לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 27-04-2009, 07:51
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה התשס"ט

היום חל יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, כוחות הבטחון ונפגעי פעולות איבה.
באשכול זה אתם מוזמנים לספר סיפורים אישיים, על מכרים שנפלו במערכות ישראל ולהדליק נר לזיכרם.


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

אנו מבקשים מכל גולשי הפורום לכבד את היום הזה ולהתנהג בהתאם.



עצור ופרוש הוא אחי יעקב, אבל בהתבקעו, על מררתו נשפכת: "זה שהם לא סיפרו לי איך הוא נהרג, זה שהייתי צריך לחקור ולבדוק ולגלות בעצמי, זה עוד מילא. אבל הניסוח הזה, ה'נפל במילוי תפקידו' הזה, זה מה שמשגע אותי."
יד ביד עמדנו אצל המצבה וגדם אצבעו של אחי בוער בידי. "נפל במילוי תפקידו," אמר בבוז מר. "כמו פקיד שהתחלק על שלולית של תה במשרד. גם הוא נפל במילוי תפקידו, לא?"
ואחר-כך, בקול נמוך יותר, הוסיף: "ולא במילוי תפקידו הוא נפל. הוא נפל במילוי תפקידם. בגלל כמה קצינים מטומטמים שלא ידעו איך להוציא חוליות לשטח, ובגלל כמה חיילים היסטריים שקודם ירו בו ואחר-כך לא הצליחו למצא אותו עד שנגמר לו כל הדם.
אז עכשיו הם אומרים לי שזה לא משנה, שכל מי שנהרג הוא חלל. לא משנה אם בקרב או באימונים או בתאונה. אני לא צריך אותם ואת החגיגות שלהם! אני לא בעסק שלהם ואני לא מתכוון לשחק את המשחקים שלהם. לא רוצה את האנדרטות שלהם ואני לא אתן לאף אחד להשתלט לי על החיים!

"אתה יודע כמה ימי זיכרון יש למשפחה כזאת בשנה? יום הזיכרון של המדינה, ויום הזיכרון של החטיבה, ויום הזיכרון של היחידה, ושל הפיקוד ושל בית הספר ושל הכפר, שלא נשתעמם אפילו רגע. והימי זיכרון שלי, מה איתם? היום שהוא נולד, והיום שהוא נפל, והיום שראיתי אותו בפעם האחרונה? ומה עם רגע זיכרון כשאתה עובר על יד עץ שהוא נפל ממנו כשהיה בן שש? והדקה דומייה כשאתה רואה ברחוב מישהו שלמד איתו בכתה אחת, ושניית זיכרון בגלל מישהו בלונדיני כמוהו? והמקומות? כמה שזה נדוש וכמה שזה נורא. זה לא רק הקבר, זה גם האנדרטה של הכפר, והאנדרטה של החטיבה, והאנדרטה של הפיקוד, וגלעד פה, וגלעד שם והלוח זיכרון בבית הספר. וחוץ מזה יש את המקום ששם הוא נהרג, שבארץ הזאת זה אף פעם לא רחוק יותר מדי מהבית, והמקום שלו ליד השולחן, וכשעורכים את השולחן אתה תמיד חושב אם לשים גם את הצלחת שלו. וכששואלים אותך במשרד ממשלתי כמה ילדים יש לך? מה לענות? שניים או שלושה?"

מתוך הספר עשיו של מאיר שלו, תודה לזיו פרי (fat fish) על ההקלדה

אשכול ריכוז מידע על אירועי יום הזיכרון בישובים ובאתרים ברחבי הארץ - תודה לסיון (chatulim)
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #2  
ישן 27-04-2009, 08:08
  ר.יצחקי ר.יצחקי אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.05
הודעות: 110
מסדר הנופלים - חיים חפר
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה התשס"ט"

הם באים מן ההרים, מן השפלה, מן המדבר
הם באים - שמות, פנים, עיניים - ומתיצבים אל המסדר
הם באים בצעד גברי, חזקים ושזופים
הם יוצאים מתוך המטוסים המרסקים ומן הטנקים השרופים
הם קמים מאחורי הסלעים, מעבר לדיונות ומתוך תעלות הקשר
גבורים כאריות, עזים כנמרים וקלים כנשר
והם עוברים אחד אחד בין שתי שורות של מלאכים
המאכילים אותם סכריות ועונדים על צוארם פרחים
ואני מביט בהם והם כלם שמחים
אלה האחים שלי, אלה האחים.


