מאז 1987 היתה נהוגה בצה"ל התייחסות אחידה לחיילים שנהרגו במהלך שירותם. כעת חושף האלוף אלעזר שטרן: נשקלת האפשרות להבחין בין חיילים שמתו בנסיבות מבצעיות, לאחרים - למשל כאלה שמתו בתאונות ובנסיבות שיש עמן קלון
חנן גרינברג

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3235832,00.html


צה"ל בודק באחרונה את האפשרות ליצור הבחנה בין משפחות שיקירהן נפלו בקרב לבין אלה שנפלו במסגרת פעילות שגרתית - כך חשף היום (ב') האלוף אלעזר שטרן, ראש אגף משאבי אנוש (אכ"א לשעבר) בצה"ל. את הדברים אמר האלוף שטרן בכנס שנערך בשפיים תחת הכותרת "זיכרון ומורשת".

הכנס נערך מטעם אגף משפחות של היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון, כנס שהיה סגור לתקשורת. במשך שנים ארוכות היתה נהוגה הבחנה בין חללים שנהרגו בנסיבות שונות - בשדה הקרב או באימונים ופעילות שגרתית. זאת, עד שבשנת 1987 החליטו כי יש ליצור מעמד אחיד לכל משפחות החללים, בין אם נהרגו בפעילות מבצעית ובין אם נהרגו בנסיבות אחרות. כעת הורה האלוף שטרן לבצע עבודת מטה שתבדוק את הצורך לחזור ולהבחין בין הנסיבות.

כך למשל ביקש שטרן לבחון אם יש צורך להבדיל חיילים שמתו בנסיבות שיש עמן קלון, כגון עדן נתן זאדה, המחבל היהודי שביצע פיגוע באוטובוס בשפרעם וחיילים שנהרגו בנסיבות פליליות. קטגוריה שניה היא חיילים שנהרגו בנסיבות לא צבאיות, למשל בתאונת דרכים בחופשה. לא ברור לאיזו קטיגוריה ייכנסו חיילים מתאבדים.

יש לציין שעבודת המטה טרם החלה והיא רק תבחן את מעמדם של החיילים. לא ייבחן האם הדבר יגרור גם שוני בתגמולים וביתר הזכויות שמגיעות למשפחה. דבר זה יבחן רק בעתיד על ידי משרד הביטחון וגופים אחרים.

מצה"ל נמסר בתגובה לדברים כי "בעקבות מקרים שקרו לאחרונה, הורה ראש אגף משאבי אנוש על עבודת מטה שתעמוד על קריטריונים לפיהם מכיר צה"ל בחללים במקרי מוות בנסיבות שיש עמן קלון ומקרי מוות ופציעה שהתרחשו שלא במהלך השירות הצבאי ובנסיבות שאינן קשורות לשירות. מסקנות והמלצות עבודת המטה יוצגו בסיומה לראש אגף משאבי אנוש".

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

אם אינני טועה קיימות מס' הגדרות: "נפל בעת מילוי תפקידו" "נפל בעת שירותו" ו"נפל בקרב"...

אני טועה?

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

ראש אכ"א מציע: החיילים המתים יסווגו על פי נסיבות נפילתם. גורם באכ"א: "המהלך זוכה להתנגדות"
אמיר בוחבוט
3/4/2006 21:32

לראשונה, בוחן צה"ל אפשרות לסווג את חללי צה"ל לפי נסיבות נפילתם – כך אמר היום ראש אגף כוח אדם בצה"ל, האלוף אלעזר שטרן. באגף משאבי אנוש בצה"ל אומרים עם זאת כי מדובר ביוזמה ראשונית בלבד, שתיתקל קרוב לוודאי בביקורת רבה.

במהלך יום עיון שנערך היום בקיבוץ שפיים על ידי משרד הביטחון לאנשי מקצוע מאגף השיקום ולמשפחות השכולות אמר האלוף שטרן כי צה"ל בוחן את האפשרות לסווג את חללי צה"ל על פי כמה קריטריונים: כאלו שנהרגו בפעילות מבצעית, כאלו שנהרגו שלא בזמן השירות הצבאי, וכאלו שבנסיבות מותם נמצא קלון.

גורמים באגף משאבי אנוש הביעו התנגדות מסויימת ליוזמה שמנסה שטרן לקדם. "מדובר בעבודת מטה שהחלה לאחרונה והיא זו שבוחנת את הנושא", אמרו הגורמים ל-NRG מעריב."מדובר ברעיון שעליו מדבר האלוף שטרן זמן רב, אך ההחלטה לא נתונה בידיו, אלא בידי הוועדה הציבורית להנצחת החייל. בכל מקרה, יש לא מעט ביקורת על היוזמה, ומרבית הגורמים הקשורים לנושא בעד הנצחה דומה לאלוף ולרב"ט, כפי שהיה הדבר עד היום".

נושא קבורתם של חללי צה"ל עלה למשל במקרהו של המחבל היהודי משפרעם, עדן נתן-זאדה. כבר בעקב הפיגוע אמר מפקד זרוע היבשה לשעבר, האלוף יפתח רון-טל, כי לדעתו יש לקבור את נתן-זאדה מחוץ לגדר. מאוחר יותר הודיע שר הביטחון, שאול מופז, כי לא יאפשר קיום של טקס לווייה צבאי לחייל.

נ.ב.
אני כנראה עושה את הליל סדר אצל הבנאדם הזה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לפי ההגדרה המטומטמת הזאת אני מבין שכשחייל חוזר הביתה הוא לא חייל, אז הוא יכול לכבות את הפלאפון, הוא יכול ללכת לעבוד והוא יכול ללכת להפגין בבלעין נגד הצבא.

אם אני לא טועה שטרן התבטא בעבר על העובדה שחיילים בוכים בהלוויות.

