לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 05-09-2009, 19:20
  blancoynegro blancoynegro אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.10.07
הודעות: 821
מבצע שבר ענן וסמ"ר דורון הירשקוביץ

אתמול טיילתי לי בפרק אופירה בכרמיאל ונתקלתי באנדרטה לזכרו של סמ"ר דורון הירשקוביץ שנפל במבצע שבר ענן בלבנון*באוגוסט 1999.

זוהי הייתה גם התקופה שאני הייתי בלבנון ולא זכור לי מבצע חריג בתקופה שלפני הנסיגה, במה מדובר והאם למישהו יש פרטים על התקרית הנ"ל ?


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img205.imageshack.us/img205/8568/04092009081.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img79.imageshack.us/img79/195/04092009080.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img40.imageshack.us/img40/9829/04092009079.jpg]

נערך לאחרונה ע"י blancoynegro בתאריך 05-09-2009 בשעה 19:24.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #2  
ישן 05-09-2009, 21:02
  משתמש זכר shruki shruki אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 23.10.08
הודעות: 25,344
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי blancoynegro שמתחילה ב "מבצע שבר ענן וסמ"ר דורון הירשקוביץ"

רציתי לספר לך מהזיכרון אבל אני כנראה לא ממש בכושר שיכלי. אתן לצ'יקו לספר טוב ממני:

מתוך מלחמה ללא אות, משה תמיר
"התחלה קשה ב"קלעת דובאי"
דפוס הפעולה הראשון בתפיסת הפעלת הכוח החדשה היה "הערכות לאור הערכת מצב". המונח היה ישן, אך התפיסה שעמדה עתה מאחוריו הייתה שללא הערכה לאפשרות של פיגוע, תצומצם הפעילות היזומה למינימום. הכוונה הייתה שכאשר נעריך שקיימת אפשרות לפעולה של החיזבאללה יתארגנו במהירות כוחות, שיוכנו לכך מראש, ויפרסו מארבים בנתיבי החדירה האפשריים של המחבלים.
ההימנעות ממארבים שגרתיים שמטה מידי המחבלים את האפשרות של איתור נקודות המארב ומלכודן. יתר על כן הצמצום המשמעותי בנוכחות הכוחות בשטח נתנה לצד השני את התחושה שהחדירה לאזור הביטחון אפשרית בקלות רבה, שכן אין סכנה לפגוש מארב של צה"ל שיפתיע את החוליה החודרת.
נקודה חשובה נוספת הייתה שהורדת כמות הפעילות מנעה את שחיקת היחידות במארבים אין סופיים ללא תוצאה. הממוצע בלבנון עד אז היה שמתוך אלפי מארבים שיצאו לשטח רק בודדים נתקלו באויב. ההשפעה שהייתה לעובדה זו על מידת האמונה של החיילים שיפגשו באויב הייתה הרסנית. עתה יכלו היחידות להתכונן זמן רב לכל פעילות ומוכנותם למגע עם אויב עלתה לאין שיעור.
המפגש הראשון של החטיבה במתכונת הפעולה החדשה התרחש מספר שבועות לאחר כניסתי לתפקיד. הפלוגה המסייעת של גדוד 51 של גולני הופעלה לביצוע "הכלת שטח" בשרשרת מארבים לאורך ואדי הסלוכי בגבול אזור הביטחון לאור הערכת מצב שנערכה במפקדת החטיבה ובאוגדה. המבצע הוכן על ידי הגדוד תקופה ארוכה, עוד בתקופת פיקודו של זכאי על החטיבה ואנו המתנו למצב שיצדיק את הפעלתו. בתום סדרת הכנות ארוכה, כמקובל במבצעים מורכבים מסוג זה, יצא הכוח למשימתו.
הייתה לי זו הפעם הראשונה שלא שלטתי באופן ישיר על מבצע יזום המתבצע תחת פיקודי. על המבצע פיקד אילן, מג"ד 51, מעמדת פיקוד קידמית במוצב "ציפורן" ועל הכוח בשטח פיקד יואב, מפקד הפלוגה המסייעת של הגדוד. את יואב הכרתי באופן אישי שנים ארוכות וסיפורו מסמל בעיני את המסירות והנחישות של המפקדים הצעירים שהשתתפו בלחימה בלבנון. פגישתי הראשונה עם יואב הייתה בחצר בית הורי כאשר ביקש להתייעץ טרם גיוסו לצה"ל. שנה אחר כך הצטרף לסיירת גולני בה עבר את מסלול ההכשרה המפרך ובסיומו יצא לקורס הקצינים. במבצע הכנה של אחד הצוותים הצעירים אליו הצטרף יואב בתפקיד סגן, נכנס הכוח בטעות לשדה מוקשים. יואב דרך על אחד המוקשים ואיבד את כף רגלו.
בתום תקופת החלמה ממושכת ולא פשוטה החליט יואב לחזור לשרות ולפקד על צוות בסיירת גולני. קפלן, ששימש מח"ט גולני באותה תקופה, שכמו כולנו לא באמת האמין שהדבר אפשרי, אמר ליואב בבדיחות, שכאשר יעבור את מבחן הכושר התקופתי הכולל בתוכו ריצת 2000 מטר, יחזור ליחידה. כעבור מספר חודשים נכנס יואב למשרד של קפלן עם טופס שציין שעבר את בוחן הכושר בהצטיינות. מאז התקדם יואב בסולם הפיקוד ממפקד צוות בסיירת ועד שקיבל את הפיקוד על הפלוגה המסייעת של גדוד ה"בוקעים הראשון".
יום המבצע הראשון עבר ללא אירועים מיוחדים, ובמפקדת החטיבה בחנו פעם נוספת את הערכותינו לכל רוחב הגזרה לאפשרות פיגוע של חזבאללה. במקרים כאלה השתדלנו להימנע מחשיפת מטרות שיקלו על חזבאללה לפגוע בנו. ראשית נסרקו בדקדקנות הפעולות השגרתיות שהיו חשופות לעיניים העוקבות של תצפיות הארגון. במקרה זה נדרשנו בפעם הראשונה לבחון גם את הפעילות השגרתית שלאורך גדר המערכת, שכן חששנו שמיעוט הפעילות בתוך אזור הביטחון ידחוף את המחבלים לחפש מטרות קבועות גם בעומק המערך. בחינה חוזרת של פריסת הכוחות העלתה פער בגזרה המרכזית שעד מהרה נסגר על ידי כוח מסיירת הנח"ל ועתה כל שנותר לנו היה להמתין בסבלנות.
