[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/5_8_2005/images/koteret_trozki1.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/5_8_2005/images/koteret_trozki.gif]

כשהיה בן 17 התגלה לואדים אקסלרוד הסוד המשפחתי השמור מכל: סבא רבא שלו הוא לא אחר מאשר ליאון טרוצקי, שותפו של לנין למהפכת אוקטובר, שגורש ונרצח במקסיקו
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/5_8_2005/images/rf.gif]
שנה וחצי אחר כך שינה ואדים את שמו לדוד, עלה לישראל, חזר בתשובה והפך ליד ימינו של הרב כהנא
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/5_8_2005/images/rf.gif]
אולם כשנכשל נסיונו לעמוד בראש כהנא חי לאחר רצח כהנא, עזב את התנחלות תפוח וירד למחתרת בבית"ר עלית
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/5_8_2005/images/rf.gif]
עכשיו הוא מדבר לראשונה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/5_8_2005/images/rf.gif]
על סבו: "זה אדם שהרבה יהודים סבלו ממנו. אני חושב שסביבו, סביב אישיותו, נהרגו מיליונים. למה אני צריך לאהוב אותו?"
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/5_8_2005/images/rf.gif]
ועל הקשר המשפחתי: "תכונות אופי לא עוברות בתורשה"

מאת: אמיר שואן
צילום: שלומי כהן

עשר שנים חלפו מאז ירד דוד אקסלרוד למחתרת. הוא עזב את היישוב תפוח שבשומרון, נטש את העימותים הרבים עם השכנים הפלסטינים, התרחק ממאבקי הכוח שהיה שותף להם בהנהגת תנועת כך ועבר להתגורר בבית"ר עילית. אקסלרוד (44) החליט להתמקד בעבודתו כרתך ולגדל את ששת ילדיו ביישוב החרדי. הוא אפילו התנתק מהטלפון ופקד על מקורביו לא להסגיר את מקום הימצאו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/5_8_2005/images/axlrod.jpg]

אקסלרוד. "אם היינו נצר למשפחתו של הגנגסטר באגסי סיגל, גם היינו צריכים להתגאות?". צילום: שלומי כהן

המדקדקים יוכלו למצוא בהתנהגותו קווי דמיון לסבא רבא שלו, המהפכן הקומוניסטי ליאון טרוצקי, שותפו של לנין להנהגת המהפכה הבולשביקית ברוסיה, שנאלץ לנטוש את ארצו והפסיד את ההנהגה. מיליונים ברחבי העולם אולי היו גאים בייחוס הזה, אולם אקסלרוד ממהר להבהיר שמבחינתו זה לא הדבר שהוא צריך לנפנף בו. להפך.
"אז מה אם הוא דמות היסטורית?", הוא אומר מיד בתחילת הראיון. "הוא עשה רק רע, לא עשה טוב, למה אני צריך להתגאות בו? קראתי איזה מאמר שהוא כתב, היתה לו הרי רכבת משוריינת כזו שאיתה היה מסתובב בחזית, הוא היה שר הביטחון. כוחות ההתנגדות למהפכה חתכו את הפסים באיזשהו מקום, התמקמו וניסו לתקוף אותו.
"ברכבת היה לו כוח של מלחים, אבל הוא לא היה מרוצה מרוח הקרב שהפגינו ומהדרך שבה ניהלו חלק מהם את מתקפת הנגד. לכן הוא קיבל שתי החלטות: לצייד את אלה שהתנהגו בגבורה בנשק אישי עם הקדשה שלו, ולהוציא כל לוחם עשירי להורג, כי בכל זאת הם נכשלו בקרב. אז אני צריך להיות גאה בו? מיליונים של גויים נהרגו בגללו, ולמיטב ידיעתי גם המון יהודים נרצחו בגללו. מבחינתי האיש הזה היה פושע לפחות כמו שרון היום, שמבצע את ההתנתקות".