אני ממש מתקשה להבין את הראש שלו, הכרתי ארבעה אנשים שנהרגו במהלך שירותם הצבאי - אחד טבע בירדן בגלל שהקצין שלו אמר לו לעבור את הנהר עם ציוד מלא, אחת נהרגה בפיגוע בדרך חזרה מהבסיס, אחד נהרג בתאונת דרכים כשחזר מבילוי ואחת נהרגה בפיגוע בתוך הבסיס שלה.

אני לא מצליח למצוא שום קשר בין הדרך שהאנשים האלו נהרגו לרמת התרומה שלהם ואני לא מבין למה מישהו מנסה לקבוע שחייל מת אחד שווה פחות מחייל מת אחר.

שסווג לו.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

נכון, וזאת בידיוק הבעיה.

שחייל מתגייס לצה"ל אז באים ואומרים לא שהוא עכשיו שייך לצבא למשך 3 שנים ומצפים ממנו להתנהג בהתאם, הרבה מאוד זכויות נשללות ממנו בגלל שהוא חייל, הוא לא יכול לצאת לעבוד, הוא לא יכול להתראיין לטלוויזיה, הוא לא יכול להתמודד לכנסת, הוא לא יכול לצאת לחו"ל, הוא צריך להיות דרוך בכל רגע לאפשרות שיחזירו אותו מהבית לבסיס ועוד דברים רבים שבעצם שוללים ממנו את חרותו והופכים אותו לרכוש הצבא.

גם כשהוא מת צריך להתייחס אליו כחייל לכל דבר, בלי קשר לסיבת המוות שלו.

האם חיילת אשר ניפקדה מיחידתה במשך שבועיים, לא קיבלה רשיון נהיגה מעולם, לקחה ללא רשות את הרכב של ההורים של החבר שלה, ונהרגה לאחר שנכנסה בקיר הפרדה במהירות של 130 קמ"ש זכאית לאותו יחס שיקבל חייל שנהרג בפעילות מבצעית בגבול הצפון או במירדף אחרי חוליית מחבלים (חס וחלילה, טפו טפו טפו)?



*עוד פרט קטן- התאונה אירעה במהלך הניפקדות.
בל ניכח שכאשר חייל מבצע ניפקדות הפז"ם שלו לא דופק והוא לא מקבל משכורת.




(הסיפור על החיילת אמיתי, הרכב שנילקח ללא רשות היה שייך למקום עבודתי. התאונה אירעה בכביש עכו-חיפה, באזור חוצות המפרץ.)

לעולם אשא דגלך בגאווה

מה לעשות, גם אם היא חיילת גרועה היא עדיין חיילת.
אם נתחיל להיכנס לקיטלוגים לא נוכל לצאת מזה בחיים

אם חייל דפק נפקדות ומנע בגופו פיגוע, הוא יהיה שווה יותר? ואם שתיים דפקו נפקדות ביחד ואחד מהם מנע פיגוע והשני נהרג גם הוא מהפיצוץ, אחד יקבר בחלקה של הגיבורים והשני לא?

כן. בדיוק כך.
מי שנהרג בשם משימה שווה יותר ממי שנהרג בהיותו חייל אך לא למען מטרה חיילית.
הצבא אמנם מכיר בכל חייל שנהרג כחלל צה"ל, אולם, יש לעשות הבחנה בין מי שהצבא שלח אותו לההרג לבין מי שנהרג בנסיבות אחרות שבהן היה יכול לההרג כל אחד, בין אם הוא חייל ובין אם לאו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

גם פה, אני לא מסתבך, הוא נחטף כי הוא חייל.
המדים הופכים את לובשם למטרה גם כשהוא יוצא הביתה (ובוודאי בשדה הקרב), אבל זה לא מקנה לו את הזכות לההרג בתאונת דרכים ולקבל פיצויים כמו חייל שנהרג בקרב.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

הערב פורסם ב-Ynet כי האלוף שטרן יזם דיונים בצה"ל בעניין מיון חללי צה"לל פי נסיבות מותם.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3235832,00.html
מעניין שהאלוף שטרן מצא לנכון לפתוח בדיון בנושא רגיש זה דווקא זמן קצר לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל.
אבל אם כבר פתח שטרן בדיון, ראוי להזכיר לו מספר נקודות חשובות:
1) רוב רובם של חללי צה"ל (למעלה משני שלישים) לא נפלו בהיותם בפעילות מבצעית. הם נפלו בתאונות אימונים, בתאונות דרכים, נרצחו על-ידי חבריהם לשרות, מתו ממחלות וכן, גם רבים מהם התאבדו עקב שירותם הצבאי.
2) מכאן שהאחריות למות רוב רובם של החיילים נופלת על כתפי מפקדי צה"ל, שבידיהם, כזכור, הפקיד בן-גוריון את בניהם של האימהות הישראליות.
3) הורים שכולים העומדים מול המערכת הצה"לית בבקשם לחקור עד תום את נסיבות המוות של בניהם ובנותיהם בצבא, נתקלים במערכת משומנת היטב ובעלת נסיון רב בהדיפת דרישות ההורים.
4) הפרקליטות הצבאית, המופקדת על חקירת מקרי המוות בצבא ועל הוצאת המסקנות (מבחינה פלילית), רואה את עצמה כמשרתת את המפקדים כנגד החללים ומשפחותיהם. וכך, אין זה פלא שחלק גדול ללא שעור מבין חללי צה"ל נמצא על-ידי הפרקליטות הצבאית אשם במותו שלו, בעוד מפקדיו מוכרזים כמי שפעלו לפי כל הכללים.
5) כפי שהדברים נכונים לגבי קורבנות של תאונות בצבא, כך הם נכונים לגבי אותם החללים שהממסד הצבאי מגדיר כמתאבדים. חקירת מקרי המוות בצבא מוטלת על קציני מצ"ח צעירים וכמעט לגמרי חסרי נסיון בחקירה בכלל ובחקירת מקרי מוות בפרט. קצינים אלה, המודעים היטב לאינטרסים של מפקדי הצבא (לסיים את החקירה במהירות ולהסיר מהמפקדים כל אחריות), עושים מאמצים אמיתיים ללרצות את מפקדיהם. בכל מקרה בו נמצא חייל ירוי ונשקו לצידו, ממהרים חוקרי מצ"ח לקבוע שהמדובר הוא בעוד מקרה של התאבדות. כדי לאושש את מסקנתם הם לא בוחלים אפילו מבידוי ראיות.
6) במשך שנים עסקו מפקדי צה"ל בהסתרת מספר המתאבדים בטוענה, שהפירסום עלול לעודד גל התאבדויות. טענה שאין מחקר המאושש אותה. את האחריות להתאבדויות הטילו הגורמים הצבאיים על משפחות החללים ועל החללים עצמם. לעולם לא על המפקדים; לא בגין ההתעללות שלהם בחיילים, ולא בגין שיבוץ, שהיה בבחינת הגורם להתאבדות החייל.
7) מדי פעם ניסה חבר כנסת זה או אחר להציע להוציא את כל סוגיית חקירת מקרי המוות שלא בנסיבות מבצעיות מהצבא לגורם חיצוני. המנגנון הצבאי האדיר בסיוע החברים לנשק בכנסת (קציני מילואים בכירים שהם גם חברים בועדת החוץ והבטחון של הכנסת) ידע תמיד להדוף את הנסיונות האלה בתירוצים, שאינם יכולים להיות קבילים על-ידי הציבור הרחב.

