|
תמצית יותר טובה (למזלזלים באפשרות הקונספירצייה)
התמצית הראשונה והקצרה מאוד שהובאה לא מתארת נכון מעצם היותה תמצית. כאשר קוראים את הספר הדברים נופלים למקומם בצורה הרבה יותר הגיונית..., ואם הוא נכון הוא מסביר ומסיר את הערפל מאירועים רבים שלא היה להם הסבר מניח את הדעת עד היום.
עקב כך החלטתי להביא תמצית יותר טובה וארוכה שהכין "בול טרייר", אבל היא רק עד פרק 8 לא כולל (עם זאת הכי טוב לקרוא את הספר כי גם התמצית הזאת עלולה להטעות קצת מעצם אי הכלת כל הפרטים):
בסמוך לשנת 73 נמכר ע"י ארה"ב נשק חדיש לסעודיה וכווית ואלה הבטיחו אותו למצרים ולסוריה כהתחמשות לקראת המלחמה הקרובה הרצויה מבחינתן. לוב מצידה העבירה למצרים ולסוריה מיראז'ים חדישים שקיבלה זה לא מכבר מהצרפתים. מנהיגי ארצות ערב כולל הפרו מערביות הביעו את רצונם לשלב את כוחותיהן במערכה לעזרת מצרים וסוריה. בד בבד כמויות נשק אדירות הועברו/נמכרו למצרים ולסוריה ע"י ברית המועצות לרבות מטוסי המיג המשוכללים בעולם . במקביל קיסינג'ר דואג להרגעת המצב-לאיזונים-לפשרות-למשא ומתן ולשלום כולל.
כל נער חובב פרפרים יכל בעזרת משקפת להבחין במערך הטילים המשוכלל וחסר התקדים בצפיפותו שמוקם ע"י המצרים בסמוך לתעלה.
ארה"ב-קיסינג'ר ביודעם את עמדת הערבים חסרת הפשרות "החליט" להשתמש בלוחמה פסיכולוגית כנגד ישראל ע"י הגברת הלחץ על ממשלתה, כדי שזו תסכים לדרישות הערבים לקראת הסדר צפוי. כל העולם כולל ממשלת ישראל היו מודעים לכוונותיה של ארה"ב לפתרון כפוי במזרח התיכון לרעת ישראל, גם ידידותיה של ישראל באירופה יצאו בהכרזות נגד ישראל וקבעו שישראל צריכה לסגת מאדמות ערביות שנכבשו,ולכבד את זכויות העם הפלסטיני. ההנהגה בישראל הייתה חסרת תגובה למהלכים אלו.
שגרירות ישראל בארה"ב –שמחה דיניץ-עסקה בהעברת שדרים מבשרי רעות שנשלחו בתכיפות חסרת תקדים לממשלת ישראל. קיסינג'ר יצר בכוונה תחזית קודרת ומאיימת על קיומה של מדינת ישראל, תחזית זו שגובתה ע"י לוויני ריגול אמריקאים ורוסיים כאחד, הבהירה לישראל שמערכות הנשק המתוחכמות וסבך מערכות הטילים שהציבה מצרים לא יהיו קלים לפיצוח כפי שקרה במלחמת 6 הימים. ישראל הצהירה "אנו לא נהיה הראשונים", סאדאת ואסד הודיעו שלא יפתחו במלחמה לפני שכוחותיהם יהיו מוכנים. יתרה מזו בצורה הפגנתית הועבר ציוד מלחמתי כבד, כולל מטוסים, בצירוף כוחות חי"ר אלג'יריים, מרוקנים, עירקים, ירדנים וסעודים שנשלחו לחזיתות במצרים ובסוריה.
ראשי הקרמלין ידעו בוודאות שידה של ישראל תהיה בסופו של עניין על העליונה, ותבוסת הערבים מובטחת.
לרוסיה היו הסכמים והתחייבויות בינלאומיות לרבות הסכמי סחר בינה לבין ארה"ב דבר שחייב את הרוסים לתמוך במאמציו של דורש השלום הכפוי-קיסינג'ר.
האדם היחיד אשר ידע והכיר מקרוב את הנרי קיסינג'ר- אותו, את תככיו וגישותיו המדיניות היה שגרירה לשעבר של ישראל בארה"ב -יצחק רבין-.
