בשלב זה עוד לא התייאשתי מלמצוא את האובליסק ליד המלב"ן – יום אחד בכנס נתקלתי בספר שכתב כמר אוסטרלי ובו כלל תמונה לא מוכרת לי של האובליסק: ולא רק זה אלא שגם כללה מבט רחב על כל שדה הקברים – ללא ספק אחרי שרוכזו שם קברים נוספים אחרי המלחמה – ועל הנוף ברקע. צילמתי את התמונה מהספר ובהזדמנות הראשונה יצאתי שוב לשטח.







הסתובבתי ליד המלב"ן, משוכנע שהפעם עם כל הפרטים ברקע אני "סוגר את העניין". הסתבר שהעניין לא פשוט... לא מצאתי רקע מתאים וגם אחרי שעות של סיבובים בעיקר הצלחתי "לאנוס" את הנוף הקיים בדמיון ולהתאימו לתמונה. שוב: לא הסתדר לי עניין הנוף החשוף. באחד הסיבובים לא מצאתי אובליסק, אבל כן מצאתי רימון יד תורכי גדול – שלם וחי... סחבתי את המציאה הביתה אבל ממש בכניסה לעיר החלטתי להחביא אותו בפרדס. צילמתי אותו כמה פעמים וכשהגעתי הביתה כתבתי הודעה פרטית, ב Fresh!, לחבר מוכר כאן מתחום המתפוצצים וסיפרתי על המציאה. ניתוחים וטיפול בנפלים לא עושים באי מייל אז קיבלתי המלצה לפנות למשטרה. בדימיוני ראיתי שני נערים הולכים להתמסטל בדיוק ליד שוקת הבטון שבה שמתי את הרימון, בפרדס הנטוש. הלכתי למשטרה וסיפרתי להם אודות הרימון. החבלן בתחנה האחרת ביקש מהיומנאי תיאור טלפוני של מה שראיתי. "יש פה אחד שבטח מצא מאפרה וחושב שמצא רימון" אמרי היומאי ולא התאמץ לדבר בשקט. בסוף בא החבלן ושיירה של מכוניות משטרה נסעו בגשם קל לפרדס ז"ל ושם החבלן הסקפטי הסכים לבסוף להודות שמדובר ברימון, גם אם רימון שהוא לא מכיר. כזכור כבר יש לי עבודה מסודרת אז לבסוף חזרתי הביתה. למחרת נודע לי ממקורות יודעי דבר שהרימון לא הושמד וכי משרד משטרתי אחד "אימץ" אותו כקישוט.







עוד זמן עובר ומחוקר בניו זילנד שכותב ספר אודות החטיבה, וביקר במוזאון שנים לפני כן, נודע לי כי נלקח לגבעה שליד המלב"ן הנ"ל וכי הראו לו את "אבן הבסיס" וכי זו נראתה לו כמו "סתם אבן". באותו הזמן התחילו לזרום כמה וכמה תמונות ממעבר ליד – לאחר שהתמשכות המחקר אודות הקרב (שנמשך כל הזמן במקביל לחיפוש האובליסק) הוביל אלי אנשים שונים שהחזיקו תמונות שצולמו ע"י אבותיהם הניו זילנדיים שלחמו ליד ראשון ב 1917...







בתמונה שלמעלה נראים כמה חללים תורכיים פזורים בשדה הקרב, אולם החלק המעניין הוא שברקע שלה נראה אותו נוף כמו בתמונה בספר של הכומר האוסטרלי! שזה לא היה מעניין כשלעצמו פשט לעובדה שבאזור המלב"ן – היסטורית – לא אמורים היו להיות חיילים תורכיים מתים.



תמונה נוספת שהגיע אלי (מארכיון מוזאון המלחמה באוקלנד) כללה מבט מטושטש נוסף על שדה הקבורה, אלא שזה בעליל נלקח מכוון כמעט מנוגד לזה של התמונה של הכומר האוסטרלי, ומאחר וגם כאן ברקע אין עצים או פרדסים קבעתי חד משמעית כי לא ייתכן שהאובליסק עמד ליד המלב"ן וכי בוודאות יש לחפשו באזור מושב נטעים, גן שורק או משולש הפרדסים בשטח השיפוט של ראשל"צ אבל על גבול נטעים.