מכל האמור לעיל עולה מאליה המסקנה, שלא בידים נקיות פותח הצבא בדיון בסוגיית מיון חללי צה"ל על פי נסיבות מותם.
זיכרו, רובם המוחלט של החללים לא היו מתים אם לא היו משרתים בצבא. רק מעוט מבינהם נפל תוך כדי פעילות מלחמתית. הרוב נפל באופן ישיר או עקיף כתוצאה מהתנהלות כזו או אחרת של מפקדיהם.

חבל שאין לפני את הנתונים. עד כמה שאני מצליח לזכור חלק גדול מהרוגי צה"ל הם חיילים בחופשה.

אני יכול לנחש מדוע שטרן דאג להוציא את הסיפור לעיתונות דווקא עכשיו. בשנים האחרונות מקיימים אירגוני ההורים השכולים עימות כנגד משהב"ט בנוגע להפיכת יום הזיכרון לחללי צה"ל ליום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי הטרור. נושא העימותים הוא על השינויים בלוח הזמנים של היום ובכמה טקסטים (בעיקר באיזו שעה תתקיים האזזכרה בבתי העלמין בבוקר, האם היא תהיה אזכרה אחת או אזכרות סמוכות).
קצת קשה לשמוע את הטענה שחלל צה"ל שהתאבד או שנהרג בתאונת דרכים בזמן שהיה נפקד עדיף על פני מי שנהרג בפיגוע.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

הסיבה האמיתית איננה קשורה כלל בהגדרת יום הזיכרון.

זמן קצר לפני הבחירות הודלף לעיתונות כאילו שר הבטחון שוקל תשלום תגמולים למשפחות השכולות ללא מבחן השתכרות. במילים אחרות כל המשפחות השכולות אמורות לקבל אותה גימלה ללא קשר להכנסתם. ברור ששינוי כזה יביא להכבדה ניכרת על תקציב הבטחון.
היום, כאשר משרד האוצר מציע לקצץ 2 מיליארד שקל מתקציב הבטחון, מחפשים במשרד הבטחון איפה הכי קל לקצץ. המשפחות השכולות, שרק למעטים מבינהם יש עוד כח להתמודד עם משרד הבטחון הם הקרבן הקל ביותר שניתן להתגולל עליו.

ואצטט משהו שכתבתי לפני כשנה כדי להסביר למה:



"קצת דמורליזציה: לפי הנתונים הרשמיים, מספר חללי מערכות ישראל עומד כיום על 20,368 – כשבשנה האחרונה לבדה נוספו עוד 169 חיילים. אם המספר הזה נראה גבוה מדי למישהו, הוא לא טועה; למעשה, כשמעיינים ברשימה המפורטת מגלים שרק 38 מתוך אלה נהרגו על ידי מחבלים – בפיגועים או בלחימה – ואילו כל השאר הם חיילים שמתו בנסיבות אזרחיות לחלוטין – כמו מחלות, תאונות אימונים ותאונות דרכים. לא ברור מי אחראי על ההחלטה התמוהה להכליל כל אדם שנפטר במהלך שירותו הצבאי ברשימת חללי מערכות ישראל, אך את צדה ה******* של המפה הפוליטית זה בוודאי לא משרת"



ובמילותיי היום, עצם זה שאתה קורא למישהו שנהרג שלא במהלך פעילות צבאית (מבצעית או אימונים) "חלל צה''ל" היא דבר בעייתי. לגבי מי שנהרג באופן הקשור בעקיפין לשירותו הצבאי יש לדון (כגון מתאבדים ומשחק בנשק), אבל לכלול חייל שנהרג בתאונת דרכים בחופשה הרגילה במניין חללי מערכות ישראל?...