והם פוגשים זה את זה, עיניים שחורות וכחלות וחומות
והם מזכירים זה לזה שמות וכלי נשק ומקומות
ומוזגים זה לזה ספלי קפה ותה
ומתפרצים פתאם יחד בקריאות: כיפאק היי!
והם פוגשים בקהל הרבה רעים וידידים
והמפקדים טופחים על שכם הטוראים וטוראים לוחצים יד למפקדים
והם פורצים בשירה ומוחאים כפים
ומקשיבים להם בהתפעלות כל יושבי השמים
והפגישה נמשכת יום ולילה יום ולילה
כי חבורה שכזאת לא היתה עוד למעלה
ואז פתאום הם שומעים קולות מכרים ובוכים
והם מביטים הביתה אל אבא ואמא, אל הנשים והילדים והאחים
ופניהם דוממות והם עומדים נבוכים
ואז מישהו מהר לוחש: סליחה, אבל היינו מכרחים
נצחנו בקרבות וכעת אנו נחים
אלה האחים שלי, אלה האחים.
וככה הם עומדים והאור על פניהם
ורק אלהים לבדו עובר ביניהם
וכשדמעות בעיניו הוא מנשק את פצעיהם
והוא אומר בקול רוטט למלאכים הלבנים:
אלה הבנים שלי, אלה הבנים.

_____________________________________
A pat on the back is only a few centimeters from a kick in the ass

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 27-04-2009, 08:14
  YHS YHS אינו מחובר  
מהנדס אווירונאוטיקה, עוסק במגוון נושאי תעופה שנים רבות
 
חבר מתאריך: 17.07.05
הודעות: 6,249
לזכרם
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה התשס"ט"



לזכרם של קרובי וחברי, איתם פסעתי דרך, לעיתים קצרה, לעיתים ארוכה.
אלו אשר הלכו ללא פרידה, וכל שנה נפרדים מחדש.
ואנו ממשיכים . וזוכרים.

החיטה צומחת שוב

מילים: דורית צמרת
לחן: חיים ברקני

שָׂדוֹת שְׁפוּכִים הַרְחֵק מֵאֹפֶק וְעַד סַף
וַחֲרוּבִים וְזַיִת וְגִלְבֹּעַ -
וְאֶל עַרְבּוֹ הָעֵמֶק נֶאֱסַף
בְּיֹפִי שֶׁעוֹד לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ.

זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִת
אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב
הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׂדֵרָה, וּבַשָּׁמַיִם עַיִט
אַךְ הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב

מִן הֶעָפָר הַמַּר הָעִירִיּוֹת עוֹלוֹת
וְעַל הַדֶּשֶׁא יֶלֶד וְכַלְבּוֹ
מוּאָר הַחֶדֶר וְיוֹרְדִים לֵילוֹת
עַל מַה שֶׁבּוֹ וּמַה שֶׁבְּלִבּוֹ

זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק...

וְכָל מַה שֶׁהָיָה אוּלַי יִהְיֶה לָעַד
זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ בָּא
עוֹד הַשִּׁירִים שָׁרִים, אַךְ אֵיךְ יֻגַּד
כָּל הַמַּכְאוֹב וְכָל הָאַהֲבָה.

הֵן זֶה אוֹתוֹ הָעֵמֶק, הֵן זֶה אוֹתוֹ הַבַּיִת
אֲבָל אַתֶּם הֵן לֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב
וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ קוֹרֶה עֲדַיִן
שֶׁהַחִטָּה, כֵּן, הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 27-04-2009, 08:55
  משתמש זכר shruki shruki אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 23.10.08
הודעות: 25,344
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה התשס"ט"

זה קטע שנכתב ב12.7.08 , במלוא שנתיים ללבנון 2.0 . הוא הועלה, כנראה על ידי חייל, ברשת חברתית.

http://www.mekusharim.co.il/News/Vi...rticleID=149430


"מהר, לא? כבר שנתיים עברו. למעשה יותר, אם נחשוב על זה שהלחימה החלה כבר ב-25.6, בעזה. זה היה יום ראשון בבוקר. נכנסתי לקבע 5 ימים לפני. הרס"פ שלי העיר אותי מוקדם בטלפון מהבסיס ואמר לי לבוא לבסיס. צעקתי עליו כי עקב קירבתי היחסית לבסיס יכולתי לקום בעשר. והוא אמר לי שנחטף חייל בעזה, ושהיום בטח נרד לשם. קמתי, ארזתי תיק, זרקתי "שלום" ושאני חייב לעוף. כלום עוד לא התפרסם בתקשורת אז הוריי לא ידעו מה היה.

וכך, עברו כמעט 3 שבועות. הלחימה בעזה נרגעה קצת, לא היה זכר לשליט. ופתאום, בבוקר ה-12.7, בחדשות הבוקר- נשמעו פיצוצים בגבול הצפון. נו, חשבנו כולם, חיזבאללה עושה שרירים. רק שלא תיהרס לאחי הקטן חגיגת בר המצווה בשבוע הבא. לא ראיתי את המשפחה כבר 3 שבועות ואני רוצה לצאת לחגיגה.

