כדי לעשות פעם אחת סדר בבלאגן..

בכירי צבא הקבע נהנים ממשכורות גבוהות, מהטבות נאות, מפרישה בגיל חלומי ומהיעדר אפליה בין נשים לגברים. החיסרון: צריך לבוא לעבודה על מדים

סיכון חיים וזמינות מלאה

שכרם ותנאיהם של משרתי צבא הקבע עומדים מעת לעת במרכז העניין הציבורי. אין ויכוח כי השירות בצבא קבע אינו קל, שעות העבודה ארוכות, מתוחות וטומנות בחובן אחריות לחיי אדם וזמינות מלאה 24/7. ביחידות הקדמיות ישנם אלפי משרתי קבע הרואים את משפחותיהם רק בסופי-שבוע ומשרתים בתנאים פיזיים לא קלים, שלא לדבר על סיכוי גבוה מהממוצע לאובדן חיים.

הצבא משתדל לתת למשרתי הקבע תנאי שכר טובים מאוד, שלא לומר מצוינים. השירות בצבא הקבע מאפשר לקבל הטבות משמעותיות בעלות שווי כספי ניכר. החל מיציאה ללימודים אקדמיים על-חשבון המערכת (שווה-ערך למענק של רבע מיליון שקל לכל שנת לימודים) וכלה ביציאה לפנסיה בגיל 45 (הטבה בעלות ממוצעת של 3.5 מיליון שקל). כל זאת בנוסף לשכר גבוה יחסית, שנועד למשוך צעירים לשירות קבע ארוך טווח, ולמנוע בריחה של אנשים מוכשרים לשוק האזרחי.

השכר הממוצע של משרתי הקבע הוא כ-16 אלף שקל. אם נביא בחשבון כי זה שכר ברוטו שאין ממנו הפרשות פנסיוניות, הרי שמשרתי הקבע יכולים להביט בתנאי עובדי חברת חשמל בגובה העיניים בלי למצמץ. עם זאת, מדובר בממוצע. ישנם נגדים שמשתכרים שכר מינימום ויש קצינים בדירוג מחקר המשתכרים עשרות אלפי שקלים. אם ניקח את מרכז פעמון גאוס, אפשר להעריך כי רב-סרן בקבע, בן 35, בעל השכלה אקדמית, ששירת כמה שנים ביחידת שדה, יקבל שכר ברוטו בסך כ-20 אלף שקל.

הצבא אגב, נוהג לפרסם נתונים לגבי השכר הממוצע של משרתי הקבע, תוך שימוש בטריק אופייני: מהילת נתוניהם של משרתי הקבע בשנה הראשונה לשירותם (אלו שחתמו קבע לשנה אחת כהתחייבות מוקדמת ליציאה לקורס קצינים) בתוך נתוני השכר הממוצע. קצינים ונגדים אלו משתכרים בדרך-כלל בסביבות שכר המינימום, והיות שמספרם רב מאוד הם מטים את נתוני השכר כלפי מטה.

אין משא-ומתן ואין אפליה

איך נקבע שכר משרתי הקבע? בצבא אין ועד עובדים ומשרתי הקבע לא מנהלים משא-ומתן על שכרם. פרטיו האישיים של כל משרת קבע מוזנים למערכת השכר במנהל התשלומים (מת"ש), שמחשבת אוטומטית את שכרו. לכן צבא הקבע הוא אחד הארגונים הבודדים בישראל שבהם אין אפליה מובנית בשכר בין נשים לגברים.


חוקת השכר היא מערכת מסובכת המורכבת מעשרות משתנים. נמנה את העיקריים שבהם: דרגת כתף, דרגת תקן, ותק בשירות, ותק בדרגה, ותק בפעילות ביחידות קודמות, השכלה אקדמית, השכלה מקצועית, דירוג מקצועי וכו'.

משתנים נוספים:

מקצוע - ישנם מקצועות מסוימים המקנים תוספות בשכר. למשל, טייסים או מקצועות נדרשים. משרתי קבע אלו מקבלים תוספת מקצועית ייחודית הנגזרת מתפקידם וממקצועם.

אופי פעילות היחידה - השירות ביחידת שדה מקנה תוספת משמעותית לשכר הנגזרת בעשרות אחוזים משכר הבסיס. לכל יחידה בצבא מוגדר אופי הפעילות שלה על-פי רמות. גדוד או טייסת הוא רמה א' פלוס, יחידות ברמת הגולן, למשל, הן רמה א' או ב'. פיקודים מרחביים הם רמה ג' ויחידות עורפיות מוגדרות כרמת דריכות. התוספת הגבוהה ביותר ניתנת למשרתים ברמה א' פלוס, ומכאן התוספת הולכת וקטנה.

השכלה אקדמית - הצבא מעודד מאוד אקדמיזציה, ושולח מדי שנה כ-500 קצינים ללימודים על חשבונו. רובם קצינים מצטיינים שאינם משובצים לתפקיד, שממשיכים לקבל משכורת מהצבא, ורק לומדים באוניברסיטה במשך שנתיים עד ארבע שנים. הלימודים הם כלי לקשירת קצינים איכותיים לשירות ארוך טווח, כי בעבור כל שנת לימוד הקצין מתחייב לשתי שנות שירות נוספות.