דרך אגב, כמדומני שסעיפים 5 ו6 סותרים אחד את השני, כי באחד אתה אומר שצה"ל ממהר להגדיר מקרי מוות כהתאבדות, ובשני אתה אומר דווקא שצה"ל מנסה להסתיר ככל האפשר מקרי התאבדות (או לפחות מספרם).
גם הקביעה שלך ש"הרוב נפל באופן ישיר או עקיף כתוצאה מהתנהלות כזו או אחרת של מפקדיהם" בעייתית מאד ולוקה בחוסר דיוק גדול (ראה דברי יוסיפון), אא"כ כוונתך לומר שהמפקד אשם בכך שהוציא את חייליו לחופשות בהם הם נהרגו..
ובכל מקרה, התאבדויות הן סיפור בפני עצמו, ועיקר דברי מתייחסים לצורות מוות 'סתמיות' יותר, אם אתבטא בלקוניות.

לדעתי אפשר להבחין בין שני קטגוריות:
1. נפל עקב שרותו הצבאי - חייל שנהרג בגלל שרותו הצבאי - פעילות מבצעית, תאונות אימונים,טרור או תאונת עבודה תוך כדי השירות (למשל תאונת דרכים בדרך לבסיס או בנסיעה לצרכי הצבא).

2. נפל בעת שרותו הצבאי - חייל שנהרג בזמן השרות הצבאי אבל ללא קשר להיותו חייל למשל:
תאונת דרכים בחופשה.

ציטוטים (מהזיכרון) מהדיונים והראיונות של השעות האחרונות, תשובות לכמה נושאים שעלו כאן :

1) יש כבר זמן רב אבחנה בין הכיתובים על המצבה הצבאית - "נפל בקרב" = נפל בפעילות מבצעית, "נפל במילוי תפקידו" = נהרג בצבא שלא בפעילות מבצעית (תאונה וכו'), "נפל במהלך שירותו הצבאי" = נהרג כשלא היה במדים (תאונה במהלך חופשה וכד').

2) הועדה אינה כספית, ולא תהיה אבחנה כספית בין חלל לחלל.

3) חייל שנהרג בהיותו נפקד נקבר כחייל, חייל שנהרג בהיותו עריק אינו זכאי להחשב חלל צה"ל.

4) הועדה אמורה לשבת בעיקר על נושא חייל שנהרג בזמן שירותו הצבאי במהלך פעולה שיש עימה קלון (כמו נתן זדה, או לדוג' חייל שהרג את חברתו והתאבד) ולא להבחין אבחנות אחרות שאולי עלו פה בכמה תגובות של החברים.

האמת, זהו תחום מאד מאד רגיש, אבל לא צריך לפחד לעסוק בו. הבעיה היא ששטרן די "מושך אש" בגלל התבטאויות שונות שלו, ולא בטוח שהוא המתאים ביותר לקדם את הנושא.

שטרן מצוטט היום בעיתון ידיעות אחרונות כמי שמביא כדוגמה חייל שהגיע למילואים "ונתן לעצמו כדור בראש בגלל קשיים כלכליים בבית" .
וזאת בדיוק דוגמה לאחריות של הצבא למותו של חייל. בעוד שרוב רובם של הגברים בישראל כלל לא נקראים למילואים, נמצא איזה קצין חסר אחריות, שמכריח חייל להגיע לשרות מילואים למרות הקשיים הכלכליים שלו. החייל הלחוץ, שלא נמנע עם המשתמטים הכרוניים נלחץ בין חובתו האזרחית וחובתו למשפחה, ובסופו של דבר מתאבד. האם דמו לא בראשו של מפקדו? ומיהו אחד המפקדים הבכירים של אותו חייל. על כך כבר תשיבו בעצמכם.

לדעתי בסיכומו של דבר לא יצא מזה כלום, ואם כבר יוחלט משהו זה רק לגבי מוות שעת אירוע שיש עימו קלון.

מי שמתאבד בעת שירותו הצבאי נחשב כחלל צה"ל לכל דבר, ההבחנה היחידה בין החללים נעשית בצורה שציינתי קודם. יתר על כן, חברה טובה שלי נמצאה ירויה בראשה לאחר ויכוח שקיימה עם חבר שלה, המסקנה של החוקרים היתה שהיא כנראה התאבדה. היא היתה בזמן שירותה הצבאי, אולם היתה בחופשה בביתה, והיא נחשבת לחלל צה"ל לכל דבר.

אפילו בדוגמה הקיצונית של נתן זאדה ניתן לקבוע שיש למפקדיו בצבא מידה רבה של אחריות למעשיו:
(א) מדוע לא אותר זאדה כבעייתי בשלב הגיוס?
(ב) איך נמסר נשק לחייל בעייתי כמוהו
(ג) כיצד זה לא אותר על-ידי הצבא לאחר שנעדר תקופה ארוכה עם נשקו
ואלה רק שלושה סעיפים ברורים שעולים עכשיו בזיכרון

כתבתי במפורש להפך. ("מבצעית או באימונים")

ציטוט:

ואצטט משהו שכתבתי לפני כשנה כדי להסביר למה:

ציטוט:

"קצת דמורליזציה: לפי הנתונים הרשמיים, מספר חללי מערכות ישראל עומד כיום על 20,368 – כשבשנה האחרונה לבדה נוספו עוד 169 חיילים. אם המספר הזה נראה גבוה מדי למישהו, הוא לא טועה; למעשה, כשמעיינים ברשימה המפורטת מגלים שרק 38 מתוך אלה נהרגו על ידי מחבלים – בפיגועים או בלחימה – ואילו כל השאר הם חיילים שמתו בנסיבות אזרחיות לחלוטין – כמו מחלות, תאונות אימונים ותאונות דרכים. לא ברור מי אחראי על ההחלטה התמוהה להכליל כל אדם שנפטר במהלך שירותו הצבאי ברשימת חללי מערכות ישראל, אך את צדה ה******* של המפה הפוליטית זה בוודאי לא משרת"

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

תגובה שקראתי ב-Ynet
שטרן כרגיל חכם על חלשים
רב תקציב השקום הולך לנכי צהל שרובם אנשי קבע ש"חלו" במהלך שרותם או נפגעי תאונות דרכים נסיונות התאבדות וכד.
ניראה אותו מבדיל בין סוגים שונים של נכי צהל!

