 |
09-10-2005, 19:21
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 26.01.05
הודעות: 13,766
|
|
|
המממ....כתבה מביטאון חה"א שאולי תבהיר את העניין.
עין לציון צופיה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]
גיל שני, צילום: קרין דנון
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]
11 בספטמבר, התאריך המרחף ברקע, הוא זה הקובע את ההתייחסות של אנשי יחידות הבקרה לעבודתם. למרות שברוב המקרים אין לסימנים הקטנים על צגי המכ"ם כל רצון או כוונה להפוך לפצצות מוטסות, הרי שהאפשרות תמיד קיימת. צוות הביטאון בילה יום ולילה במרכז הבקרה האווירית בצפון, שמעה על דילמות, לבטים ובעיקר על האחריות הכבדה המונחת על כתפי החיילים והמפקדים
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]
עשרות מטרים מתחת לאדמה, בבונקר הבנוי כמבוך, שוכן חדר ובו שישה מסכים גדולים עליהם משייטות נקודות צבעוניות. עשרות אנשים יושבים בחדר החשוך, עיניהם נעוצות בצגים הקורנים באפלה. זהו מכלול הגנה אווירית ביחידת הבקרה האזורית (יב"א) הצפונית של חיל–האוויר - מרכז העצבים של היחידה הפועל ללא הפסקה, לאורך כל היממה.
סירנה נשמעת ברקע, "צוות ליירוט, צוות ליירוט" מערכת הכריזה רועמת. כולם רצים אל העמדות, חולפות מספר שניות והאקשן מתחיל. שני מטוסי קרב המחזיקים כוננות מוזנקים לאוויר לצורך זיהוי המטרה. הבירור מעלה כי זהו מטוס סורי שטס ברמת הגולן לצורך אימונים ונראה קרוב מדי לקו הגבול. "המטרה נמצאת צפונית אליך, חמישה מייל", קורא הבקר לטייס. מטוסי הקרב מתקדמים אך המטוס המתקרב לשטחנו כבר התרחק.
נכון, הפעם, ולמען האמת רוב הפעמים, לא מתפתחים אירועים חריגים. אבל כמובן שלא לוקחים את הסיכון, שאולי בפעם הזאת, המטוס יחדור אל תוך המרחב האווירי של המדינה. "ברוב הפעמים לא יקרה כלום", אומר סא"ל רן, מפקד יחידת הבקרה. "אבל אנחנו מזניקים את המטוסים כדי לאפשר יכולת מבצעית באותו מקרה יחיד בו באמת יחרוג המטוס העוין מהקווים ויהיה צורך להפיל אותו".
אמנם מטוסים סוריים מזמן לא תקפו בארץ, אך בניגוד לדעה הרווחת, איום חדירת מטוסים עדיין לא חלף משמי המדינה, הוא רק השתנה. אם פעם חשש חיל–האוויר ממיגים, היום עיקר החשש הוא ממטוסי ג'מבו שיחליטו לנחות בתוך מגדלי עזריאלי למשל. "היום החשש ממטוסי קרב עדיין קיים", מסביר רס"ן אביב, מפקד גף הבקרה לשעבר ביב"א הצפונית. "היום אני חושש יותר מכל התמהונים, אני חושש מטייס סורי שיום אחד יחליט להתאבד עם המטוס בתוך מדינת ישראל. כדי לקחת מטוס ולהתאבד צריך רק בן–אדם אחד. זה מתחיל בטיסת אימונים שגרתית, פתאום הוא שובר 90 מעלות והוא בשטח מדינת ישראל. בגלל זה מבחינתנו האיום לא הוסר, הוא ממשי, מוחשי ואנחנו מתייחסים אליו כל הזמן. במיוחד אחרי האחד–עשר בספטמבר כשראינו תרחיש כזה קורה. ראינו מטוסים תמימים לכאורה שבעצם התגלו כפצצות באוויר".