שר הביטחון משה דיין היה "הרוח האופטימית" והגורם בעל החשיבות העליונה, שהצהרותיו בתקשורת "החדירו בלבבות הישראלים את הרגשת הזילזול ואי החשיבות במה שקורה סביבם".
בתקופת כהונתו כשר ביטחון הצליחו המצרים למקם את מערך הטילים הסבוך שלא נודע עד אז מעולם.
בתקופת כהונתו הגבירו ידידנו האמריקאים את מכירת הנשק לארצות ערב ביודעם שנשק זה יועבר במיידי לחזית כנגד ישראל, אבל דיין תמיד הרגיע בציינו שאין לפחד מרכישת הנשק האמריקאי המוכר לנו על ידי סעודיה וכווית.
בתקופת כהונתו חדרה הפוליטיזציה בצורה חמורה ביותר לצה"ל. חולשת ההנהגה גרמה לדריסתם ולרמיסתם של כישרונות צבאיים רבים. כישרונות צבאיים בעלי עבר מהולל ואף בעלי מוניטין בינלאומי שוחררו משורות צה"ל ובמקומם מונו עסקני מפלגה סמויים לבעלי דרגות בצה"ל, בשילוב של קצינים חסרי כישרונות מונו לתפקידים בכירים.
דבר זה זרז את הקצינים האיכותיים לפרוש.
בתקופת כהונתו הפכו חלק מאלופי צה"ל לדוגמנים צבאיים בעיתונות הזרה ואף בקרב חוגים מפלגתיים במדינת ישראל.
הרפתקאותיו האישיים ומעלליו האזרחי היוו דוגמה מאלפת למצב ששרר בממשלה בפרט ובמשרד הביטחון-בור בפרט. "אינני צופה מלחמה בעשר שנים הבאות ואין לפחד מהנשק הרב וממערכות הטילים שבידי האויב" ועוד ועוד פנינים של המרדים הלאומי והשפכטליסט המכובד מר משה דיין.
בתחילת מאי 73 הגיע קנצלר גרמניה המערבית ברנדט לישראל. על השיחות שניהל הוטל איפול מוחלט. ההצהרה היחידה שנשמעה מפי המתדיינים הייתה "ראשי מעצמות העל ואירופה שותפים בדעותיהם שיש למנוע את פרוץ המלחמה במזרח התיכון בכל מחיר". זה על פניו ומתחת?
מתחת ברנדט היה שליח של ארה"ב-קיסינג'ר להעמיק את החרדה והדאגה בישראל מפני העלול לבוא אם ישראל לא תיסוג ולא תלך לפשרות טריטוריאליות וכו' כדרישת הערבים. ברנדט הזכיר את הסבל הבלתי אנושי העלול להיגרם לעמי אירופה בתקופת החורף האירופי הקשה והקר כתוצאה של משבר אנרגיה. קיסינג'ר עמל קשות כדי להביא את בעיית המזרח התיכון למבוי סתום.
קדאפי לאחר שיחות חשאיות עם סוריה ומצרים הכריז: "השמדת ישראל קרובה"
עיתון "אל אהראם ועורכו חסנין היכל כתב "ישראל נידונה לכליה והיא עומדת על סף השקיעה והחורבן ששום מעצמה לא תצליח להושיעה מהשואה הוודאית והבטוחה"
סאדאת ואסאד הכריזו "דבר שנלקח בכוח יוחזר בכוח הזרוע".
תגובת הבית הלבן לא איחרה להגיע: "דברי סאדאת ואסאד ומשחקי הכוחות בקרבת הגבולות מיועדים אך ורק להרגעת הרוחות בחזית הפנים ערבית ואינם משמעותיים".
ישראל נקטה אמצעי בטיחות וזהירות וריכזה מיד כוחות תחת כוננות עליונה לאורך הגבולות. כשקיסינג'ר שמע על זה הוא תפס את גולדה לעשרים דקות בטלפון ושטף לה את הצורה והאשימה במעשים בלתי אחראיים העלולים להעמיד את כל העולם על סף מלחמה נוראה. הוא איים על גולדה שבמידה וישראל תצא למתקפת מנע כפי שקרה במלחמת 6 הימים מעצמות העל לא ישבו בחיבוק ידיים, דבר אשר יכול לסכן את המדינה היהודית. בתגובה לטענת ישראל על ריכוזי כוחות ערביים גדולים לאורך הגבולות ענה קיסנג'ר כי- ריכוזי הכוחות הערביים נועדו רק לתמרונים ולריכוך לחצים פנימיים בתוך ארצות ערב. להוכחת דבריו הוסיף שעל פי אינפורמציה שנמצאת ברשותו החלו הכוחות המצרים ואף הסורים לסגת לאחור כתוצאה מהתערבות המעצמות.
