 |
05-01-2005, 10:32
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 05.06.02
הודעות: 21,476
|
|
|
60% בעד ההתנתקות, 33% נגד
27% מהציבור תומכים בסרבנות הימין
יום רביעי, 5 בינואר 2005, 11:17 מאת: אפרים יער ותמר הרמן, הארץ
"מדד השלום": 6% מהציבור תומכים בשימוש בנשק לסיכול תוכניות הממשלה. 45% אינם חוששים מפגיעת הסרבנות ביכולת צה"ל. מצביעי המפד"ל ומר"צ סובלניים יותר לסרבנות ממצביעי שינוי
עוד בכתבה:
47% חוששים שהסרבנות תפגע ביכולת צה"ל»60% בעד ההתנתקות, 33% נגד»75% תמיכה בחידוש המו"מ המדיני»
אף שהציבור היהודי בישראל מתנגד ברובו הגדול לסרבנות של חיילים, הן כשמדובר בסירוב להשתתף בפינוי התנחלויות ובמיוחד כשמדובר בסירוב לשרת בשטחים, הוא נחלק לשני חלקים, כמעט שווים, בשאלה האם תופעת הסרבנות מסכנת את יכולת הביצוע של צה"ל, כמו גם בשאלת היחס שצה"ל צריך לגלות כלפי הסרבנים - לנקוט כלפיהם יד קשה או לגלות הבנה למניעיהם.
ברוח ההתנגדות לסרבנות מימין ומשמאל מצאנו, כבעבר, תמיכה רחבה ביותר בזכות המחאה של אזרחים החושבים, כי מדיניות הממשלה בנושא השלום פוגעת באינטרס הלאומי של ישראל, אך זאת רק בתנאי שהיא תיעשה במסגרת החוק. מיעוט קטן (כעשירית) תומך בזכות למרי אזרחי בלתי אלים, ומיעוט קטן עוד יותר תומך בזכות לנקוט מרי אזרחי אלים - למשל להתנגד בכוח לפינוי יישובים - ובזכות להשתמש בנסיבות מסוימות בנשק כדי למנוע את ביצוע מדיניות הממשלה.
במישור המדיני, נמשכת התמיכה של רוב הציבור היהודי בישראל בתוכנית ההתנתקות החד-צדדית, כשבמקביל רווחת ההערכה כי תוכנית זו אינה סוף פסוק, והיא רק צעד ראשון לקראת פינוי נרחב של יישובים יהודיים בגדה במסגרת הסכם קבע עם הרשות הפלסטינית. ובהקשר זה, אם כי הדעה הרווחת היא שהנאום ה"קשוח" שנשא אבו מאזן באחרונה, בו חזר על העמדות שהציג בשעתו ערפאת בנוגע לירושלים, ההתנחלויות, הגבולות וכדומה, היה רק נאום בחירות, הערכת הרוב היא כי הסיכוי להגיע להסכם קבע עם ממשלה פלסטינית בראשות אבו מאזן הוא נמוך.
47% חוששים שהסרבנות תפגע ביכולת צה"ל
אלה הממצאים העיקריים של סקר מדד השלום האחרון, שנערך בימים 28-27 בדצמבר 2004. לשאלה "האם אתה חושב שזו זכותם של חיילים מהשמאל לסרב לשרת בשטחים, כביטוי למחאה נגד הכיבוש?" השיבו 18% בחיוב ו-76% בשלילה (6% לא ידעו). לשאלה המקבילה על זכותם של חיילים מהימין לסרב לקחת חלק בפינוי יישובים בשטחים, כביטוי לאמונה כי אין לפנות יישובים יהודיים בשטחי ארץ ישראל, השיבו בחיוב 27% ובשלילה 68% (5% לא ידעו). כלומר, הציבור נוטה בבירור לשלול את תופעת הסרבנות על שני סוגיה, אם כי הסרבנות מימין זוכה בכל זאת ליותר תמיכה מסרבנות משמאל. ההבדל קשור, לפחות בחלקו, לעדיפות המספרית שיש למפלגות הימין על פני מפלגות השמאל.
האם אפשר להסביר את ההתנגדות הרחבה לסרבנות בחשש שהיא עשויה לסכן את יכולת הביצוע של צה"ל? מסתבר ששיעור המחזיקים בדעה זו - 47% - נמוך הרבה יותר משיעור המתנגדים לסרבנות, וכי שיעור זהה כמעט - 45% - חושבים שאין סכנה כזאת. יתר על כן, פילוח התשובות לשתי השאלות מראה, כי קיים קשר רופף בלבד בין הנכונות להתנגד או להכיר בזכות הסרבנות לסוגיה, לבין ההערכה כי היא עשויה לסכן את כושר הביצוע של צה"ל. נראה איפוא שהסיבות לתמיכה בתופעת הסרבנות או להתנגדות לה נעוצות בנימוקים עקרוניים, כפי שאכן מסתבר מהתשובות שהתקבלו.
אשר לשאלה: "האם לדעתך צה"ל צריך לגלות הבנה כלפי חיילים המסרבים פקודה הנוגדת את מצפונם, או שעליו לנקוט כלפי הסרבנים יד קשה?" מסתבר שכמחצית מהציבור היהודי (49%) מצדדים בנקיטת יד קשה, שעה ש-43% סבורים שצריך לגלות הבנה למניעי הסרבנים, על פי החלוקה הבאה: 30% סבורים שיש לגלות הבנה ללא הבחנה בין האופי המוסרי של הסרבנות משמאל ומימין, 3% שצריך לגלות הבנה רק כלפי סרבני כיבוש ו-9% כי יש לגלות הבנה רק כלפי סרבני פינוי.