הילדוּת
"קרבות סכינים"
ליאון טרוצקי, סבה של אמו, היה האיש השני בחשיבותו, אחרי לנין, בהנהגת מהפכת אוקטובר ברוסיה ב-1917. לאחר שהקים את הצבא האדום והנהיג אותו לניצחון במלחמת אזרחים עקובה מדם, סולק טרוצקי ב-1927 מהמפלגה הקומוניסטית בידי סטאלין, שניצח אותו בקרב על ההנהגה וביסס עצמו כרודן היחיד של המעצמה החדשה.
הניצחון על טרוצקי ואנשיו נתן את האות למסע הרציחות ההמוני של סטאלין, שחיסל עד מותו עשרות מיליוני בני אדם. את טרוצקי, בגלל ההערצה אליו, לא היה ניתן לחסל מיד. הוא גורש מברית המועצות, וב-1940 נרצח במקסיקו. חיי משפחתו, שנותרה ברוסיה, הפכו לסיוט מתמשך - הם נעצרו, הוגלו, שני בניו נרצחו, בתו הבכורה נפטרה משחפת והצעירה התאבדה.
לאחר גירושו של טרוצקי נמחקו חלקו ותפקידו במהפכה הבולשביקית מספרי ההיסטוריה בברית המועצות. אוהדיו חוסלו ושמו הפך למעין קללה מסתורית שאסור להזכירה.
סרגיי, הבן הצעיר, נאסר והוגלה לסיביר, שם פגש את אשתו השנייה, הנרייטה, ויחד הם הביאו לעולם את בתם, יוליה. ב-37', כשהיתה בת שנה, הוצא סרגיי להורג בפקודת סטאלין. בארץ הקרח פגשה יוליה את אלכסנדר אקסלרוד, ובשנת 61' נולד בנם היחיד, ואדים, לימים דוד.
בילדותו, מספר אקסלרוד, סבל מאנטישמיות: "האנטישמיות ברוסיה היא מנהג קבוע. היא לא יותר קשה מבכל מקום אחר, אבל היא בהחלט גסה יותר. בבית הספר היתה איתי עוד יהודיה, אבל לא התחלקנו במכות כי היא היתה חמודה ומאוד מקובלת. כנראה שבין הבנות האנטישמיות לובשת צורה אחרת. בין הבנים זה מכות, זה כסאח, חייתי באיום יומיומי. כשאני שומע שמדברים בארץ על זה שילדים הולכים עם סכין לבית הספר, אני צוחק. אני הייתי הולך כל היום עם סכין, והיתה לי סיבה טובה. השתתפתי בקרבות פנים מול פנים. הם תמיד היו בעדיפות מספרית, אז אני הייתי צריך להיות מיומן בשימוש בסכין".
רק כשהיה בן 17 נודע לו בפעם הראשונה על ייחוסו המשפחתי, כשהוריו ביקשו רשות להגר והיה נראה שיאפשרו להם לעזוב. "רק אז הם החליטו לספר לי על סבא רבא שלי. הייתי בהלם. רצו לי מיליון דברים בראש, ופתאום הבנתי כל כך הרבה דברים. ידעתי שסבתא ואמא היו בסיביר, שהיו במאסר ובגלות, אבל לא ידעתי למה. פתאום הכל התבהר לי בבת אחת.
"בסוף הגיע אישור היציאה. עזבנו את מוסקבה ועברנו למחנה מעבר בווינה. אבא, אמא וסבתא העדיפו להמשיך לארצות הברית, ואותי שכנעו להשתתף בטיול לישראל, שבו אפגוש בני נוער. ההורים וסבתא השתכנו בדירה מפוארת בניו יורק. אבי, אלכסנדר, דוקטור לכימיה, השתלב במפעל תרופות. במושגים שלו זה היה כמו זנות. הוא היה חוקר גדול שחקר תיאוריות, ושם זה היה מדע לשם ייצור. אמא עבדה כמהנדסת בפיתוח ובייצור תרופות. אני השלמתי קורס במחשבים והתחלתי לחזור בתשובה".