באור ראשון בבוקר המחרת הופתע אחד המארבים של גדוד 51, שהתמקם במבצר עתיק יפיפה על גדת ערוץ ואדי הסלוכי בשם "קלעת דובאי" על ידי חוליית מחבלים, שככל הנראה הגיעה למבצר הנטוש לתצפית לעבר שטחינו לפני החדירה. המחבלים איתרו את מיקום הכוח באחד מחדרי המבצר והפתיעו אותו בשלשול רימונים דרך החלונות לאולם המרכזי בו שהה אחד הכוחות. ממכת האש הראשונה נפצעו שלושה לוחמים בהם רועי, מפקד המחלקה. עתה החל להתפתח קרב רדיפה אחר החוליה. דנגור, הסגן של יואב, ששהה במבצר בעמדה סמוכה לזו שהותקפה התעשת במהירות ופתח במרדף עם קומץ לוחמים. מיד ביציאה מחצר המבצר הבחין דנגור במחבלים הנסים, פתח לעברם באש והמשיך לדלוק אחריהם במרדף מזורז.
יואב המ"פ קיבל את הדיווח על ההיתקלות ומיד יצא מעמדותיו עם כוח יירוט קטן לחסום את נתיב בריחת המחבלים מהצד השני. המחבלים שהבינו, כי נלכדו בין הכוחות נערכו בעמדה שהוכנה מבעוד מועד בתוך גוש גדול של שיחים וסלעים על גדת הוואדי מעל הערוץ ופתחו באש מדויקת לעבר הכוח המסתער. במהלך ההתקדמות נפגעו שניים מהלוחמים, ולוחם נוסף נותק מהכוח. דנגור שנותר עם שני לוחמים בלבד ניסה לבצע הסתערות נוספת, אך האש המדויקת שירו המחבלים עצרה שוב את התקדמותו. בינתיים הצליח יואב המ"פ להשלים את כיתור המחבלים, כשהוא מתקדם עם כוח המארב שבפיקודו במורד הוואדי. לאחר מספר דקות של לחימה דיווח יואב שהמחבלים מכותרים, אך יש לו מספר נפגעים והוא מבקש סיוע בפינויים.
כשהגעתי לעמדת הפיקוד במוצב ציפורן, כבר עזב אילן המג"ד את הנקודה והצטרף לכוח החילוץ. מהאזנה לרשת הקשר של הכוח הבנתי שהחוליה כותרה, אך בינתיים ספג הכוח נפגעים נוספים. חששתי מהתעוררות הגזרה ובמיוחד מהפעלת המרגמות של חזבאללה לעבר כוחות החי"ר החשופים. ידעתי שמרגע שיבין הארגון שלחוליה אין סיכוי להיחלץ, ינסה לגרום לכוחותינו כמה שיותר נפגעים. הוריתי למג"ד להשאיר כוח שיפנה את הפצועים מהמבצר ולהתקדם עם כוח החילוץ ולחסל את החוליה מהר ככל האפשר.
הדילמה הראשונה שלי הייתה לגבי הכנסת מסוק הפינוי באור יום לנקודת הנחיתה שקבע הכוח בשטח. באותה תקופה כבר היה ברור לנו שבידי חזבאללה מצויים טילי כתף כנגד מטוסים והמנחת בו רוכזו הפצועים היה ללא ספק בטווח היעיל של הטיל. בתום התייעצות קצרה עם הרופא החטיבתי לגבי מצב הפצועים החלטתי לקחת את הסיכון.
אילן, מפקד הגדוד, הוביל את הכוח במדרון תלול עד שהצליח ליצור קשר עם יואב ודנגור. בהכוונה רגועה של יואב, התקדם אילן לעבר המחבלים ופרס את הכוח לקראת ההסתערות. בשלב זה פתחו המחבלים, שבינתיים נערכו היטב בעמדה המוסתרת במכת אש מדויקת וארבעה לוחמים בתוכם אילן המג"ד נפגעו. בשלב זה החלו להתפתח חילופי אש תוך חילוץ הנפגעים לאחור שבמהלכם נפגע החובש שזינק לטפל בפצועים. עתה התעורר גם המרחב האחראי של חזבאללה והחל להטריד את הכוח באש מרגמות לא מדוייקת.
בעמדת הפיקוד במוצב ציפורן התייצבו בינתיים מפקדים רבים ובראשם תא"ל אפי איתם, מפקד האוגדה. למרות שהייתי צעיר מאוד בתפקידי כמח"ט, הכרתי את אפי היטב ממצבים דומים כמפקד יחידת אגוז, ולכן לא הופתעתי מהשקט וקור הרוח שהפגין והשרה סביבו. כאשר קיבלנו את ההודעה על היפגעות המג"ד בשטח, הודעתי לאפי שאני יוצא לשטח עם חוליית הפיקוד וכוח חילוץ נוסף.
