רק לא ש"ס
זו לא מפלגה "חברתית" אלא גוף ימני קיצוני, שרוצה כאן תיאוקרטיה ולא ייתן יד לפינוי חד-צדדי
שמואל שנהר
המסקנה העיקרית מתוצאת הבחירות היא שאין מנהיג בישראל. כל מנהיגי המפלגות הגדולות, המבקשות לייצג חתך רחב של החברה, לא השיגו את מטרתם או נכשלו: אולמרט, אולי בשל ארוגנטיות ואולי בשל העדר מערך ארגוני, הצליח להבריח ממפלגתו החדשה לפחות עשרה מנדטים בתוך שבועיים והגיע ראשון במירוץ - אך בעור שיניו; פרץ הצליח להרחיק את תומכי העבודה המסורתיים וגם כמה ממנהיגיה, וקיבל מנדט אחד פחות משהיה למפלגתו בכנסת היוצאת; נתניהו הצליח להפוך את הליכוד למפלגת ימין קיצונית, שאינה מוכנה לוותר על אף שעל, ודוגלת בתפישת עולם קפיטליסטית שאינה מתאימה לקהל הבוחרים המסורתי.
לעומתם, המפלגות שהצליחו מייצגות קהל מוגדר וסקטוריאלי, ואין להן אפילו שאיפה להגיע אל הציבור הרחב: ש"ס מיצגת את החרדים הספרדים בלבד; ליברמן, למרות ההתיימרות להביא מסר כללי, מייצג את העולים; ואילו בני אלון וזבולון אורלב מייצגים את הציבור הדתי-הלאומי. קדימה לא הצליחה במטרתה העיקרית: ליצור סיעת ציר גדולה, שמסוגלת להבטיח יציבות ממשלתית. ההיסטוריה שלנו מלמדת כי קואלציות יציבות התקיימו רק כאשר מפלגת ציר, פחות או יותר במרכז המפה הפוליטית, השיגו 50-40 מנדטים. כעת השאלה היא איזו קואליציה על אולמרט להקים, כדי שיוכל ליישם את האג'נדה אותה הבטיח לבוחר - מאמץ קצר יחסית להגיע להסדר עם הפלסטינים, שאם ייכשל - יוחלף במהלך חד-צדדי של נסיגה מרוב שטחי הגדה, פירוק יישובים רבים והתכנסות בגושי התיישבות ואזורי ביטחון.
אם זוהי האג'נדה, אזי ברור לגמרי מהי הקואליציה הנחוצה. היא צריכה לכלול את מפלגת העבודה, את הגימלאים, את יהדות התורה ואת מרצ (יחד 67 מנדטים) וגם תזכה לתמיכה של חלק מן המפלגות הערביות. אולמרט אינו יכול בשום אופן לכלול את ש"ס בקואליציה. האחרונה הצהירה, לפני הבחירות ואחריהן, כי היא מתנגדת לנסיגה חד-צדדית. זו עמדתו של הרב עובדיה יוסף וזו עמדתם הברורה של מצביעי ש"ס, שהם המצביעים הימניים ביותר בארץ. צירוף ש"ס כעת יפגע באמינותו של אולמרט, שאמר באופן ברור כי לא יכניס לממשלתו מה שכינה "מורדים", כלומר ח"כים שמתנגדים ל"התכנסות בגבולות קבע", כהגדרתו.

יתר על כן, התנגדות ש"ס, אם תשב בקואליציה, ל"התכנסות", תעורר מתרדמה גם את אנשי הימין הברורים בקדימה: צחי הנגבי, זאב אלקין, דוד טל, עתניאל שנלר ואולי אחרים גם בקרב הגימלאים - ותופעת ה"מורדים" תחזור על עצמה. יש להניח גם שמועצת יו"ש תדע להפעיל מכבש לחצים אישי על כל מי שנחשב קרוב לעמדותיה, והרוב של אולמרט יתערער.