אני בהחלט בעד ההבחנה גם בין נכי צה"ל.

אגב, גם בנושא הכרה בנכות נכון הכלל שהביא למעלה צנחן1: מי שהיה עריק בזמן הפגיעה לא יוכר כנכה צה"ל. אני מכיר מקרה של בחור שעשה תאונת אופנוע בתקופת עריקות וממשיך לערער על חוסר ההכרה בו כנכה צה"ל.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

א. לא לכולם ניתנת הברירה היכן ישרתו ומה יהיו נסיבות מותם

ב. אם יוחלט לשנות את הכיתוב על המצבות - האם ייזום צה"ל החלפת מצבות רטרואקטיבית?

ג. אם לא יוחלפו המצבות - האם לא תהיה בכך משום מדיניות של אפליה?

ד. האם יופרדו גם חלקות הקבורה?

ה. האם משפחתו של חייל צריכה לשאת בקלונו של בנה החלל? (או האם בבתי הקברות הצבאיים יוקמו חלקות "טמאים").

נושא המעמדות הוא בעייתי מאד, ומן הראוי לדון בו ברמת "כי מעפר אתה ואל עפר תשוב" ולבטל את כל נושא המעמדות וההיררכיה הזו.

ביום שבו יקברו גנראלים בחלקה נפרדת, יחלקו את החללים עפ"י חילות, יחידות ותפקידים - נוכיח שאנחנו לא יותר מרפובליקת בננות (ואנחנו לא רחוקים מזה).

אני חושב אין בזוי מהרעיון הזה.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

הכיתוב על המצבות כבר שונה:
נפל בקרב
נפל בעת מילוי תפקידו (נפל על עט במלוי תפקידו)
נפטר בעת שרותו הצבאי

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ולא רק על מצבות....אני טועה?

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

אם ישונה עכשיו שוב הכיתוב - האם יתחילו לשנות רטרואקטיבית?!?

ונחדד מעט את הסיטואציה:

ב-21.3.2002 נהרגו אחיינה של רעייתי ואשתו בפיגוע התאבדות ברח' המלך ג'ורג' בירושלים (מול פינתי).

בן הדוד (גדי שמש) ורעייתו ההרה (ציפי שמש) נהרגו בפיגוע.

גדי היה חייל. אשתו אזרחית.

שניהם נקברו זה לצד זה בחלקת חללי צה"ל בהר הרצל (סוקר בהרחבה בזמנו).

האם גדי נחשב חלל צה"ל או חלל פעילות איבה? באיזה טקס אמורה המשפחה להשתתף?

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=516229

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

הותירו אחריהם שתי בנות...

יהי זכרם ברוך...

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

מהכרותי עם משפחה (קרובה אלי מאוד) ששכלה את בנה הבכור, יש עם הענין בעייתיות.
דוגמה קטנה שיכולה להעיד על הבעייתיות- משפחה זו שכלה את בנה לאחר ששירת כשנה בחיל האויר.
בבוקרו של יום הגיע קצין לביתם ובישר להם שמצאו את בנם ירוי בראשו.
גם חקירת מצ"ח לא העלתה ממצאים חד משמעיים בנוגע לסיבת המוות.
איך נוהגים במקרה כזה?

איך נוהגים במקרה של חייל שנהג ברכבו לבסיס והתהפך עם רכבו ונהרג?

(החייל לוחם, אך היה בחופשה ובדרך חזרה ממנה- חזרה ללחימה- התהפך עם הרכב)

ניתוח יבש של העובדות במקרה כזה הוא כמו תאונות עבודה- אם היה בדרך ל או מהעבודה, יוכר, אך אם היה בחופשה ובעת החופשה נהרג- לא יוכר.

ומה עושים עם חייל שיצא לטייל בגולן והגן בגופו על קבוצת מטיילים ומצא את מותו שם? מוכר או לא?

בקיצור, הנושא בעייתי ביותר.

אלעזר שטרן שופע "אמרות שפר" ו"רעיונות נשגבים" על אוכלוסיות חלשות, זכורה אמרתו בנושא החייל יוסף מדחת ז"ל שהופקר למוות בקבר יוסף, אם שמו לא היה יוסף מדחת אלה אליעזר (השיבוש מכוון) שטרן אזיי היינו רואים יחס והתנהגות שונה של המערכת ושלו, אין אני מביע דעתי על שטרן כלוחם, וכקצין אלה על הפה שלא שאינו נצור ויורה צרורות לכל עבר.

אני רוצה להזכיר לחבורה היותר מבוגרת בפורום, שבעבר צה"ל התכחש לחיילים שנפצעו במהלך החופשה, חברות הביטוח קפצו על התפר והציעו לבטח את החיילים בחופשה, (אמצע שנות השמונים) הזעקה שקמה הן בקרב הצבא והן האזרחים גרם לתיקון החוק, כעת מדוע ששוב לא יקפצו חברות הביטוח ויציעו מרכולתן לכל המרבה במחיר ובו יציעו לדאוג להורי החיילים עם חלילה יפלו ילדיהם, (שחלקם אגב בשל אסונם ויגונם, חדלו לעבוד ולמעשה נותרו מחוסרי כל).

גם בצבאות מקצועיים לא מבחינים בנסיבות נפילת החיילים (למעט אירועים פליליים הנושאים בחובם קלון), בבריטניה ישנה דרישה ציבורית ההולכת וגוברת לבדוק מדוע ארבעה טירונים התאבדו בבסיס טירונות עד כדי דרישה לחקור את שר ההגנה כאחראי על המערכת, ולהזכירכם זהו צבא מקצועי.

