זאת שאלה שתמיד עניינה אותי

היכולת הזאת של אנשים לפעול בקור רוח וביעילות מכנית במצבים הכי מטורפים בזמן שאחרים נראים במצב של שוק מוחלט או במקרה הטוב בתפקוד לקוי פשוט נורא מעניינת אותי

זה משהו שאפשר לפתח ? או זה משהו שמתחיל בחינוך מגיל צעיר ? אולי זה נובע מניסיון..? אולי בכלל מבטחון ? או שזה רק גנטיקה ? דרך מסויימת שבה המח עובד שפשוט מקבלים בתורשה ?

רציתי להעלות את השאלה הזאת ולשמוע מה אחרים חושבים.

גם הלוחמים ביחידות המובחרות ביותר נלחצים תחת אש,העניין הוא להתאפס כמה שיותר מהר ולתפעל את האירוע,בגלל זה לוחמים ביחידות עילית עוברים קורסים ייעודים כדי לדעת איך לתפקד תחת אש,ולדעת להתמודד עם ההלם הראשוני.

"אל תספרו לי על מספרים כי אם על דרכי המחשבה של המפקדים"-חניבעל ברקא

משום מה בני אדם נוהגים להילחץ מאוד לפני משהו מסוים, ושהוא מגיע, תמיד הם מסוגלים לפעול בקור הרוח המתאים. ככה אצלי לפחות.

באימונים מנסים תמיד ליצור את התרחיש הגרוע ביותר, כדי שתוכל להסתדר ברגע באמת הכי טוב.

בכך שהמקרה תתחווה באמת, לא יהיה שונה לך ותוכל לתפעל אותו בצורה הכי טובה ויש לציין אפילו "רובוטית".

ביחידות כמו דלתא פורס והSAS. חילוץ חטופים למשל תרחש באש חייה, מבלי שיהיה תרגילים יבשים.

למשל ישנם 2 צוותים. Red team ו Blue team. אז הצוות הכחול הוא הפורץ לחדר ומשתלט עליו כאשר הצוות האדום הוא הנחטפים. והחוטפים הם דמויות קרטון.

ישנם קורסים בצבא, כגון שבוע הימלטות או שבוי. אשר באים לדמות מקרים קשים של נפילה בשבוי.

כמו שאמור הפתגם.
קשה באימונים קל בקרב.

צום קל וגמר חתימה טובה.

"רק מי שהריח את המוות יכול באמת להעריך את חיים,,

"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם,,-גנרל ג'ורג' סמית' פטון

כנראה אימון ותרגול הם הגורמים העיקריים לתפקוד במצבי לחץ אבל זה עדיין לא מסביר את ההבדל בין אנשים שעברו אותה הכשרה בדיוק ומגיבים בצורה שונה במצבים האלה, וזה הבדלים משמעותיים... אני מנחש שמנסיון אתה יודע על מה אני מדבר. אז זה עדיין משאיר אותי קצת בסימן שאלה.

ובנושא אחר, שמעתי פעם משהו על זה שיש יחידות לוטר בארה"ב שמשתמשות באנשים כדימוי בני ערובה בתרגילי חילוץ עם אש חיה אבל חשבתי שזה הכל הנפצות, מאיפה שמעת על זה ?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי jibel ובנושא אחר, שמעתי פעם משהו על זה שיש יחידות לוטר בארה"ב שמשתמשות באנשים כדימוי בני ערובה בתרגילי חילוץ עם אש חיה אבל חשבתי שזה הכל הנפצות, מאיפה שמעת על זה ?

בקשר לנושא הראשון לא בדיוק הבנתי אותך.
בקשר לשני. תעשה חיפוש על הנושא תחת השם."בית המוות" או KILLING HOUSE של ה SAS.

זהו בסיס אימונים מיוחד אשר מדמה הרבה מצבים של חטיפות בחדרים ועוד. בדומה למתקן אדם בארץ. רק הוא יותר איכותי ודיגיטלי.