ואז החלו לזרום ידיעות לחמ"ל בטלפון האדום. על נוהל "חניבעל". ועל הרעשה של כל הגזרה. ומשהו בתוכי, לא יודע למה, אמר לי ללכת ולבדוק שהמפות בתוכנית החירום לגבול צפון מעודכנות. כן. תקראו לזה תחושה פנימית או סתם פסימיות. ואז סיירת אגוז עברה מעזה לצפון. ואחרי כמה ימים הם נכנסו עם מגלן בפנים, למקום בו לא דרך איש כבר 6 שנים. והנה בנג'י מת. הוא קיבל טיל בפגיעה ישירה. ואבא שלי שאל אותי בקול רועד אם זה נכון כי הוא ובנג'י נלחמו יחד בחומת מגן. ועוד 4 חיילים שלו נהרגו. אחד נעדר. ואז הוקפצנו. ואחר כך כבר חילקנו גבולות גזרה. ועמיר פרץ איים על נסראללה. והרמטכ"ל חשב שנגמור את זה מהאוויר. ורועי קפץ על רימון.
אחי הקטן היה בחדשות 10 וסיפר איך התבטלה חגיגת בר המצווה. וההורים שלי נדדו בארץ עד שמצאו מקום שינה בפנימייה. וכדי שיקבלו רשות להיכנס לחדר האוכל, עם האחים שלי, והדודים, ובני הדודים, מעל 20 תושבי הצפון שנסוגו, ובכן- הם נאלצו לשטוף כלים לילדי עשירים שבאו לעשות שם את הקייטנה שלהם. כי במדינה הקטנה שבמרכז הארץ לא הייתה מלחמה. ואחי הקצין שלקח אפטר לבקר את ההורים, ראה את אמא שלי שוטפת כלים בצום ט' באב כשהיא בחולשתה, אז הוא שלח אותה לישון ושטף כלים במקומה עם המדים והנשק עליו.
והייתה האזכרה של סבא שלי שהחמצתי. כי לא יכולתי לצאת אפילו לשעה מהמתחם, שלא לדבר על לנסוע למרכז הארץ. והזמן עובר. ויש פתאום הפוגה כי הרגנו ילדים, כנראה. אז אני נוסע רגע הביתה מתחת לצוק בו אני נמצא כעת ומכבס לי ולחברים שלי שלא יצאו הביתה גם כן. ומתוך שינה עמוקה מעיר אותי הטלפון. רוצים אותי שוב. ועוד שם מתווסף לרשימה. ועוד מספר אישי. והנה מתקשר אלי חייל מתוך השטח בטלפון נייד מוצפן ומבקש בבכי שאמסור לאמא שלו שהוא אוהב אותה כי הוא הולך למות. ואני מנסה להרגיע אותו בלי שאף אחד ישמע אותי. לא נעים.

והמלחמה נגמרה פתאום בלי כלום. ואני מתוכנן לעבור תפקיד ובסיס יום אחר כך. אז אני חוזר הביתה ורואה משפחה שלא ראיתי חודשיים שלמים. ואח"כ נוסע לחבר בחיפה וישן אצלו. הוא השתחרר לפני המלחמה ועכשיו טס למקסיקו לטייל ולעבוד. והוא ואני, וחברים מהבסיס יושבים בפאב. וכולם שמחים ושתויים. ואני מבקש שקט ומרים כוס לזכר כולם. לבנג'י שלא יעשה עוד מילואים עם אבא שלי ואחרי זה יספר לי בבסיס איזה נהג משוגע אבא שלי ואיך הוא נסע איתו בסופה ממוגנת כשקליעים ניתזים מהדלת. ולרועי שלא יראה את הילדים שלו. ואני חושב על יניב ששרד אבל הבין שהחיים קצרים אז הוא התחתן עם חברה שלו. אבל בעיקר אני חושב על אלו שקראו לי רוצח. ואלה שהעבידו את אמא שלי בצום בשביל מחסה ומזון. ואם כן הייתי מקבל אפטר ויוצא ורואה מה הלך שם כי ההורים שלי התביישו לספר לי מה הלך שם, לא יודע. אולי הייתי יורה שם במישהו.

ואני מגיע אתמול הביתה ורואה מעטפה מהצבא. קטנה די לצו מילואים. היה שם אות המלחמה ותעודה קטנה ולקונית על זכאותי לענידת האות. ואני חושב שלאלופים ולרמטכ"ל לשעבר ערכו טקס חגיגי והמילואימניקים הפשוטים ואלו שכבר השתחררו נאלצו לחכות עד שנתיים כדי שייזכרו בהם.

וזהו.
ועברו שנתיים ואולי שבוע הבא רגב וגולדווסר יחזרו. ואולי בארון."