הבעיה הראשונה שעמדה בפני הייתה כיצד לגלוש במדרון הקדמי של רכס רמים עד ערוץ הוואדי. בלית ברירה הפעלתי את סוללת הארטילריה בירי פצצות עשן בכדי למסך את השיירה הגולשת במדרון. לשטח הגעתי כאשר פינוי הנפגעים היה בעיצומו. חששתי שהמחבלים ינסו לפגוע בכוח שהיה עמוס באלונקות והוריתי ליואב להתקדם ולחסל את החוליה. התקרבתי לאזור האירוע לטווח ממנו יכולתי לכוון את יואב וללוות את פעולתו. כעבור מספר דקות של חילופי אש וזריקת רימונים דיווח יואב שהחוליה בת שלושת המחבלים חוסלה.
בתום הלחימה נערכנו לשהייה בשטח של מספר שעות. לא רציתי לתת למחבלים הזדמנות לזנב בנו בדרכנו החוצה ולכן תכננתי לנוע חזרה בחסות החשיכה. לא הספקנו לפנות עם כוח החילוץ את גופת אחד החללים ולכן נאלצנו לשאתה עמנו לאזור השהייה שנבחר. נשיאת חבר הרוג שעד לפני זמן קצר דיבר וצחק ולפתע נדם אינה דבר פשוט והדבר ניכר היטב בהתנהגות הלוחמים.
בתוך הכוח המתקדם הבחנתי מרחוק ביואב כשנעל ספורט יחידה מבצבצת מקצה מכנסיו. המבט בעיניו כאשר ניגש אלי לדווח על מצב הכוח, אמר הכול. הדרך בה פיקד יואב על לוחמי הפלוגה הייתה מרשימה ולמרות התחושה הקשה התמלאתי גאווה אדירה. בפעם המי יודע כמה חשבתי בלבי כמה מעט אנשים במדינת ישראל יודעים מה עובר על המפקדים הצעירים הללו, העושים לילות כימים בשירותה ולאיזה הקרבה הם מסוגלים.
את שעות ההמתנה לחשיכה ביליתי עם חוליית הפיקוד בעמדת הסתתרות מאולתרת על גדת ואדי ה"סלוכי". רן, קצין הקשר החטיבתי, עמל שעות ארוכות בניסיון ליצור קשר עם עמדת הפיקוד של אפי, מפקד האוגדה. רן ליווה אותי שנים ארוכות בלחימה בלבנון, למעשה מאז שסיים את פרק ההשלמה המקצועית של קציני הקשר היה צמוד אלי בכל תפקיד שמילאתי , בגדוד ברק, ביחידת אגוז ועתה כקצין הקשר של החטיבה המרחבית. עברנו יחד חוויות לא קלות ושררה בינינו ידידות עמוקה. עתה הזכיר לי שכאשר סיימתי את תפקידי ביחידת אגוז חגגתי רשמית את השהייה האחרונה שלי בעמדת מארב והתחייבתי ששום כוח בעולם לא יביא אותי להיכנס שוב לעמדה בשיחים…
בחסות החשיכה התחלנו בטיפוס המפרך מערוץ הליטאני לרכס רמים כאשר עתה נוספה אלונקה נוספת עם לוחם שמעצמת המאמץ והחום הכבד ששרר באותו יום לקה באפיסת כוחות. החוויות הקשות שעבר הכוח במהלך היום החלו לתת את אותותיהן בלוחמים ושוב נדרשו המפקדים להיכנס לעובי הקורה. כשהגענו לנקודת האיסוף כמעט כל נושאי האלונקות היו מפקדים, ולאורך הטור הבחנתי בלוחמים רבים הנתמכים על ידי חבריהם. בשקט ללא מילים מיותרות נספרו הלוחמים פעם נוספת ונעלמו במשאיות ה"ספארי" שהגיעו לאסוף אותנו סמוך לאחד ממוצבי צד"ל.
ההצלחה המבצעית הייתה גדולה. הממצאים בשטח העידו ששלושת המחבלים שחוסלו בתקרית היו חבלנים מיומנים ושחיסולם יפגע ביכולת המבצעית של המחבלים לפחות לזמן מה. אולם המחיר היה כבד שני לוחמים מגדוד 51 אייל גואטה ודורון הרשקוביץ זכרם לברכה נהרגו ושבעה נוספים נפצעו בתוכם אילן מפקד הגדוד שנאלץ לסיים את תפקידו בשל הפציעה. נחמתנו היחידה הייתה הידיעה שלו היו המחבלים מצליחים לבצע את משימתם היו יכולים להיפגע הרבה יותר חיילים מפגיעת המטענים רבי העוצמה שנשאו עמם.
בטווח הרחוק היו לפעולה השפעות יותר עמוקות על דפוס הפעולה של המחבלים ומידת התעוזה שגילו. אחד מנקודות התורפה הגדולות של כל ארגון גרילה היא מיעוט אנשים מוכשרים ברמה גבוהה. הפגיעה בשלושת אנשי החבלה פגמה לזמן לא מבוטל ביכולת של חזבאללה לפעול במרחב."