יצאתי לשטח שוב, הפעם לאותו "משולש" שסקרתי כמה פעמים קודם לכן, אבל לא באופן ממוקד על נושא זה. מתחם "איקאה" נבנה בינתיים, כמו גם כביש 431 ומבנה המפקדה הגדול של מנהלת הכביש... גם מערב ראשל"צ נבנתה (עוד קודם) ולמעשה הנוף שונה ללא היכר. מצאתי גבעה שטוחה למדי שעל פסגתה מין שטח בור גבוה שלא היה נראה שגדל עליו משהו שנים רבות. המרחק מן כביש יפו עזה התאים (חצי מיל) וגם הנוף, עד כמה שיכולתי לשחזר מתמונות ישנות ובין הפרדסים הנטושים המסתירים את הנוף, די מתאים. ומה קרה לאובליסק? עדיין שאלה.



זרם התמונות המשיך והגיעו אלי כמה תמונות איכותיות מאוד של המונומנט והשמות עליו כולל גם עותק ברור של התמונה בספר של פאולס שבגללו התחלתי את כל החיפוש שנים לפני כן. הבדיקה וההצלבה המדוקדקת של הפרטים שעל האובליסק אישרו: השמות המונצחים הם רק שמות ה"נהרגו בקרב" של לוחמי גדוד אוקלנד והמקלענים המסופחים אליהם, מונצחים על ארבעת הפאות, כל קבוצת חללים תחת שם היחידה: פלוגה 4, פלוגה 3, פלוגה 11 ו"מקלענים". על בסיס האובליסק: הכתובת "נהרגו בקרב", "פלסטינה" ו"14 לנובמבר 1917". את הכתוב על הפאה הרביעית לא יכולתי לקרוא אבל הנחתי שכתוב שם "עיון קרא". משני צידי האובליסק: שורה כפולה של קברי החללים: קרוב למונומנט אלה שנקברו מלכתחילה במקום, רחוק יותר אה שקבריהם הועברו לכן שנה מאוחר יותר.







תמונה נוספת מתגלה: האיכות גרועה, אבל התיעוד מעניין: כמה ילדים ונשים – תושבי ראשל"צ שהגיעו לאזכרה המקום במלאת שנה לקרב ולכבוד חנוכת האובליסק שהם הקימו! אני אופטימי בין השאר משום שברור לי שעוד תמונות בדרך והעניין לפני פתרון. אבל הפתרון לא מתקרב. כמו כן התמונה מצריכה "פליפ" (דהיינו היא פותחה מהנגטיב כשהונח על צידו ההפוך)- תופעה נפוצה בתמונות ישנות. כבר ראיתי תמונות שבהן את הצוק של יפו רואים בכלל מדרום.







יום אחד אני קורא במקומון אודות ביקור שגריר אוסטרליה בישראלי בעירי (הוא גם מייצג את ניו זילנד שאין לה שגריר בארץ) ושם מוזכרת אפשרות בניית אנדרטא חדשה במקום ההיא שינה "שנחרבה סופית לפני 20 שנה". המקור למידע? מוזאון ראשון לציון. אני תוהה האם זה אותו מידע שנסמך על נשערות, שאני כבר מכיר או שמא אולי באמת יש משהו שם במרתפי המוזאון ששנים של חיפושים לא קירב ואותי אליו.







עוד כמה צעדים קדימה. מאגר השמות המקוון של חללי צבא ניו זילנד משתכלל ועבור כל חלל גם מצוין היכן הונצח ונקבר. אודות רבים מחללי סוף 1917 מוזכר בפירוש כי הונצחו על "אנדרטת עיון קרא" ובסוגריים מתווספת ההערה "הושמדה".