הפרשה מסתבכת "במקרה" כששליח ברית המועצות-פודגורני בלווית קוסיגין נפגשו לפתיחת הסכר הגדול על נהר פרת בסוריה, סאדאת ואסאד הדגישו בפניהם שלא יסתפקו בויתורים טריטוריאליים או מדיניים מצד ישראל ושום החלטה מצד מעצמות העל לא תחייב את מדינות ערב, אפילו אם ההחלטות תשרתנה את האינטרסים הערביים במזרח התיכון. הערבים הדגישו חזור ודגש כי הבעיה הטריטוריאלית היא משנית, הדבר העיקרי החשוב הוא כבודה של האומה הערבית, שהובס והושפל והפיצוי היחיד של האומה הערבית היא מלחמה ותבוסת האויב הציוני בשדות הקרב. השיחות הועברו לבית הלבן ונקבעה פגישת פסגה ארה"ב-ברית המועצות. במקביל ברית המועצות דאגה שלוב-קדאפי תלאים את חברות הנפט האמריקאיות בשטחה ימים ספורים לפני פגישת הפסגה המיועדת. קיסינג'ר החל בשיחות ארוכות עם גולדה, אבן, דיין, אלון, גלילי, ספיר.
ארה"ב-ניקסון-קיסינג'ר נאלץ לחשיבה יצירתית לאחר שהרוסים-ברז'נייב הודיעו לו חד משמעית בפגישת הפסגה 17.06.73 כי ארצות ערב אינן מעוניינות בויתורים ונסיגות ישראליות, אלא במלחמה ובתבוסת הישראלים בשדות הקרב. קיסינג'ר העתיק את השיחות (מחשש להדלפות) ל "מחנה דוד" והטיל איפול מלא. קיסינג'ר שב והדגיש בפני האישים רמי הדרג שהדרך היחידה להגיע לפתרון "צודק ומשביע רצון" היא ניהול מלחמה מבוימת תחת פיקוח המעצמות שפרטיה יסוכמו בהמשך השיחות.
סאדאת ואסאד לא כל כך חפצו בתרמית של ארה"ב-קיסינג'ר והודיעו לברית המועצות-ברז'נייב, כי הם בטוחים בניצחונם על מדינת ישראל במלחמה.
באותו מעמד טלפוני הם הזכירו שמתג משבר האנרגיה נמצא ברשותה של האומה הערבית.
כאן ברז'נייב אמר דבר מופלא/נכון/מעניין: הוא הדגיש שישראל כאומה לעולם לא תובס, זהו עם שרצונו עז ואיתן להגן על מולדתו ובהכרתו חדורה עמוקות תחושת השואה, ומודעותו בעצם קיומו מושרשת בארצו ההיסטורית. זהו עם שכולו צבא אחד ואם ייפול אי פעם לא יהיה לצבאות הכובשים במה להתפאר.
קיסינג'ר הבטיח לגולדה מה שהבטיח וזו הסכימה למהלך המעניין אותו הוביל. גולדה ציינה "שביישום היוזמה של קיסינג'ר ישנו סיכוי סביר לקרבת יתר בין שני העמים המעורבים בסכסוך לקראת השלום המיוחל".
קיסינג'ר נדהם מדברי ברז'נייב על כישלון שיחותיו עם סאדאת ואסאד, והציע לשנות את ניסוח הנושאים כשמדברים עם המנהיגים הערביים. בשיתוף פעולה מלא והדוק ישבו האמריקאים והרוסים להרכבת הנושאים השנויים במחלוקת ואז טלפנו שנית למנהיגי ערב. פתאום, סאדאת "קנה" את הרעיון, התלהב מאוד ומכר אותו לאסאד.