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 27-04-2009, 09:13
צלמית המשתמש של נוסטור
  משתמש זכר נוסטור נוסטור אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 02.06.08
הודעות: 8,350
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה התשס"ט"

לזכרם של חללי צה"ל ופעולות האיבה:


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.myg.co.il/uploads/phpopagcH.gif]

גבעת התחמושת:


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.shiron.net/images/shir2005/spacer.gif]




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.shiron.net/images/shir2005/spacer.gif]
היה אז בוקר היום השני למלחמה בירושלים. האופק החוויר במזרח, היינו בעיצומו של הקרב על גבעת התחמושת.

לחמנו שם מזה שלוש שעות.
התנהל קרב עקשני, קטלני, הירדנים נלחמו בעקשנות.
זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה.
בשלב מסוים של הלחימה נשארו לידי ארבעה חיילים בלבד.
עלינו משם בכח של שתי פלוגות.
לא ידעתי היכן האחרים, כיוון שהקשר עם דודיק המ"פ ניתק עוד בתחילת הקרב.
באותו רגע חשבתי שכולם נהרגו.

בשתיים, שתיים ושלושים
נכנסו דרך הטרשים
לשדה האש והמוקשים
של גבעת התחמושת.

מול בונקרים מבוצרים
ומרגמות מאה עשרים
מאה וכמה בחורים
על גבעת התחמושת.

עמוד השחר עוד לא קם
חצי פלוגה שכבה בדם
אך אנו כבר היינו שם
בגבעת התחמושת.

בין הגדרות והמוקשים
השארנו רק את החובשים
ורצנו אבודי חושים
אל גבעת התחמושת.


באותו רגע נזרק רימון מבחוץ.בנס לא נפגענו.
חששתי שהירדנים יזרקו רימונים נוספים.
מישהו היה צריך לעלות למעלה ולהשגיח.
לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן.
איתן לא היסס לרגע, עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון.
לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שיישאר בקו שלי.
ככה עברנו איזה שלושים מטר.
איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים,
עד שנפגע בראשו ונפל פנימה.

ירדנו אל התעלות
אל הכוכים והמסילות
ואל המוות במחילות
של גבעת התחמושת.

ואיש אי אנה לא שאל
מי שהלך ראשון נפל
צריך היה הרבה מזל
על גבעת התחמושת.

מי שנפל נסחב אחור
שלא יפריע לעבור
עד שנפל הבא בתור
על גבעת התחמושת.

אולי היינו אריות
אך מי שעוד רצה לחיות
אסור היה לו להיות
על גבעת התחמושת.

החלטנו לנסות לפוצץ את הבונקר שלהם בבזוקה.
הבזוקה עשתה כמה שריטות לבטון.
החלטנו לנסות בחומר נפץ. חיכיתי מעליהם עד שחזר הבחור עם חומר הנפץ.
הוא היה זורק לי חבילות חבילות, ואני הייתי מניח את החבילות אחת אחת בפתח
הבונקר שלהם.
להם היתה שיטה: קודם זרקו רימון, אחר כך ירו צרור, אחר כך נחו.
אז בין צרור לרימון, הייתי ניגש לפתח הבונקר שלהם ושם שם את חומר הנפץ.
הפעלתי את חומר הנפץ והתרחקתי כמה שיכולתי.
היו לי ארבעה מטר לתמרן, כי גם מאחורי היו לגיונרים.
אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום.

בשבע, שבע ועשרים
אל בית הספר לשוטרים
אספו את כל הנשארים
מגבעת התחמושת.

עשן עלה מן הגבעה
השמש במזרח גבהה
חזרנו אל העיר שבעה
מגבעת התחמושת.

חזרנו אל העיר שבעה
עשן עלה מן הגבעה
השמש במזרח גבהה
על גבעת התחמושת.

על בונקרים מבוצרים
ועל אחינו הגברים
שנשארו שם בני עשרים
על גבעת התחמושת.



תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 27-04-2009, 12:06
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד מנהל סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,806
לחברים שלי, ולחברים של אחרים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה התשס"ט"

שמעתי בכי
ביצוע: מרגלית צנעני
מילים: רחל שפירא
לחן: ירוסלב יעקובוביץ'


מרחוק שמעתי בכי,
אחי אחי האם תדע
מאין בא, הגיע הנה.
לא חדל ביום בלילה,
אחי אחי ובביתי,
החריד שנתי, לא סר ממנה.
מתוך בדידות, מתוך שממה,
מרעב או מצמא.

בגינה, בכל פינה הוא,
אבי, אבי האם היה זה
קול חיה או קול של ילד.
בגגות דבק הבכי,
אמי, אמי, אמרי לי מי,
אמרי לי מי בוכה בדלת.
מתוך כאב, מתוך צמא,
ואימת המלחמה.

