כתבה מידיעות אחרונות מ9 בדצמבר 1999
החל המשא ומתן לשלום עם סוריה ועימו הסיכוי להפסקת הלחימה בלבנון. גם שהמשא ומתן קרס, ברק היה עדיין מחוייב לנסיגה מלבנון.
כמובן שמחאת תנועת "ארבע אמהות" עזרה גם להבשלת רעיון הנסיגה.

ברק היה מחוייב לנסיגה לא בגל המו"מ שקרס אלא כי זה היה מצע הבחירות שלו. זה דבר ראשון.

דבר שני, הנושא עצמו הוא פוליטי ולא צבאי.

שמע, אני באופן אישי, נאלץ לקבל את המילה שלך בנושא כי אני בקושי
מצליח לקרוא מילה פה מילה שם. נראה כאילו זה מצולם ממסך של מכונת הקרנת
מיקרופילם. אני צודק? זה קצת מקנה להכל גוון של משחקי ריגול. נחמד.

אל תתבלבל מהנימה של הפסקה לעיל, אני סתם צוחק. תודה שהבאת
את הכתבה אך אם באמת מדובר בצילום המסך של מכונת מיקרופילם - שים לב, יתכן
ואתה עושה מעשה אסור. סתם הערה ידידותית.

לעצם העניין - שוב, קשה לקורא, אבל שים לב שמדובר בעצם בטורי דעה ותו לא.
אישית, אני מתקשה להאמין שאהוד ברק הוציא את כל כוחות צה"ל מרצועת הביטחון (הימור
ענק, שיש אומרים שנכשל כליל, יתכן ולפני שעוד יצא כלל אל הפועל) רק בגלל שהתחייב
לכך באיזשהו מו"מ מוקדם.

בכל מקרה, אין לנו אלא לברך על כך שרעיון האיוולת של מסירת הגולן לא יצא אל הפועל. אם לא
לנוכח המציאות אז, וודאי לנוכח המציאות כפי שאנו מכירים אותה כיום.

יחד עם זה, אני מסכים עם הגולש ליאור, זהו נושא פוליטי במהותו.

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

כל עוד השימוש לא מסחרי, וכל עוד יש תיעוד למקור ( כתבה מידיעות אחרונות) לא נראה לי שיש בעיה.
בכל מקרה אם אני טועה אשמח לקבל הבהרות.
כנו כן כל החלטה של הממשלה היא פוליטית .
האם ההחלטה לקנות נמ"רים או מטוסים היא החלטה א-פוליטית לחלוטין ?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי orenp1 כנו כן כל החלטה של הממשלה היא פוליטית . האם ההחלטה לקנות נמ"רים או מטוסים היא החלטה א-פוליטית לחלוטין ?

תלוי בהגדרה של פוליטית - זה לא ששמאל מעדיף מטוסים וימין נגמ"שים. אבל אם התעשיה האווירית בונה מטוסים ועובדיה מתפקדים לעבודה, ואילו תעש בונה נגמ"שים ועובדיה בליכוד - אזי זה בהחלט פוליטי. למזלינו אנחנו עדיין לא שם, בארה"ב הדבר הקובע לרכש הוא הקרבה של המפעל לאזור הבחירה של יו"ר וועדה בקונגרס. הסיוע האמריקאי מכניס גם המון שיקולים "לא מקצועיים" להחלטות רכש.
מטוס מול נגמ"ש זה עניין של השקפה, ואנשים משתמשים באמצעים שונים, משכנוע ועד איומים, כדי השקפתם תתקבל. אפשר לקרוא לזה פוליטיקה, אבל רק במובן המאוד רחב של המילה - כל דיון הוא פוליטיקה.

לגבי עניין הצילום מהמסך - כוונתי הייתה שיתכן ויש בעיה בינך לבין הגורם שלו שייכים
המיקרופילם. יתכן מאוד שהרשות לצפות במיקרופילם, בין אם בתשלום או בחינם, מותנת
בכך שלא יעשה בהם כל שימוש, מלבד צפיה במתקנים שבמקום.
חשוב על מצב שבו אתה נכנס לספריה, לוקח ספר מהמדף, ניגש למכונת הצילום ומתחיל
לצלם מתוכו פרק אחר פרק. האם זה מותר?
אין פה עצה משפטית או יעוץ מקצועי, סתם הערה חברית.

לגבי עניין ההיבט הפוליטי - בכל נושא חשוב להבין איפה נמצא "מרכז הכובד" שלו, משום
שבסופו-של-דבר כל נושא הוא קצת פוליטי, קצת כלכלי, קצת מדיני, וכן הלאה.
בהתיחס לדוגמא שהבאת, בדיון בדבר קניית נגמ"שים, 'מרכז הכובד', לפחות בכל מה שנוגע לפורום זה,
נסוב סביב היבטים כמו 'צורך צבאי אמיתי', 'תכנון תקציבי של הצבא', 'חלופות אפשריות' וכולי.
אם הדיון יסוב סביב השאלה 'האם מדובר במהלך פופוליסטי של שר הביטחון', הרי שזו תהיה גלישה
של הדיון לעבר נושא פוליטי ו'דחיפה' של 'מרכז הכובד' לכיוון זה ולכן תהווה מעשה שגוי.

לדעתי, טורי דעה כאלו בעיתון ממקמים את 'מרכז הכובד' של הדיון באיזור הפוליטי של
אופן קבלת ההחלטות של ראש ממשלה.

