11-03-2008, 23:20
|
|
|
חבר מתאריך: 09.03.07
הודעות: 158
|
|
האם אפשר לשחזר את התמונה המלאה של האירוע?
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי JBARSENAL שמתחילה ב ""אוטובוס האמהות" 7.3.88 - אתמול היה יום השנה -"
אני מציע כאן השתלשלות האירועים ופונה לחברי הפורום שהשתתפו בדיון, במיוחד לשקדי1 ו- Big Bad Joseph, וגם אחרים לנסות ולהוסיף פרטים רבים ככל האפשר על מנת לשחזר בצורה מלאה את האירוע.
בלילה שבין 6-7 במרס 1988 חדרה חוליה בת שלושה מחבלים חברי פת"ח משטח מצרים לישראל ממערב למצפה רמון, למטרת ביצוע פיגוע טרור. השלושה היו חמושים בשני קלצ'ניקובים ומקלע קרל גוסטב ורימוני יד, לבושים בבגדים אזרחיים.
בשעה 6.30 בבוקר השתלטו המחבלים על מכונית צבאית ליד כלא נפחא ונסעו בה צפונה. היה זה רכב רנו-4 שבו נסעו ארבעה קצינים, אחד בדרגת רס"ן ושלושה בדרגת סג"מ, שנסעו למרוץ ניווט ביער להב שליד באר שבע והיו בבגדי ספורט. נהג הרכב, קצין בדרגת רס"ן, זיהה דמות חשודה ליד גל האבנים, שמאחוריו הסתתרו שלושת המחבלים. הוא עבר את הדמות החשודה, אך כעבור כמה עשרות מטרים חזר כדי לבדוק במי מדובר. לאחר שהמכונית הגיע לגל עד תקפו אותה שלושת המחבלים בירי וברימון, שלא התפוצץ והקצינים ברחו מהמקום. המחבלים נכנסו למכונית ופתחו בנסיעה מהירה לכיוון שדה בוקר. כאן התרחש בלבול – רס"ן רץ מהר מאוד לכלא נפחא הסמוך כדי להודיע על המחבלים, בעוד ששלושת הקצינים האחרים חשבו כי הוא נחטף. כעבור כמה דקות עבר במקום עובד של רשות שמורות הטבע, שעצר לשלושת החיילים והודיע ברשת הקשר על המקרה.
ההודעה על האירוע הועברה ברשת קשר הצבאית-משטרתית והמשטרה החלה להקים מחסומים. סמוך לשעה 7.15 הגיע מכונית המחבלים למחסום משטרתי שהוקם בצומת דימונה-ירוחם, פרצה אותו ונורתה ממנה אש על השוטרים. השוטרים במחסום, בפיקוד פקד יעקב אינזו, פתחו במרדף אחריהם,אך נמנעו מלירות עליה מחשש שיפגעו בבן –ערובה שחשבו כי נמצא במכונית, זכר לאותו בלבול שאירע עם הקצינים. במהלך המרדף ירו המחבלים במכוניות שנעו בכבישים ופצעו קל נהג מיניבוס שהסיע עובדות למפעל הפוספטים באורון.
המרדף שנמשך כחצי שעה הסתיים בצומת ערוער בסביבות השעה 9, לאחר שמכונית המחבלים נעצרו. מכונית השוטרים נעצרה בקרבת המחבלים, כ-100 מטר מהם. באותו זמן הגיע לצומת סמיטריילר נהוג בידי הרצל ברקאי. מכוניתם של המחבלים עמדה לרוחב הכביש, כששמשותיה מנופצות וגרמה לו לחשוב שמדובר בתאונה. הוא עצר את המשאית .