הנה תמונה שמצאתי.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.carraronan.org/images/sas.ht2.jpg]


מלבד האימונים ישנה גם האווירה. שמכינים אותך לגרוע ביותר.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.stuff.themutual.net/kh3.jpg]

"רק מי שהריח את המוות יכול באמת להעריך את חיים,,

"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם,,-גנרל ג'ורג' סמית' פטון

והכוונה שלי היתה ששני חיילים שעברו אותו מסלול ואותה הכשרה ותפקדו באותה רמה באימונים מגיבים באופן שונה במצב לחץ.

שמאמנים רק יחידות בעלות יוקה מסויימת להתמודד עם מצבים כאלה
בעוד שאת חיילי הגדודים מאמנים כדי לצאת ידי חובה כאילו כל השירות אנחנו אמורים לעמוד במחסומים

ציטוט:

במקור נכתב על ידי -mino- שמאמנים רק יחידות בעלות יוקה מסויימת להתמודד עם מצבים כאלה בעוד שאת חיילי הגדודים מאמנים כדי לצאת ידי חובה כאילו כל השירות אנחנו אמורים לעמוד במחסומים

כאן נכנס הכיסות"ח של הקב"ן.

אחרי המלחמה הזאת אמרו שכל מי ששירת בלחימה יראה קב"ן. לא דובים ולא יער.
יש חיילים ומפקדים שפחדו להכנס, אחרי שיראו עליהם סאגרים מכל הכיוונים.

לא כולם עושים מאותה איכות לחימה.

"רק מי שהריח את המוות יכול באמת להעריך את חיים,,

"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם,,-גנרל ג'ורג' סמית' פטון

אני ממליץ לקרוא את הכתבה הזו - http://www.haslik.co.il/main/index.php?op=view&t=73

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noam17c אני ממליץ לקרוא את הכתבה הזו - http://www.haslik.co.il/main/index.php?op=view&t=73

קראתי פעמיים ועדין לא הבנתי.

מה הוא מנסה להסביר?..המעבר ממצב אדום לשחור הוא מידי לדעתי.

"רק מי שהריח את המוות יכול באמת להעריך את חיים,,

"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם,,-גנרל ג'ורג' סמית' פטון

אבל אם ניקח לדוגמה קרב בקרב מגע, אתה נכנס במצב אדום (בעיקר ממתח, חשש והתרגשות) שאתה יכול לזהות אותו על המתאמנים בעיקר ע"י ה"מבט צינור" שמתואר כאן במילים שונות, אבל מחזיק במצב שחור לדעתי יותר מ 3-8 השניות המתוארות בקטע- הוא נמצא בו לאורך כל הקרב (ייתכן שזהו אסקפט של כושר גופני ואימונים).

דוגמה מוחשית מאוד לכתוב בקטע אפשר לראות בתרגיל אינגרטיבי (תרגיל המשלב פרק קרב מגע מורכב ומיד אחריו פרק ירי מורכב): אתה מתחיל כ 100 מטר לפני שטח הקמ"ג, ובשלב הזה (כשאתה יודע שתורך עומד להגיע) ההתרגשות המתח והפחד כבר בשיאם. אפשר לראות שהמתאמן חסר שקט, קופצני מאוד, לא תמיד עונה שקוראים לו מהצד ועצבני מאוד. כשניתן האות לצאת הוא יוצא באמוק לכיוון ה"תקרית" ובמהלך הריצה אני מניח שהוא עובר למצב "אדום"- הוא יודע שבשלב מסויים יתקילו אותו באירוע קמ"ג שאינו מוכן אליו ויצטרך לסווג את מה שרואות העיניים למאגר התגובות המוכן שלו. ברגע הזיהוי אתה עובר מיד למצב שחור, 100 אחוזי כוח מתפרץ (מעניין- במצב הזה, תרגולת שידעת בעיניים עצומות ותירגלת מאות פעמים- דקירה מלמעלה יש שמאל לצורך העניין- נהיית לפתע מורכבת ומפתיעה). מכאן אתה ממשיך למשימות קמ"ג נוספות לאורך כ 1-2 דקות שבהן אתה נמצא במצב אדום-שחור לסירוגין (כאשר האדום הוא "אדום ככה מאוד" אם יש דבר כזה). לאחר שסיימת את הפרק אתה מוריד ציוד קמ"ג ורץ למטווח (עדיין באמוק של תקרית, כאשר ממש לפני שאתה נכנס לתרגיל ההפתעה עצמו אתה עושה עצירה מתודית יזומה לקבלת תחמושת שחורה, משקפי ירי ואטמי אזניים) ואז עושה את תרגיל ההפתעה עצמו במצב אדום ולא שחור. מצב שחור בעת קורה אולי בעת שברירי השניה של הירי עצמו, אך בין ירי לירי אתה בטח לא במצב שחור..

