היי.
אני אשמח אם אוכל לקבל קצת הסבר על תולעת הפארק וכמה היא מסוכנת.
למיטב הבנתי, תולעת הפארק נמצאת בחיפושיות הגדולות המעופפות שמגיעות בלילה אל האור שבחצר. הן מתרסקות על משטח ועושות רעש מעצבן. אז לפי מה שהבנתי, תולעת הפארק חיה בתוכן ום חתול או כלב ילקק/ינשך/יאכל או יגע בהן הוא יהיה בסכנה.

אני יודע שהכלב שלי עובר חיסונים ואחד מהם הוא נגד תולעת הפארק.
אז אני אשמח אם תסבירו לי קצת על הנושא ועל איך אני יכול לזהות איפה תולעת הפארק ומהי.
(אין לי בעיה עם תמונות מגעילות ככה שאתם יכולים להביא חופשי חיפושיות גועליות וגם תולעים מגעילות )

תולעת הפארקים ובכינויה הרפואי: Spirocerca Lupi, התגלתה לראשונה בארץ בתחילת שנות התשעים. את שמה העממי קיבלה משום שהכלבים הראשונים להראות סימנים קליניים התגלו במקומות מגורים הסמוכים לאזור הפארק הלאומי ברמת גן.


כיום מאמינים כי ההדבקה הראשונית בתולעת חלה דרך עופות נודדים אשר נחתו באזור הפארק או הספארי הסמוך לו. לצערנו, התפשטה הנגיעות כיום לכל חלקי הארץ.
אורך תולעת בוגרת כ- 7 ס"מ (הנקבה) והיא יכולה להטיל מספר רב של ביצים בכל שנות חייה. פוגעת בעיקר בכלבים בעוד הנגיעות בחתול נדירה ביותר.
התולעת אינה מדבקת לבני אדם.


מחזור חיי התולעת
ביצי התולעת מוטלים על ידי התולעים הבוגרות הממוקמות בדופן הושט של הכלב שרק חלקה האחורי מבצבץ אל תוך חלל הושט. הביצים נודדות דרך כל מערכת העיכול ומופרשות החוצה עם הצואה. גודלן כגודל כדורית דם אדומה, ולכן אינן נראות בעין בלתי מזוינת.
הצואה נבלעת ומעובדת על ידי חיפושיות זבל, בתוכן מתפתחות התולעים הצעירות היכולות להדביק כלבים חדשים. במקרים נדירים יותר נבלעת החיפושית על ידי מכרסמים, זוחלים או ציפורים ואלו נלכדים ונאכלים על ידי הכלבים.
לאחר בליעת החיפושית בוקעת התולעת הצעירה בקיבת הכלב ומתחילה את נדידתה חזרה אל הושט דרך דפנות כלי הדם של מערכת העיכול. בדרכה עוברת התולעת הצעירה בדופן אבי העורקים וממנו חוצה לכיוון דופן הושט המצויה בסמיכות לה. בדופן הושט נוצר חריר קטן דרכו משחילה התולעת הבוגרת את חלק מגופה ומטילה את ביציה חזרה אל מערכת העיכול של הכלב ובכך משלימה מעגל שאורכו 5-6 חודשים.
מנגנון ההגנה של הגוף יוצר סביב התולעת מעטפת עבה ומבודדת המכונה גרנולומה (Granuloma). ברוב המקרים הגרנולומות בולטות אל תוך חלל הושט וגורמות להפרעה בזרימת המזון בה.
לעיתים נדירות נודדות התולעים הצעירות, "טועות בניווט" ומגיעות למערכות ואזורים אחרים בגוף למשל: קיבה, כליות, מערכת העצבים וכו'.

נזק לכלב וסימני המחלה
סימני המחלה הנם נגזרת של האזור בו עברה ו/או התנחלה התולעת הצעירה או הבוגרת. יש מעט מאד סימנים מקדימים עם ההדבקה הראשונית, אלו מופיעים, כאמור, בין השאר עם יצירת הגרנולומות בושט.
1. בעיות בליעה- כאמור, כתוצאה מגרנולומות הבולטות מדופן הושט נוצרות בעיות בליעה. הכלב עלול לגלות תופעות של פליטת מזון מיד, מספר דקות ואף שעות לאחר האכילה. בתוכן ההקאה נראה מזון שאינו מעוכל, קצפי ורירי. במקרים נדירים יותר הכלב יקיא. פליטת מזון או הקאות כרוניות עלולות להסתיים בשינויים כרוניים לושט ולהשארות סימנים אלו וכן לרזון קיצוני כתוצאה מאי מעבר המזון למעי ולספיגתו שם.
2. סרטן- במקרים נדירים יותר עוברת הגרנולומה, שהינה תגובה טבעית של מנגנוני ההגנה של הגוף, התמרה סרטנית והופכת לגידול סרטני. במקרים אלו קיימות בעיות בליעה, אך חמור מכך הגידול עלול להתפשט מקומית ו/או לשלוח גרורות לאיברים חיוניים אחרים.
3. בעיות אורטופדיות- בזמן נדידת התולעת בדופן אבי העורקים והושט היא חולפת בסמוך לעמוד השדרה. הגירוי שהיא יוצרת באזור זה עלול לגרות את עמוד השדרה ליצור גשרים גרמיים בין החוליות ובכך להקשות על תנועת חיית המחמד ולגרום לה לאי נוחות ולכאב.
4. במקרים בהם תולעת הפארקים מוצאת את מיקומה במערכות אחרות של הגוף מופיעים סימני מחלה הקשורים למערכת הנפגעת. למשל, תולעת הפארקים שהתמקמה במערכת העצבים עלולה לגרום לפגיעות ולסימנים עצביים כדוגמת עוויתות.
5. מפרצת באבי העורקים- לצערנו, מדובר במקרים סופניים היות וקריעה של דופן אבי העורקים, כתוצאה מנדידת התולעת בה והחלשותה, גורמת לאיבוד דם מהיר ומאסיבי לתוך בית החזה ולמוות מהיר של חיית המחמד.