60% בעד ההתנתקות, 33% נגד
ניתוח התשובות לשאלה זו על פי ההצבעה המפלגתית מצביע על כך כי, באורח פרדוקסלי לכאורה, מפלגות הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני קרובות בעמדותיהן זו לזו הרבה יותר מאשר למפלגות המתונות מימין ומשמאל, ובמיוחד למרכז. כך, לדוגמה, שיעור המחזיקים בדעה כי צה"ל צריך לגלות הבנה ללא הבדל אם הסרבנות היא משמאל או מימין, מגיע בין מצביעי מרצ ל-43% ובין מצביעי המפד"ל ל-46%, שעה שהשיעור המקביל בין מצביעי שינוי עומד על 10% בלבד. כלומר, שתי המפלגות ה"אידיאולוגיות", שבהן יש נטייה לתמוך בסרבנות - זו בסרבנות כיבוש וזו בסרבנות פינוי - מוכנות שצה"ל יגלה הבנה גם לסרבנות של מחנה היריב, ובלבד שהסרבנים המייצגים את האידיאולוגיה שלהן לא יטופלו ביד קשה. לעומת זאת, מצביעי מפלגה דוגמת שינוי, שאינה תומכת אידיאולוגית באף אחד משני סוגי הסרבנות, יכולים להרשות לעצמם לאמץ בסוגיה זו גישה של "אחריות ממלכתית", תוך תמיכה רחבה (78%) בנקיטת יד קשה.
הנטייה הברורה של הציבור היהודי לקונפורמיות, כפי שהיא משתקפת ביחסו כלפי תופעת הסרבנות, באה לידי ביטוי גם בהבחנה החדה שהוא עושה בשאלת הלגיטימיות של דפוסי מחאה מצד אזרחים, החושבים כי מדיניות הממשלה בנושא תהליך השלום פוגעת באינטרס הלאומי של ישראל. כך, שעה שקרוב ל-90% תומכים בזכות למחות במסגרת החוק (למשל: לארגן עצומות המוניות ולהפגין ברישיון), רק 11% מכירים בזכות לנקוט שיטות של מרי אזרחי לא אלים (למשל: להפגין ללא רישיון, לסרב לשרת בצבא, לא לשלם מסים וכד'), ו-8% תומכים בשיטות של מרי אזרחי אלים (למשל: להתנגד בכוח לפינוי יישובים).
ביחס לביטוי הקיצוני ביותר של מרי אלים, דהיינו שימוש בנשק "במצבים שאין ברירה, כדי למנוע מהממשלה לבצע את מדיניותה", עומד שיעור התמיכה על 6% בלבד. עם כל זאת, חשוב לזכור כי מאחורי אחוזים אלה - קטנים כפי שהם - מסתתרים מאות אלפי אזרחים ישראלים, המייצגים פוטנציאל לא מבוטל של איום על משטר החוק והסדר בדמוקרטיה הישראלית.
במישור המדיני, נמשכת היציבות הרבה בחלוקה בין הרוב התומך בתוכנית ההתנתקות (כ-60%) לבין המיעוט המתנגד לה (33%), כשלשאר (7%) אין עמדה בנדון. חשוב לציין כי התמיכה בתוכנית ההתנתקות נמשכת למרות, וכנראה גם בגלל, ההערכה הנפוצה (67%) שהתוכנית תהווה צעד ראשון לקראת פינוי נרחב של יישובים יהודיים בגדה, במסגרת הסכם קבע עם הרשות הפלסטינית. רק כ-19% מאמינים כי תוכנית ההתנתקות היא סוף פסוק, במובן זה שלא יהיו פינויים נוספים של יישובים בגדה, והשאר (14%) אינם יודעים. מעניינת לא פחות היא העובדה, שהדעה שתוכנית ההתנתקות אינה סוף פסוק היא חוצת מחנות, ומקובלת כמעט באותה מידה על בוחרי המפלגות המתנגדים לתוכנית ואלה שתומכים בה.
75% תמיכה בחידוש המו"מ המדיני
בהקשר זה, חשוב לציין גם כי התמיכה בחידוש המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים, שעליה הצבענו בעבר, נמצאת במגמה של עלייה, כך שכיום היא מקובלת על כ-75%. עם זאת, הציבור אינו אופטימי ביותר לגבי תוצאותיו של המשא ומתן. כך, שעה שפחות משליש (32%) מאמינים שהסיכוי להגיע להסכם קבע עם ממשלה בראשות אבו מאזן הוא גבוה מאוד או די גבוה, שיעור גבוה יותר (57%) סבורים שהסיכוי לכך הוא די נמוך או נמוך מאוד. כלומר, עוצמת השאיפה להגיע להסדר קבע עם הפלסטינים חזקה הרבה יותר מהאמונה כי אפשרות כזאת היא בת השגה.
מדדי השלום לחודש זה: מדד אוסלו למדגם הכללי הוא 38.5 (35.7למדגם היהודי), מדד המשא ומתן למדגם הכללי הוא 56.8 (55.6למדגם היהודי).
פרויקט מדד השלום נערך במרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב, בראשות הפרופ' אפרים יער והפרופ' תמר הרמן. הראיונות הטלפוניים בוצעו על ידי מכון ב.י. כהן באוניברסיטת תל אביב ב-28-27 בדצמבר 2004, וכללו 594 מרואיינים/ות, המייצגים את האוכלוסייה הבוגרת היהודית והערבית בארץ (לרבות יש"ע והקיבוצים). טעות הדגימה למדגם בגודל זה היא כ-4.5% לכל כיוון.
|
|
ראשי
צ'אט
) ילחמו כנגד כל צה"ל. כנראה שיש להם רוב רציני וכבד, עם אפאצ'ים וסופות, וצה"ל פשוט לא יוכל להתמושש איתם. אני מצטרף לצד המנצח.
מצב כלאיים
