יום ????, השלם
אין לי מושג איזה יום היום. הזמן טס כאן. מצאתי את היומן הזה אתמול מתחת לבלגן שעל השולחן שלי. אני לא חוזר. סוף סוף הבנתי את סודו של קובלט, השלם או איזה שם שתבחרו לתת לו. אקין בטח כבר חזר למצולות-יגון. איבדתי את תחושת הזמן אבל אני מוכן להתערב שעברו יותר מארבעה חודשים. המסכן, בטח חושב שאני מת או משהו. אילו ידע. לין מבשלת עכשיו את ארוחת הערב, כמה מוזר. יכולנו פשוט לבקש מהישות אוכל. אבל היא אוהבת לבשל ואני חייב להודות שהיא טבחית מצוינת. אבל לפני שהקיבה שלי תתבע ארוחת ערב באופן שלא סובל דיחוי, אני מרגיש שאני חייב לחשוף את התעלומה. הישות תוכננה כדי לשרת את הקבוצה האחרונה של הגזע הזר שיצר אותה. הקבוצה ההיא, אלה שבנו את המתומנים, לא יכלה להתעלות דרכם. הם הזדהמו או משהו כזה בתהליך הבנייה שלהם. הישות הייתה אמורה לטפל בהם, לשמח אותם. אבל הישות נכשלה במשימתה. הבנאים לא היו מרוצים ובסופו של דבר חלק מהם ניסה להתעלות. הם נפלו באמצע, לא בדיוק חומריים, לא בדיוק התעלות. כך נוצר המוות הלבן. הישות חששה שחבריהם ינסו גם כן למרות הסיכון ועל כן הפכה אותם ליצורים שקטים, מאושרים וצייתניים - אותם חמורים. מסתבר שהחמורים לא "זוכרים" את עברם אלא אם כן הם פוגשים במשהו שמזכיר להם אותו בצורה חדה - המתומן למשל. הישות מעריכה שהשינוי לחמורים ניקה את הבנאים מהזיהום או מה שזה לא היה. אבל לדברי הישות זה כמעט בלתי אפשרי לאסוף כעת את החמורים ולשנות אותם בחזרה. הישות טוענת שהשנים שעברו החלישו את המתומנים ויש סיכון שחלק מהחמורים לא יצליחו בהתעלות שלהם. היא לא מוכנה להסתכן באובדן של עוד מהבנאים. מאז שהפכה את אחרון הבנאים לחמור, עברה הישות מיליוני שנות בדידות. במהלך אותה תקופה, הישות הבינה במה היא שגתה. כשהאנושות הגיעה והתיישבה, הישות הצליחה להשיג את מטרתה. במקום לחזור על השגיאה שבמתן מה שיוצריה חשבו שישמח אותם, הישות נתנה לבני האדם את מה שהם נזקקו לו כדי להיות מאושרים. וזו כל התעלומה של קובלט. אנשים לא רוצים לעזוב את קובלט כי לא יכול להיות להם יותר טוב מאשר כאן. אושר אמיתי, זה כל העניין.

~סוף~

*
הרשומה העדכנית בבלוג של רוג:
התאוששות

ציטוט:

במקור נכתב על ידי golani_2 הויכוח מלכתחילה הוא בין אנשים מטומטמים שהם במקרה דתיים לאנשים מטומטמים שהם במקרה אתאיסטים.