מרחוק שמעתי בכי,
שחזר ושב, סבב
במערב, העולם חרב.
מתוך עימות ואלימות,
מרחוק שמעתי בכי,
האם הלך אולי לכאן נשלח,
מן המזרח.
מתוך יתמות, סירוב למות.

מרחוק שמעתי בכי,
אחי, אחי האם זה סב,
האם זה אב, או בן יחיד הוא.
ונישא הקול ברוח,
אחי, אחי האם כוון האם הובן,
ימים יגידו.
מתוך כאב, מתוך צינה,
ואימת המלחמה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 27-04-2009, 17:47
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
כתבה "אין מבצע מושלם" משהו על עמנואל מורנו הי"ד
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה התשס"ט"

ברור לי שחלק ממה שנכתב להלן נתון במחלוקת פוליטית. אני מבקש להימנע מדיון בנושאים הפוליטיים המוזכרים ולהמשיך לכבד את חוקי הפורום וכבוד הנופלים.




"אין מבצע מושלם"

"אין מבצע מושלם" ככה אומרים כולם. אני השתתפתי במבצע מושלם, בתכנונו ובהפעלתו של סא"ל עמנואל מורנו הי"ד. המבצעים שביצע עמנואל נותרו עלומים. אני אספר לכם על מבצע אחד כזה.




מורנו, אף אחד לא קרא לו בשם הפרטי, היה בחופשה ללא תשלום, בין תפקידים, מהצבא. הוא הגיע ללמוד בישיבת עטרת כהנים והעביר לנו, הצעירים שטרם התגייסו, מד"סים ושיעורי קרב מגע. היה תענוג ללמוד איתו תורה, בעדינות, בנועם, ובסקרנות. ואז לראות אותו, כאילו נעטף בחליפת מלחמה, משנה את עורו והנה הוא לוחם, ספורטאי, חזק וכוחני. ובכל זאת, כשהסביר את התרגיל, החליפה ירדה ושוב הוא הבחור העדין והנחמד.




אבל לא באנו לדבר על שיעורים. אנחנו מדברים על מבצע, ועוד "מבצע מושלם".

הישיבה שכנה בתוך העיר העתיקה בירושלים. העמותה שהפעילה את הישיבה עסקה גם ברכש בתים מהתושבים המקומיים ואיכלוסם מחדש בתלמידי הישיבה או במשפחות יהודיות. בדרך כלל היו אלו בתים שבעבר היו שייכים ליהודים, החריץ של המזוזה שנעקרה עוד היה חקוק היטב באבני המשקוף, שלאחר הכיבוש הירדני נכנסו לגור בהם ערבים. אותם דיירים קיבלו כסף טוב תמורת הבית הגזול והלכו ובמקומם נכנסו תושבים יהודים.




באחד הבניינים שנרכשו, שכרה אישה מקומית את הדירה שבקומה העליונה ואת המבואה הקטנה שלפני הדירה. השכירות הייתה שכירות מוגנת שנחתמה עם בעלי הבית היהודים עוד לפני 48. לאחר שהבניין נרכש מחדש טענה משפחתה של הדיירת שזו שכירות מוגנת ואי אפשר לפנות אותה. בית המשפט פסק שהדיירת תמשיך להתגורר בדירה ותשוב לשלם שכירות עבורה אולם הדירה תחזור לבעלים מיד לאחר פטירתה של הדיירת מן העולם. מאחר והאישה הייתה מבוגרת מאד היה ברור שמדובר על כמה שנים לא ארוכות.




משפחתה של הדיירת ואירגונים איסלמיים הבינו שיש מקום להמשך המערכה. בתחילה הם סגרו גדר ושער סביב המבואה הקטנה שלפני הדירה, לאחר תקופה קצרה הם הוסיפו גדר ושער בקומה שמתחת כך שהם ניכסו לעצמם את גרם המדרגות המוליך אל הדירה ומחסן קטן שיצא ממנו.




לאנשי העמותה היה ברור שהם חייבים להביע את התנגדותם להשתלטות ושאין סיכוי לזכות בעזרה מבית המשפט. ד' אחד התושבים ועמנואל נקראו כדי לתכנן ולבצע את ההתנגדות. לאחר תצפיות התגלה שבכל לילה ישן עם הדיירת לפחות אחד מהבנים שלה. הבנים המוסלמים התעוררו לפנות בוקר כדי ללכת לתפילה בהר הבית. הוחלט לפרק את הדלתות ולהעלים אותן. חלון זמנים שנקבע לביצוע הפעולה היה קצר כך ששוכני הבית ישנו עמוקות מצד אחד אך לפני השעה שהם מתעוררים לתפילה.