העלייה לארץ
"חייתי בעוני מחפיר"
במהלך ביקורו הקצר בארץ הגיע אקסלרוד לחברון ובה גם התקרב לחסידות חב"ד. הנער הסקרן, שעדיין היה נסער מהגילוי על סבו, הקדיש עתה שעות לקריאת ספרי חסידות. ב-79', לאחר שנה וחצי בלבד בארצות הברית, עזב את משפחתו וחזר לישראל. "זה לא היה נראה לי חריג לעזוב את הבית. אני חושב שההורים חשבו שזה מין טיול. אמרתי שאני נוסע לעד, אבל הם לא לקחו את זה ברצינות. חשבו שזה מרד נעורים".
אז עלית מתוך ציונות?
"אם ציונות אומרת שהמדינה צריכה להיות יהודית, אז אני ציוני. עליתי בעיקר כי הסוכנות התנפלה עלי. היום אני רוצה לתבוע אותה".
את הסוכנות?
"כן. אמרו לי שזה מקום שהיהודים הם הרוב בו, שטוב להיות בו יהודי. היום אני רואה שההחלטה על גירוש יהודים מהארץ היא לא בידי יהודים. עבדו עלי".
אקסלרוד, שעם עלייתו ארצה כבר חבש כיפה וטיפח פאות, נקלט בכפר חב"ד. "דיברתי עברית מעורבת בארמית, אוצר המילים שלי היה מהגמרא, אבל התגעגעתי לחברון, אז חזרתי לשם. גרתי ברווקיה ועבדתי בבניין. חייתי בעוני מחפיר. כמה חודשים לפני הגיוס, למשל, הסוליה של נעלי העבודה שלי נפלה והייתי צריך לקשור אותה בחוט ברזל. החלטתי לא לקנות נעליים חדשות כי הצבא ממילא ייתן לי.
"כשהגעתי לבקו"ם שאלו אותי 'מה אתה רוצה?', אמרתי 'אני רוצה משהו הכי קרבי, בשביל להרוג את האויב'. ברגע שאמרתי את זה הסתיים הראיון ואמרו לי 'אתה הולך לשריון'. בפלוגה שלי היו 11 טנקים, כשעשרה מהנהגים היו עולים חדשים. נהג לא צריך להבין יותר מדי, שמאלה, ימינה, עצור, זהו".
היית חוזר היום לרוסיה?
"בשום פנים".
אז אולי בכל זאת יש משהו בארץ.
"אני לא אמרתי שהארץ רעה, אני לא אעזוב, הם יצטרכו לעזוב".
מי?
"הערבים".

ההתקרבות לכהנא
"זה פשוט זרם"
כמעט מיד עם בואו לכאן נרתם אקסלרוד למאבק בפינוי סיני, שעליו הוחלט בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים. הוא הגיע להתנחלות עצמונה, שבה התקבץ אז הגרעין הקשה של הימין הקיצוני, ופגש את אשתו, ענת. הוא הגיע לתגבר את המעוז המיליטנטי של מתנגדי הפינוי. היא היתה בת שירות לאומי שבאה להתנדב והתאהבה בעולה החסון, הכריזמטי וה"אלים למדי", כפי שהיה אז, לדבריו. "היה שם כסאח מטורף וזו היתה הצלחה מדהימה. כולם לקחו אותנו מאוד ברצינות. השב"כ, המפנים ובעיקר בני היישוב בחברון.
"אחרי פינוי עצמונה החלטנו להיאחז בפיסת חוף, שכיניתי בשם 'מעוז הים' (כשם המלון בגוש קטיף שפונה לאחרונה - א.ש). הובלתי קו משלי. לא יודע מי אלה שקראו כך למקום היום, אבל אני קראתי לו ככה בעיקר בגלל שהוא היה על החוף. לא היינו שם הרבה זמן כי אחרי הכניעה בסיני עברתי לקרית ארבע, ושם התקרבתי לרב מאיר כהנא. בעצם זה היה דבר די טבעי בשבילי, חוג החברים שלי הורכב כולו מתלמידים שלו, וזה פשוט זרם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/5_8_2005/images/axlrod1.jpg]

