|
09-10-2005, 09:17
|
|
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי G_Zhukov שמתחילה ב "אל"מ בנימין (בני) זאבי, מבכירי אמ"ן והמוסד, 1931-2005"
יעקב נמרודי נפרד מאל"מ (מיל(' בני זאבי, איש מודיעין ותיק, אחד מבכירי המוסד לשעבר והאיש שהניח את היסודות לקשר האמיץ שבין מדינת ישראל ללוחמים הכורדים
ביום שישי שעבר הובא למנוחות אל"מ (מיל(' בני זאבי. היתה שם המשפחה, היו הקרובים, והיתה גם משפחת המודיעין הוותיקה, האוהבת: נציגי הקהילה מחיל המודיעין ומאמ"ן, מהמוסד, מהשב"כ ומצה"ל; ראשי שירותים, אנשי שטח ומבצעים, אנשי מנהלה, פקודים ומפקדים.
הבטתי בהם, באותו מגוון מדהים של אנשי מודיעין, ומסכת חייו של בני חלפה ביעף מול עיניי: מקצין מודיעין קרבי עול-ימים במלחמת השחרור, דרך הפיקוד על יחידת האיסוף האנושי של אגף המודיעין (יחידה 154 המפורסמת,( אל שורת תפקידים בכירים ביותר במוסד. מעטים בלבד מילאו בקהילת המודיעין שורת תפקידים מגוונת כמו זו שמילא בני.
שבוע חלף מאז ההלוויה ומוחי אינו קולט את צירוף המילים: "המנוח בני זאבי." אותו בני, שהכרתיו לראשונה בירושלים לפני כ55- שנה, בהיותנו קציני איסוף צעירים. הוא נותר אלמוני, לא מוכר לציבור, מתרחק מזרקורי הפרסום - "איש הסתר" במלוא מובן המילה. מאותו זן נדיר, שהווייתו מתמצה בעשייה שקטה ועניינית, בענווה ובשתיקה על מבצעים והישגים. מאותם קצינים ואנשי שטח שתוצאת המשימה וגורל אנשיהם עומדים לנגד עיניהם תמיד בעדיפות העליונה.
בגיל ,24 בהיותו סגן בתפקיד קצין איסוף ביחידה שבפיקוד צפון, רצה הגורל והיה זה בני שליווה את החוליה של אורי אילן למשימת מודיעין בסוריה. החוליה נתפסה ואורי אילן התאבד בכלא ורשם על פתק את המשפט המפורסם: "לא בגדתי." האירוע נצרב בנשמתו של בני והיה לו למצפן המבצעי והערכי בהמשך הדרך.
במחנה הכורדים
בני היה איש של יושרה, של הגינות. נתנו בו אמון הפקודים, המפקדים והסוכנים. הם הפקידו את חייהם בידיו וידעו שמילה שלו היא מילה, שהבטחה שלו היא הבטחה. היתה בו הנטייה לחתור אל האמת, להתמודד איתה, להתעמת עם עוולות ועם מה שנחשב בעיניו כאי צדק.
זכורני אותו מקרה שהרעיש את אגף המודיעין בשנת .1959 התכוננתי אז לקראת יציאתי לטהרן לכהן כנספח צה"ל הראשון במדינת השאה, כאשר לפתע פקד את צה"ל זעזוע: בן-גוריון, אז ראש ממשלה ושר ביטחון, הדיח מתפקידם את האלוף מאיר זורע (זרו,( סגן הרמטכ"ל, ואת האלוף יהושפט הרכבי, ראש אמ"ן, בעקבות מה שנודע לימים כ"ליל הברווזים." היה זה תרגיל גיוס פומבי של יחידות המילואים באמצעות שידור ססמאות פיקטיביות ברדיו. השידור עורר מהומה בארץ ובמדינות ערב, וראש הממשלה הצהיר כי לא ידע על כך.
בני, אז סרן ביחידה ,154 הודיע בכעס שגם הוא מתפטר. "לא מגיע שיפטרו את זרו. זה אי צדק. גם אני מתפטר," אמר בכעס לכולם. הרבה מאמצי שכנוע נדרשו על מנת להניא אותו ממימוש כוונתו.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bambili.com/data/news_pic/upload_photo_uploadbgh250902.jpg]
זמן קצר לאחר מכן, כאשר התמנה בני לתפקיד בכיר ביחידה 154 והושאל למוסד לתפקיד בחו"ל, הצטלבו דרכינו בשנית. בהיותי נספח צה"ל באיראן קידמתי את רעיון הסיוע למורדים הכורדים בעיראק. שכנעתי את הצמרת הביטחונית האיראנית, ובקיץ 1965 נפלה החלטה ליצור קשר ישיר בין מדינת ישראל לבין המנהיג הכורדי, מולא מוסטפא ברזאני.