עמנואל וד' נזקקו לכח אדם נוסף וגייסו את תלמידי הקרב מגע של עמנואל ואני בתוכם. לקראת חצות סגרנו את ספרי הלימוד. עמנואל העביר תדריך קצר כשהוא משרטט את תוכנית הפעולה על לוח מחיק. ד', שגם הוא שירת כמפל"ג בסיירת מטכ"ל, חילק משמיות ותיחקר כל אחד על תפקידו. יצאנו בקבוצות קטנות, צמדים או שלישיות, לכיוון בית יהודי סמוך אל הדירה כשכל קבוצה הולכת בנתיב אחר כך שהשכנים שלנו לא יחשדו. לפני שיצאנו עמנואל בדק שאין בבגדינו שום דבר שעלול להרעיש ולחשוף אותנו.




ראשון יצא ח', היום בכיר בשב"כ, שנשא על גבו הרחב ציוד סנפלינג כבד. יחד איתו הלך ס' השרירי אחד האנשים שהקנו אחר כך לדובדבן את השם "יחידת חיסולים". אני הלכתי עם אפרים מכפר מימון. בדרך הציבו ד' ועמנואל תצפיתנים שיוכלו להזהיר אותנו אם נדלק האור בדירה או שאנשים מתקרבים.




טיפסנו אל הגג של הבית היהודי וממנו עברנו לגג שלל בית אחר. על הגג חיברנו כמה נקודות עגינה ואפרים הקטן והרזה ירד על החבל אל גרם המדרגות, בין שתי הגדרות. השער התחתון יותר היה נעול רק בבריח וכשאפרים הסיט את הבריח השער נפתח. עמנואל ועוד שניים, ביניהם גם אני, טיפסנו במדרגות עד לדלת הבאה. היא הייתה נעולה במנעול. עמנואל התכונן לכך. אני לא יודע מה הוא בדיוק עשה אך תוך שניות המנעול נפתח.




התחלתי לפרק את הדלתות התחתונות כשעמנואל עצר אותי. הוא שם לב שאל הדלת נקשרו כמה פחיות משקה ריקות כדי להשמיע רעש אם נפרק אותה. עמנואל פרק את "המלכוד". פרקתי את הדלת התחתונה וביחד נשאנו אותה אל המרתף. עברנו מתחת לאדמה מבניין לבניין ושם פגשנו את שאר החברים שפרקו את הדלתות הכבדות העליונות והרימו אותן לגג השכן.

הדלתות אוכסנו באותו מרתף ואנחנו הצטלמנו איתן ועם החבלים למזכרת. אני מקווה לקבל אישור לפרסם את התמונה אחרי שאטשטש את הפנים של עמנואל.




לאחר מספר שנים הדיירת נפטרה. המשפחה שלה ניסתה להמשיך ולגור בדירה. בית המשפט פינה אותם. היום גרה בדירה משפחה יהודית עם נוף נפלא של הר הבית.



אז נכון, זה לא ממש מבצע צבאי ולא ירו עלינו. גם אם היינו נתפסים אז לא היו מוציאים אותנו להורג או לוקחים בשבי. אך עדיין המבצע אורגן ובוצע כמבצע צבאי לחלוטין ובצורה מופתית. אף אחד לא שמע ולא ידע מי לקח את הדלתות. הכל בוצע בזמן קצר וביעילות. ואנחנו, התלמידים, למדנו גם קצת על שיטת העבודה של סיירת מטכ"ל.




כעבור חודש עמנואל חזר לצבא ועשה שם חיל. מאז פגשתי אותו רק מעט והתעדכנתי, בעיקר דרך חברים, על מעשיו. במהלך מבצע של סיירת מטכ"ל ליד בעל-בק שבלבנון, בתום מלחמת לבנון השניה, בכה' אב תשס"ו ,19.8.2006, נפל עמנואל מאש מחבלים.




המבצעים שביצע עמנואל בחייו היו מושלמים. הם נותרו חשאיים ועלומים בזכות זה שהם היו מוצלחים ואיש לא גילה שמשהו בכלל קרה. גם היום לא ניתן לדבר על מבצעים אלו דווקא משום שהיו מושלמים.

יהי זכרו ברוך.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 27-04-2009, 20:33
צלמית המשתמש של Eli173
  משתמש זכר Eli173 Eli173 אינו מחובר  
בעל תואר שני ביהדות, בהתמחות בהיסטוריה של עם ישראל והגות יהודית.
 
חבר מתאריך: 15.02.09
הודעות: 4,513
בהצדעה למשפחות השכולות.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה התשס"ט"

את הקטע הבא כתב ש"י עגנון,
מלך בשר ודם שיוצא למלחמה על אויביו מוציא חיילותיו להרוג וליהרג.ספק אוהב את חיילותיו ספק אינו אוהב את חיילותיו,ספק הם חשובים בעיניו ספק אינם חשובים בעיניו,ואפילו חשובים בעיניו חשובים בעיניו כמתים,שכל היוצא למלחמה מלאך המות כרוך בעקביו ומתלווה לו להרגו.פגע בו חץ או סייף או חרב או שאר מיני משחית ונהרג מעמידין אחר במקומו ,ואין המלך מרגיש בחסרונו,שאומות העולם מרובים וגייסות שלהם מרובים. נהרג אחד מהם יש לו למלך הרבה כנגדו.