אקסלרוד מובא למעצר, 1989. צילום: זום 77

"עבדתי עבור התנועה, שרצה אז לכנסת, הייתי נהג, מלווה בנשק, איש תחזוקה. להבדיל מאחרים שחיים מהפעילות, צריכים לפרנס משפחות גדולות ומקבלים כמה אלפים בחודש, לי תמיד הפריע לקבל כסף מהתנועה. או שעזרתי חינם או שקיבלתי שכר בגובה דמי אבטלה".
אפילו בקרית ארבע נמצאו מתנגדים לכהניסטים, ואקסלרוד וחבריו מצאו עצמם עוברים בזה אחר זה לתפוח, יישוב חדש שהם בלבד אכלסו, בלי אופוזיציה ובלי הפרעות.
"אנשים בחברון ובקרית ארבע התעקשו לפעמים להיראות שומרי חוק ולא אלימים. ראיתי שאני משקיע מאמצים כדי להתגונן נגד הלחץ הזה, ושאלתי אם בשביל זה באתי לכאן, בשביל להיאבק ביהודים?".

הקרב על כהנא חי
"זה היה מגעיל מדי"
הצעיר העקשן והאידיאליסט התחבב במהרה על הרב כהנא ושימש כיד ימינו. הרב קידם אותו בהיררכיה הכהניסטית ואקסלרוד הפך למנהל הטכני של התנועה, האיש האחראי לתכנון אירועי התנועה ולהפקתם.
ב-89' הוא הורשע לראשונה. האשמה: קשירת קשר לביצוע חבלה בנסיבות מחמירות. "עבדתי אז בבניין. המפקח עלי היה מהנדס אמריקאי גדול ממדים בעל קול בס. יום אחד שמעתי אותו מתווכח עם מישהו, אומר לו שזה שטח פרטי ושייצא מהמקום. חשבתי שהאיש השני מתווכח איתו בערבית, והתרשמתי שהוא הולך להרוג אותו.
"התמונה היתה כזו: שניים-שלושה ערבים שאין לגביהם ספק ובן אדם נוסף שהחזיק שתי אבנים בידיו וניסה להתקרב למהנדס. זינקתי עליו וכשנחתתי ראיתי שהגיע עוד שכן, שראה את ההתרחשות מהמרפסת ועשה את הדבר הכי טבעי שאפשר - נתן לו מכה בראש.
"הם קיפלו לו את הידיים והסתבר שהוא בכלל לא ערבי אלא סתם יהודי שחום עור. בכתב האישום נכתב: תושבי קרית ארבע חשבו לרגע שמישהו ערבי והיכו אותו מכות רצח. קיבלתי שבעה חודשים במעשיהו".
עם הזמן צבר אקסלרוד מספר רב של תיקי הפרת סדר ומעשי תקיפה וחבלה ברכוש הערבים. הוא נעצר עשרות פעמים ונידון שלוש פעמים לתקופות מאסר שונות.
ב-1990, כשהרב מאיר כהנא נרצח בידי מתנקש מוסלמי בעת שנשא הרצאה במלון מריוט בניו יורק, אקסלרוד, כמו סבו 90 שנים לפניו, ראה עצמו יורש לגיטימי למנהיג המייסד. אך כך גם בנו של המנהיג, בנימין זאב כהנא, שנרצח עשר שנים לאחר מכן עם אשתו, טליה, בפיגוע ממארב סמוך לעפרה.
"אחרי הסתלקותו של הרב התברר עד מהרה שרסיסי התנועה מסוכסכים בינם לבין עצמם ומשקיעים זמן רב מדי במחלוקות פנימיות. היום, 15 שנים אחרי, אני מסופק אם תמצא אדם שהיה שם ויוכל להסביר לך על מה היה הוויכוח, כי הוא פשוט היה סתמי".
לאחר הרצח התפצלו אקסלרוד ובנימין כהנא מכך והקימו את "כהנא חי". שני הטוענים לכתר המנהיגות נדרשו להוכיח מי מהם חזק יותר, קיצוני יותר, אלים יותר. השיטה: מוציאים הודעה לתקשורת הרומזת על תקיפה קרובה של אחד הכפרים הערביים באזור. בתוך דקות מגיעה חסימה של צה"ל ליישוב והפעילים 'נאלצים' לחכות בשער המקום ובינתיים הם מתלהמים מול הצלמים והעיתונאים, מין עימות פוליטי נוסח כך.
באחת הפעמים איחרה החסימה להגיע וכהנא ואקסלרוד חדרו לכפר, השתוללו בו, ניפצו עשרות חלונות, תקפו פלסטינים וחתכו צמיגי מכוניות. בעקבות הוונדליזם הם נעצרו ונאסרו לחודשיים.
אולם שוב, כמו סבו הגדול, אקסלרוד הוא זה שמצמץ ראשון במלחמה על המנהיגות והחליט לוותר: "המאבק הזה פשוט היה מגעיל מדי בשבילי".
לא טבעי שיתעורר מאבק כזה?
"זה טבעי כמו שאגרוף הוא טבעי, גם כשאנחנו משקרים זה טבעי".
נחשבת לאחד הפעילים האלימים, זה באמת היה שווה?
"כשהחבר'ה רצו להפעיל איזושהי אלימות הם פנו אלי. הייתי במצב שלא עסקתי בקידום עניין אלא בהגנה על האפשרות שאקדם את העניין. אם אני משקיע 90 אחוז מהאנרגיה שלי להגיע למצב ולעמדה שמהם אני אקבע איזה דבר אנחנו עושים ואז לדבר עצמו יישארו רק עשרה אחוזים, אז בשביל מה לי? אני יכול לעשות את זה לבד".