בינתיים מנהיגי ישראל הגיעו "להחלטה" מרחיקה לכת, והסכימו במסגרת ההסדר לנסיגה בעומק 15-20 ק"מ בחזית הדרום, ו- 5-10 ק"מ בחזית הצפון.
הנהגת ישראל הייתה בבעיה- עקב מצבה הפנימי של מפלגת העבודה בתקופה של ערב בחירות.
קיסינג'ר הדגיש לממשלת ישראל-גולדה את אי יכולתה של ארה"ב לעמוד לצידה של ישראל בשעת המשבר.
ארה"ב-ניקסון העמיד לרשותו של קיסינג'ר תקציב אדיר.
קיסינג'ר הפקיד כספים רבים בחשבונה של מפלגת העבודה, לשימון כללי ולכיסוי גירעונותיה והוצאותיה מול האופוזיציה, אשר איימה על המשך שליטתה לאחר הבחירות.
קיסינג'ר ביטל את שיתופם של ברית ניה, צרפת, גרמניה מחשש להדלפות.
קיסינג'ר הגיע בחשאי לישראל. הפגישה התרחשה בביתה של גולדה מאיר,
עוד השתתפו בפגישה: גלילי, אלון, דיין, ספיר ושחקן חדש- אלוף מיל. חיים בר-לב.
נפרסו מפות, בר-לב החל בסקירה צבאית על הקו אשר נשא את שמו בפני הנוכחים.
כצעד ראשון להחלשת חזית הדרום הוחלט לסלק את אריק שרון מפקד פיקוד דרום.
עוד הוחלט כדלקמן:
א. על צבאות מצרים וסוריה להתקיף את ישראל בחזית רחבה, ללא ראשי חץ מרוכזים שיהיה בכוחם לחדור לעומק השטחים המוחזקים בידי ישראל.
ב.על צבאות מצרים וסוריה חובה להימנע מקרבות עם כוחות צה"ל המוצבים בעמדות הקדמיות ועליהם להסתפק בכיתורם ובשוביים בלבד וזאת בנוכחות נציגי "הצלב האדום".
ג. על מצרים וסוריה להימנע מהעברת כוחות גדולים מדיויזיה אחת לעברו השני של קו הגבול הנוכחי.
ד. התקפת מדינות העימות על ישראל חייבת להתחיל בשעות אחר הצהריים, ע"מ להבטיח עצירתם של הכוחות עם רדת החשיכה בקווי הגבולות החדשים.
ה. על מנהיגי מצרים וסוריה להתחייב להפסיק את האש בהגיעם לקוי הפסקת האש החדשים.
ו. על מצרים וסוריה להתחייב להימנע משימוש בגזים או באמצעים בלתי קונוונציונאליים אחרים במלחמה כנגד ישראל.
ז. ישראל דורשת התחייבות מצרית-סורית, בדבר ניהול המשך המאבק בדרכים מדיניות באופן ישיר או באמצעות מעצמות העל.
ח. על אמריקה חובה לדאוג לאי התערבותה של ברית המועצות בשלבי המלחמה ובנטרולם של כל יועציה הצבאיים בקרב צבאותיהם של מצרים וסוריה.
ט. על אמריקה לדאוג להפסקת אספקת הנשק הסובייטי הכבד למצרים ולסוריה עם חתימת ההסכם.
י. על מדינות השותפות בהסכם להתחייב בפני מעצמות העל, על יישומה של התוכנית ועל פרטיה המסוכמים, ללא חריגה מתוכנה וללא הפרות חד צדדיות.
יא. על מעצמות העל לקבוע ולהחליט, בשיתוף עם הנהגת ישראל, על מועד פרוץ המלחמה המבוימת.
יב. ישראל תשמור לעצמה את הזכות להשיב מלחמה שערה, אם יחרגו צבאות מצרים וסוריה מכללי ההסכם ויעודדו את כוחותיהם להישגים טריטוריאליים נוספים מעבר לאזורים המוסכמים.
בתוספת ל 12 הסעיפים הוסיף שר הביטחון מר משה דיין, מכתב אישי לקיסינג'ר בו הוא מציין כי הנהגת ישראל אינה בוטחת בשליטי ערב, והיא רואה את ארה"ב כערובה היחידה וכאחראית בלעדית ליישומה של היוזמה האמריקאית.
|
ראשי
צ'אט
05-06-2007, 00:09
מצב כלאיים