הדוגמה שהביא שטרן על המילואימניק, היא מקרה שאינו מעיד על הכלל, יש לזכור שחלק מהמתאבדים, עושים זאת בגלל המערכת, נוקשותה וחוסר רגישותה, ובמקום לפגוע באילו שכבר נפגעו, שיתכבד ויילך ויחפש בעיות אחרות שקיימות בצבא (כגון נושא מוטיבצית המתגייסים, שאף הצבא מודה שלמעלה מ 45% לא יתגייסו או לא יסיימו את שירותם כחוק) ולא יטפל אל אילו שאינם, ואילו המשלמים את המחיר על כך.

EalanY

לא חשבתי על זה - אבל זה גם נקודה חדשה - האם חיילים יאלצו לבטח את עצמם בבית? באיזה כסף הם אמורים לשלם על הביטוח?

זה רק מחזק את מה שאמרתי קודם - ברגע שהצבא הופך אותנו לרכוש שלו הוא צריך לספק לנו הכל, ואם הוא לא מעוניין לדאוג לנו במותנו אז אין שום סיבה שלחיל לא תוחזר חרותו והוא יוכל להיות אזרח שווה במדינה. (יוכל לעבוד, יוכל להפגין, יוכל לעזוב את הארץ וכו)

וגם אם יעשו את זה, איך לעזאזל מתכוונים לסווג חיילים?
אם חייל מת במארב וחבר שלו למארב מת שבוע אחרי זה מתאונת דרכים יש ספק שהם תרמו באותה מידה? (לא חייבים למות כדי להיות גיבורים)

אם חייל מת בתאונת דרכים הוא שווה פחות מחייל שגנב האמר הפך אותו ונהרג?


ולפני שקופצים פה עם "רשלנות" אז - קצין מצטיין שבאמצע תרגיל חוליה נכנס לקו מטרות ונהרג שווה לחייל שגנב האמר? (בשתיהם הייתה רשלנות).

או קצין שהוביל נגמ"ש וגרם לו להתהפכות ונהרג כתוצאה ממנה (אולי זה רשלנות פושעת, אבל הוא עשה את זה כי הכניסו לו לראש "מבצעיות מבצעיות" ולא דאגו שהוא יבין שזה לא אומר שאתה לא אמור לישון ולא אמור להדליק אורות שהדרך מסוכנת מידיי)

חייל שהתאבד אחרי שארבעה חברים שלו מתו לו מול העיניים שווה לחייל שהתגייס וירה לעצמו בראש ביום שהוא קיבל נשק?

האלוף שטרן הביא היום את הדוגמא הכי פשוטה - חייל מילואים שהתאבד מול גיבור מלחמה שנהרג, הבעיה שנראה שהוא לא ירד לעומק העיניין והוא לא נותן תשובת לתחומים שהם לא שחור ולבן (ומה לעשות שכשמתעסקים באנשים הרוב זה לא שחור ולבן).

מי דיבר על "שווה יותר" או "שווה פחות"?... להזכירך, הסוגיה אינה בנושא חלוקת ציונים לחיילים אחרי מותם, אלא הבחנה בין נסיבות מותם של חיילים - בכל הדברים הקשורים למותם ויוצאים ממנו.

שאתה אומר החייל הזה יקבר פה והחייל הזה לא ייקבר פה, ושאתה אומר שהוא יקבל X כסף והוא Y כסף אז אתה כן נותן ציונים למוות של החייל.

הנושא הייחידי שראוי לדון בו הוא עבירה עם קלון, ועל זה לא צה"ל צריך לדון אלא הכנסת והיא זאת שצריכה לדאוג שהורים של אנשים שרצחו או אנסו לא יקבלו שום דבר מהמדינה, בלי קשר לאם הם חיילים או לא.

העלת נקודות טובות,צודקות ונכונות שמחייבות מחשבה רבה.

ההבחנה דרושה ומוצדקת אך אין ספק שהתהליך יהיה ארוך,מורכב וכואב.

שאול מופז מנצל את הדקות האחרונות שלו כשר ביטחון ועוצר את פעילות הועדה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3236206,00.html

חיילים שנהרגים בתאונת דרכים זה בד"כ כתוצאה ישירה מהשירות בצבא .
א. הרבה חיילים מגיעים הבייתה לאחר שלושה שבועות בצבא שהם בקושי ישנו וישר עולים לאוטו ונוהגים ועקב כך עושים תאונות(אגב יש פקודת מטכ"ל שמחייבת 7 שעות שינה לפני שיוצאים הבייתה בחיים לא מילאו אותה לפחות ממה שאני ראיתי)
ב. אחרי שאתה בסיס 21 יום וסוף סוף אתה חוזר הבייתה ואתה מת לצאת ולשתות אבל מסתבר שאין לחברה אוטו ושרק לך יש אוטו אז מה לעשות אתה שותה ונוהג .

אסור לעשות את הבדלה בין חללים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי phoenix21 חיילים שנהרגים בתאונת דרכים זה בד"כ כתוצאה ישירה מהשירות בצבא . א. הרבה חיילים מגיעים הבייתה לאחר שלושה שבועות בצבא שהם בקושי ישנו וישר עולים לאוטו ונוהגים ועקב כך עושים תאונות(אגב יש פקודת מטכ"ל שמחייבת 7 שעות שינה לפני שיוצאים הבייתה בחיים לא מילאו אותה לפחות ממה שאני ראיתי) ב. אחרי שאתה בסיס 21 יום וסוף סוף אתה חוזר הבייתה ואתה מת לצאת ולשתות אבל מסתבר שאין לחברה אוטו ושרק לך יש אוטו אז מה לעשות אתה שותה ונוהג . אסור לעשות את הבדלה בין חללים.