הייחוס המשפחתי
"את אמא זה מעצבן"
הכהניסטים בתפוח התחלקו בין אוהדי בנימין לאנשי דוד. לאקסלרוד נמאס מהעימותים והוא החליט לעזוב, אך בינתיים נשאר בתפוח בעיקר כי התקשה למצוא פתרון מגורים במקום אחר.
הבחנת בקווים משותפים בין הדרך שלך בימין הקיצוני בארץ לבין הסיפור של סבך בשמאל הקיצוני ברוסיה?
"תכונות אופי לא עוברות בירושה. זה ידוע כבר הרבה זמן במדע. אני לא יודע עליו הרבה, קראתי דברים שהוא כתב, לא הרבה, אבל קראתי. ממה שקראתי, הוא עשה עלי רושם בסך הכל של אנאלפבית, בן אדם סתמי, בעל ידע כללי מאוד ושטחי, והוא גם היה דמגוג".
יש לו מאות אלפי מעריצים ותלמידים בעולם גם היום.
"נו, אז מה, שתהיה להם רפואה שלמה. הכרתי מעריץ אחד שלו, זה שהיה שומר ראשו. פגשתי אותו בניו יורק לפני 20 שנה, הוא כבר היה אז בן 70. הוא התנצל בפני שלא הצליח לשמור על סבא שלי. הוא אמר לי שהוא הזהיר את סבא שלי שאסור להכניס לבית את האיש שבסופו של דבר רצח אותו, וחזר על כך שזאת לא אשמתו, כאילו שזה אכפת לי".
אשתקד עלתה לארץ אמו של אקסלרוד, יוליה, והתיישבה בירושלים. לדבריה, כדי להיות ליד בנה ונכדיה. "ישראל היא מדינה אידיוטית. ההתחרדות של דוד היא הטרגדיה של חיי", היא אמרה.
דוד, גם היום אתם מתווכחים?
"תמיד. היא כל הזמן חוזרת על העניין הזה, כמה לא מוצלח כאן, כל דבר".
גם אמך לא מתגאה בסבא שלה?
"לא. היא כל הזמן אומרת כמה זה מעצבן אותה לדבר עליו. אני חושב שאי אפשר להתגאות בבן אדם כזה. אם היינו נצר למשפחתו של הגנגסטר באגסי סיגל, גם היינו צריכים להתגאות? מה, שהוא שדד? להסתובב עם המורשת של שוד בנקים? של הברחות קוקאין?".
אבל טרוצקי לא היה פושע.
"תשמע סיפור. אבא שלו, שהיה כבר זקן, כתב לו פעם שהוא היה רוצה לבקר אותו אבל אין תחבורה וגם אין לו נעליים. אז הוא ענה לו שהוא יקבל נעליים כמו כל אזרח ושיחכה בסבלנות. זה לא פשע?".
ובכל זאת, אחרי ששמעת על הקשר המשפחתי הזה נעשית חרדי והתייצבת בקצה הימני-קיצוני של הציונות.
"מעמדו ההלכתי של סבא שלי הוא של חוטא ומחטיא ומסית ומדיח. אם יכול להרגו בחרב לא יכול לסובב את מיטתו, כך אומרת עליו ההלכה".
פרש.
"זה אדם שהרבה יהודים סבלו ממנו. אני חושב שסביבו, סביב אישיותו, נהרגו איזה כמה מיליונים. למה אני צריך לאהוב אותו? שילך כפרה".

