05-08-2015, 23:00
|
|
|
חבר מתאריך: 03.04.10
הודעות: 277
|
|
הנתונים מתקזזים אחד בשני - הדרוזים הם אוכלוסייה קטנה מהכורדים, אך מתפרסים על שטח קטן בהרבה, שלהגנתו נדרשים פחות לוחמים. לגבי אפשרות הכיתור, היא מחייבת את הגעת דאעש לגבול ירדן, כך שגם צבא ירדן וגם הדרוזים ישקיעו מאמץ בהדיפת איום דאעש מהגבול, אלה כדי להמנע מכיתור ואלו כדי להרחיק גורמי טרור מהגבול.
לגבי תמיכה וסיוע חיצוני, בהנחה שארצות הברית מחפשת לפרוס את חסותה על קבוצות לוחמים מתונות בסוריה (ע"ע כח 50 הלוחמים שאימנו), הדרוזים מתאימים למטרה נהדר. החוליה החסרה היא ההפנמה הדרוזית שמשטר אסד מתקפל מדרום סוריה ולא יבוא להושיע את הדרוזים הנאמנים למשטר. ברגע שזה יקרה והדרוזים יבינו שאין להם על מי לסמוך חוץ מעל עצמם, קשר צבאי עם ירדן וארצות הברית יתפתח במהירות. ארצות הברית מעוניינת בקבוצות צבאיות מתונות, צבא ירדן ישמח מאוד לרצועת בטחון קדמית מצפון לגבול עם מה שהייתה סוריה, והדרוזים רוצים לשרוד. שיתוף האינטרסים הזה מבטיח הקמת אוטונומיה / מדינה דרוזית בהר הדרוזים, אם התסריט מתממש, בכפוף להשגת הבנות עם כוחות המורדים השונים ממערב.
מבחינת טקטית, השטח ממזרח / צפון מזרח להר הדרוזים הוא שטח מדברי שומם, פוטנציאל טוב לשטח השמדה עבור כוחות דאעש, כוחות לוחמים ולוגיסטים שיגיעו מאיזור תדמור, המאחז הקדמי של דאעש כעת (שנתון ללחץ מצד כוחות המשטר הסורי מאידך גיסא). הדרוזים חסרי זרוע אווירית כמובן, לירדן וארצות הברית יש. לכאורה ככל שהדרוזים ירגישו איום גובר מצד דאעש, כך ימהרו לפנות למי שיספק להם סיוע אוירי ויסכימו לקבל על עצמם התחייבויות שונות. כך שמבחינה אסטרטגית, יתכן שתחושת לחץ בהר הדרוזים היא אינטרס משמעותי של ארצות הברית וירדן, וגם ישראל.
נערך לאחרונה ע"י -נתנאל- בתאריך 05-08-2015 בשעה 23:03.
|