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 14-01-2012, 20:21
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי blancoynegro שמתחילה ב "מבצע שבר ענן וסמ"ר דורון הירשקוביץ"

מסתבר שבעקבות הקרב המדובר העניק אלוף פיקוד צפון דאז, גבי אשכנזי, צל"ש אלוף ללוחם גולני, ברק מירון.

צל"ש ללוחם, טר"ש לסחבת: 12 שנה להכרה כנכה\ מאת יואב זיתון
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4174733,00.html
פורסם: 14.01.12, YNET

ברק מירון נפצע קשה בקרב עקוב מדם בדרום לבנון, זכה לצל"ש על תפקודו תחת אש, אך נדרשו לו 12 שנים כדי לסיים את המערכה שניהל מול משרד הביטחון על קביעת אחוזי הנכות שלו.
"באוגוסט 1999, זמן מה לפני יציאת צה"ל מלבנון, נפצע מירון בתקרית עם מחבלי החיזבאללה בוואדי סלוקי, תקרית שגבתה את חייהם של שני לוחמי חטיבת גולני, סמ"ר אייל גואטה וסמ"ר דורון הרשקוביץ. בקרב נפצעו שבעה לוחמי החטיבה, בהם מפקד הגדוד, וכן מירון ששירת אז כחובש. הוא חטף כדור בגבו במהלך מבצע החילוץ, אך המשיך לסייע לחבריו הפצועים. ..
...גם תעודת הצל"ש שקיבל על תפקודו באירוע ממפקד פיקוד צפון באותם ימים, רא"ל (במיל') גבי אשכנזי, לא סייעה לו. אשכנזי כתב בזמנו: 'מירון הוקפץ לאחר ההיתקלות הראשונה וכשנתקל הכוח שלו רץ תחת אש לעבר גואטה ז"ל ולעבר המג"ד שנפצעו מאש המחבלים, וטיפל בהם, כשהאש נמשכת לעברו". עוד הדגיש: "במהלך הטיפול הרפואי נפצע מירון מאש המחבלים באורח קשה, ולמרות זאת, הצליח להעביר דיווח מסודר בקשר על מצב הפצועים לרופא והחזיק את חבריו עד להגעת תגבור. הוא סיכן את חייו ואף נפצע במהלך הטיפול בפצועים, תוך כך הפגין אומץ לב והקרבה בשעת קרב הראויים לציון'."
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 21-04-2013, 08:16
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי blancoynegro שמתחילה ב "מבצע שבר ענן וסמ"ר דורון הירשקוביץ"

בכתבה הנ"ל מתייחס מח"ט גולני בעת המבצע, האלוף גדי איזנקוט, למבצע ותוצאותיו:

"14 לוחמי גולני נהרגו בדרום לבנון בקדנציה שלו, האחרונים שבהם אייל גואטה ודורון הירשקוביץ לפני שלושה שבועות, בהיתקלות ליד כפר שקרא. זה היה מבצע שהתגלגל במשך כמעט חודשיים, נוהל הקרב לקראתו היה מסודר, אך למרות נתוני הפתיחה המעולים, הכוח מגדוד 'הבוקעים הראשון' הופתע במקום להפתיע. בציבור התעוררו תהיות, איך זה קרה. 'התקשר אלי קצין בכיר ביותר בצה"ל ואמר לי שהעסק מריח רע. עניתי לו שבהחלט יש מקום לעורר שאלות קשות, אבל גם התשובות לא פשוטות. כדי לבחון את המקרה חייבים להכיר היטב את פרטיו ולא כמוהו למהר לחרוץ דין'. הזירה שבה נוצר המגע היה מבצר צלבני חרב, קלעת דובאי, הנמצא בערוץ הסלוקי. הצוות מגולני שיצא למשימה נועד לארוב לחוליית מניחי מטענים, שהמבנה שימש לה ביום בסיס להתארגנות. חיילי הכוח נכנסו למבצר בתום פעילות לילה, קצת אחריהם הגיעו לאותה אכסניה אנשי החיזבאללה שהיו בדרכם לפיגוע בעומק, 'משהו כמו אירוע תל קבעה שבו היו לפלוגת הקשר שלנו שלושה הרוגים ממטען שהופעל משני ק"מ בשלט רחוק. מדובר בחוליה מאוד איכותית', אומר אייזנקוט. אלה לא ידעו על נוכחותם של אלה. בעוד לוחמי גולני ספונים בין כותלי המבצר כשיכולת התצפית שלהם מוגבלת (רק בפתחים הוצבו שומרים), זיהו אנשי החיזבאללה שישבו בחצר קולות בוקעים מהמבנה. הם שילשלו רימונים לתוך פיר, וכתוצאה מכך נפצעו המ"מ, סמל המחלקה ואחד החיילים. הסמ"פ התעשת ראשון, צירף אליו ארבעה לוחמים ודלק אחרי לוחמי החיזבאללה הנסוגים. במגע שנוצר נהרגו בחילופי האש איש חיזבאללה ואייל גואטה. בינתיים הצטרפו למרדף המ"פ יואב ירום מכיוון מערב והמג"ד סא"ל אילן אטיאס ממזרח. בעוד הם סוגרים על החוליה מלמעלה למטה והורגים לוחם נוסף של החיזבאללה, נורה צרור קטלני אל חפ"ק המג"ד מתוך שיח מטווח 40 מטר. אטיאס והגשש שלצידו נפצעו, דורון הירשקוביץ שהיה איתם נהרג, את איש החיזבאללה שפגע בהם חיסל המ"פ בהמשך. 'התנהל שם קרב נגד חוליה שנלחמה נואשות על חייה', אומר אייזנקוט. 'למי שלא בקי זה נראה לא מובן איך צה"ל הגדול מתקשה להתמודד עם שלושה אנשי גרילה, אבל בפועל השתתפו בלחימה פחות מעשרים לוחמים שלנו. אני לא מתעלם מהטעויות שנעשו, אבל ביחס למספר הנפגעים, למה בעצם מצפים אלה שממהרים לתקוף אותנו בעיתונות? הם הרי לא באו עם קפצונים. גם שאלת המחיר לא צריכה להיבחן אך ורק בזווית הצרה של האירוע הזה לבדו'.
דיכוי המרד
אייזנקוט רותח כשהוא שומע התבטאויות פולקלוריסטיות בנוסח: המארב בקלעת דובאי נגמר שלוש-שתיים. בעיקר כשטונים כאלה, המעידים לדבריו על התרופפות, נשמעים יותר ויותר גם בתוך צה"ל עצמו. 'בוא נלך אחורה ונחליט לדוגמה שאנחנו מפסיקים ליזום לחלוטין, כי אם זה המאזן אז לשם מה בכלל צריך את זה? מה נגיד כשיופעל מטען שיגמור לנו עשרה חיילים? עד כמה שזה יישמע אבסורדי, אני מתרשם שלציבור יותר נוח לעכל סוג כזה של מכה, כשאנחנו בדפנסיווה, כאילו היא נחתה מן-אללה, מאשר הרוגים בפעילות התקפית, מילא שאזרח חושב ככה, אבל זאת בטח לא התפישה שלאורה אתה כמפקד מחנך צבא. לא בכדי אנחנו מגדירים את ביצוע המשימה כערך עליון, ואת השמירה על חיי החיילים כציווי שני בחשיבותו, לא ראשון. אחרת, בשביל מה לקום ולהסתער? למה בכלל לסכן חיים? באופן תיאורטי, את האירוע שבו נהרגו דורון ואייל אפשר היה לעצור בשלב מוקדם, שבו היו לנו עדיין רק שלושה פצועים. יכולנו בקלות לתת למחבלים לנתק מגע, ללוות את המנוסה שלהם בכמה צרורות סמליים, להתעסק בטיפול בנפגעים ובזאת למזער את הנזק ולסגור עניין. כמובן שלא זאת התגובה שלה אני מצפה ממני ומפקודי. היכולת להתעשת והדבקות במטרה הן מבחינתי המסר של התקרית הזאת, שבתחילתה היינו במצב נחות. אוי ואבוי לנו כאנשי צבא אם במקום להיות נחושים נתבלבל ונחשוב במונחים של תוצאות משחקי כדורגל'." (מתוך הכתבה "אייזן פטון" מאת אביחי בקר, "מוסף הארץ", 10.09.1999)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 25-11-2015, 21:18
  דורון 2 דורון 2 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.04.10
הודעות: 281
פוסט של ברק מירון בפייסבוק:
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי blancoynegro שמתחילה ב "מבצע שבר ענן וסמ"ר דורון הירשקוביץ"