ההתנתקות
"חייבים להתנגד בכוח"
לאחר רצח רבין נערכו בכפר תפוח חגיגות שמחה שתועדו במצלמות הטלוויזיה ובמיקרופונים של הרדיו. אקסלרוד נשמע אז אומר לכתב קול ישראל גיל ליטמן: "כל כלב ביג'י יומו. זה לא יהודי שנרצח, זה בוגד שחוסל". על דברים אלה הוא נחקר ביחידה לחקירת פשעים חמורים במשטרה ונקנס ב-3,000 שקל, קנס שעליו הוא ממשיך לערער עד עצם היום הזה.
אקסלרוד מעדיף לשמור היום על אנונימיות. בפעם הראשונה ששוחחנו בטלפון הוא חשש להיפגש וביקש כמה פעמים שאוכיח שאיני סוכן שב"כ מוסווה. לאחר כמה שיחות הגיע למערכת העיתון לבדוק את תעודת העיתונאי שלי. במשך שנים הוא סירב להתראיין, אך השבוע החליט לעשות חשבון נפש ולשחרר קיטור: "אבל גם לי יש גבולות", הוא מסכם. "אני, למשל, לעולם לא אודה שההצטרפות שלי לכהנא היתה בגלל מרד".
בחודשים האחרונים עסוק אקסלרוד בנושא ההתנתקות. בכורו, יוסף, הוא אחד מנערי הגבעות הפעילים ביותר. אקסלרוד מספר בגאווה שהוא נקרא כבר עשרות פעמים כדי לשחררו בערבות. הבת השנייה השתתפה בהפגנות הימין בכפר מימון. התוצאה לא איחרה לבוא: היא נשלחה למעצר בית.
לבנו השלישי, אגב, קרא בשם המחייב אלנקם, בעקבות רצח הרב מאיר כהנא. "גם אשתי נעצרה כמה פעמים, ולי אין בעיה עם זה, שתיעצר כמה שהיא רוצה. חוץ מזה, תודה לאל, לא היה מצב שנעצרנו ביחד ותמיד היה מי שידאג לילדים.
"לדעתי אריאל שרון הוא חסר סובלנות וגס. השיקולים הם פרגמטיים. לא אם אנחנו מוותרים על חלקי ארץ, אלא אם זה ייראה טוב או לא בעיני האמריקאים. הביאו היום אנשים עד הקצה, מכריחים אותך לבחור צד. שרון עושה את זה בצורה כל כך אכזרית שלדעתי ליהודי אמיתי תהיה רק אפשרות אחת איך להתנגד לפינוי - בכוח. ראיתם איך החיילים מתאמנים? זה גועל נפש, הולכים לשים אותנו בכלובים, כמו חיות".
אתה תגיע לגוש קטיף?
"כמה שיותר רחוק שאוכל".
יש לך תוכניות להתנתקות?
"אני כבר אמצא מה לעשות".
תיכף תגיד שגם אין לך סרט כתום על האוטו.
"לא, לא צריך להגזים, יש לי סרט כתום על האופנוע. שלא יחשבו, חס וחלילה, שאני בעד".

