פעם היה אדם, ממוצע למראה, שחום עור, מצחיק ועם זאת דעתני בצורה מטורפת, שרק חיפש לעזור לאנשים.

יום אחד, הוא נתקל במכשפה רעה, המכשפה כישפה אותו, ולא נתנה לו אוויר, הפכה אותו לכל עולמה, שאלה וחקרה אותו עד שלא נותרו ספקות, עינתה אותו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.

אבל אותו אדם היה נחוש בדעותיו, ורצונו לעזור היה חזק ממנו, הוא החליט לשנות את המכשפה ולכן, יום אחד, בזמן שהמכשפה ישנה שינה עמוקה, הוא הצליח להפשיט אותה, הוריד את כל המסכות ואז נגלתה לפניו ילדה פגועה, עם חתכים על הידיים, חיוורת וחלשה, האדם הזה לא ידע ממש מה לעשות, הוא היה אובד עצות, אבל לא וויתר אפילו לרגע.

ואז עלתה בראשו תוכנית,
ביום ראשון, הוא היה מחבק אותה, רק מחבק, והיא הייתה מרביצה לו עד זוב דם, ונלחמת כמו דג שנתפס ברשת דייגים, היא לא הבינה, למה הוא עושה את זה, והוא לא וויתר ולא הרפה.

ביום שני, הוא היה לוקח אותה לטייל, כל פעם למקום אחר, היה מראה לה את נפלאות היקום, את הנופים והפסגות, והיא הייתה נלחמת בו, ומרביצה עד זוב דם, אבל לו לא היה אכפת, הוא המשיך בלי להרפות.

ביום שלישי, היה נותן לה קצת חופש ממנו, אבל מתקשר כל חמש שניות, רק לשאול לשלומה, והיא הייתה מעליבה אותו עד זוב דם ונלחמת בו, אבל הוא בשלו , המשיך בלי להרפות.

ביום רביעי, הוא היה מפתיע אותה עם משהו חדש, קונה לה משהו קטן וחמוד, והיא הייתה צוחקת עליו, ומשפילה, אבל הוא, המשיך בלי להרפות.

ביום חמישי, היה מנשק אותה שעות, בלי להפסיק, והיא בעטה בו, ושרטה, אבל הוא בדעותיו, המשיך בלי להרפות.

ביום שישי, היה נותן לה להשתכר, ושואל אותה על כל מעמסות השבוע, והיא הייתה שיכורה ושפכה את כל מה שיושב על ליבה, כאילו הקיאה את הדברים, והוא היה מקשיב ומחבק אותה, והיא התנגדה, אבל לא לא היה אכפת והוא המשיך בלי להרפות.

ביום שבת, הוא היה נותן לה להתעורר, והיה מקבל אותה עם חיוך, והיא חצי מתה מהיום שלפני, לא זוכרת כמעט דבר, כועסת קמעה, אבל הוא - המשיך בלי להרפות.

כך היה במשך שנה שלמה, שנה שלמה הוא המשיך, וסבל, אבל לא הרפה ממנה.
לאט לאט, המכשפה התחילה להשתנות, והתוכנית עבדה, היא זרחה, החתכים הגלידו, החיוך עלה על שפתיה, המכשפה הפכה להיות אדם מהשורה, ולאט לאט הבינה שהגיע הזמן להסיר את הכישוף שכובל אותו אליה, והוא ברח ממנה, בידיעה שעכשיו היא כבר לא מכשפה, ושהכל בסדר איתה.

וכך, המכשפה נשארה לבד, עוד מתגעגעת לאותו אדם שעבר סבל כה רב בגללה.

אך אל דאגה, בחייה החדשים פגשה המכשפה אדם חדש, אדם שקיבל אותה מתוקנת, ואוהב אותה בכל בחינה אפשרית, הם מאושרים, אך ששאל אותה מי היא ומה, היא ענתה לו כשדמעות בעיניה, אני מוצר מתוקן, של אדם, ממוצע למראה, שחום עור, מצחיק ועם זאת דעתני בצורה מטורפת, שרק חיפש לעזור לאנשים.

מוקדש לאדם מיוחד במיוחד
כל הזכויות שמורות...

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

אך ששאל אותה מי היא ומה, היא ענתה לו כשדמעות בעיניה, אני מוצר מתוקן, של אדם, ממוצע למראה, שחום עור, מצחיק ועם זאת דעתני בצורה מטורפת, שרק חיפש לעזור לאנשים.

ריגש אותי המשפט הזה

צריך הרבה אומץ בשביל להשתנות מבפנים ...
כתבת מקסים, בצורה ילדותית-שלמה-בוגרת-סוחפת-נוגעת ובקיצר, אהבתי .
תהני להמשיך לכתוב...