אבל מלכנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מלך חפץ בחיים אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את ישראל עמו ובחר בנו מכל העמים,לא מפני שאנו מרובים חשק ה' בנו,כי אנו המעט מכל העמים.ומתוך אהבתו שאוהב אותנו ואנו המעטים כל אחד ואחד מעמנו חשוב לפניו כלגיון שלם,לפי שאין לו הרבה להעמיד במקומנו.נפקד חס ושלום אחד מישראל באה פחת בליגיונותיו של המלך ובאה תשות כח כביכול במלכותו יתברך,שהרי מלכותו חסרה לגיון אחד מליגיונותיו ונתמעטה חס ושלום גדולתו יתברך.

לפיכך אנו מתפללין ואומרים אחר כל מת מישראל יתגדל ויתקדש שמיה רבא,יגדל כח השם ולא יבוא תשות כח לפניו יתברך,ויתקדש בעולמות שברא כרצונו,ולא נפחד על עצמנו,אלא מהדר גאון קדושתו יתעלה.וימליך מלכותיה שתתגלה ותראה מלכותו בשלימות ולא יתמעט ממנה חס ושלום.בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל במהרה ובזמן קרוב,שאם מלכותו גלויה בעולם-שלום בעולם וברכה בעולם ושירה בעולם ותשבחות הרבה בעולם ונחמה גדולה בעולם וישראל קדושים אהובים בעולם וגדולתו גדלה והולכת ומתרבה ואינה מתמעטת לעולם.

אם כך אנו מתפללים ואומרים אחר כל אדם שמת ,קל וחומר על אחינו ואחיותינו הנאהבים והנעימים ששת המיליונים שנשפך דמם כמים על אדמת אירופה בכלל ועל אדמה ארורה זו בפרט.זקנים נשים וטף שנרצחו בכל מיני מיתות משונות על כבוד שמו יתברך ורק בשל היותם בניו ובני עמו.ולא זו בלבד אלא שכל הנופל על קידוש שמו הוא מליגיונו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שמתמעט שמו וכבודו בעולם כשם שמתמעטים בניו.נהרג אחד מהלגיון שלו אין לו כביכול אחרים להעמיד במקומו.

לפיכך אחינו כל בית ישראל,כל המתאבלים באבל הזה,נכוון את לבנו לאבינו שבשמים מלך ישראל וגואלו ונתפלל עלינו ועליו כביכול,
יתגדל ויתקדש שמה רבא בעלמא די ברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקנה ויקרב משיחה וכן כל הפרשה כולה,
עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 27-04-2009, 21:35
צלמית המשתמש של Fang
  משתמש זכר Fang מנהל Fang אינו מחובר  
מנהל בפורום צבא וביטחון
 
חבר מתאריך: 26.11.05
הודעות: 10,244
Facebook profile
בלהה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה התשס"ט"

סרן אורי מנור ז"ל היה נווט קרב במטוס הבז, במרץ 1998 נהרג יחד עם הטייס רס"ן אוריאל קולטון ז"ל במהלך טיסת אימון.
חבר ילדותו, רס"ן גיא אריאל ז"ל כתב לו שיר יום לאחר התאונה.
עם השנים גיא היה למהנדס בחיל החימוש נשוי ואב לילדים ואז תקפה אותו מחלה קשה.
לאחר 3 שנות לחימה במחלה, בקיץ 2006 הוא ניפטר.
לאחר מותו, אימו מצאה את השיר במגירותיו ומסרה אותו להוריו של אורי אשר לקחו אותו להלחנה והקלטה.
השיר הושמע ברדיו לראשונה ב 01.03.2009 (ביום השנה ה 11 לתאונה) והיום הועלה לאינטרנט, קישור

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ב ל ה ה

תגיד לי שזה חלום רע
וכשאתעורר זה ייגמר
תגיד לי שזה סיוט
שכולו בדיה ולא יותר
תגיד לי שזה חלום בלהות
כי אם זה לא חלום
זו בלהה לאור היום


ממקום משכנך החדש
אתה ודאי רואה את החלד
ומגלה שהארץ המובטחת
אך את יושביה היא אוכלת
אני רואה אותך מולי
ותמיד חיוך על פניך
וכעת אתה איננו וחיוך אין
ולא אשוב לראותך בקרוב "ביג מן"


גבוה מעל כולם
כך זכרתי אותך תמיד
עכשיו עלית להשקיף על העולם
ולנו השארת את אש הלפיד


והעולם מוזר, הפוך וחסר היגיון
השמים פתוחים ללא גבולות
ואתה משייט בתוכם מלא ביטחון
קרוב כל כך לשומע התפילות
מתפרצים המחשכים ואש הלהבה
ומקפדים את חייהם של השניים
שלפני דקה עוד נגעו בשמים


גבוה מעל כולם...