אם כן זה רשמי: אכן האנדרטא הושמדה והם (הניו זילנדיים) אפילו יודעים את זה בוודאות... במקביל אני "עובד" בשקט על עניין קידום האפשרות של הקמת אנדרטא לזכר הקרב בראשון לציון או נס ציונה. בנס ציונה יותר נלהבים: שורה של אנשים נרתמים, הרבה מילים נאמרות, דווקא הכסף לא בעיה ממש, שגריר ניו זילנד באנקרה (היימיש קופר: כבר לא בתפקיד זה) הוא איש מבין עניין ונחמד וגם הוא נרתם לנושא ו.... לפני כמה חודשים האנדרטא כבר עומדת: לא ממש במרכז שדה הקרב, אפילו מאוד בשוליים, לא דומה למקורית וגם אומנותית יש בה כמה בעיות קטנות (כובעי הפרשים עם קסדות מירוץ סוסים... הניו זילנדיים חבשו כובעים רחבי שוליים) אבל זה לא יפריע לנו להיות מרוצים. סוף סוף אני יכול לענות בחיוך לניו זילנדים שמעירים פה ושם באי מיילים ופורומים "חבל שהרסו את האנדרטא ההיא ליד ראשון" ובלי להוסיף.



בניסיון בכל זאת לאשר את מיקום שדה הקברים על אותה גבעה שטוחה בשטח ראשון אבל גבול נטעים, אני מסדר את התמונות שכבר בידי כמו פאזל – מסדר ושוב מפזר. אני נזכר בתיאור של וויזנטל ב"רוצחים שביננו" על איך הוא מנסה לדמיין את המראה של אדולף אייכמן החמקמק ע"י סידור ופיזור כמה תמונות ישנות שלו מגיל צעיר, ואיך תוך כדי כך עולה לו רעיון שלא חשב עליו. אז אני את אייכמן לא מחפש, אבל תוך כדי פיזור התמונות עזבתי פתאום את עניין הנוף והתמקדתי על האובליסק עצמו. הוא נעלם – יודעים. תושבי ראשון בנו אותו אבל איש לא זוכר זאת – יודעים. הוא מרשים וגדול אבל איש לא זוכר שנהרס – יודעים. הערבים הרסו? היהודים הרסו? כבר למדתי שלא כל דבר נהרס מהר כל כך בארץ רווית ההרס הזאת ובכלל: אם היה יהודי הורס, כבר היו חמישה יהודים שהיו מזכירים את זה. ואם היה ערבי הורס... בטוח היו זוכרים. משהו פה לא נראה הגיוני, יותר מדי לא הגיוני... איפה וילנאי, איפה בן צבי? שום דבר לא כתבו? אני חושב שאולי בכלל הרסו את האובליסק מייד אחרי 1918, שניה לפני שההיסטוריה המסודרת מתחילה. עדיין.. משהו לא הגיוני. אני מתבונן שוב על כמה מהתמונות במסך המחשב – מריץ אחורה וקדימה, מגדיל וגורר עם העכבר כל מיני חלקים של האובליסק. משהו בו נראה לי מוזר.



שנה או יותר עוברות ויום בהיר אחד אני מתבקש לסייע בעניין הניו זילנדיים, ואפשרות הנצחה מחודשת שלהם דווקא בראשל"צ. הגברות הנחמדות (מאוד) בארכיון מקבלות אותי בברכה. אני יושב בארכיון המסמכים ועובר על מאות מסמכים הנוגעים ל"עניין הניו זילנדי". הרבה תכתובות והצעות להקמת אנדרטא חדשה, אבל לא משהו ממוקד. כמה מכתבים רשמיים מניו זילנד מעידים שהם עצמם פנו כמה פעמים למוזאון ולאנשי קשר בארץ בניסיונות לברר האם האובליסק קיים. מכתב תגובה אחד מאת המוזאון מציין כי בשנות ה-20 האובליסק "פורק בידי ערביי נבי רובין ושימש לבניית בתים". תכתובות אחרות, משנים אחרות, לא משכירות זאת כלל אלא רק את העובדה כי "נעלם". תיק אחר מכיל כמה דפים בכתב יד שכתב אחד מזקני ראשל"צ בתחילת שנות ה-90: סיפור מפורט אודות "יום טיול" בעקבות האובליסק. נאספה חבורת זקני המושבה, ואנשי המוזאון ויצאו לחפש. קודם עברו בנס ציונה ואספו עוד כמה "זקני" ואז יצאו לגבעות ליד המלב"ן. פה ההוא הצביע, ושם ההוא. אחד סיפר שכילד היה עובד בכרם ולא זוכר אובליסק אבל כן זוכר גל אבנים שלידו תמיד היו מוצאים כדורים. הסיפור נמשך, וגם מציין כיצד קבעו איפה עמד האובליסק ואיך מצאו איזו אבל "שבטח הייתה חלק מהבסיס". אני מחייך ומאשר לעצמי שההשערה שלי מלפני שנים נכונה: אפילו בשנות ה-80 איש לא הכיר את האובליסק או זכר היכן היה. רק התמונה בספר של פאולס באוניברסיטת ת"א שלחה אנשים לחיפוש.