"לא הכל כתוב בספרים"
תפקידיה של יחידת הבקרה הצפונית לא מסתכמים בשמירת השמיים הישראליים נקיים. פרט לחיוניותה וחשיבותה במקרי חירום, יחידה זו, משמשת בעצם כעוד אחד ממרכזי העצבים המעבד את כל הפקודות המבצעיות ומבקר את כל כלי הטיס במרחב האווירי של המדינה. היחידה נמצאת בין גורמי התיכנון והפיקוד לבין הגורמים המבצעים - הטייסים. כל הנוגע לחיל–האוויר - מערכות נשק, סוגי מטוסים, תורות לחימה ומזג–אוויר - נמצא בתחומי פעילותה. "היב"א היא יחידה מבצעית המגיבה לאירועים בזמן אמת. אנחנו מחזיקים את כל כוננות חיל–האוויר ורואים את כל הפעילות של החיל. בסופו של דבר, אנחנו מטפלים בכל מה שטס, לפני, אחרי ותוך כדי", אומר סא"ל רן.
על מנת לתת מענה לכל מקרה, החל מהפנייה לקרבות אוויר, דרך חילוץ טייסים נוטשים ופינוי פצועים ועד לתעבורה, מאוישת היב"א בבקרים, עוזרי בקר, בנות דיווח, בנות מצפים, מטאורולוגים וטכנאים. העמדות מאוישות בכל רגע נתון, החיילים בכוננות תגבור מתמדת לקראת קריאת "צוות ליירוט" במערכת הכריזה. גם כשישנים עושים את זה עם עין אחת פתוחה, מוכנים לזנק מהמיטה לשירת הסירנה. יחידת הבקרה הצפונית לא עוצמת עין. כל אחת מעמדות הבקרה מאוישת 24 שעות ביממה. לצד הבקרים, נמצאים גם טכנאים תורנים אשר אמורים לתת מענה מיידי לכל תקלה אפשרית, כמו נפילת מכ"ם ברגע מכריע.
העבודה הרציפה והמאומצת ביב"א נתפסת דווקא כיתרון בעיני סא"ל רן. היחידה ערנית תמיד, עובדת לילות כימים באינטנסיביות ודורשת מכל שותפיה רמת ריכוז גבוהה ויכולת קבלת החלטות מהירה: "כל חייל המשרת ביב"א מודע לחשיבות תפקידו", אומר רן, "הוא רואה את זה בעיניים. הוא יודע שאם הוא מפספס אז מטוס לא מגיע ליעדו. כל המרחב האווירי מצד אחד של הארץ לצידה השני הוא ארבע דקות טיסה. כל מערכת הבקרה בנויה על זמן אמת, מיומנות וקבלת החלטות מהירה".
תהליך קבלת ההחלטות הוא מרכיב חשוב ואולי המרכזי בעבודת הבקר. מכיוון שהיב"א עובדת בזמן אמת מול מכונות כל כך מהירות כל דקה היא קריטית וקבלת ההחלטות חייבת להיות זריזה ועם זאת שקולה ונכונה. את ההחלטות במכלול מקבלים הבקרים הבכירים המשמשים כקציני מערכות נשק (קמנ"קים). הקמנ"ק מנהל את מכלול הגנה אווירית ביב"א ונמצא בקשר עם גורמי הפיקוד במטה חיל האוויר. תפקידו לקבל החלטות בהתאם למדיניות הפיקוד ולהעבירן לממונה על (מ"ע) הנמצא בקשר מתמיד עם הבקר המנחה את הטייס בקשר.
אמצע הלילה, נקודות ספורות מרצדות על המסך. מטוס אויב נראה חוצה את קו ההזנקות לכיוון שטח רמת הגולן. הסירנה מופעלת. בקרים, עוזרי בקר, בנות דיווח ושאר מחזיקי הכוננות מגיעים בריצה אל מכלול ההגנה האווירית, עטופים מעילים חמים בשלהי חודש יוני בשל העובדה כי בחדר מכלול ההגנה האווירית וברחבי הבונקר שורר קור של אמצע חורף כל השנה. מנהל האירוע, הקמנ"ק, מנסה ליצור קשר עם הפיקוד במטה. עברה פחות מדקה והמטוס מתקדם. עכשיו הקמנ"ק צריך לקבל החלטה: האם להפיל את המטוס או לא. אין מי שיחליט בשבילו. ההחלטה היא בידי הבקר. זוהי רק דוגמה למקרה בו הבקר צריך להתמודד עם קבלת החלטות עצמאית ומהירה.