הלוואי והיה זה סיוט אכזרי
ושוב לא היית חסר
אך אדע כי מציאות היא ולא חלום
כי בהקיצי משנתי הלילה הופך ליום
וכשזו המציאות, היום הופך לשחור משחור
ואני כבר מתגעגע ומקווה
שאולי בכל זאת תחזור


גבוה מעל כולם...


ובאחת קרס הבז המוכסף וצלל
אל אחת מצלעות ההר המקולל
והגובה נמוג והיה כלא היה
אל אור היום ושלוות החופה השקופה


נערך לאחרונה ע"י Fang בתאריך 27-04-2009 בשעה 21:41.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #12  
ישן 27-04-2009, 23:56
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
יום הזיכרון, למי?
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה התשס"ט"

שנים היה לי ברור מה דעתי בדילמה "למי נועד יום הזיכרון". מבחינתי יום הזיכרון הוא לחיילים שנהרגו בפעילות מלחמתית. זהו. רק הם הקריבו את נפשם על מזבח העם והארץ. הייתי מוכן בקושי לקבל את אלו שנהרגו בתאונה מבצעית או בתאונת אימונים. כשהייתי צעיר יותר היו לי אפילו ספקות לגבי כאלו שנהרגו מאש חבריהם.
לא היה לי ברור למה אנחנו צריכים להנציח חייל שהתאבד, שנפטר ממחלה בתקופת שירותו או שבכלל נהרג בתאונת דרכים. בטח אם הוא היה ג'ובניק.
כאמור, עם השנים התרככתי, קודם קיבלתי את אלו שנהרגו מדו"ץ, אח"כ את התאונות המבצעיות והאימונים לבסוף הכלתי גם את אלו שמותם היה קשור לשירות הצבאי, אפילו את הג'ובניקים.

משונה, אבל הדילמה התעוררה במלוא עוזה כשמשפחות הרוגי הפיגועים דרשו לממש את יום הזיכרון ולהחיל אותו גם על נפגעי פעולות איבה. לדעתי יש צדק רב בטענה שלהן: הקרוב שלהן נהרג בפעולה מלחמתית, אם חייל שנפטר ממחלה מונצח ביום הזיכרון למה לא אזרח שנהרג תוך כדי מאבק במחבל?
כששכן שלי, חייל, נהרג בפיצוץ של מחבלת מתאבדת הדילמה צפה במלוא עוזה. הוא היה מתכנת בממר"ם. לצידו נהרגו גם אזרחים מאותו הפיצוץ. למה הוא כן והם לא?

היום החלל שמותו הכי קרוב אלי, גם מבחינת הזמן שחלף וגם מצד זה שבאמת היינו חברים קרובים,לא רק שהיה ג'ובניק, הוא גם היה כבר שנים בקבע, עבד במשרד (עם גיחות לשטח) ומותו בכלל לא היה קשור לשירותו בצבא.
אילן ז"ל נפטר במשחק כדורסל עם החבר'ה בבית.
הפרוייקט שאילן פיקד עליו, משואה 400, עשה המון בעופרת יצוקה, ממשיך לעשות ועוד יעשה. אולם גם פרוייקטים של חברים אחרים, עובדים בתעשיות הבטחוניות תורמים הרבה לצה"ל ואם חלילה תקרה תאונה לחברים הללו, ואפילו תאונה בזמן תרגיל צבאי שבו המערכת שלהם תשולב, הם לא יוכרו כחללי צה"ל ושמם לא יועלה ביום הזיכרון.

לא. לא עברתי צד בדילמה הנ"ל. אבל אני הולך ומתקרב אל הגדר שמפרידה בין הגישות השונות.

כאמור בהודעה הפותחת באשכול, אני לא צריך יום זיכרון כדי לזכור. כל יום הוא יום זיכרון, כל מטוס חולף או בקפייר של רכב ישן. אבל כשכל עם ישראל מתעסק בשכול הזה... אז מי כן ומי לא?
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #14  
ישן 28-04-2009, 01:20
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי נוסטור שמתחילה ב "[b]לזכרו של בן-דודי ראובן..."

ציטוט:
לאחר מלחמת ששת הימים הועלה לדרגת רב-סרן והמשיך בתפקידו כמ"פ הסיירת עד ליציאתו לשליחות בסינגפור. בסוף שנת 1967 יצא רובקה עם משפחתו במשלחת צה"ל לסינגפור.

כבר מותר לכתוב על שליחויות ביטחוניות לסינגפור בשנות ה60-70?
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 09:29

הדף נוצר ב 0.06 שניות עם 12 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר