לפני למעלה מעשור וחצי קיימה מפלגת העבודה דיון על "מדינה פלסטינית". הימים היו ימי אוסלו העליזים. ימים מלאי תקווה. השלום נראה בהישג יד. לאחר דיון ארוך החליטה המפלגה לדחות את הרעיון. לקח לה עוד חמש שנים כדי לאמץ אותו. פעם, לפני שניים ושלושה עשורים, זה היה הרעיון של המפלגה הקומוניסטית. במצעדי האחד במאי היא הניפה שלטים שעליהם כתוב - "שתי מדינות לשני עמים". מבחינת הרוב, זו הייתה כפירה בעיקר. מחוץ לכל קונצנזוס. עברו שני עשורים. היום זה הדגל שמניף מנהיג הימין והליכוד, ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

כך שכדאי שנרשום לעצמנו: כמעט כל נוסחה שמוצעת לישראל על ידי ידידיה, והיא דוחה אותה, סופה של ישראל שתגיע בדיוק לאותה נוסחה, אבל בעל כורחה. זו מנהרת הזמן, שאינו פועל לטובתנו. כבר עשר שנים אומרים לנו ידידים - לא אויבים - שאין מנוס משתי מדינות לשני עמים. רוב הציבור הגיע לנוסחה הזאת מזמן. גם הליכוד הגיע לשם, אבל באיחור. כך שנתניהו היה יכול לצאת גדול, אם היה אומר, על תקן מנהיג, את מה שהוא בכל מקרה עוד יאמר, על תקן של מנהיג שאינו עומד בלחצים.

זה לא אומר שישראל צריכה לאמץ היום את העמדה של רק"ח. זו לא הטענה. הטענה היא, שיש ויתורים שעדיף להציג אותם עכשיו, על תקן של יוזמים, מאשר להמתין עוד שלוש שנים, ולהציג אותם כנגררים. פורמלית, נתניהו עדיין מתנגד למתווה קלינטון או לעקרונות אילון-נוסייבה או להסכם ז'נבה. מעשית, הוא כבר כמעט שם, גם אם הוא יתעקש לטעון משהו הפוך.

* * *

ועכשיו, יורשה לי להודות, את הדברים שלעיל כבר כתבתי, כמעט מילה במילה, לפני שבע שנים. זכיתי לתגובות מגחכות. נתניהו? מדינה פלסטינית? לא יקום ולא יהיה. הזמן עובר. נתניהו מציית לכללי מנהרת הזמן. הוא תומך בשתי מדינות. אלא שהיא הנותנת. מכיוון שברור לנו, כמעט בדיוק מוחלט, מה יקרה בעוד שלוש שנים, ואולי מוקדם יותר, אז עדיף שנקדים את המאוחר. משום שכל איחור הוא הפסד. הנאום של נתניהו היה מצוין. אם היה נאמר בתחילת הקדנציה. הוא היה הופך לגיבור. נכון לעיתוי הנוכחי, נתניהו החסיר את הצעד הנוסף שהיה בכוחו לשנות את התמונה. לא הייתה בנאום שום יוזמה ולא הצעה. למחרת הנאום הוצג נתניהו, גם בישראל ובוודאי בעולם הרחב, כסרבן שלום, כעקשן, כקשוח. זה כמובן שקר. גם אם נתניהו היה חוזר על נאום אובמה, מילה במילה, הפלסטינים היו אומרים לא. אלא שלמרות צדקת הטענה הזאת, שחייבת להישמע, נתניהו פספס בגדול. משום שנתניהו הרי יודע עם מי יש לו עסק. נתניהו יודע, ובוודאי צריך לדעת, שהעולם מתייחס לישראל באופן שונה. נתניהו יודע שאבו-מאזן הוא הסרבן. ודווקא משום כך היה נתניהו חייב ללכת צעד קדימה. וזה לא קרה.

