19-12-2008, 09:04
|
|
|
|
חבר מתאריך: 02.06.07
הודעות: 6,149
|
|
תחליב מוזר של חלמון חי עם הרבה שמן........נו, איך קוראים לזה......
חווית ילדות
עליתי לארץ כילד. כאן למדתי להכיר כל מיני מאכלים שלא נתקלתי בהם בארץ מוצאי. חלקם הפכו לחלק בלתי נפרד מהתפריט, כגון חומוס וטחינה, בננות וזיתים (אגב זיתים – בפעם הראשונה שנתקלנו בהם, בחדר אוכל של הסוכנות, סבתי טעמה, עיוותה את פניה, אך בלעה כי לא נאה ליירוק, וסיננה לכיוון אימי – "אל תאכלי מן השזיפים האלה, הם מקולקלים!").
מה שבשום פנים לא הצליחו להאכילני, זה מיונז. זה פשוט לא נקלט אצלי כאוכל או כטעם טוב!
מתי חל השינוי? מישהו זוכר את מפעל ההזנה? בבתי ספר היה נהוג פעם שכל הילדים אוכלים ארוחת צהרים חמה בחדר אוכל. המטבח שימש גם ככיתת לימוד של מה שכונה "כלכלת בית", ושם למדנו פרק בבישול, רחיצת כלים, וכיוצא באלה. היות ולמדתי בבי"ס חקלאי, אזי גם חלק מהירקות שעלו על שולחננו, היו פרי עבודתנו בגן הירק של ביה"ס. באחד השיעורים האלה, כמדומני אי שם בכיתה ו', למדתי כיצד מכינים מיונז. שלא כמו שאני מכין היום – עם מעבד מזון – אז ישבתי עם קערה, כף, ובקבוק שמן, והכנתי מיונז באופן ידני לגמרי. יאמר לזכותה של המורה שלי, שהיא הצליחה להפוך מטלה משעממת לחוויה אמיתית! כמובן שעשיתי את כל הטעויות האפשריות, ואולי גם המצאתי כמה חדשות, אך מזה רק לומדים, ובסוף היה מיונז! לא רק שנאלצתי לטעום, אלא שלמדתי ווריאציות שונות ותיבולים שונים, כך שהעניין היה לגמרי לא משעמם. מאותו יום – למדתי לאהוב את המשחה החיוורת הזו, ומשתמש בה הרבה.
נערך לאחרונה ע"י DZZ בתאריך 19-12-2008 בשעה 09:12.
|