א. בכל מקום שבו שירתתי היתה הקפדה על שעת שינה נוספת בלילה שלפני היציאה הביתה. יוצא הדופן היחיד הוא אולי יום חמישי- אם היינו יוצאים חמשושים אז זה היה ישר אחרי הטפל"ש אחה"צ או בערב אז זה לא כל כך שינה. בכל פעם שבה יצאתי הביתה בים שישי היתה הקפדה על 7 שעות.
אם באותו לילה גם לא היתה לי שמירת מאהל או מגורים אז הייתי מרוויח חצי שעת שינה נוספת.

ב. כאן מדובר על אחריות בסיסית שלא קשורה לצבא.
סגרת 21? או קיי. אתה רוצה לצאת לשתות? תן את המפתחות למישהו אחר.
אל תנסה להפיל את האשמה על צה"ל. זאת בעיה שלך שלא נחת לפני היציאה ובכל זאת נסעת מהר ולאחר ששתית אלכוהול ריסקת את האוטו של אבא שלך.

כתבת :"אז מה לעשות אתה שותה ונוהג".
זה נראה כאילו אין לך ברירה. אז בוא אני אגיד לך מה הברירה, אם החיים שלך מספיק חשובים לך אז או שתיתן למישהו אחר לנהוג, או שלא תשתה אלכוהול, או שתישאר בבית. מה שבטוח- אתה חייב לישון לפני היציאה.

לעולם אשא דגלך בגאווה

בן משפחתי נפל בשדה הקרב אבל אני דוחה בשעת נפש את הרעיון להבדיל בין דם לדם . המטרה היא לעזור למשפחות , המשפחות עיבדו את היקר להם ביותר וכעב שלהם למות דומה . הנופל כבר שום דבר לא יחזיר אותו לחיים . ועזרה למשפחות בה לשקם את חיים שנפגעים

רעיון טוב ,מתבקש, לא "סקסי" אך חיוני.

חייבים לבצע הפרדה בין לוחמים שנהרגו לבין אחרים .(שיכורים,עריקים בתאונת דרכים , וכדומה)
זה לא פשוט , היישום יתקל בחומות של שנאה והתנגדות אך לדעתי אין מנוס. אין שום הצדקה לכך שמשרד הבטחון יחזיק כלכלית משפחות של עבריינים /שיכורים/עריקים או "סתם חולים" (אלא אם הוכח קשר ישיר בין מחלתם לבין שירותם הצבאי. ע"ע קישון...)

מציע ללכת עוד קצת קדימה - נכי צה"ל . בזמנו למד איתי בטכניון בחור שנפצע בתאונת דרכים ביום האחרון של חופשת השחרור שלו - הבחור קיבל תשלום שכ"ל מלא , דמי קיום , הטבה משמעותית ברכישת רכב מפנק ועוד צ'ופרים רבים . לדעתי - זה לחלוטין לא מוצדק .

שטרן ידוע ב"הברקותיו" וב"שטויותיו" , במקרה זה הוא צודק לחלוטין .

לפני מספר שנים לקחתי את ילדי בערב יום הזיכרון לעצרת שנערכה במרכז הישוב. בשלב מסוים הוקרנו תמונות של חללי הישוב עם תאריך מותם. מעל הבימה התנוססה כרזה גדולה: "במותם ציוו לנו את החיים".
כל עוד הקריאו שמות של אנשים שנפלו לפני הקמת המדינה, במלחמת השחרור ואחריה, הזדהיתי עם המעמד. כאשר החלו להקריא שמות של אנשים שהיכרתי, ושהלכו לעולמם מכל סיבה שבעולם פרט ללחימה, התחיל הדבר להרגיז אותי.
חיילים שנהרגו בתאונות דרכים, ממחלות, התאבדויות ומתאונות שונות, נקראו בכריכה אחת עם חיילים שנהרגו בפעולות מבצעיות או תאונות מבצעיות.
הקטע שגרם לי להדיר רגלי מעצרת זו לתמיד היה כאשר הוקרא שמו של פרחח, שנהרג בתאונת דרכים עצמית כתוצאה משכרות.
הוא לא ציווה לי את החיים, ולא איכפת לי שאמא שלו תרגיש רע שהוא לא נחשב חייל. הוא נהרג כפרחח ואין לו כל זכות להיות אפילו במחיצתם של חיילים אמיתיים.
לא רוצים להבחין, שלא יבחינו. אני עם עצרות כאלה גמרתי.

ידיעות אחרונות, שעות, יום רביעי 5.4.06



אני יכול לומר שגם אחרי קריאת הכתבה, ועם כל הכאב, דעתי לא השתנתה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

או בצורה ישירה: גם מישהו ששירת בעזה תחת אש ונהרג בתאונת דרכים בחופשה לא צריך לקבל את אותן הטבות שמקבל מי שנהרג מאותה אש.
מה ההבדל בין אותו חייל ששירת תחת אש ונהרג בתאונה למי שהשתחרר כבר ושירת תחת אש ונהרג בתאונה? כמה דקות בבקו"ם? האם הצבא צריך לדאוג לכל מי שאי פעם שירת כלוחם?
אם כן אז אפשר כבר לסגור את תקציב הבטחון האומלל.

ראוי לציין שטענותיי לא מופנות כלפי המשפחה של החלל הספציפי שמוזכר בכתבה אלא באופן כללי, מה גם שהוא, לדעתי, צריך להיכלל בחללי צה"ל כי היה בדרך חזרה לצבא. בדיוק כפי שכבר נכתב לעיל.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

בכתבה מוזכר נירצי לנדסמן, הוא היה איתי בטירונות והמוות שלו הוא אחד הדברים שיותר זיעזעו אותי (הוא אמנם לא היה הייחידי שהכרתי ונהרג, אבל הוא היה הבן אדם הכי קרוב אליי שנהרג) ואני מודה שהדעה הנחרצת שלי נובעת ככל הנראה מההכרות שלי איתו.