תיאוריה מעניינת הצבעים האלה.

אין מקום רחוק מידי.

אל תשתמשו במילה "הלם" לפני שאתם לא יודעים מה משמעותה.
הלם- בעיות בזילוח הדם התקין אל רקמות הגוף. (חוברת הדרכת חובשים של מד"א).
הרבה אנשים נוטים להשתמש בה כביטוי נפשי, אך זוהי טעות....

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

והבסיס לטעון שלך היא חוברת של מד"א? אולי כדי ללכת למילון אבן שושן? אולי אתה מתכוון לומר שיש מושג ברפואה שנקרה הלם.... ומזה הלם קרב? וגל הלם בפיצוץ חנ"פ?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי jibel זאת שאלה שתמיד עניינה אותי היכולת הזאת של אנשים לפעול בקור רוח וביעילות מכנית במצבים הכי מטורפים בזמן שאחרים נראים במצב של שוק מוחלט או במקרה הטוב בתפקוד לקוי פשוט נורא מעניינת אותי

קודם כל יש את נושא האימון - לוחמים (חי"ר / שריון / עילית ...) מתאמנים על תרחישים אפשריים, ומתרגלים אותם מאות פעמים עד שהתגובה הופכת להיות אוטומטית לגמרי, לדוג' תרגולת פזצט"א בחי"ר (מה אתה אמור לעשות במקרה ויורים עליך בשטח חשוף), או תרגולת התהפכות ברק"מ. כאן הכוונה היא שכשתגיע לסיטואציה שאליה התאמנת התגובות שלך יהיו מיידיות וללא צורך במחשבה, הרציונל הוא שבמקרים אלה אין התראה (בניגוד לתאוריית הצבעים שבה מעבר ממצב למצב הוא לפי אירועים שאתה צופה אותם).

לנושא קור רוח - לדעתי הדבר קשור מאד לאופי שלך, הכרתי אנשים שעברו אותו אימון והגיעו לסיטואציה שבה האחד תפקד היטב והשני פחות טוב כאשר המשפט "שמר על קור רוח" הוא הסיבה הנראית לעין.

לסיכום, יש להתאמן היטב לקראת הסיטואציה שאתה מגיע אליה, וזה לא משנה אם מדובר בתלמיד תיכון לפני מבחן או בחובש קרבי או בלוחם ימ"מ, הכרת החומר התיאורטי ותרגול חוזר ונשנה יביאו אותך למצב שבו יש סיכוי סביר שתפעל היטב. מצד שני יש את נושא האופי האינדיבדואלי שבסופו של דבר נותן את "המגע האחרון", ולמרות שמנסים לבדוק אותו בתרגילי הפתעה ותרחישי מציאות, בסופו של דבר רק ההתנסות במקרה האמיתי תיתן את התשובה.

! This is Sparta

נעזוב לרגע את את תאורית הצבעים כי זה באמת יפה בתאוריה.
אני אתמקד בתגובה למצב של הפתעה וסכנת חיים כגון מצב בו נפתחת עלייך אש בהפתעה.
למרות שכול חייל מתרגל "נתקלת" מסוגים שונים בלי סוף קשה מאוד לדעת כיצד הוא יתפקד באמת בשניות הראשונות.
בטבע קיימים שני אינסטינקטים להתמודדות עם מצב כזה ואצל בני האדם שני האינסטינקטים מתקיימים במקביל. האינסטינקט הראשון הוא לקפוא והעמיד פני מת והאינסטינקט השני הוא לתקוף חזרה. חלק מבני האדם שיחטפו סטירה בחזרה יעמדו ב"שוק" בלי תגובה, אחרים יכו בחזרה אינסטקטיבית אפילו עם המכה הוא בנם בן התשע.