"אני מעריך שרוב האירועים הבלתי צפויים שיתרחשו יטופלו על–ידי בקר ביב"א. תהליך קבלת ההחלטות חייב להיות זריז מפני שתוך דקות עליו ליירט מטוס שחוצה את הגבול ברמת הגולן למשל. כיוון שיש הרבה אנשים לידו וכולם רואים את האירוע, נדמה כאילו הוא לא לבד. אבל כשאתה על כסא הקמנ"ק ואתה צריך לקחת את ההחלטה, אתה לגמרי לבד. אם היה לו זמן להתייעץ, האחריות על כתפיו הייתה פוחתת, אבל בחיים אין את הזמן הזה. עכשיו צריך לקחת החלטה כי אם תתמהמה המטוס הזה יתרסק על חיפה", מסביר סא"ל רן. "לפעמים ההחלטה כבר לא רלוונטית אם התעכבת. אם לא פקדת על פתיחה באש לסוללות טילי קרקע–אוויר (טק"א) דקה אחר–כך המטוס כבר יהיה מחוץ לטווח הטילים", הוא מסביר. "הוא צריך להחליט ולפעול וכמובן לדעת להסביר את החלטותיו אחר–כך. זה תפקיד עם אחריות רבה והתפקיד שלי כמפקד הוא להסביר לאנשים איך להפעיל שיקול דעת ואיך לנצל את הכלים שבידם על מנת להגיע להחלטה הטובה ביותר. ויש הרבה פרמטרים שצריך להתייחס אליהם בקבלת ההחלטה. למשל להפיל מטוס קרוב לגבול באזור שומם היא החלטה שונה מלהפיל מטוס קרוב לריכוזי אוכלוסייה. הבעיה היא שלא הכל כתוב בספרים. ברוב המקרים המצבים בשמיים יהיו שונים ממה שתירגלנו. סביר להניח שהאירוע האמיתי יהיה במצב שלישי".
הכלי המרכזי ביותר שעוזר לבקר להתמודד עם אותו מצב שלישי הוא המומחיות. הלימודים אמנם חשובים מאוד והכשרת בקרים ביב"א נמשכת על פני שנתיים רצופות, אבל אין כמו כמות גדולה של שעות מסך בשביל לדעת לחוש את המקצוע. "מקצוע הבקרה דורש מצוינות ומקצועיות", מסביר אל"ם (מיל') יאיר כפרי, מפקד היב"א הצפונית לשעבר. "זו עבודה שבנויה על ניסיון, הניסיון הוא שמביא למומחיות. מומחה יודע ליירט מטוסים גם בלי לראותם כל הזמן. המומחיות היא לדעת בכל זמן נתון היכן הם בעיני רוחך, בלי לראות אותם בעיניים ועוד לצאת ביתרון. העניין הוא לחוש את המקצוע, את הסיטואציה. הגיע שלב בשירותי כבקר, שהכרתי כל כך טוב את הראש של הסורים שידעתי עד איזה קו הם יגיעו, איך הם יפעלו, איפה הם ייעלמו וכל זה משעות מסך. כבקר אם אתה לא מקצוען התוצאות יכולות להיות הרסניות.
"עבודה טובה של בקר יכולה להשפיע על חיל–האוויר כולו, עבודה רעה של בקר, יכולה לגרום למוות של כוחותינו", מסביר יאיר. "כל מה שאתה לומד, אתה נדרש ליישם בכמה שניות. אתה צריך לשמור על קור–רוח דווקא ברגעים הכי לחוצים".