מי שקרא את ספרה המצוין של ד"ר ריקי טסלר על ש"ס - "בשם השם" - יודע כי במהותה, זו אינה מפלגה חברתית. זוהי מפלגה דתית קיצונית, שמסווה את מטרתה האמיתית - חיסול הדמוקרטיה והחלפתה בתיאוקרטיה, תוך שימוש בכספי המדינה למטרה זו. אין כל סיבה מדוע לא יוכלו קדימה והעבודה לקדם את התביעות החברתיות הצודקות: הגדלת קצבאות הזקנה, חקיקת חוק פנסיה, הגדלה משמעותית ביותר של סל התרופות וחיזוק מערכי החינוך והבריאות הציבוריים, אך בשום אופן לא החזרת קצבאות הילדים, שעלותן הכלכלית היא בהיקף של מליארדים, והן מעודדות אי יציאה לעבודה. עבור שתי המפלגות הגדולות, תהיה זו טעות לתת לש"ס להינות, אלקטורלית, מפירות השינויים בתחום החברתי.

בתוך זמן קצר למדי, יתברר לממשלה שאין כל סיכוי להגיע להסדר מוסכם עם ממשלת החמאס, ולא יהיה מנוס מהליכה למהלכים חד-צדדיים. בהתאם לכך יש להרכיב את הממשלה הבאה. אם אולמרט יצליח להוליך מהלך כזה, הוא ייהפך למנהיג. אם לאו, לא תהיה תקומה לא לו ולא לקדימה.

אין כל סיבה מדוע לא יוכלו קדימה והעבודה לקדם את התביעות החברתיות הצודקות: הגדלת קצבאות הזקנה, חקיקת חוק פנסיה, הגדלה משמעותית ביותר של סל התרופות וחיזוק מערכי החינוך והבריאות הציבוריים, אך בשום אופן לא החזרת קצבאות הילדים, שעלותן הכלכלית היא בהיקף של מליארדים, והן מעודדות אי יציאה לעבודה. עבור שתי המפלגות הגדולות, תהיה זו טעות לתת לש"ס להינות, אלקטורלית, מפירות השינויים בתחום החברתי.

המאמר לדעתי, משקף בדיוק את המצב כרגע. לאחר חיפוש מעייף בתקשורת לא מצאתי אף אחד שמסכם בקיצור ולעניין את המצב כרגע . בפורום הזה כמעט ואין אקטואליה, הכותבים כאן הם כל כך שנונים שאי אפשר להתחרות בשפתם וזה מהווה אינטימידציה לאנשים רבים להגיב, להוסיף כותרות או לפתוח אשכולות. יש להרחיב את נושאי הדיון כאן לא רק על hard core politics, סטטיסטיקה ולוגיקה .

במאמר יש קטע " אין כל סיבה מדוע לא יוכלו קדימה והעבודה לקדם את התביעות החברתיות הצודקות: הגדלת קצבאות הזקנה, חקיקת חוק פנסיה, הגדלה משמעותית ביותר של סל התרופות וחיזוק מערכי החינוך והבריאות הציבוריים"

זה נכון, אבל הקטע של "בשום אופן לא החזרת קצבאות הילדים" הוא בעייתי

לגבי ש"ס זו הקטנת הילודה ועל כך היא תאבק עקרונית.

ולגבי זה שש"ס "לא ייתן יד לפינוי חד-צדדי" , זה לר רציני. כי לא ראינו את ש"ס מעולם מעורבת בהתנגדויות קודמות לפינויים שארעו.

גמישה בכל תחום, כמובן פרט לתחומים הנוגעים ישירות לה, קרי תקציבים למערכת החינוך שלה ולצבור בוחריה הפוטנציאליים, וחקיקה בתחום יחסי הדת והמדינה. בתחום המדיני אין לה באמת דעה, והיא רק מחזקת את הרטוריקה הימנית שלה לקראת בחירות מכיוון שזה מדבר אל לב בוחריה. באופן מעשי ש"ס יכולה להסתדר עם מדיניות ימנית או שמאלנית.