מנסיוני המוגבל מצאתי שתחת אש רוב האנשים מגיבים בקפיאה של שניות בודדות ואז כניסה לתרגולת, מעטים מגיבים באגרסביות מיידית. הבעיה היא אם אלו שקופאים לזמן ארוך ולא יוצאים מזה מייד. במרבית המקרים לא תוכל לזהות אותם לפני שנתקלת שכן באימונים הם מגיבים כמו כולם. יש הטוענים שתגובה של קפיאה במקרה אחד אינה מעידה על דפוס ומי שקפא בפעם הראשונה עשוי להגיב מעולה בשניה ולהפך.

אני תמיד ניסיתי להביא לכך שהתרגולת תהיה מספיק טובה שגם קפיאה של אדם בודד אפילו אם הוא המפקד לא תביא לנזק גדול מידיי. מעבר לזה לאחר מצבי אמת תמיד אפשר לזהות את הקילרים מלידה.

טל

אותה "קפיאה במקום" לא חייבת לבוא בדוגמא של לוחם הנתקל בירי, לוחם שיורים עליו יעשה משהו , גם אם לא בדיוק לפי תרגולת, כיוון שזוהי פעולה אינסטנקטיבית - ולא משנה אם זה יהיה ירי בחזרה, או הסתערות, או לתפוס מחסה. דוגמא טובה יותר היא של חובש בבואו לטפל בפצוע - למרות כל האימונים והתרגולים כאשר מדובר בחבר שלך ששוכב מחוסר הכרה אז רואה מהו האופי האמיתי של החובש, האם אתה מסוגל לטפל בפצוע או שאתה "קופא".

! This is Sparta

שאלה אחרת לי אליכם,
מה מפתח כוח מנטלי? לדוגמא אני רצתי בעבר עם חברי בערך 6 קילומטר פעמיים בשבוע, נטשנו תעניין מספיק זמן כדי לאבד תכושר הגופני והמנטלי, ואני יכולתי בקושי לעשות 3 קילומטר.
ואילו כשהחלפנו מסלול, לריבוע במקום סיבובים, הצלחתי בפעם הראשונה לאחר הרבה זמן לעשות זאת.
הרגשתי שקשה, הגוף אומר להפסיק ואילו המוח אומר תמשיך אתה סובל טיפה אבל זה משתלם..
המשכנו ככה עוד פעמיים (בפעם השניה היה טיפה יותר קשה מבחינת זה שאתה יודע מה מצפה לך).

הכוח המנטלי שלי בכללי מאוד נמוך.. אני עצלן מטבעי.. מה מפתח אותו, חוץ משאיפה אחת ענקית? (למשל השאיפה שלי להיות בקרבי בסיירת אגוז לדוגמא. אני אעשה כמעט הכל כדי להיות שם..).

חוץ מזה אני חושב שזה קשור גם למצב רוח איכשהו כי למשל שרצים עם מוזיקה יש נטייה לרוץ יותר טוב, וכשרצים בזמן שמשהו מפריע לך אין חשק לרוץ כל כך וזה נראה יותר קשה.
ויש גם משהו שאני לא יודע איך להגדיר אותו-רבאק, שמתבטא בהתפרצות כח מנטלי ופיזי.
נראה לי שאפשר להגיד שמצב רבאק זה מצב שחור בטורבו.

אז סיכמנו שאימון ותרגול זה מרכיב חשוב בתגובה במצבי לחץ שמשפרת את היכולת לתפקד,שלמוכנות גם הרבה השפעה על התגובה ושאופי של אנשים משפיע על היכולת הזאת.
אבל עדיין עולה השאלה, מה גורם להבדל הזה באופי ? אפשר לבודד את החלק הזה שגורם להבדל ולזהות אותו ?

