הודעה זו נכתבה באופן חד פעמי לשם משתמשת זו בשם אנונימית בת 17 .
להלן ההודעה שהתבקשנו להעלות :

חבריי פורום יקרים אני יודעת שמכתב זה יצא לי ארוך מדיי אך אני מאוד מבקשת מכם לקרוא אותו עד הסוף ולהגיב - זה ממש חשוב לי!!! זהו מכתב אשר כתבתי בכאב לב רב לחברותיי אשר אבדו לי....

לאהבה הכי גדולה בחיי שאבדתי....

אל תחשבו שאין לי רגשות.

תפסיקו להדחיק את העובדה שאין לי דעות משלי(וכן הן לפעמים שונות משלכן, אך זו לא סיבה לכעוס עליי עד אובדן חושים),
תתחילו להתרגל לעובדה שגם אני בן אדם כמוכן ולא סמרטוט לפריקת כעס.
אז נכון שיש לי דפקות משלי, מה לעשות אני לא מושלמת כמו כל אחד בעולם שהוא לא מושלם.
ונכון שיש לי זכרון חרא והגיון דפוק,
ובכל זאת אפשר להעריך אותי לפעמים, במיוחד אתן שביליתן איתי שנים על גבי שנים ויכולתן להתרגל ולקבל אותי כפי שאני.
אני נפגעתי, נפגעתי קשות, מדברים שקרו באותו יום, באותו מקרה ומדברים שקרו במשך הזמן-דברים שהצטברו...
כעסתן עליי שחשבתי אחרת מכן.
בעניין שהיינו אמורות ללכת יחד, פעלתן בלעדיי ובלי לשתף אותי.
קללתן אותי בגלל שלא חשבתי כמוכן, ואף שכנעתן את עצמכן שבעקבות מקרה זה אני בנאדם חסר רגשות שבעקבות מה שקרה יכולתי לישון רגוע בלילות.
חבל! חבל מאוד!!! חבל שככה חשבתן עליי והתעלמתן מהעובדה שיש לי רגשות. בערב ששמעתי על מה שקרה לא יכולתי לישון בלילה, היות והבנתי את הדברים לא נכון. ולמרות שהושבעתי כמה פעמים באימי כי לא לספר, החלטתי לשתף אתכן בעוול חברתינו הטובה. מקרה זה לא נתן לי מנוחה אף לא לרגע, אך בכל זאת דגלתי במחשבה שכדאי וח' תשמור זאת לעצמה. ואין פה מה להעלב, אז מה שאנחנו חברות הכי הכי שלה 5 שנים??? אז מה שת' חבר שלה רק שבועיים???
אבל זו הייתה החלטה שלה! ואם אי פעם הייתה חושבת אחרת הרי היא הייתה באה ומספרת לנו. אני העדפתי להשאר עם הכאב, עם עצמי והעקר שלח' יהיה טוב עם מה שהיא עושה. וזה לא נכון לקרוא לזה הדחקה, כי היא מודעת למה שהיה, וכן החליטה לדבר על זה עם מישהו, אז אלו לא היינו אנחנו......"ביג דיל!!!", אבל לכעוס עליי על איך שחשבתי על הדברים?... ועוד לאחל את הדברים הנוראיים שאחלתם לי... למה לעזאזל???????????????????????
מקרה זה חזר על משהו שהיה בעבר. גם בעבר ר' התעלמה מהעובדה שאני כמוה ויש לי רגשות- המקרה של ש'. וזה לא שלא כאב לי, וזה לא שישנתי רגוע בלילות, וזה לא ששימח אותי "שירדה לי בעיה מהלב" בעקבות ההתנתקות שלה...
כאב לי!!!!!! כאב לי מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
למה נראה לך ר' שרק לך יש רגשות? למה את מתעלמת משלי? למה את הופכת אותי לבנאדם חסר רגש? למה נראה לך שאני עם חברותיי רק להנאה? למה? כי אני לא פועלת בדרכים שלך? כי יש לי גישות שונות לחיים? אז מה?
אני רואה בזה כחוסר הערכה בין היתר....
שלא תחשבי, ר' שאני לא מעריכה את כל הדברים הטובים שעשית למעני, לא שכחתי אותם, אני מאוד מעריכה-הכל!!!
אני לא יודעת איך הייתי עוברת הכל בלעדייך, וחבל שהכל נגמר ככה מכוער, אבל אני לא רואה דרך אחרת, כולן רק ייפגעו אם נמשיך בקשר שלנו....
נכון שתמיד היו לנו דעות וגישות שונות, ואף פעם זה לא קרע בנינו את החברות לגמריי... אבל עכשיו התבגרנו וכנראה האישיות השונות שלנו הפכו לקיצוניות יותר ומתחילות להתנגש יותר מדיי ולא יכולות ללכת יותר יחד.