משעשעת הציפיה של כותב המאמר שקדימה תבצע מהפכה בתחום החברתי, הרי זו מפלגה שבכיריה סמוכים על שולחנם של בעלי הון. כמוה גם הליכוד ומפלגת העבודה, לפחות עד זמנו של פרץ. ככל שזה תלוי בקדימה הנושאים החברתיים יכולים להדחות עד "ההתכנסות", עד הסכם השלום עם זימבבואה וגם עד נחיתת האדם הראשון על פלוטו - זו מפלגה שנועדה לקדם נושא אחד בלבד. מעניין יהיה לראות אם השותפות הקואליציוניות ייכפו עליה עשיה גם בתחומים חברתיים, אבל הנסיון מלמדנו שמאז ומעולם ממשלות נשאבו בישראל לעיסוק טוטאלי בזירה המדינית ונושאי הפנים נזנחו לשמחתם של שועי הארץ.

ועוד הערה טכנית לתמר: שימי איזה קו שיפריד בין המאמר לבין תגובתך כדי שיקל להבחין בין השניים.

לדעתי, אף ממשלה לא יכולה להקים קואליציה ללא המפלגות הדתיות . ש"ס מאוד גמישה אבל לא בעניין
birth control
אבל מאחר שאני עייפה כבר אני סוגרת להערב. ומחר נדבר.

מאז הקמת המדינה, אף מפלגה לא הייתה מסוגלת אי פעם להרכיב ממשלה בלי לגרום למיעוט הדתי להטות את המאזן

למתכונתם הקודמת היא עידוד ילודה. הקיצוץ של נתניהו היה מוגזם ולא צודק במיוחד לאור המתנות שקיבלו העשירים הן מבחינת מיסוי והן בהפרטות. יחד עם זאת ההפקרות הקודמת שלפיה מהילד החמישי הקצבה גדלה (לא זכור לי באיזה שעור, אני לא נהניתי מכך) חייבת היתה להיפסק.
לא שמחתי לתוצאות הבחירות אבל אולי יצא מזה משהו טוב בכך שהחזירות הקפיטליסטית תתמתן.
האינטרס האישי של פרץ הוא להראות שלא בהכרח יש יחס ישר בין צמיחת המשק ובין הפער החברתי. אין מצב טוב יותר מאשר כשהאינטרס האישי של הפוליטקאי זהה לאינטרס הכללי (לא תמיד זה כך)

קיצבאות הילדים לגבי ש"ס היא הורדת הילודה ועל כך היא לא תסכים באופן עקרוני. כפייה להורדת הילודה.

בדמוגרפיה יש מספר קסם : 2.1 ילדים לאישה.
במדינה שבה כל אישה יולדת פחות מהמספר הזה,לא יהיו מספיק ילדים שיחליפו את הנפטרים. האוכלוסיה תזדקן ולא היו מספיק אנשים בגיל העבודה שיחזיקו את הכלכלה ויממנו את הפנסיות.

במדינה שבה כל אישה יולדת יותר מהמספר הזה,חלקם של הילדים באוכלוסיה יגדל,ולא יהיו מספיק אנשים בגיל העבודה שיממנו את הבריאות והחינוך של הילדים. בנוסף,הגידול באוכלוסיה יצריך ניצול של המשאבים הטבעיים של המדינה (קרקע,חופים,מים וכו') עד תום.

ויש מצב שלישי,שבו כל אישה יולדת קרוב ל2.1 ילדים. במצב כזה,מספר הנולדים שווה למספר הנפטרים,המסה הגדולה של האוכלוסיה תהיה בגיל עבודה,הכלכלה תהיה יציבה,ולא יהיה צורך בניצול נוסף של משאבים טבעיים. מיותר לציין שזה המצב הבריא ביותר לכל מדינה.

מכיוון שבישראל כל אישה יולדת 2.9 ילדים בממוצע,אנחנו צריכים להנהיג מדיניות מתונה של צמצום ילודה,בעיקר בקרב שכבות שלא מודעות לנושא. ואם לא נעשה את זה בדרכים נעימות,אז הטבע יעשה את זה בדרכים אכזריות למדי.