מאיר עמית, אז ראש המוסד, היה צריך לבחור מי יהיה הישראלי הראשון שייצא לכורדיסטן. לא חסרו מועמדים. הבחירה נפלה על בני, ששירת אז באירופה. מאיר עמית כתב אז ביומנו: "בני, המכונה בריוזקה, היה זאב ותיק בקהילת המודיעין... הוא שלט בשפה הערבית ופיקד על יחידות מיוחדות, ידע את עבודת המודיעין לפני ולפנים והכיר את נפתולי המקצוע מכל כיווניו. הוא נבחר במיוחד לתפקיד זה משום החשיבות שייחסנו לפיתוח הנושא המודיעיני בשטח."
בני עזב אז את גלילה אשתו, שהיתה בהריון, ואת שני ילדיו, דרור ואורית, ויצא לדרכו. תחנתו הראשונה היתה טהרן, שם נפגשנו והעלינו זיכרונות מעברנו המשותף ביחידה .154 תדרכתי אותו ואת איש האלחוט שהגיע עימו על הנעשה בשטח הכורדי, על ברזאני ועל העיראקים. אנשי מודיעין איראנים ליוו אותו לתוך עיראק, לעבר מחנהו של ברזאני, ובמשך שלושה חודשים עשה בני עם הלוחמים הכורדים של ברזאני ונע עימם ממקום למקום בהרי כורדיסטן.
באחד הימים קיבל בני ידיעה מוצפנת ממטה המוסד בתל-אביב: בן נולד לך, נדב שמו. הבת, אדר, נולדה שלוש שנים לאחר מכן. יחד עם ברזאני ואנשיו חגג בני את האירוע המשמח, ובנובמבר, בטרם עונת השלגים, הוא סיים את המשימה. בני היה החלוץ שהניח את היסוד לקשר האמיץ שנרקם מאז בין מדינת ישראל לבין הכורדים.
למען הנעדרים
ב1974- השתחרר בני מצה"ל ופתח במעגל עשייה בן 15 שנה במוסד בתפקידים הבכירים ביותר בארץ ובחו"ל: במבצעים, בארגון, בהדרכה ובתכנון -מגוון נדיר שאפיין את יכולתו לשתף פעולה, לעבוד עם אנשים ולהתייחס לפקודיו בראש ובראשונה כאל בני אדם.
על רבים מהמבצעים שתיכנן ואף השתתף בהם פיזית, לא ניתן עדיין להרחיב את הדיבור. ובכל זאת אפשר היום לגלות שבני זאבי היה האיש שאיתר את מרגל האטום מרדכי ואנונו ולכד אותו באמצעות בחורה נאה מהצוות בשם סינדי, שפיתתה אותו לטוס איתה מלונדון לרומא. משם, דרך הים, הוא הועבר לישראל, הועמד למשפט והורשע בבגידה ובריגול חמור.
בראשית שנות ה90- הצטלבו דרכינו שוב. בני השתחרר מהמוסד אחרי שירות ארוך ומפואר, ואני חיפשתי איש ביצוע חרוץ ונבון כדי לשלבו בפעילות העסקית של "הכשרת הישוב." זמן קצר אחרכך העסיקה אותי סוגיה אנושית רגישה הקשורה בהבאת מידע על גורלם של רון ארד ושל נעדרי קרב סולטן יעקוב. בני, בעל היכולות המודיעיניות המוכחות, היה האיש המתאים לטפל בעניין.
בני נרתם למשימה בחרדת קודש והצטרף לצוות המצומצם שפעל למען השבת הבנים הביתה. יחד עם יונה באומל, אביו של זכריה באומל, נפגש בני מספר פעמים עם פרופסור אמריקני, סורי עלאווי במוצאו, בעל נגישות לצמרת הסורית. בקיץ ,1992 בדרכו לסוריה, הודיע הפרופסור לבני כי בידיו מידע חשוב על הנעדרים. במלון שרתון בשדה התעופה הית'רו בלונדון הניח הפרופסור את ידו על כתפיו של האב שבע הייסורים, יונה באומל, ובישר לו: "הבן שלך חי."!
זאת היתה פצצה. יונה לא ידע את נפשו משמחה, וכך גם בני. אך איש המודיעין שבו פלט מיד: "האם יש לך פרטים המאמתים את מה שאמרת עכשיו."? "אין לי," השיבו הפרופסור. בני לא הרפה והמשיך ללחוץ - אך לשווא. "תנו אמון בדבריי," חזר הפרופסור ואמר, אך בני כבר גיבש את הערכתו המודיעינית: "האיש הזה עשה לנו מעשה נבלה, ואני לא אשכח לו את זה בחיים."
כזה היה בני. שבוע חלף מאז מותו, ודמותו החיה ניצבת מול עיניי: בעל גוף מוצק, שפם דקיק, קול עבה ושקט וסיגריה נצחית בידו. עוד אחד מהגיבורים האמיתיים של המודיעין שלנו הלך לעולמו.
יעקב נמרודי
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|