ובקשר לחבר שלי, סתם התנפלת עליי, וסתם אכלת אותי בלי מלח, ממש סתם!
לפני כמה חודשים התקרבת מאוד למא' (זה בטח יעצבן אותך שהנושא מוזכר אבל אני חייבת), התחלת לבלות איתה יותר זמן, "אפילו" יותר מאיתי, יצאת איתה לבלות, נהנית איתה, נתמכת ותמכת בה, וטענת כי היא מבינה אותך הכי בעולם, הכל טוב ויפה לא?
נכון שהרגשתי שאני מאבדת אותך, ואולי זוהי באמת הקנאה, אבל זה דבר כואב לראות אותך מתרחקת ממני בכל עניין שהוא.
אבל כבטבע שלי אני שתקתי, אמרתי לעצמי ככה לה יותר טוב, ככה יותר נוח לה, ככה את ממצאת הדברים יותר, מי אני שאגיד לך לא?!
התחלתי להרגיש בודדה, נכון שתמכת ועזרת לי, ואני מאוד מעריכה על שהיית איתי, אבל זה לא היה הדדי, את לא שתפת אותי והפסקת כמעט לערב אותי בחייך...הרחקת אותי ממך.
אז כן נפגעתי כשפעמיים או שלוש "הברזתן" לי בעקבות דבורי מא', וכן זו הייתה הרגשה מנודה כשכל יום את ומא הייתן נפגשות ולא משנה מתי הייתי מתקשרת תמיד היית אצלה, ולמרות זאת אני לא העליתי את זה אף פעם, אם כבר דברנו זה כי את העלית את זה ועשית את מזה עניין גדול....
אז למה עכשיו כשלי יש מישהו כזה זה פסול?!?!?!?
כי הוא חבר ולא חברה? אז מה???
אני מוצאת אצלו מפלט. אני נהנית איתו. קל לי לספר לו דברים, הוא מבין אותי ולרוב אפילו יש לו את הגישות שלי.
אז פתאום גם את מרגישה התרחקות.... סבבה... את יכולה לבוא ולדבר איתי על זה "שמעי נראה לי נסחפת קצת בבילויים איתו, ושכחת אותנו, תקדישי גם לנו קצת זמן" אבל לעשות מזה טרור כמו שאת עשית? למה זה היה נחוץ??? סתם הוציא ממך אחולים שבחיים לא חשבתי שהחברה הכי טובה שלי, שהדבר הכי יקר לי בחיים, תאחל לי דברים כאלה....
או שמה שהפריע לכן זה שהוא התערב בעניין של ח'? למה כל כך הפריע לכן?... הרי גם הוא דואג המון לח', ומה שבקשתי ממנו- זה לעזור לי לשכנע אתכן לראות דברים קצת אחרת כי הוא ידע להסביר את הגישה שלי ושלו יותר טוב ממני, וזה היה בכוונה לנסות לגרום לכן להבין את הגישה שלנו, מה שאתן ניסיתן לעשות לגביי רק בקללות וצעקות ואחולים לא נעימים שכנראה אתן אפילו לא מתחרטות עליהם.... ולמה ישר לראות בזה משהו רע? התערבות אדם זר לכן(!) לא בהכרח חייב להיות רע, הוא נסה רק לעזור... ושוב אתן הגזמתן ושוב חפשתם איפה לפוצץ את העצבים שלכן, ושוב מצאתן ושוב הוצאתן ושוב זה היה עליי ושוב הוצאת אותי חרא בכל....
ושוב אני מזכירה כי אני לא דומם לפריקת עצבים!!!
ואת מי', מה עשיתי לך רע שזה היחס שאני מקבלת ממך?... כנראה משהו ממש רע... וכנראה זו לא הבגידה עם רפי...
כי ממה שאני ראיתי במשך, לפחות, השנה האחרונה רק כמה שאני ניסיתי להתקרב אלייך, כל מה ששתפתי אותך בו, כל הטלפונים שמהם התחמקת כל פעם מחדש, כל מה שהתעניינתי וניסיתי לעזור, או אפילו כשניסיתי למצוא אצלך נחמה (פרידה מהאקס האחרון), הכל היה לשווא. נכון שאף פעם לא היינו הקרובות בחבורה ונכון שלא ספרנו אחת לשנייה הרבה, אבל אני ניסיתי לשנות זאת ומה שקבלתי בתמורה אלו רק דחיות ודחיות.....
ואפילו עויינות מאז המסיבה של מא' למרות שהצטערתי וכולם יודעים שהצטערתי המון! – אי הערכה – זה מה שזה!!!!