אני מגדירה את המפלגה הזאת כ"מפלגת שבט דב המערות",מפלגה ניאנדרטלית שלא מתאימה למאה ה 21. את הזכות לבחור ולהיבחר הרוויחו הנשים אחרי מאבק קשה,ועברנו את זה כבר לפני מאה שנה ויותר.

הם מפחדים

ארנון דיוקמן מסביר למה ש"ס חברו אל אולמרט, למרות כל המשותף עם פרץ

בשבוע שעבר קמה כל המערכת הפוליטית והתקשורתית על עמיר פרץ ויוזמתו להקים "ממשלת חירום חברתית" יחד עם החרדים ומפלגות הימין. בעל זיכרון קצר עוד עלול לחשוב שמעולם לא הוקמו ממשלות כאלה בישראל. האם שכחנו את ה"תרגיל המסריח" של שמעון פרס או איך בזמן שאהוד ברק ניסה להקים אחדות עם הליכוד ואריאל שרון, המליצו במרצ על משענת הקנה הרצוץ הקרויה ש"ס.

משיוזמת האחדות נפלה וש"ס כרגיל לא סיפקה את הסחורה, אהוד ברק הלך לבחירות ושמעון פרס, ה"חתרן הבלתי נלאה", ניסה להוות אלטרנטיבה לברק ולרוץ בעצמו. פרס כמובן ניצח בסקרים, אבל שרון ניצח בבחירות לאחר ש"השמאל הטיפש העניק את השלטון למוסוליני" כדברי פרס. כמובן שדבר לא מנע ממנו להיות שר החוץ של אותו "מוסוליני", ולשבת בממשלה יחד עם הליכוד, ש"ס, יהדות התורה וישראל ביתנו.

הניסיון להציג זאת כצעד בלתי לגיטימי והונאת הבוחר היא

שוב חלק ממסע ההכפשה של בעלי ההון וחבריהם מהתקשורת, שחששו ש"מי שלא רצה את פרץ כשר האוצר יקבל אותו כראש ממשלה".

עם כל הכבוד לניסיונות של אולמרט לתת להתלבטות שלו עם מי להקים קואליציה פן ממלכתי, הרי שכל בר דעת יודע שהשיקול העיקרי של אולמרט הוא מי מה"בכירים" בקדימה ישלם בכיסאו תמורת שותפות עם העבודה. בסופו של דבר, גם בממשלתו של אולמרט יהיו סיעות שמתנגדות להתכנסות. אבל כשמדובר באולמרט, שהוא אחד מאנשי שלומנו, אז זה בסדר.

איום על ההגמוניה

השאלה המעניינת באמת המבצבצת בים הספינים של הימים האחרונים היא, מדוע אין דנים בכלל בהעדפתם של הרב עובדיה יוסף ומועצת חכמי התורה של ש"ס את אולמרט על פני פרץ כראש הממשלה?

לפחות על הנייר יש להם הרבה יותר מן המשותף: פרץ הוא ספרדי שאינו בוחל במסורת, וש"ס הרי היא "התאחדות ספרדים שומרי תורה", שנועדה "להחזיר עטרה ליושנה". עמיר פרץ הציב את הנושאים החברתיים, ובעיקר המאבק בעוני, בראש סולם העדיפויות, בדיוק כפי שעשתה ש"ס בכל הקמפיין שלה. פרץ והעבודה מעדיפים מו"מ ישיר בין ישראל לפרטנר פלשתיני כלשהו מאשר צעדים חד צדדיים ללא תמורה, כפי שהרב עובדיה פסק שאסור לעשות.

מכל אלה לא נותר אלא להסיק, שעמיר פרץ כראש הממשלה מהווה איום ישיר על ההגמוניה של ש"ס בקרב ציבור בוחריה. ולכן רק החשש שלהם מכך שפרץ יעמיק את החדירה של מפלגת העבודה לצבורים אלה הוביל אותם אל אולמרט.

הכותב הוא חבר מפלגת העבודה