אחד מהמחבלים זרק רימון על משאיתו שניפץ את השמשה הקדמית של המשאית אך לא התפוצץ. נהג המשאית ברח מהמכונית ורץ לכיוון השוטרים וכך ניצל. בינתיים הגיע למקום אוטובוס של הקמ"ג שהסיע אימהות העובדות בקריה הגרעינית בדימונה. הקריה אפשרה לאימהות להגיע מאוחר יותר לעבודה, כדי שיספיקו לטפל בילדיהן, ולכן אוטובוס ההסעה שלהן היה יוצא תמיד אחרון. באוטובוס היו שני גברים, הנהג וויקטור רם עובד הקריה והנשים שנסעו לעבודה. בסך הכול היו בו כ-50 איש. הנהג האיט את נסיעתו, ואז שני מחבלים החלו לירות עלינו. הנהג פתח את הדלתות והאנשים החלו לרוץ מתוך האוטובוס. בשלב זה שלושת המחבלים נכנסו אל האוטובוס ותפסו בני ערובה: גבר אחד ו-10 נשים
כוחות הצבא והמשטרה שהגיעו למקום כיתרו את האוטובוס, ומפקד מרחב הנגב חיים בן איון היה הראשון שהחל לנהל איתם משא ומתן בערבית. המחבלים דרשו להביא למקום נציג של הצלב האדום ואיימו להתחיל להוציא להורג את החטופים אם בקשתם לא תמולא תוך שעה. בתוך האוטובוס היה אחד המחבלים ליד הדלת הקדמית, השני ליד הדלת האחורית והשלישי בסוף האוטובוס. בינתיים זרמו לאזור אלוף פיקוד הדרום מרדכי, הרמטכ"ל שומרון, מפכ"ל המשטרה דוד קראוס וניתת-ניצב אסף חפץ, עוזר ראש אג"ם במשטרה ומקים הימ"ם, ושר הביטחון רבין. ההודעה על האירוע הועברה ההודעה ליחידות המיוחדות, ימ"מ וסיירת מטכ"ל. במהלך ניהול משא ומתן עם המחבלים התבררה דרישתם – שחרור כל המחבלים הכלואים בישראל.
ככל שעבר הזמן החלה סבלנות המחבלים לפקוע. הם הודיעו כי יהרגו כל חצי שעה בן ערובה אחד כדי להפגין את רצינות כוונותיהם. אי מילוי דרישתם להביא למקום נציג של הצלב האדום גרמה למפלס עצבנותם לעלות עוד יותר. השיחות עם נציגי המשטרה והצבא, לא עלו יפה מבחינתם ולכן נקטו בפעולה. בסביבות השעה 10 בבוקר הם קראו לבן ערובה זכר יחיד ויקטור רם, וירו בו בחזה. כעבור דקה ירו המחבלים גם במרים בן יאיר.
באותו זמן התפרסה ימ"מ בשטח, לאחר שהגיע במכוניות לאזור. לוחמי ימ"מ שהגיעו התפרסו מדרום לאוטובוס, על הגבעה. קצין הימ"ם תיחקר את הנשים שנמלטו מהאוטובוס. מפקד הימ"ם אליק רון שהגיע למקום התבקש להציג תוכנית פעולה לאלוף פיקוד דרום יצחק מרדכי. צלפי היחידה התפרסו בעמדות ירי מסביב לאוטובוס, אספו מידע על הנעשה בו וכיוונו את נשקיהם למטרות בתוכו.
בתוך החפ"ק נתן שר הביטחון רבין הנחיה לאנשי ימ"מ להיערך ובמקרה של סכה לחיי בני הערובה לפעול. ברגע שנשמעו היריות בתוך האוטובוס נתן אליק רון בשעה 10.15, מפקד הימ"מ, פקודה ל-דוד בן-שימול להתחיל את מבצע החילוץ. מרגע שניתנה האות לפריצה ירו צלפי ימ"ם לעבר המטרות וכוח הימ"ם פרץ דרך הדלתות והחלונות. כל הפריצה לקחה 30 שניות, ובמהלכה חוסלו שלושת המחבלים. במהלך הפריצה נהרגה רינה שרצקי מאש המחבלים.
|