כנראה עוד מהבגידה ההיא שלי הייתי צריכה להתנתק מכן, כי עוד אז נפל לי האסימון כמה שאני חברה חרא כל פעם מחדש, אבל רינה אמרה " תני לנו להחליט איזו מן חברה את בשבילנו", אז כנראה הגעתן למסקנה הסופית, ודאגתן להבהיר לי אותה היטב: תודה!!!

עכשיו אני נזכרת לא להתחבר עם אפחד, כי אני יודעת שאני פגע רע, וכל מה שאני אעשה ייצא לי לרעה, רק לפגוע זה כנראה מה שאני יודעת.

ושוב, יש לי רגשות, וכן זה כואב לי שהתנתקנו, אחרי הכל מיליתן את רוב חיי ואתן חלק גדול מליבי, אבל עוד יותר ייכאב לי אם נחזור, כי שוב אני אחזור למקום שבו לא מעריכים אותי, במקום שאני מצטיירת כבנאדם אנוכי, וכל זאת כי דרכי שונה מדרכיכן....

באהבה רבה חברותיי( לשעבר), תודה על כל השנים הנפלאות, מעריכה אתכן וכל דבר שעשיתן למעני.... נהניתי מאוד!!!!

רק חבל שזה נגמר בזכרון כואב כזה....

בואי נסכים על כמה דברים:

1. אתה לא כועס על מישהו או מישהי - אם לא אכפת לך. דווקא כי אכפת לך - אז אתה כועס.

2. את פורקת פה הרבה רגשות. כעס, תסכול, ייאוש והכי הרבה - כאב. גם שנאה. אבל, לא מהחברות שלך ולא מהעבר שלכן ביחד. את שונאת את ההווה.

3. מהמכתב שלך, אני מבין שמדובר על תהליך. זה לא קרה בין לילה - אלא דברים שהלכו והצברו, אחד על גבי השני - על גביי פרק של זמן. בואי נסכים שזאת הייתה טעות של שני הצדדים. לשניכם הצתבר הרבה כעס - ובמקום לפתור את זה אז, נתתן לזה לטפוח למדדי הענק שזה עכשיו.

אני לא בא להטיף מוסר. אני האחרון שיעשה את זה. אבל, זה לקח שאפשר ללמוד ממנו לעתיד. בכל סוג של קשר.

עכשיו, בקשר לבעייה הספציפית שלך:

אם החברות שלך כל כך חשובות לך (והן חשובות לך. עזבי לרגע את הרגשות השליליים בצד. אם הן לא היו חשובות לך - המכתב הזה לא היה נכתב, ומתפרסם), אם את לא מאושרת מהמצב הקיים (ואת לא, כמובן) ואם את רוצה לא להחזיר את הדברים למצב הקודם - אלא לשפר אותם...

את צריכה לפגוש את כל אחת ואחת מן החברות שלכן בנפרד. להסביר לכל אחת ואחת עד כמה היא חשובה לך, את כמה את אוהבת אותה ועד כמה היא תופסת חלק חשוב מחייך. חלק, כל כך חישוב - שזאת תהייה אבדה של ממש לאבד אותה. כי היא, החברה, מהווה חלק ממך. ובלי החלק הזה... - ממש כפשטו, את לא שלמה.

ולהסדיר את כל הדברים בינכן. אחת ולתמיד. בלי להשאיר שום אבן לא הפוכה. הכל. רק ככה אפשר להמשיך. ואז, מסכימים - העבר נשאר בעבר.

רק, ורק אז, אחריי שעשית את זה - עוברים הלאה. לצאת ביחד. ובריב הבא (והוא יבוא. ריבים זה דבר טבעי. ובריא.) - לא לחזור לריב הזה. היה ונגמר.

אם תרצי להמשיך לדבר בפרטי, זה יהיה לי לכבוד.

האשכול שלך הזכיר לי אותה. של מישהו שמראה שזהו, נשבר לו - ובו-זמנית זועק לעזרה.

זה כבר לא ממש מעודד.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

וכמו שאתה רואה - הצל שלו מנסה להשאר... כמו במקרה הזה.