המשך: http://www.nrg.co.il/app/index.php?...6ea0370&id=2471

-----------------------------
S e g m a n y

אבל זה נכון רק משום שכל קודמיו הביאו אותו לכך. ישראל ויתרה רשמית על ריבונותה על העיר העתיקה בזמן ממשלת ברק, והממשלות שבאו אחר כך אישררו את העמדה הזאת. מנהרת הזמן שימיני מתאר נכונה נולדה באיוולת המונומנטלית של הסכם אוסלו, ובאיוולתן של כל הממשלות מאז זו של רבין שלא השכילו לבטל את ההסכם.

תבין, מה שנתניהו הבין, שקיים פה תהליך, מלא החמצות. התהליך איננו "סימפטי" בלשון המ עטה, עבורינו, אבל הוא בלתי נמנע. כמה שנדחה א קיצו, כן יכאב לנו יותר. בדיוק כפי שמורידים פלסטר מגוף שעיר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ישראל היפה תבין, מה שנתניהו הבין, שקיים פה תהליך, מלא החמצות. התהליך איננו "סימפטי" בלשון המ עטה, עבורינו, אבל הוא בלתי נמנע. כמה שנדחה א קיצו, כן יכאב לנו יותר. בדיוק כפי שמורידים פלסטר מגוף שעיר.

שבו הטרור הוא שקובע את המדיניות ושכל אימת שאנו מתקפלים ונסוגים הטרור גובר.

התהליך אכן "איננו סימפטי" - הוא עלה בדמים של אלפים יהודים חפים מפשע, נשים זקנים וטף. חלקם נורו בראשם או נשחטו בשנתם.. רובם סתם התפוצצו ברחובות ובמסעדות..

אבל למה שזה יפריע לך להיות נאור ולדבר על תהליך של שלום?

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

(שממילא לא יתקיים)
לכל בר דעת ברור שאף אחד לא מוותר עוד לפני שהמו"מ מתחיל. אם מנהיג ישראלי עושה את זה הוא רק מזמין ויתורים נוספים בהמשך.

העיר העתיקה כולה צריכה להשאר בידינו. זה לא אומר שאין מקום לוותר על כמה שכונות קצה ערביות, אבל אסור לוותר עליהן מראש. אם נוותר עליהן מראש אז הדיונים ( או הלך הרוח העולמי) יעסקו בירושלים המזרחית כולה ואם נוותר מראש על כולה עוד נצטרך לדון על מספר הפליטים שאנחנו מוכנים להכניס.

לכן טוב עשה נתניהו שלפחות בלם את טירוף הוותרנות של ההנהגה הישראלית. הוא היטיב לנסח קונצנזוס ישראלי (למעט אמצעי התקשורת) של קווים אדומים שמהם אין לסגת, עכשיו הכדור נמצא בצד הפלסטיני. אתם יודעים למה? כי עוד לא נולד הגנרל הצרפתי שיצא להלחם בישראל רק מכיוון שהיא לא הקפיאה התנחלויות לעוד חודשיים או ויתרה על עוד שכונת קצה בירושלים.

במקום להשתמש בויתורים הישראלים הנמשכים כראייה לכך שהם בלתי נמנעים. מוטב שימיני יחכה עוד 7 שנים . קרוב לודאי שיתממש אחד משני התסריטים הבאים

או שנמשיך לוותר ואז נגיע באמת למו"מ על עצם זכותנו להתקיים, על שיבת פליטים ואפילו על התפקרותנו מנשק. או שנעצור עכשיו והפלסטינים כהרגלם ההיסטורי לא יחמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

עוד לא נולד הגבר שיחלק את ירושלים!

looopy

אני חושב שזאת טעות נוראית אבל ברור שירושליים תחולק... לא רק שהיא תחולק אלא שזה יהיה בדיוק לפי התוואי הנוכחי של גדר ההפרדה...

חלוקת ירושלים וזכות השיבה, לא העונה..

looopy