אני עובר לפרוטוקולים של ישיבות ועד המושבה. פה הרי נמצא התיעוד אודות בניית האובליסק וההבטחה לשמור אותו. אין זמן לקרוא הכל – יש לי פגישה גם בארכיון התמונות- אז אני מצלם כמה עשרות דפים: כמה מחברות גדולות וישנות עם שורות, כתובות כתב יד רהוט בעברית של פעם.







אני רץ לארכיון התמונות. עדי הארכיונאית מקבלת אותי בחיוך ואנחנו עוברים על סדרת התמונות שנשלפו מהמעטפה – אותן תמונות שראיתי בחטף שנים לפני כן. התמונה של החיילים מכסים את קברי החברים שהועברו לשם ממקום קבורתם המקורי, עוד כמה תמונות של האובליסק ושורות הקברים – אני אפילו יכול בחלקן לקרוא את השמות על המצבות. אני מספר לעדי שלדעתי האובליסק היה בכלל מערבית לכביש יפו עזה ושהוקדם רק לזכר חלי גדוד אוקלנד – עניין מוזר ביותר. אני כבר "עמוק" בעניין הזה ובטח נראה די רדוף. "אני חושב שהאובליסק הזה הוא לא מה שאנחנו חושבים שהוא" אני אומר "אבל לא יכול לשים את האצבע על מה בדיוק לא בסדר בו". ברור לי כבר שכל הסיפור הזה לא הגיוני: לא יכול להיות שהקימו – תושבי ראשון או הניו זילנדים – אובליסק אבן (או בטון) ולא מדברים על זה כמעט. גם התמונה המקורית ששימשה את "הכומר האוסטרלי" כאן! עדי זוכרת שהוא ישב אצלם בארכיון. זו תמונה מאוד איכותית באופן יחסי ואני סורק אותה ומתמקד בה בבית.







רואים של שבין שורות הקברים נערמה מין תלולית עפר ועליה האובליסק. אני עובר לתמונות האחרות ומתמקד עליו שוב: משהו מוזר בכל המבנה שלו – על הבסיס מין פס חקוק לאורך, אבל רק על חלק מן הפאות יש גם פס רוחבי, ס"מ או שניים מן הקצה. גם האותיות של שמות החיילים קצת מוזרות.

מצער מאוד לראות יהודים וישראלים, המאמינים בתמימות שהתרבות היודופובית הפורחת בימים אלה באיחוד האירופי מקורה בבורות פשוטה, וכי היא הייתה נעלמת אילו רק היו מתנצלים ועוסקים בהצדקה עצמית אינסופית של עצם קיומם. כאילו לא למדו דבר מלקחי האנטישמיות, אין הם רואים את כל המבנה של שקרים והכפשות שנבנה בכוונת מכוון במשך שנים כדי לנהל את המדיניות המובילה לחיסולם. לא מדובר כאן בענייני צדק או אמת, כי אם בשנאה תהומית השואפת לחסל את ישראל. וכי יכלו היהודים להתדיין עם הנאצים ולשכנעם ששקריהם שקריים?ברור שהנאצים ידעו שאלה שקרים,משום שהם עצמם בדו אותם! (גיזל ליטמן,2005)