הניסיון מגיע עם הזמן, אבל כדי להביא את הבקרים לרמת מקצועיות ומיומנות גבוהה כבר בשלבים הראשונים, נעשות הסמכות רבות בעמדות השונות. הבקר לא פועל לבד בעמדה כלשהי עד שעבר מבחן הסמכה. "במבחן אמת, הפורום של היחידה, שכולל בין השאר את מפקד היב"א ומפקד גף הבקרה, בוחן את הבקר על מנת להסמיכו לבקר הזנקות או פעילות מבצעית לסוגיה", מספר רס"ן אביב. "במבחן האמת האחרון ערכנו סימולציה המשלבת שני מקרים של חדירות מטוסים אל שמי המדינה. האחד היה חדירת מטוסים סורים באימונים והשני היה מטרה איטית ונמוכה שנראתה חוצה קו. במבחנים האלו אנחנו מאלצים את הבקר להחליט לבד, הנתונים שהוא מעביר לטייס צריכים להיות מדויקים והוא חייב להיות החלטי. בעצם אנחנו מנסים לקבל אינדיקציה איך אותו חייל יפעל במצב חירום אמיתי".
חלק חשוב בעבודת הבקר הוא יצירת תקשורת טובה עם הטייס. הבקר מכוון את הטייס אל יעדו ובעצם משמש לו זוג עיניים נוספות. קול זה הנשמע בכל גיחה דרך מכשירי הקשר, נועד לעזור לטייס להתמצא, אך כמו כל דבר, על הבקר למצוא את הזמן הנכון והמינון הנכון להשמיעו. "החוכמה היא להימנע מלהעמיס את הקשר בנתונים", אומר רס"ן אביב. " ליצור שיתוף פעולה של ללכת עם ולהרגיש בלי. הבקר לא צריך להפריע בשום צורה אלא רק לעזור. למשל, כשהטייס מדבר עם הטייסים האחרים במבנה או שהוא חוצה עננים לא מעמיסים את הקשר בכל מיני דברים לא רלוונטיים".
"הבקר חייב להיות מחובר לטייס ולפעולותיו", מסביר סגן גיא, בקר בכיר ביב"א הצפונית. "אם בזמן שהוא עומד לתקוף תשאל איזו שאלה שאינה במקומה, הוא ירגיש שאנחנו מנותקים ממנו".
יצירת הקשר הראשונה היא מאוד חשובה. "המשפט הראשון שאומרים בקשר הוא מאוד קריטי", אומר סגן גיא. "אם חסרים בו נתונים, או הנתונים שניתנו לא רלוונטיים זה יפגע באמון הטייס בבקר שלו. התקשורת בין הבקר לטייס היא הבסיס לפעולה מוצלחת. חייבים להגיד את המילים הנכונות בזמן הנכון".
"בעבר היו הרבה מקרים שטייס ביקש בקר מסוים שהוא סומך עליו", נזכר יאיר כפרי. "היו טייסות שלמות שהעדיפו בקר מסוים. נוצרו חברויות טובות בין הטייסים לבקרים. אם לרגע הטייס איבד קשר עם הבקר זו הייתה דאגה עיקרית, כי הבקר היה העיניים שלו, האדם ששומר עליו במרומים". בעבר, תיחקור האירוע נעשה פנים מול פנים - טייסים מול בקרים. עובדה זו תרמה אף היא לקשרים העמוקים משני צידי הקשר.
"זה שונה כשאתה בא לתחקיר והטייס אותו ביקרת לא נמצא שם כי הוא נפל בקרב", אומר יאיר. "התחושה של בקר ששומע טייס במצוקה אמיתית היא קשה. כבר ראיתי בקרים שטייס שלהם נפל, הם ישבו בעמדה ופשוט נשברו ובכו. נכון שלבקר לא קורה כלום מבחינה פיסית אבל נפשית זה מאוד קשה".
