מי, למה, איפה, מתי, ומה הסיפור של 3 הפתחים הללו:
והפעם, ישר עם רמזים:
לכל זרם בתולדות האדריכלות יש מאפיינים עיצוביים (צורות), טכנולוגיים, תרבותיים והבדלים שנובעים מחומר הבניה.
יש זרם אחד שחומר הבניה הוא המאפיין העיקרי שלו.
לשלוש התמונות כאן יש קשר או לחומר הבניה הזה (אך לא לזרם), או לזרם (ולא לחומר הבניה) או לזרם ולחומר הבניה, אך בכל זאת - עם מאפיין עיצובי מאד לא רגיל, שנובע מזהותם הייחודית של המשתמשים במבנה.

לזרם הזה, שכתבתי עליו, קוראים "ברוטאליזם", ופירוש המילה היא, בעצם, "בטון חשוף". ללא שום קשר ישיר למילה "ברוטאליות", אך ללא ספק עם קשר עקיף והגיוני. הזרם הזה שלט באדריכלות הישראלית מסוף שנות החמישים ועד סוף שנות השבעים, שתיהן של המאה העשרים.
באותן שנים, שתחילתן פעולות התגמול, המשכן במלחמת ששת הימים וסיומן בעליית הליכוד לשלטון, שלט בציבוריות הישראלית הדימוי של ה"סברס" - מחוספסים בחוץ, מתוקים בפנים. האדריכלים אהבו במיוחד את ה"חספוס" הגברי הזה, הבטחוניסטי, הלא-אירופאי, לא-מעונב. בשם הדימוי הזה, האדריכלות של הצברים (ואכן זה היה הדור הראשון של אדריכלים שנולדו כאן) לבשה שלמת בטון, ללא צבע וללא חיפוי.
שתיים מהתמונות הן של בנינים שנבנו בתקופה הזו, אך לא שייכים לזרם המרכזי. האחד הוא מבנה דת גדול ומפורסם, שנבנה כאן בארץ, והשני הוא מבנה מסחרי גדול ומפורסם. בשניהם האדריכלים ניסו לעדן קצת את השפה המחוספסת, ולהוסיף קצת רומנטיקה, קצת רכות וקצת קישוטים.
המבנה השלישי הוא המבנה הראשון שנבנה מבטון חשוף. מי יודע היכן וממתי?

התמונה האמצעית היא של מבנה הבטון הראשון בארץ הנמצא ליד נחל ירקון, מדובר בבית משאבות שנבנה ב-1913 כדי לספק מים לפרדסים בסביבה

השלישית של השוק בבאר שבע זה שליד בית הקברות המוסלמי?

השמאלית באמת נראית השוק בב"ש

זה מה שעלה בראשי. אבל אם הבנתי את התאור שלך הראשוני, אזי בשתי תמונות צריך להופיע בטון
חשוף. אבל לדעתי מימין מדובר באבן ובאמצע נראה לי כמו טיח. ורק מימיו הקשתות מבטון חשוף, גם
זה באופן חלקי כי למטה מדובר באבן
הימנית מזכירה לי את כנסית הבשורה בנצרת אבל אין לי הוכחה

כל הכבוד, רבותי. פתרתם הכל.



התמונה הימנית היא אכן כנסיית המולד, בנצרת. הכנסיה נחנכה ב-1969, לאחר 11 שנות תכנון ובניה, ממש בשיא התקופה הברוטאליסטית. הארכיטקט האיטלקי, גיובאני מוציו, היה מודע היטב לזרם הברוטאליסטי, הגס והמחוספס, אך מצד שני היה צריך לבנות מבנה דת נשגב ומרומם נפש. התוצאה היא בדיוק זה – מבנה שהוא גם מרומם וגם גס ופשוט. לטעמי האישי – אחד המבנים המעניינים והמרשימים ביותר בארץ, שממזג תפישה נוצרית דתית עם אדריכלות בת זמננו. קצת על הארכיטקט עצמו – כבר ב-1923 הוא תכנן בית מגורים חדשני ביותר שנקרא "קאזה ברוטה", הבית המכוער, על שום חדשנותו. ב-1939, תחת השלטון הפשיסטי, הוא זכה באחת התחרויות היוקרתיות ביותר, לבנין בככר העם האיטלקי באוניברסיטה החדשה של רומא. מוציו, שנפטר ב-1982, תכנן המון מבני ציבור ומבני דת, בעיקר במילאנו, אך גם בנצרת ובבית לחם, ותמיד ניסה למזג מסורתיות עם חדשנות.

ראו כמה תמונות של כנסיית המולד.





וראו מה הוצע, 4 שנים לפני שמוציו נשכר (ב-1954) :



בתמונה המרכזית זה אכן מבנה משאבות, (RTO זיהה אותו) שכנראה היה מבנה הבטון הראשון בא"י. הוא שומר ע"י חברת חשמל. אפשר לראות אותו היטב בין עצי האקליפטוס הענקיים, מדרום לכביש 5 (חוצה-שומרון), בואכה מחלף קסם. הוא תוכנן ע"י דניאל ליכטנשטיין (אבו-שימנטה), אבי הבטון הארצישראלי, ב-1913, עבור בצלאל יפה. במלחמת העולם ה-I הוא עזר לבנות בתים לפליטי תל אביב, ובאחד הימים נתפס ע"י התורכים ונכלא, כחשוד בעריקה, כיון שלא היו לו איתו תעודות. הוא נפטר מטיפוס בכלא בדמשק ב-1918, חודשיים לפני כיבוש דמשק ע"י הבריטים. לא ידוע היכן נקבר. על בניית בנין המשאבות עצמו אינני יודע הרבה, למעט הדמיון שלו לגימנסיה הרצליה שנבנתה באותן שנים, וכיכבה בחידה הקודמת. ליכטנשטיין ודאי סבר שזהו הסגנון הארצישראלי, וניסה להראות שניתן ליישם אותו גם בבטון.

ראו השוואה.





התמונה השמאלית היא אכן השוק הבדואי בבאר שבע. מה שמיוחד בו הן הקשתות, והשימוש באבן, שניהם מוטיבים שנחשבו באותה תקופה כמוטיבים "מזרחיים" והיו מוקצים באדריכלות של המדינה-הנלחמת-על-קיומה/מעוז-הקדמה-בים-הלבנטיניות. אבל – בגלל שמדובר בשוק לבדואים, הרשו האדריכלים לעצמם להשתולל. שנים מעטות לאחר מכן, לאחר מלחמת ששת הימים, היומרה המערבית התחלפה בגעגועים למזרח, וקשתות בטון, אבן ירושלמית והמון מוטיבים מזרחיים נוספים כיכבו בארכיטקטורה המקומית.

השוק הבדואי הוא (או לפחות היה) שוק פתוח פעם בשבוע. מדובר כאן בשוק העירוני

לא מדובר בכנסיית המולד (בית לחם), אלא כנסיית הבשורה

אכן - השוק העירוני.
אכן - כנסיית הבשורה.
צר לי.