מעבר לכך, הצבא מאפשר, ולעיתים אף מעודד את משרתי הקבע לצאת ללימודי ערב על חשבונם. לתואר האקדמי שמקבל משרת הקבע יש משמעות כספית, והוא מקנה לו תוספת משמעותית לשכר, לעיתים עד כדי 30%. תואר שני מקנה זכאות לרה-דירוג מהיר יותר.

דירוג נוסף הוא דירוג מחקר. הצבא שנלחם בציפורניים מול חברות היי-טק כדי להשאיר מהנדסים איכותיים, נזקק לכלי ייחודי כדי לתת לאוכלוסייה זו תוספת שכר מיוחדת. דירוג מחקר מקנה תוספת שכר גבוהה משמעותית מהמקובל, לקצינים מצטיינים ביחידות מחקר, ביחידות מחשבים וביחידות פיתוח אמצעי לחימה. שכרם של בעלי דירוג מחקר גבוה לעיתים אפילו משכרם של אלופים, ובטח מזה של מפקדיהם, משרתי קבע רגילים.

הפנסיה כמלכודת דבש

אחד מתנאי השירות הייחודיים והאטרקטיביים של משרתי הקבע הוא הפרישה המוקדמת. בגיל 45 יכול משרת הקבע לפרוש ולצאת לקריירה שנייה, תוך שהוא מקבל פנסיה חודשית לכל חייו. חלק ניכר מהפורשים יוצאים כבר בגיל 40, והגיל הממוצע עומד על 43-44. הפרישה המוקדמת היא סדין אדום בעיני כל מנגחי צבא הקבע.

מדוע שקצין שאינו בתפקיד קרבי, למשל מהנדס או קצין לוגיסטיקה, יפרוש בגיל כה צעיר? שואלים רבים. גישה אחרת מצביעה על הבזבוז בהכשרת בעלי מקצוע והוצאתם לפנסיה לפני שהחזירו למערכת את שנות ההשקעה בהם. כך או כך, אופציית הפרישה המוקדמת תלך ותתכרסם בעתיד. תוכנית סדורה תגרום בשנים הקרובות להעלאת גיל הפרישה, כך שבעלי תפקידים אזרחיים וסמי-אזרחיים יפרשו בגיל 50-55, ורק קצינים קרביים ובוגרי יחידות שדה יפרשו כבעבר.

אבל פרישה מוקדמת, למרות ההטבות הטמונות בה, היא מלכודת דבש, בייחוד לקצינים בדרגת אלוף-משנה ומעלה. הם יוצאים לפנסיה בגיל צעיר יחסית, לאחר שהתרגלו לנהל מערכות גדולות ולהפעיל עשרות ומאות אנשים. כעת הם נכנסים למעגל העבודה בשוק אזרחי, שאינו כה להוט לקלוט אותם.

הקצין מצפה לקבל תפקיד בכיר שישקף את מעמדו. בתפקיד זוטר הוא אינו מעוניין, קשה לו מבחינת המנטליות ואולי גם האגו, להתחיל מלמטה. כך לעיתים מתברר כי 25 שנות כישורים וניסיון אינם רלבנטיים לצורכי השוק האזרחי. לעיתים, דווקא כישורי הפיקוד והניהול המשימתי שסייעו להצלחתו במערכת הצבאית, עומדים לו לרועץ במערכת אזרחית הבנויה על מו"מ ועל פשרות. התוצאה: פער ציפיות שמסתיים באכזבה.

מצד שני, הקצין מקבל פנסיה נאה של 15-10 אלף שקל בחודש. והנה מלכודת הדבש. שוק העבודה קר ומנוכר, אם אין לך מי שימשוך אותך או יארגן לך תפקיד בכיר, אתה בבעיה. עם זאת, יש לך את הפנסיה, סכום נמוך מיכולת ההשתכרות הפוטנציאלית של מנהל בכיר, אך עדיין זה סכום כסף מכובד השקול למשכורת חודשית נאה של אנשים רבים. כלומר, שכר חודשי שאינו מקנה מוטיבציה לחזור לשוק העבודה, שיכול להיות עוין..


סגן בשנה הר' (שנת קבע ראשונה) 2,500 - 3,000

סרן ביחידה עורפית 3,000 - 5,000

נגד צעיר בימ"ח עורפי 3,500 - 5,000

נגד ותיק ביחידה עורפית (אקדמאי) 7,000 - 12,000

רב סרן ביחידה עורפית (אקדמאי) 8,000 - 12,000

רב סרן ביחידה עורפית (אקדמאי, ותק שדה חלקי) 12,000 - 19,000

סגן אלוף ביחידה עורפית 17,000 - 25,000

רב סרן בדירוג מחקר (מהנדס) 20,000 - 28,000

סגן אלוף ביחידה קדמית 20,000 - 28,000

אלוף משנה ביחידה עורפית 25,000 - 30,000

* השכר בצבא קבע משונה בהתאם לקריטריונים רבים ויוצר משכורות שונות לאנשים בעלי דרגה זהה כמו: ותק, השכלה אקדמאית, תפקידים מיוחדים ועוד.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.