תכירו את X ו-Y , לשניהם יש מוכנות ברמה נמוכה כי הם לא בפעילות יזומה והם יושבים להם בסבבה בהאמר משתעממים למוות. לפצע נשמעות צרור יריות מנשק אוטומטי מגבעה קטנה 50 מ' מלפנים, אוייב אחד מחופר היטב(כמה זמן לא אמרתי את זה) X דורך את הנשק, פורק , נכנס בין כוונות ומגיב באש לכיוון הדמות, Y עדיין יושב שם מאחורה חושב "מה לעזעזל ?!" הנה תמונה שלו להמחשה- .
והנה השאלה, מה יש ל-X או למה הוא נחשף שגורם לו להגיב טוב יותר מ-Y ? מה המרכיב הזה באופי שגרם לפער בתגובה ולמה ל-X יש אותו ול-Y אין אותו ?
קחו בחשבון ששניהם עברו אותו אימון בדיוק,שניהם בעלי אותה רמת כושר גופנית,בעלי אותה רמה בתפעול נשק והיו באותה רמת מוכנות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי jibel אז סיכמנו שאימון ותרגול זה מרכיב חשוב בתגובה במצבי לחץ שמשפרת את היכולת לתפקד,שלמוכנות גם הרבה השפעה על התגובה ושאופי של אנשים משפיע על היכולת הזאת. אבל עדיין עולה השאלה, מה גורם להבדל הזה באופי ? אפשר לבודד את החלק הזה שגורם להבדל ולזהות אותו ? תכירו את X ו-Y , לשניהם יש מוכנות ברמה נמוכה כי הם לא בפעילות יזומה והם יושבים להם בסבבה בהאמר משתעממים למוות. לפצע נשמעות צרור יריות מנשק אוטומטי מגבעה קטנה 50 מ' מלפנים, אוייב אחד מחופר היטב(כמה זמן לא אמרתי את זה) X דורך את הנשק, פורק , נכנס בין כוונות ומגיב באש לכיוון הדמות, Y עדיין יושב שם מאחורה חושב "מה לעזעזל ?!" הנה תמונה שלו להמחשה- . והנה השאלה, מה יש ל-X או למה הוא נחשף שגורם לו להגיב טוב יותר מ-Y ? מה המרכיב הזה באופי שגרם לפער בתגובה ולמה ל-X יש אותו ול-Y אין אותו ? קחו בחשבון ששניהם עברו אותו אימון בדיוק,שניהם בעלי אותה רמת כושר גופנית,בעלי אותה רמה בתפעול נשק והיו באותה רמת מוכנות.

Y+X לא אשמים אלא מח"ט החטמ"ר שלא ביצע תרגולות והעלה רמת מוכנות בנוסף לאווירת ה "סמוך יהיה בסדר". וגו'..

ואני ידאג להפטר מהמחט הוירטואלי חסר היכולת הזה.תהיה ועדת חקירה וראשים יעופו, אני מבטיח לך, אבל זה עדיין לא עונה על השאלה.

אני לא חושב שיש תשובה לשאלתך "מהו אותו מרכיב באופי .." אם היינו יכולים לבודד את הרכיב הזה יכולנו לדוג' לאתרו מראש באותם מלש"בים שמבקשים להתקבל לשרות קרבי ולהחליט מיד מי מתאים ומי לא. יתא על כן, כולנו מכירים את הסיפורים על אותו ביישן ומופנם שברגע שהאויב התקיף הוא היה זה שהגיב נכי טוב... וכו'.

בקיצור, גלשת מתחום צו"ב לתחום הפסיכולוגיה, או אפילו לתחום הפסיכואנליטיקה ......