יחד עם זאת, למרות כל האמור לעיל, שים לב שהאשכול לא ננעל ולמותר לציין שזכותך
המלאה לנסות ולעורר דיון בנושא שהבאת.

כדי 'להרחיק' את 'מרכז הכובד' בדיון מה'פוליטי' אל ה'צבאי', אולי תוכל להביא את הסדרי הביטחון
שישראל דרשה או את הדרישות הסוריות לגבי שימור הסד"כ הסורי בלבנון, כחלק מאותו
הסכם-לכאורה.

עוד הערה קטנה אחת, בנושא שצרם לי בעין ושלגביו אני בד"כ לא נוטה להעיר: כתבת

ציטוט:

גם שהמשא ומתן קרס...

הצורה הנכונה היא "גם כשהמשא ומתן קרס..." (או "גם כשקרס המשא ומתן..." אם אתה ממש מדקדק)
'ש' = 'אשר' (זיקה), 'כש' = 'כאשר' (זמן).

"Watch your thoughts, for they become words.
Watch your words, for they become actions.
Watch your actions, for they become habits.
Watch your habits, for they become your character.
And watch your character, for it becomes your destiny.
What we think, we become."
מרגרט ת'אצ'ר

כל האמור בפוסט לעיל הינו הבעת דעה בלבד ואין לייחס לדברים משמעות אחרת.

אנא הקפידו על ביטחון מידע והימנעו מכתיבת פוסטים המכילים מידע האסור בפרסום.

בשום אופן אין לראות בפוסט הכתוב לעיל בקשה, המלצה, השראה או עידוד לפרסום מידע האסור בפרסום ו/או לביצוע עבירה על חוקי המדינה, על הנחיות רשות שלטונית או רשות ממונה, על הנחיות גוף ציבורי או פרטי, על הנחיות המייצגים גופים אלה כאמור או על הוראת כל דין.

לפני הנסיגה ישראל הגיעה למצב בו לא היו יתרונות צבאיים משמעותיים מההחזקה ברצועת הביטחון.
חיזבאללה היה כבר אז ארגון גרילה רציני עם תמיכה איראנית שהצליח לגרום באופן קבוע לאבדות ישראליות ע"י מטענים, ירי מנגד (מרגמות וטילים נגד טנקים) ומארבים. צורת לחימה זו הקטינה מאוד את אבידות החיזבאללה. אם צה"ל היה בוחר לתקוף יעדי חיזבאללה בעומק, חיזבאללה היה מגיב בקטיושות על ישובי הצפון. לכן ממשלת ישראל הגבילה מאוד את מרחב הפעולה הצה"לי.
כלומר מבחינה צבאית רצועת הביטחון היתה חוזרת להיות יעילה (מבחינת ישובי הצפון) רק אם היו מזיזים אותה צפונה בכמה עשרות קילומטרים, דבר שאף אחד לא התכוון לעשות.
בנוסף ההנחה של אהוד ברק היתה שללא נוכחות ישראלית בדרום לבנון לחיזבאללה לא תהיה סיבה להמשיך להילחם בישראל ביום-יום.

לפי הבנתי, מכונות המיקרופילם, המצויות בספריה הן לטובת הציבור כול עוד לא נעשה בהן שימוש מסחרי.
אבל גם אני לא משפטן .

כשצה"ל נכנס לדרום לבנון ההנחה הייתה שהעדה הנוצרית-מארונית תתחזק פוליטית וצבאית,
ותהפוך להיות "בת-קיימא" גם ללא סיוע ישראלי תמידי.

בפועל, צבאית הנוצרים בלבנון נהפכו לתלויים לחלוטין בצבא הישראלי,
ופוליטית הם איבדו שליטה ותמיכה.
כך שישראל הייתה חייבת להמשיך לבזבז הון רב וחיי חיילים רבים או לסגת.


מבחינת ישראל, היה באותו הזמן מעבר מ"צבא גדול וטיפש" ל"צבא קטן וחכם".
אבל באותה תקופה, רק חיל האויר ביצע את המעבר.
חיל האויר יכל לבצע אותה עבודה גם ללא שליטה בשטח (במחיר יקר מאוד) , בזמן שחטיבות היבשה ספגו עוד ועוד הרוגים מול אוייב שהתמקצע.
כך שלבנון הייתה עול. כלכלית, מורלית ומבחינת הרוגים.

הפיתרון הצבאי ה"כולל" (בדומה לפיתרון בעזה) הוא כניסה לשטח וחיסול של כוחות האויב ומצבורי הנשק.
פעולה שמצריכה זמן והסכמה פוליטית, ומאז שרון כשר ביטחון נמנעו מלעשות,
ולכן לא היה באופק שום פיתרון.



רק היום, כמעט עשור וחצי לאחר הנסיגה, יש לזרוע היבשה יכולות ואפקטיביות שאולי יאפשרו שליטה ולחימה מהסוג שנדרש אז בדרום לבנון.
וכשמסתכלים על הקש שארה"ב אכלה באותה תקופה בעירק ואפגניסטן בלחימה דומה, מבינים שזה היה עשור טוב.

לדעתי עיקר הבעיה באפיזודה ההיא הייתה הנטישה המופגנת של כוחות פרו-ישראלים בלבנון.
המדיניות הזו חיזקה את הטענה - מי שסומך על סיוע ישראלי מהמר על חייו.
ובכך הרחיקה אפשרות לשלום במזה"ת.