"חיילים צריכים לחזור הביתה"
אוגוסט 1997, יום קיץ חם, כוח גולני יוצא למבצע בוואדי סלוקי, בגזרה המרכזית בלבנון. חילופי אש ורוח מערבית חזקה גורמים לשטח היבש לעלות בלהבות. כוחותינו לכודים באיזור השריפה. בצהרי היום מתקבל ביב"א הצפונית דיווח ממסוקי הצפע שליוו את הכוח, להתחיל במבצע חילוץ. הקמנ"ק מזניק מסוקי יסעור ומסוק אנפה בודד לאוויר. סא"ל רן מגיע לעמדה ולוקח פיקוד. "פתחתי עמדה לצורך תדרוך המסוקים והצוותים שאיתם באוויר", נזכר רן. "מתדרכים אותם בזמן אמת. במקביל הפנינו מזל"ט (מטוס זעיר ללא טייס) כדי לתצפת על האירוע. חיברנו את האנפה למסוקי הקרב כדי שיובילו אותה אל הפצועים". בשלב הזה החליט סא"ל רן בניגוד לנהלים המקובלים, להכניס מסוק יסעור באור יום לשטח לבנון כדי שישמש מעין בית–חולים בשטח. "הייתי צריך לשכנע את מערך השליטה במטה על מנת שיאשרו לי להורות ליסעור לחצות קו אל תוך לבנון. זה היה מאוד חריג להכניס יסעור באור יום לשטח. לבסוף הוא נכנס בליווי של מסוקי קרב. במקביל פתחנו קו חם מול בתי–החולים כדי שיהיו מוכנים במינחתים לקליטת הפצועים. פתחנו ערוץ תקשורת עם גורמי הפיקוד באוגדה ויחד ניסינו להבין כמה אנשים היו בשטח ומי מהם כבר חולץ. הקראנו מספרים אישיים ברדיו כדי לבנות תמונה של כוח האדם. זה היה הכי מצמרר מבחינתי. והפחד, הפחד להשאיר חייל בשטח לא עזב אותי. בין אם חי ובין אם מת - חיילים צריכים לחזור הביתה.
"זה היה אירוע מורכב וקשה. אסור לטעות", אומר רן. "ידעתי שצריך לחשוב מקורי, לחשוב פתוח, לקבל החלטות אמיצות לאור המצב. במהלך האירוע מקבלים המון אינפורמציה, המידע נוגע בך, אבל רק אחרי שהכל נגמר מתחילים להבין את גודל האסון".
שנות לבנון גרמו לכך כי ביב"א הצפונית מכירים היטב את תפקיד פינוי הפצועים וחילוץ הכוחות. מקרים אלה מטבעם אינם מסתיימים עם תום הפעילות. הם משאירים אחריהם שובל של שאלות ותהיות. מה יכולנו לעשות אחרת? איפה אנחנו יכולים להתייעל? ועולות המחשבות על האנשים שמאחורי הקולות. "דרך עבודת הבקרה, אתה נחשף לדברים שבחיים לא חשבת שתיחשף אליהם", אומר אריק. "בחיים שלי לא האמנתי שאני אצטרך לעמוד בקשיים כאלה. בהרבה מקרים אחרי האירוע אני מוצא את עצמי חושב על הפעולות שלי וההחלטות שקיבלתי. יש צורך לעשות מעין סדר בראש, לקלוט את מה שקרה".
אירוע נוסף המוכר ליב"א הוא אירוע של חילוץ טייס נוטש. מימד הזמן הוא קריטי במקרים כאלה, חייבים להגיע בזמן מינימלי לשטח, לפני כל אחד אחר. "השעה הייתה תשע או עשר בלילה", משחזר סא"ל רן. "נערך מבצע מסודר של הכוחות הקרקעיים בתוך שטח לבנון. הכוח נתקל, החל לספוג ירי של פגזי מרגמות והיו פצועים בשטח. אנחנו מזניקים מספר מסוקי קרב יחד עם מטוסי תצפית על מנת לסייע לכוחות הפועלים. בשלב זה מעורבות היב"א היא חשובה אך יחסית פשוטה, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מתי יתרחש האירוע שיזעזע אותך. הצפעים עזבו לבסוף את הכוח הקרקעי ובעודם בתוך הרצועה אחד המסוקים נפגע וביצע נחיתת אונס על צוק באחד הוואדיות. אני זוכר את האירוע הזה לפרטים. אני זוכר את בקר המסוקים צועק בקומה שאחד הצפעים נפגע ובאותו רגע היה ברור לי שמעכשיו הכל משתנה. מעכשיו צריך לפעול אחרת", הוא נזכר. "הזנקתי מסוק אנפה, ינשוף ומספר מסוקי פתן שהיו בכוננות. הזנקנו את מטוסי היירוט כדי שיבצעו פעולת הסחה ויסתירו את רעש המסוקים, ודאגנו שהכוח הקרקעי שהוקפץ לאבטח את המסוק יגיע למקום הנכון. במקרה הזה, הצוות חולץ בשלום. לחילוץ טייס נוטש אין תדריך", מסביר רן, "זה יכול לקרות בכל רגע".
