אני מניח שכיום המצב בלתי אפשרי.כתבה של ידיעות אחרונות המוסף ליום כיפור 25-9-2012
בימים הראשונים של אוקטובר 1973 , התנהלו שתי מלחמות. זו שבה נפלו מאות חיילי צה"ל וזו שדווחה בתקשורת הישראלית, שלפיה נראה כי כוחותינו הודפים את האויב ומדלגים מעל התעלה בקלילות.

ראיתי את שידור הכתבה וגם השתתפתי במילחמה.
מסתבר וזה לא חדש שבששת הימים למדנו גם כמה דברים לא כל כך טובים מקול הרעם מקהיר.
למרות שלא שמעתי את שידורי הרדיו שלנו בזמן אמת, ההתרשמות שלי אחרי המלחמה, מכתבות ששודרו שנית היה לא משהו בלשון המעטה. במיוחד מהימים הראשונים למלחמה , הרעיונות עם דדו דיין וגולדה.
לעניות דעתי זאת לא היתה תעמולה מאורגנת ומתוכננת . הכל התנהל בשליפה מהמותן והמון היה בחוסר ידיעה של המציאות בחזית.

צריך להבין שבזמן מלחמה יש צורך לשמור על המוראל של העורף ואי אפשר תמיד לדווח רק אמת, למרות שבאופן כללי היו בהיסטוריה שקרים גדולים הרבה יותר שנועדו לעזור למוראל (כמו בבריה"מ ב 1941-1942)
תאר לך שהיו מדווחים ש "המצרים כבשו את כל מוצבי קו בר לב, אוגדת שריון אחת הושמדה וכוחות השריון והחי"ר המצריים מסבים אבדות כבדות לכוחותנו"- זה באמת היה עוזר למישהו?.

באופן כללי ברור שלא נותנים את כל האינפורמציה בתקשורת, אבל ספציפית בנוגע לכתבה.
חשוב לזכור שהייתה אי וודאות גדולה, אפילו בפיקוד דרום (כולל גורודיש ואחרים), חשבו שהמצב
טוב בהרבה ממה שהיה בפועל, ככה שלהלין על עיתונאים בת"א זה מוגזם.
חשוב גם להזכיר שבצה"ל של 73 החיילים היו פחות "פסימים" מהיום, אם תאזינו לרשתות קשר
אפילו ממוצבים או כוחות במצבים קריטים תראו בדר"כ אופטימיות (בדיעבד מוגזמת), זה היה
סגנון הדיבור והמנטליות אז, מין סוג של "כבוד עצמי" , וזה כנראה תרם לתמונת המצב המעוותת
ואכן אחד מהלקחים מהמלחמה הייתה הפנמת חשיבות דיווח האמת מהשטח.
לפי מה שמתואר אני לא רואה שום כזב או גוזמא בדיווחים של דובר צה"ל.
הוא לא היה חייב לדווח על אבדות מדוייקות.
בנוגע לדיווחים האחרים בצד, חוץ מדיווחו של קרפין שהמצרים לא עברו את קו המיים, אין שם
שום שקר או גוזמא גם כן, אטינגר השתמש במונח "הבוקר מפציע" ולא "שחר מפציע" שיש לו היום
קונוטציה אופטימית, ואני לא בטוח שהיה ב-73.
הדיווח שלו על עליונות אווירית בצפון סיני מתייחס כנראה להצלחות שהיו בימים הראשונים בקרבות אוויר.
וח"הא אכן פגע בחלק מהגשרים על תעלת סואץ (אם כי המצרים תיקנו את חלקם בהמשך),
גם פה אין גוזמא או שקרים בולטים.
כמו כן רצוי לציין שבמפגש העיתונאים אחרי שהתמונה הייתה ברורה יותר, אני חושב שבתשיעי.
משה דיין נתן הופעה ברורה וחדה: "מלחמה כבדת ימים, כבדת דמים": כלומר שגם ארוכה וגם קטלנית.
וגם הופעתיו של אהרון יריב ז"ל, היו בעיקרם הגונות ,במגבלות ברורות.
חשוב גם לדעת שגם להבר וגם ליובל יש השקפות מסויימות שהצגת צה"ל כמנהל מלחמת תעמולה,
תורמת להן , ואולי אפילו נובעת מהן.

בהקשר זה, כבר הזכרתי כאן בעבר את חוסר הקשר למציאות של גליונות הקרב של בטאון ח"א, אשר יצאו לאור בתקופת המלחמה. לפני מספר שנים, קראתי אותם בצורה מסודרת והרושם הנוצר הוא שהניתוק גדול במיוחד בדיוק בימים הגרועים ביותר.
צודקים אלה שכתבו כאן כי כאשר מתרחש אסון צבאי במימדים כאלה נדרש שיקול דעת משמעותי בפרסום המידע. במקרה של חיל האויר, ידוע כיום כי בטייסות רבות נוצרה בעיית מורל קשה במהלך המלחמה בגלל השחיקה הקשה ובגלל חוסר היכולת להציג תוצאות משמעותיות. פרסום המצב האמיתי על הקרקע ובמיוחד פרסום הכשלונות המהדהדים של תקיפת מערכי הטילים ביום השני למלחמה יכול היה רק להחמיר בעיית מורל, שגם כך החלה להחמיר.

שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/

ב 1973 עוד היו עושים כמה דברים "כמו שצריך".

אגב: עוד "הלם" מכך שלפעמים עשו דברים כמו שצריך... ב 1948 ההנהגה הפוליטית/צבאית בכוונה תחילה תיארה את המצב הצבאי כגרוע בהרבה ממה שהיה בפועל. זה איפשר, כמובן, התגייסות טוטאלית יותר, פחות נקיפות מצפון ולכן יותר הישגים, אבל "בתכלס"? מי שסיפר לעם שהלוחם העברי הדף המוני לוחמי אוייב חמושים מכף רגל ועד ראש, בעזרת סטן +3 כדורים במחסנית, בקבוק מולוטוב ואקדח נגן מ 1900 - שיקר. מזל שהיו לנו אנשים מן הסוג ההוא.

.