! This is Sparta

ההשערה הלא מוכחת ולא מבוססת בשום צורה שלי היא שיש אנשים שהמח שלהם פועל בצורה אחרת משתי אפשרויות: גנטיקה- כמו שיש אנשים שמגיבים בצורה יותר חדה ומבינים יותר טוב מתמטיקה ויש אנשים שמבינים טוב פיזיקה אז ככה יש אנשים שבמצבי לחץ המח שלהם מאפשר לקלוט ולנתח נתונים בצורה רגועה ומדוייקת יותר מאנשים אחרים שלא יכולים להתרכז מסיבות ברורות בתנאים האלה.
אפשרות שנייה היא שהמח הורגל במשך תקופה ארוכה לשהות ולתפקד במצבים מלחיצים וחשיפה למצבי לחץ לא גורעת מהתפקוד שלו והבנאדם עדיין יכול לראות הכל בצורה ברורה במצב לחץ, זה עובד על עקרון ההסתגלות של הגוף וה"קשה באימונים קל בקרב" שכבר הזכירו פה.

אז לדעתי זה פשוט מתחיל ונגמר בדרך בה המח של הבנאדם מתפקד,אם במצב לחץ המח שלו מתפקד כאילו הוא סתם משחק שחמט עם חבר אז הוא יעשה הכל כמו שצריך.

מבחינת אופי אני לא ממש בטוח אם זה אותו דבר. אם מישהו שנחשב "אמיץ" באופיו,כלומר הוא נוטה להתמודד עם פחד ולהתייצב מולו למרות כל הרגשות שמציפים אותו ומפריעים לריכוז אז הוא יגיב בצורה טובה יחסית אבל עדיין התפקוד שלו יהיה לקוי בגלל חוסר ריכוז.

אבל יכול להיות שכל מה שכתבתי זה סתם זיוני כי מה כבר אני יודע, אז רציתי לראות מה אנשים פה חושבים אבל אולי השאלה לא מתאימה לפורום, למרות שלדעתי זה משהו שכל לוחם צריך להתעניין בו.

העלית כאן כמה נקודות שזכו להתייחסות במחקר שבוצע בשרות בתי הכלא הפדרלי האמריקאי.

ברוב המיקרים לא ניתן לאתר מראש את אלו שיגיבו ב"קפיאה" למצב עימות וודאי,מעריכים שיש מרכיבי אישיות מולדים ומצב פיזי של עייפות או מתח נפשי מוגבר.

מצב המינהרה הוא המצב שבו אתה אמור ל"הינעל" על הגורם המאיים ולהגיב כמיטב יכולתך,פה בא לידי ביטוי ה"קשה באימונים קל בקרב",מכיוון שהמוח מחפש את התגובה הראשונה שלו שצרובה לאיום הזה.

במחקר הזה עלה למשל שאנשים שהתייחסו לאיום שעומד מולם בצורה מעצימה מלפני ההתקלות,נטו יותר "לקפוא" ואלו שהורידו את האיום לדרגות ארציות התמודדו איתו יותר ביעילות.

אל תנסה לחשוב מה המידה שאתה יכול להפגע כל הזמן,ברגע האמת זה ירוץ בתוך מערך המחשבות של המוח וירפה את ידיך.

בהרבה מהמיקרים הסיפור הזה שכאן אני ניתקל בו בפעם הראשונה של הצבעים,ימשך מספר שניות ולא יותר,בדבר אחד יש הבדל,אם תגיב מתוך הלבן או מתוך הצהוב,במצב השחור אתה ממש לא רואה כלום מסביבך ובעיקר לא שומע כלום,פלסטיני שהלך מטר לפני הסתובב פתאום עם סכין ביד,כל התהליך שמפורט שם בצבעים עבר כהרף עין ורק אחרי כמה שניות הצלחתי לשמוע אותו זועק היד...היד,מסתבר שמעוצמת האדרנלין תפסתי לו את היד עם הסכין ולחצתי כל-כך חזק שכמעט שברתי לו את כף היד.זו היתה תגובה אוטומטית של המוח שרצה לנטרל את איום הסכין.ואגלה לך סוד......כשהבנתי באופן הכרתי את עוצמת האיום והסכנות הטמונות בו קיבלתי פיק בירכיים ורעידות בגוף.

