 ביוני 1967 בירושלים, בקרב על גבעת התחמושת, כאשר הכוח נתקל בהתנגדות קשה והתקדמותו נעצרה, יצא טור' איתן נאוה ז"ל מהתעלה וחיפה מהשטח החשוף על הכוח. על ידי כך איפשר לכוח שבתעלה להמשיך בהתקדמותו. הוא רץ חשוף, כשוא מלווה ומחפה על התקדמות הכוח בתעלה, עד שנפגע בכדור אויב ונהרג. על מעשה זה הוענק לו : עיטור הגבורה ניסן תשל"ג אפריל 1973, משה דיין, שר הבטחון"

שני התיאורים דומים מאד - האם רק העובדה שאיתן נהרג היא הגורם לכך שהוא קיבל עיטור גבוה יותר?

גילוי נאות:
מכיר מקרוב מאד את ישראל צוריאל, כששאלתי אותו את השאלה הזו התשובה שלו היתה - "מה כבר עשיתי, רק יצאתי החוצה וכיוונתי את הטנק". (הוא זה שאמר את המשפט המפורסם בשיר גבעת התחמושת "לא יודע למה קיבלתי צל"ש - סכ"ה רציתי להגיע הביתה בשלום")

השאלה שלי היא על מקבלי ההחלטות. אין כאן המעטה מגודל המעשה של איתן נאוה ז"ל. רק שאלה עד כמה מקבלי ההחלטות מושפעים מגורמים נוספים\חיצוניים.

כמו כל שיפוט לצורך מתן עיטור/פרס/תעודה, בוודאי שמפקדים מושפעים משלל נסיבות, ולעולם הפרשנות תהיה כפיפה לשיקולם כבני אדם. מה שייראה בעיני אחד כהתנהגות מופתית ייראה בעיני האחר כהתנהגות מתבקשת ובסיסית. שקילה בדיעבד של הסיבות למתן עיטורים לעולם תהיה בעייתית לאור זאת.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ser11 (הוא זה שאמר את המשפט המפורסם בשיר גבעת התחמושת "לא יודע למה קיבלתי צל"ש - סכ"ה רציתי להגיע הביתה בשלום")

את המשפט הזה אמר יקי חיימוביץ (חץ)

דוד שלום קיבל את עיטור העוז על פיצוץ הבונקר

שניהם קיבלו את עיטור העוז על פיצוץ הבונקר:
http://www.gvura.org/a3909-%D7%98%D...%91%D7%99%D7%A5

http://www.gvura.org/a4216-%D7%98%D...%93%D7%95%D7%93

לפי הערך של ויקיפדיה של השיר, אתה צודק, ודוד שלום אמר את זה.
אך ממקורות אחרים אני מכיר שזה יקי.
כנראה שלא נדע

אני כיוונתי לשאלה העקרונית

באופן עקרוני אני חושב שלא ניתן לשפוט משורה לקונית בתיאור העיטור.
מאחורי השורה הזו יש תחקיר מלא.
סביר להניח שיש הבדלים בין פעולות השניים (משך החשיפה לאש, כמות האש, התרומה לקרב וכו').

אם זאת, אני לא שולל בכלל שיש השפעות חיצוניות ולא קשורות (פוליטיקה, קרבות בין יחידות, אגו וכיסויי תחת).
וגם יש סתם מפקדים צנועים/קמצנים שחושבים שזו הייתה המשימה ולא רוצים להמליץ על צל"שים.

כמה דוגמאות מעניינות:
במבצע חלוץ, הטייסים קיבלו עיטור ולוחמי סיירת מטכ"ל לא למרות שהסתכנו באופן שווה (התוצאה הייתה אינפלציה של צל"שים במבצעים הבאים)

בחווה הסינית צנחנים רבים קיבלו צל"שים ועיטורים, אך איש מהכוחות המחלצים (כוח במבה וכו) לא קיבלו.

היה מפקד שאירגן לעצמו צל"ש על מבצע שלא השתתף בו אך אני לא זוכר מי זה היה

ניתן לתת לעצמך צל"ש?! זה נשמע לי מגוחך

בנוגע לצל"שים לפחות בשנים האחרונות - הרבה פעמים בשל פוליטיקה והעלאת מוראל בקרב יחידות ויחידים. זה פשוט נראה טוב אחרי מלחמות.

בד''כ איפה שהיו הכי הרבה פאשלות, שם יהיו צלש''ים..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

לא יודע איך זה בצורה כוללת ואני מניח שלכל מקרה יש כל מיני שיקולים וטעמים, אישיים, יחידתיים ומערכתיים.

מפקד היחידה מזמן ומודיע. הכל נראה ונשמע לא מציאותי. מפקד בכיר בחיל מזמן למשרד, מאשר את הענין ושואל למה מגיע. נבוך, עונה שאין מושג, לא עשיתי משהו מיוחד. מייד צוחקים כי זה נשמע כמו ריפלי של הציטוט המפורסם, אבל באמת. ואז יש טקס וזה נראה כמו הצגה שאתה סטטיסט בה. אבל אחרי אתה מרגיש אחרת קצת והיחידה שלך גאה, החברה יורדים עלייך,ההורים בשמיים והאחים הקטנים מעריצים ואתה מבין למה זה כן חשוב. אח"כ הכל חוזר לשגרה ושוכחים (חוץ מאמא).

אני מכיר צלש"ים שמי שקיבל לא היתה לו דרך אחרת לעשות מה שעשה אבל מבחוץ זה נראה חריג. התכוננת למשהו שנה, תוך כדי נפלת ונחבלת חזק, כואב אבל ממשיכים כי זה החינוך. אח"כ מתברר שזה היה שבור. מי יתבכיין במצב כזה? לחייל, הצל"ש הוא הערכה, למפקדים הבכירים הוא סמל לאנחת הרווחה שהכל לא התחרבן, למערכת חשוב שהענין הושלם.

או צל"ש יחידתי. כולם עובדים קשה מאוד הרבה זמן על דברים חשובים. כמו שריר שמתאמץ. הצל"ש בסוף הוא כמו מדליה או מגן הוקרה בסוף תחרות ספורט אבל צבאית.

זוכר שבעקבות אירוע ניצנים (1990), שבו חיל האוויר וכוחות הקרקע הצילו את המצב בעקבות הגעה של סירת פח"ע לחוף בעקבות תקלות בתפקוד הכוחות בים מיהרו בחיל הים לציין לשבח את מפקד ד-814 שתפקד מצוין באירוע אופנוע הים בראש הנקרה שאירע לא הרבה זמן לאחר מכן. בהיתקלות בצפון תותחן החרטום היה מוכשר/בר מזל ופגע במחבל על האופנוע בצרור הראשון (הסרטון של הפליר הוקרן אז הרבה בחיל). לא אומר שלא הגיע ח"ח למפקד, אבל היו השמדות פח"ע קודמות בים שבהן לא חולקו צל"שים ובחיל היתה תחושה שהעיטור נועד לשפר את מצבנו מול צה"ל הגדול.

כאן יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי (ז. ז'בוטינסקי, 1930)