בסוף הספר הגיבור כותב לנו את דעתו על היציאה ומה שעתיד להיות בלבנון לדעתו לאחר הנסיגה (שבלי להכנס לפוליטיקה או ויכוחים מיותרים, נכון באופן מפחיד) האם מישהו יכול לצטט לי בבקשה את הפיסקה האחרונה של הספר בה הוא כותב על מה שלדעתו עתיד לבוא? תודה רבה.

"ואני, האמת, באופן אישי, מאמין שנחזור. לא יהיה שם מלון על ההר, תהיה מפקדה של חיזבאללה לכבוש. מה, לא נחזור? לא יהיה שוב פיגוע במשגב עם? ופיגוע מעלות סיבוב שני, לא יהיה? לא תהיה קרית שמונה תחת מטחים? לא ישחטו אותנו על הדרך? זו דעתי, שהכל יחזור, ואם שקט שם, בינתיים, זה רק בגלל שהמחבלים מתעצמים וצוברים אמצעי לחימה. סבלנות לא חסרה להם, זו טקטיקה שכזו, אנחנו עוד נאכל אותה. יחטפו לנו חייל, יקטפו איזה ג'יפ על הגדר הטובה, ישגרו פצמ"רים על ישוב, לאט לאט, ישחררו רסן. כשזה יגיע, כל מי שחושב שלהק מטוסי קרב מסוגל לעשות את העבודה מהאוויר, עוד יגלה שאין תחליף לחי"רניקים. נצעד שם אנחנו, נטהר, מבית לבית נעבור, אבן אבן נהפוך. כי בנתיים הפסדנו, במלחמה ההיא. הפסדנו, עם סימן קריאה, אין ספק. לא יצאנו בהסדר שלום, לא עזבנו כשהמחבלים מרוסקים. ברחנו, השארנו נשק, הפקרנו את בעלי הברית שלנו, הצד"לניקים. והשנה ההיא, השנה האחרונה העמוסה ההיא שאני והילדים שלי העברנו בתוך לבנון, האם היא תרמה למישהו? האם עזרה במשהו, קידמה משהו, שינתה משהו? למה חיכו, אני לא מבין, מה השיגו בזה? למה לא הוציאו אותנו מזמן, כשהינו קצת פחות חלשים? למה לא הוציאו שנה קודם, ברגע שבו החליטו שנסוגים? למה היינו שם בכלל?
כן אחי, אח שלי גיבור, הכול היה לחינם.
(אם יש גן עדן\רון לשם, כנרת-זמורה ביתן-דביר, 2005, ישראל)

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

כן, אני מודע לכך שהספר יצא לאחר הנסיגה, ולאחר שארועים מסויימים כבר קרו, אך בכל זאת עדיין הפסקה הזו מנבאת דברים שעתידים לבוא (מטוסים, כניסה רגלית, וכו') תודה.

הם לא רק עתידים לבוא הם כבר קרו שוב בלבנון 2

אגב, הם גם עתידים להשנות.