אני לא מבין למה אתה מוכן לקבל את העובדה שאתה רכוש הצבא גם שאתה בבית, אתה צריך להיות זמין לצבא כל הזמן, אתה מייצג את צה"ל גם שאתה לא עם מדים, רוב הזכויות שלך נשללות ממך גם שאתה על אזרחי אבל ברגע שאתה מת אתה פתאום הופך לחייל סוג ב'.

בקשר לדוגמא שהבאת - אני הייתי בהלוויה של מישהי שנהרגה שבוע אחרי שהיא השתחררה, אני ממש מקווה שהלוויה של חייל לא תגיע לדבר כזה, היא נקברה במקום עלוב (עדיין לא הייתה גדר כי עוד לא בנו אותה) עם רב שזה התפקיד שלו ולכן ככה זה גם נראה (אולי בשבילו זה שגרה יומית, בשבילנו זה לא) מעבר לכאב בהלוויה הייתה גם הרגשה חמוצה שזה לא מה שהגיע לה (אני לא אומר שהיא הייתה צריכה להיקבר בקבורה צבאית, אני רק אומר שמי שכן חייל כן ראוי לדבר כזה)

ליד אחי שוכב בחור ששירת ביחידה מובחרת, בסיום פעולה בלבנון, בשובם ליחידה
אפשרו לו לעצור בבית ולהגיע למחרת, התובלתית עצרה בכניסה לישוב, בעת חציית הכביש הראשי פגעה בו מכונית והוא נהרג, אין אני יכול לתאר לכם את תחושת העלבון של אביו למשמע הדברים, על אבחנה בנסיבות המוות, הוא שאל אותי האם בנו שנהרג בתאונת דרכים שווה פחות.

הוריי ששכלו בן (אחי הצעיר) בתאונה מבצעית, גם כאשר כל המערכת הצבאית אמרו בפניהם שהוא נחשב כחלל מלחמה כי פעולה או אימון מבצעים נחשבים ככונות וכמצב לחימה, עדיין בתוכם חשו שהמוות סתמי, כי החינוך בארץ הוא המוות בקרב, אבל מה לעשות שיש רבים שנפלו בנסיבות שונות, ולא בקרב.

חיילים שמתו בנסיבות של קלון, אינם מוכרים על ידי המערכת, אולם מה פשע חייל שנפל בחופשה
גם כזה שנהג שיכור (אשמתו היא תעבורתית ואין לה דבר עם היותו חייל), את שנותיו הוא נותן לצבא ללא אפשרות כמעט להתנגד לשירות שכזה (ישנם צעירים אחרים בני גילו בארץ שנהנים מהפריבילגיה שזכויותהם וחרותם אינם נשללים מהם ל 3 שנים והם ממשיכים את חייהם כרגיל), ויתכן שהבילוי הנ"ל היה דרך שלו לפרוק את השירות שהוא עובר, אז היכן בדיוק "אשמתו הצבאית" שאין הוא צריך להיות חלל צהל, בנוסף אין להעניש משפחות שגם כך נענשו בעונש כבד מנשוא, שעכשיו נתחיל להפריד בין דם לדם.

המערכת, עושה לצערי אבחנה חמורה, כשהיא אינה רוצה שביום הזיכרון יוזכרו חללי פעולות איבה, ולא אחת שאלתי מה עושים עם חייל שישב בעת חופשה במסעדה ונהרג, התשובה של המערכת, העובדה שהוא היה בצבא באותה עת "מזכה אותו להיות חלל צה"ל", אם זו התשובה אז כל חלל צה"ל (ובתנאי שאין במותו קלון כגון חייל שרצח חברתו והתאבד וכו...) צריך להיות מוכר ללא הבדל.

EalanY

אני לא אומר לא להכיר כחלל צה"ל.
אני כן אומר שיש לעשות החנה בין אלו שנהרגו במשימה צבאית לאלו שנהרגו בפעילות מחוץ למסגרת הצבא (גם נסיעה לבסיס וממנו הן משימה צבאית).

אני אנסה לחדד לך סיטואציה. יום לפני היום בו השתחררתי נהרג חייל מהגדוד שלי. נסעתי להלוויה שלו מהבקו"ם.
אם חלילה הייתי נהרג בתאונה בדרך ללויה, שעה אחרי שהשתחררתי לא הייתי מוכר כחלל צה"ל ולא משנה מה הרקורד המבצעי שלי (כולל מארבים ופתיחות ציר יומיים לפני).
אם הייתי נהרג בדרך אל הבקו"ם כן הייתי נחשב חלל צה"ל. למה?בשביל מה זה טוב? ברור שזה טוב יותר למשפחה של החייל, אבל ברור גם שזה פחות טוב למדינה.
איזו זכות יתר יש לחייל שעוד שעה משתחרר? איזו זכות הוא מאבד חמש דקות אחרי השיחרור? למה הוא טוב כמו אותו אחד שנהרג מפגיעת טיל תוך כדי נהיגה על טנק?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אז באותה מידה מה טוב אותו חייל שנהרג בהתהפכות הטנק ולא מטיל שפגע בו

אזי בו נבחין שרק ואך ורק מי שנפל בקרב הוא חלל והשאר לא.

בו ניתן לאזרח את הפריבילגיה אם לשרת או לא
שללת ממנו זכויות אזרחיות בהיותו חייל אז אל תבחין בנסיבות מותו אזרחי או צבאי בעת ההיא

EalanY