"היד קלה על הדק ההזנקות"
רגליים רצות במהירות במעלה המדרגות אל תוך מכלול ההגנה האווירית. קריאת "צוות ליירוט" החוזרת ונשנית במערכת הכריזה של היב"א מריצה את כולם פנימה. החדר הקר והחשוך מתמלא אנשים הממהרים כל אחד לעמדתו. על הצג, נקודה אדומה בולטת במיוחד. על ידה כתוב בעברית: "ישראייר". הקמנ"ק מעדכן כי מטוס אזרחי של חברת "ישראייר" לא דיווח על כניסתו אל תוך המרחב האווירי של ישראל. הנקודה האדומה ממשיכה להתקדם והיד כבר על הדק ההזנקות, מחכים להוראת הזנקה או לקבלת הדיווח מהטייס. לבסוף יצר הטייס קשר עם יחידת הבקרה באיחור ושיגרת היומיום חוזרת. שיגרה זו כוללת שש הזנקות ביום ממוצע, מתוכן פעם אחת לפחות עולים המטוסים לאוויר. "כאשר מטוס אזרחי לא מדווח על כניסתו למדינה זהו מצב חריג שמדליק נורה אדומה אצל בקרי היב"א ובנות הדיווח שלה", מסביר רס"ן אביב. "לא יודעים בדיוק מה קורה עם המטוס ולכן צריך לשלוח אליו מטוסים שיזהו אם המטוס חטוף, או אם הטייס במצוקה. יש הרבה פעולות בהן היב"א נוקטת במקרים מסוג זה: לעצור את המטוס, לפנות את האיזור או לתת לו להמתין באוויר באיזור מוגדר".
הנהלים לזיהוי מטוסים אזרחיים השתנו לאחר ה–11 בספטמבר 2001. אירוע מגדלי התאומים, שתפס את כל העולם המערבי בהפתעה, פקח את העיניים גם לשאר מדינות העולם. "מבחינת היב"א הוגדרו קווי כוננות יותר מחמירים", אומר אביב. "הטווח בו מטוס אזרחי צריך להזדהות גדל כדי שיהיו בידינו האינדיקציות הראשונות של המטוס מספיק זמן מראש. היום, אנחנו מזניקים יותר. אפשר להגיד שהאצבע שלנו על הדק ההזנקות קלה יותר. גם הסמכויות להורות על פתיחה באש השתנו בצורה משמעותית. היום הסמכות להורות על יירוט מטוס עוין היא בידיו של כל בקר".
סמכות ההוראה לפתיחה באש שניתנה לבקרים היא מאוד חריגה ביחס למדינות אחרות בעולם. "הענקת הסמכות הכבדה הזו שינתה מעט את התפיסה שלנו", מסביר רס"ן אביב. "אנחנו מחנכים את הבקרים להיות עצמאים, להציב בעיה ולפתור אותה, לא לחכות לדרגי הפיקוד שיבואו ויצילו אותנו מההחלטה". הסכנות שטומנים בחובם מטוסים אזרחיים תפסו מקום בתודעה הישראלית עוד לפני אסון התאומים וגם כיום. אמנם אנשי היב"א לא צפו אירוע כזה במדויק, אך מקרים כמו הצסנה הלבנונית שחצתה את גבול לבנון–ישראל לפני כשנתיים ויורטה לבסוף בעזרת יחידת הבקרה הצפונית, שומרים את האפשרות הזו חזק בתודעה. "גם לפני אסון התאומים היינו עם היד קלה על הדק ההזנקות", אומר רס"ן אביב. "אבל המענה היום הוא מותאם יותר ללא צפוי. אנחנו לא צופים מיתאר שגרתי. אנחנו צריכים לזהות כל מיני מיתארים מופרכים שלא קרו אף פעם, כי עם מה שכבר קרה אנחנו יודעים להתמודד, מה שלא קרה יפתיע אותנו. אני מאמין שאנחנו ערוכים היטב על מנת שלא נהיה מופתעים".
_____________________________________
ציטוט:
|
"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.
|
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