הטרגדיה של טרוצקי

בלי לנין המהפכה הבולשביקית ברוסיה לא היתה פורצת
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/5_8_2005/images/rff.gif]
בלי טרוצקי היא לא היתה מסתיימת בניצחון
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/5_8_2005/images/rff.gif]
המהפכן שהקים את הצבא האדום וניצח במלחמת האזרחים גורש ממולדתו כיהודי ובסוף ימיו הבין כי היהודים זקוקים למקום משלהם
לב דוידוביץ' ברונשטיין, שנודע בשם ליאון טרוצקי, היה מהדמויות היהודיות החשובות במאה הקודמת. המפכה הבולשביקית שהוביל ברוסיה עם לנין ב-1917 שינתה לא רק את השלטון אלא הביאה לשינויים, לטוב ובעיקר לרע, בעולם כולו.
בלי לנין המהפכה לא היתה פורצת. כשהחלה מלחמת האזרחים בין הבולשביקים למתנגדיהם, שזכו לתמיכת המערב, הקים טרוצקי יש מאין את הצבא האדום. במשך שלוש שנים הוא נע בקרון רכבת דרך קווי החזית, עורר את חייליו הרעבים והיחפים בנאומים מלהיבים וניהל את הקרבות נגד הצבאות "הלבנים".
האיש, שנשלח בילדותו ללמוד עברית, אמנם הושפע מהפוגרומים וממשפט מנדל בייליס (שהואשם ברצח ילד נוצרי), שעורר את שנאתו לשלטון הצאר, אולם כשאר המהפכנים ראה את פתרון בעיית היהודים בהתבוללותם. טרוצקי לא התכחש ליהדותו, אך סירב לראות בה דבר משמעותי. כשנפגש איתו יעקב מזא"ה, רבה הראשי של מוסקבה, וביקש ממנו לעזור ליהודי רוסיה, ענה טרוצקי שהוא בולשביק ומהפכן, לא יהודי. על כך ענה לו הרב: "הטרוצקים עושים את המהפכות, והברונשטיינים משלמים את החשבונות".
ואכן, בעוד סטאלין (הגרוזיני) נחשב לרוסי, לטרוצקי איש לא שכח את יהדותו. הנואם הגדול, האינטלקטואל המבריק והטקטיקן הצבאי המזהיר, שמאחוריו עמד הצבא האדום, הפסיד את השלטון לאחר מותו של לנין. מול תורת "המהפכה המתמדת" של טרוצקי, שדגלה בביטול גבולות ומדינות, העמיד סטאלין את "המהפכה בארץ אחת", היא רוסיה. טרוצקי הוצג כמערבי, כתלוש, כחסר שורשים, כשלכל ברור שמדובר בסך הכל ב"יהודי".
ב-1929 גורש טרוצקי מברית המועצות והחל נודד עם אשתו ברחבי העולם עד שקיבל מקלט במקסיקו. ב-1940 נרצח במכות גרזן בידי שליח של סטאלין שהצליח לחדור לווילה השמורה שלו ולזכות באמונו.
אם בתחילת דרכו לעג טרוצקי לנסיונות לשמור על קיום יהודי נפרד והתנגד לעמדת הבונד - תנועת הפועלים היהודית האנטי- ציונית - ממש כמו שהתנגד לתנועה הציונית, הרי שעם התגברות האנטישמיות באירופה שינה את עמדותיו והיה בין הבודדים שהבינו מיד את הסכנה הנאצית.
בראיון לעיתון יהודי שנערך עימו שלוש שנים לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה הוא אמר: "בין הווארטה (נהר בפולין) לבין הוולגה חיים שבעה מיליון יהודים. במלחמה הבאה הם יושמדו ראשונים".
למרות שעד סוף ימיו התנגד לציונות, הוא החל להבין שגם היהודים זכאים לטריטוריה משלהם.

ירון סחיש

http://hydepark.hevre.co.il/hydepar...asp?forum_id=99