[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
אבחת טלפון אחת
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת גדעון לוי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
בוקר טוב, אמריקה. פתאום התעוררת והחלטת ללחוץ על ישראל לקיים את הבחירות לרשות הפלשתינית במזרח ירושלים? כמה נאצל מצדך. וכמה זה היה קל. טלפון אחד, לכל היותר שניים, וכבר מודיע שר הביטחון, שאול מופז, "גבר גבר" שכמותו, שישראל נכנעת בלא תנאי. במשך חודשים הכריזה ישראל שהיא מתנגדת בכל תוקף לבחירות בירושלים, והנה באבחת טלפון אמריקאי הכל השתנה באחת. הזאב מופז היה לכבש, שלא לומר שפן. אולי תביני סוף סוף, שאם את רוצה גם מטאטא יורה וגם מופז מתקפל; אם הממשל היה באמת רוצה, היה הכיבוש זה כבר מאחורינו והמזרח התיכון, ובעקבותיו העולם, היו נראים אחרת.

שינוי דרמטי באזור המדמם הזה, בצורת קץ הכיבוש, ייתכן עכשיו רק אם יתקיים אחד משלושת התנאים הבאים: הנהגה ישראלית אמיצה במיוחד, עוד מעגל של שפיכות דמים, נורא מקודמיו, או ממשל אמריקאי נחוש. הסבירות שתקום כאן הנהגה ישראלית אמיצה נראית קלושה ביותר; האפשרות של התרחשות עוד מעגל של שפיכות דמים היא אכזרית ביותר. וכך נותרת הדרך השלישית. הבעיה היא שבבית הלבן יושב נשיא שהשלום במזרח התיכון אינו מעניין אותו. גם על המלחמה בטרור העולמי הוא רק מדבר גבוהה גבוהה, מכריז עליו מלחמות נפסדות במקומות הכי לא נכונים, ואינו עושה את מה שנדרש ממנו לעשות, במקום הכי נכון.

לו רצה נשיא אמריקאי להביא שלום לאזור ולשמוט את הקרקע מתחת לאחד המנועים החשובים של הטרור הבינלאומי, הוא היה יכול לעשות זאת מזמן. לחץ אמריקאי מסיווי היה גורם לישראל לסגת משטחי הכיבוש. כך אמריקה לא רק היתה משחררת את העולם מאחד ממוקדי הסכסוך המאיימים ביותר, אלא גם מצילה את ישראל, בעלת בריתה הנאמנה, מידי עצמה. שוו בנפשכם שנשיא ארצות הברית מודיע שעל ישראל לסגת מכל השטחים עד תאריך מסוים. היא תמרה את פיו? נשמע פשטני מדי, דמיוני? זה יהיה הרבה יותר קל מכפי שנדמה.

ההיסטוריה הוכיחה שישראל לעולם אינה נסוגה מעמדותיה הקשוחות, אלא אחרי שפיכות דמים, ובמקרה אחד, במבצע סיני, אחרי לחץ בינלאומי מסיווי. השלום עם מצרים נחתם רק אחרי מלחמת יום הכיפורים, אף שאפשר היה להשיג לפחות הסדר ביניים קודם לכן; הנסיגה מלבנון אירעה רק אחרי שהוקז לשווא דמם של מאות חיילים, וכך היה בעניין ההכרה באש"ף והסכמי אוסלו, שבאו לעולם רק אחרי שפך הדם של האינתיפאדה הראשונה.

אירועי החודשים האחרונים הוכיחו בעליל שבכל פעם שארה"ב לחצה על ישראל, ולו קלות, האחרונה נסוגה מיד. די להזכיר את התביעה לפיקוח ישראלי על מעבר רפיח, שנגוזה אף היא באבחת טלפון, את ההתחייבות הישראלית להפעיל סוף סוף את "המעבר הבטוח" בין עזה לגדה, שהושגה בן לילה בביקורה של שרת החוץ האמריקאית בירושלים (ולא יושמה רק כי ארה"ב איבדה עניין) ואת הבחירות במזרח ירושלים. מנגד, בכל פעם שאמריקה שתקה, ישראל הזיקה לעצמה ולשלום - על ידי בניית עוד ועוד התנחלויות, באמצעות תוואי החומה, כליאתם של הפלשתינאים והפעלת כוח יתר.

צחוק הגורל הוא שככל שהמנהיגים הישראלים הצטיירו באור נצי יותר, כך נפל עליהם יותר מוראה של ארה"ב. זה הגיע לשיא בתקופתו של אריאל שרון: לא היה מדינאי ישראלי שירא יותר מלחץ אמריקאי. גם ההתנתקות באה לעולם, בין השאר, כדי לרצות את הממשל.

אבל פירוק כמה מאחזים "בלתי חוקיים" בגדה, ואפילו ההתנתקות המהוללת, היו צעדים צנועים ביחס למה שנדרש באמת. על הפרק עדיין עומד הכיבוש הישראלי במלוא אכזריותו וחוסר התוחלת שלו, ואת קצו יכולה לבשר כנראה רק אמריקה. לנוכח התלות המוחלטת של המשק והצבא הישראליים בארה"ב, זו משימה אפשרית - אלמלא ישב בבית הלבן הנשיא האחרון שממנו אפשר לצפות לכך.

הבחירות לרשות הפלשתינית יתקיימו במזרח ירושלים, כי כך רצתה ואשינגטון. כמה נכון יותר היה לו הציעה זאת ישראל ביוזמתה, כמחווה בונת אמון. אבל השפה הזאת, שפת הרצון הטוב, מעולם לא היתה שגורה בירושלים. לכן נותר רק לייחל לנשיא האמריקאי הנועז, שיידע להתעלות מעל ללחצים של הלובי היהודי והנוצרי עתירי הכוח, שיבין שידיד אמת, החרד לעתיד ישראל, הוא רק זה שיביא לפירוק כל ההתנחלויות, וכי לוחם עשוי ללא חת בטרור הבינלאומי, שרוצה באמת לפגוע באחת מתשתיותיו החשובות, הוא רק זה שישים קץ לכיבוש הישראלי בן 38 השנים.

החדשות הטובות הן שזה אפשרי. החדשות הרעות הן שזה לא יהיה, בשום אופן, ג'ורג' בוש. הוא כבר מילא את תפקידו באזור: הוא בירך את אהוד אולמרט על "אומץ לבו".

looopy