גם תגובה "אוטומטית" לא שקולה יכולה להוות סכנה,חבר חוליה כשצעקתי ניתקלנו רץ כל הדרך ליישור קו כשהוא יורה לי צרורות בין הרגליים,הוא הגיב אוטומטי רק לא בסדר הנכון.

אגב לפעמים מעל המצב השחור זה דופק 200 +\- השתנה ואיבוד הכרה......

בעיקר אף אחד לא יודע כיצד יגיב במצב אמיתי (גם לא הפייטרים....),תתרכז במה שאתה צריך לעשות ולא במה שעלול לקרות

אימונים וסימולציות מאפשרים בקירוב להגיע למצב האמיתי.

(שימוש באביזרי הדמייה וכניסה למצבי אי וודאות מובנים ופעולה בחלקם כתרגולת ובחלקם על ידי שימוש בראש חושב)

עד שלא חווים פעם ראשונה מצב של סכנת חיים, לא לומדים / מבינים הרבה. לאחר מכן, אתה לומד להעריך את החיים והרצון לחיות גורם לך לעשות דברים שלא חשבת שתוכל לעשות אי פעם.

לדעתי, חוסן נפשי הוא דבר מולד - ואני אנסה להסביר


לפני כמה שנים, נדמה לי כשהייתי בכיתה ט', באמצע אחד השיעורים הפחות מסודרים ובעלי משמעת אצלנו (ערבית) חטף המורה שלנו התקף אפילפטי והתמוטט. כל הבנות בכיתה, ו-98 אחוז מהבנים התחילו לצרוח (אני לא הייתי עד להתמוטטות הראשונית של המורה, ולתומי חשבתי שנכנסה לכיתה דבורה או משהו כזה שיגרור צרחות של הבנות..) ולברוח מהכיתה. רק אני ועוד בחור אחד דפקנו ספרינט עד לחדר של האחות (בדרך הספקנו לדבר על כך שנתפצל, הוא ירוץ למזכירות ואני אעלה לקומה העליונה לקרוא לאחות).

אין לי מושג עד כמה הדבר דומה למצב של קור רוח תחת אש, אבל לפי דעתי אפשר למצוא דמיון בין 2 המצבים.

מה דעתכם?

במבט ביולוגי- אבולוציוני, האיום היחיד אליו הגיונית תגובת הלם הוא איום חברתי (איום מצד בן אדם),
שבו אם אתה נכנס להלם אתה כבר לא מאיים, ואז אולי יחוסו על חייך (בפרט, נאמר, אם את בחורה יפה..).
לכן, איום פתאומי בלחימה לא אמור להכניס בן אדם להלם. במצבי חירום "טבעיים" (למשל, שריפה, תאונת דרכים, חיה ארסית) אנשים אכן נמלטים/ נלחמים ולא נכנסים להלם.
למה זה כן קורה? אולי כי המנגנון שמניע אותנו בצבא הוא חברתי (מפחדים אבל מתביישים שהחבר'ה ישימו לב), ואם אנחנו לא מרגישים מה בדיוק הפעולה "הנכונה חברתית" אז אנחנו בהלם.
אפשר בדוק זאת בקלות- להשוות בין תגובה של ש.ג. בודד שיורים עליו למאהל של טירונים שפושטים עליו.
אני לא אתפלא אם הש.ג. יגיב מיד בירי או בריחה/ הסתתרות (ששתיהן תגובות ביולוגיות לגיטימיות, ההכשרה הצבאית היא זו שאמורה לגרום לו לבחור בתגובה הראשונה) ואף פעם לא יכנס להלם, בעוד שבמיקרה השני יהיה הלם: הם יפחדו לברוח/ להתחבא ולא ירצו להילחם לבד, עד שהחבר'ה ירגישו שיש אירגון בכיוון של לחימה/ בריחה/ הסתתרות.

לאימון, בהקשר זה, יש שתי מטרות:
א. להוריד את רמת הלחץ ולאפשר תפקוד שקול (כי המצב מוכר יחסית).
ב. לאפשר תירגול סביר גם ברמת לחץ גבוהה.