18-05-2010, 19:43
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,222
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי g.l.s.h
בדיוק כמו שישנם אמנים שקשורים בחוזה עם אמרגן בשם ברל פייסנזון, שהסתובב עוד עם סינטרה, ולכם אין להם ביצים להתעסק עם יהודים. הבעיה בשלב הזה היא שישראל שפעם הייתה ילד מוחרם ע"י כמה מבריוני הכיתה, אבל ידעה היטב להלחם בהם בכוח ובמוח (ולכן לא חסרו מי שהיו מוכנים להחליף אתה מילה), נתפסת עכשיו כילד מוחרם, חלש וכזה שאם אתה תעז להגיד לו בוקר טוב, אז מייד מקהלת הבריונים תשים עליך אצבע. ומי רוצה אצבע עליו? ועדיין ישנם אמנים שבאים גם באים. בוא לא נשכח שאמנים בריטיים באו לכאן כבר בתחילת שנות ה-60, בעוד שרה"מ בריטי בא לכאן לראשונה רק באמצע שנות ה-80 (30 אחרי שבריטניה חדלה להוות כוח משמעותי) וגם אז לא התביישה להגיד שהיו לה חששות.
כמו שציינתי: יש לשים תג מחיר על אנשים כמו קוסטלו. אין לי מושג האם הוא הכה פעם את אשתו, מכור להרואין או שהיה פעם שיכור ואמר שה"פאקינג פאקיז מטנפים את הרחובות". משהו חייב להיות שם, ועבור אמן שתלוי למחיתו בשקט תעשייתי (ולחבוט בישראל, כמה אירוני, נחשב כיום ללהיות "איש של אמירות פרווה" הרבה יותר מאשר להיות סתם אחד שלא אומר כלום) זה יהיה מחיר כבד. אחרי 2-3 מקרים כאלה תעבור השמועה ש"אי אפשר יותר לשחק ב,הכה את ישראל" בלי להמר" ולכן על המגרש ישארו השחקנים הקבועים של הרדגרייבים.
|
יציאה במסעות הכפשה כנגד אמנים שביטלו הופעות בארץ ע״מ ליצור מאזן אימה בין ישראל לגופים שמנסים לערער על הלגיטימציה שלה תשיג בדיוק את ההיפך ועוד במהירות ויעילות כאלו שהשונאים שלנו יכולים רק לחלום עליה.
כשאתה מנסה להפעיל טרור על אנשים שהם אולי פחדנים אבל חופשיים ושיש להם אופציות בד״כ הם פשוט יצמצמו את האינטראקציה שלהם איתך לאפס. אם אתה מעוניין בהרתעה כנגד אנשים שאתה לא רוצה בכלל להתעסק איתם (טרוריסטים, כל מיני פעילי שלום מטעם עצמם שמתעקשים להגיע לארץ וכו׳) אזי זו טכניקה בעייתית אבל יעילה. מצד שני כשמדובר באנשים שבסופו של דבר אתה רוצה לעסות איתם עסקים (האמנים שבעצם אתה רוצה שיבואו לארץ) הרי שהשיטה שלך מביסה את עצמה.
אם אתה רוצה ללכת ״מלוכלך ועל הצוואר״ אתה חייב למקד זאת ביריבים האמיתיים שלך, אלו שמארגנים את החרמות, ולא באמנים שמההופעות שלהםמאתה רוצה להנות.
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|