תולעת הפארקים - אבחון המחלה
מתבצע על סמך סימנים קליניים, צילומי רנטגן, בדיקות צואה ושימוש באנדוסקופ. באנדוסקופיה מוחדר סיב אופטי לושט הכלב החשוד בנגיעות בתולעת הפארק. על סמך הממצאים האבחוניים מאושרת או נשללת האבחנה.

תולעת הפארקים - טיפול ומניעה
הטיפול כנגד התולעת מסובך, ארוך, מתסכל, לעיתים נכשל ועלול להיות יקר. לפיכך, מניעה הינה הדרך היעילה וגם הזולה ביותר להגן על חיית המחמד מנגיעות בתולעת הפארק.
יש להקפיד לטייל עם הכלבים כשהם קשורים ברצועה ולמנוע מהם לאכול, לבוא במגע עם צואה וללקק עצמים לא מזוהים בזמן הטיול. במקרים קיצוניים אל תהססו ושימו על כלבכם זמם (מחסום) על מנת למנוע בליעתן של חיפושיות הזבל. טיפול תרופתי תקופתי בהזרקה כל שלושה חודשים (כתלות באזור המגורים) ימנע את ההדבקה בתולעת. נא הקפידו לאסוף את צואת כלבכם. איסוף צואה, מעבר להיבט ההגייני והאסטטי, ימנע את הפצתן של הביצים והתולעים ויעזור לנו למגר את התופעה.

http://www.allabout.co.il/articlePa...d=194&AcatID=77

ואם בתמונות עסקינן-

http://images.google.co.il/images?q...m=1&sa=N&tab=wi

סיון, תודה רבה
יעזור להרבה בעלי כלבים וחתולים,
וכמובן, להרבה חתולים וכלבים..

תדוה רבה.
הבאת לי סיכום דיי ארוך ומייגע.
תוכלי לתמצת לי את הדברים המרכזיים שיגידו לי איך לזהות את המחלה, איך לזהות את החרק שמעביר את המחלה ואיך אני נפטר ממנה?

אם זה ארוך... בהצלחה ב"חטא ועונשו"!

נזק לכלב וסימני המחלה

1. בעיות בליעה- הכלב עלול לגלות תופעות של פליטת מזון מיד, מספר דקות ואף שעות לאחר האכילה. בתוכן ההקאה נראה מזון שאינו מעוכל, קצפי ורירי. במקרים נדירים יותר הכלב יקיא.
2. סרטן- במקרים אלו קיימות בעיות בליעה, אך חמור מכך הגידול עלול להתפשט מקומית ו/או לשלוח גרורות לאיברים חיוניים אחרים.
3. בעיות אורטופדיות- בזמן נדידת התולעת בדופן אבי העורקים והושט היא חולפת בסמוך לעמוד השדרה. הגירוי שהיא יוצרת באזור זה עלול לגרות את עמוד השדרה ליצור גשרים גרמיים בין החוליות ובכך להקשות על תנועת חיית המחמד ולגרום לה לאי נוחות ולכאב.
4. במקרים בהם תולעת הפארקים מוצאת את מיקומה במערכות אחרות של הגוף מופיעים סימני מחלה הקשורים למערכת הנפגעת. למשל, תולעת הפארקים שהתמקמה במערכת העצבים עלולה לגרום לפגיעות ולסימנים עצביים כדוגמת עוויתות.
5. מפרצת באבי העורקים- לצערנו, מדובר במקרים סופניים היות וקריעה של דופן אבי העורקים, כתוצאה מנדידת התולעת בה והחלשותה, גורמת לאיבוד דם מהיר ומאסיבי לתוך בית החזה ולמוות מהיר של חיית המחמד.

תולעת הפארקים - אבחון המחלה

מתבצע על סמך סימנים קליניים, צילומי רנטגן, בדיקות צואה ושימוש באנדוסקופ.

תולעת הפארקים - טיפול ומניעה

יש להקפיד לטייל עם הכלבים כשהם קשורים ברצועה ולמנוע מהם לאכול, לבוא במגע עם צואה וללקק עצמים לא מזוהים בזמן הטיול. במקרים קיצוניים אל תהססו ושימו על כלבכם זמם (מחסום) על מנת למנוע בליעתן של חיפושיות הזבל. טיפול תרופתי תקופתי בהזרקה כל שלושה חודשים (כתלות באזור המגורים) ימנע את ההדבקה בתולעת. נא הקפידו לאסוף את צואת כלבכם. איסוף צואה, מעבר להיבט ההגייני והאסטטי, ימנע את הפצתן של הביצים והתולעים ויעזור לנו למגר את התופעה.

שבאיזור המרכז יש סכנה גדולה יותר להדבקות.
ומאוד מומלץ על נתינת זריקה כל שלושה חדשים.
באיזור הצפון עוד לא התפשט, והסכנה פחותה,
גם לא מקפידים לתת את הזריקה כמו במרכז.
פשוט לא מזמן הייתה לי שיחה על כך עם הוטרינר שלנו.
אבל זה לא אומר שבצפון לא צריך לשמור על הכלבים,
כשלא יגעו בצואה, או יקחו כל דבר לפה.

ואם כלב אוכל את הצואה של עצמו?
זה דבר מאוד נפוץ אצל כלבים טיפשים ואצל גורים.

זה מסוכן?