קראו לי לגולני ובאתי, קראו לי לצאת להילחם ובאתי, צעקו לי "חובש" וגם אז באתי... ונפצעתי. וואלה קשה נפצעתי. התחלתי הליך שיקום שנמשך 15 שנים מזויינות ולא הסתיים עד היום!

המלחמה האמיתית שלי היא המלחמה באגף הבירוקרטי והאטום שנקרא אגף השיקום. להשתחרר מהכבלים שמחברים ביני לבין ההתעללות שלכם.

זוכר את החיוך שהיה לי כשהתעוררתי בבית החולים כשגיליתי שנשארתי חי, שאני כאן...
איזו מחשבה תמימה!
כל כך מהר מחקתם לי את החיוך וגרמתם לי להצטער שלא מתתי שם- עם גאווה של לוחם.

מישהו מכם יכול להחזיר לי את העשור האחרון? בחור בן 27 שחולם להשתין בכוחות עצמו?! שחולם ללכת עם מכנסיים קצרים בקיץ ולא עם ג'ינס רק בכדי להחביא את הנזק שגרמתם לי?! להסתיר את העובדה שכבר 10 שנים(!) אני משתין דרך צינורות?!

שלא לדבר על עשרות מדורי הגהינום שעברתי בכדי להביא ילד לעולם במצב מורכב שכזה- ילד שלא אוכל לקחת לים... כי אתם פישלתם!

מישהו יכול שם להחזיר לי את שנות העשרים שלי שגזלתם?! משהו יכול לפצות על זה שבזכותכם הסתכלתי למוות בעיניים שוב?!

וכדי לכסות את התחת על הפדיחה הזו שלכם שכמעט הרגה אותי גררתם אותי לעוד ועדה ועוד ועדה, עוד בדיקה ועוד הוכחה- מלחמת התשה!

אז אל תקראו לי "זכאי" כמו שאתם נוהגים לכנות אותנו הנכים- כי בגדול אני ממש לא זכאי.

לא זכאים לסיוע, לא זכאים לטיפול, לא זכאים לרכב... כי עשיתם לי מחטף של אחוזים... הוספתם כאן הורדתם כאן... חוסכים על הגב שלי... בקיצור הבנתם, לא זכאי. גנבתם לי אחוזים!

2% משוקללים של בנאדם זה מה שנשאר ממני... כל ה- 98% האחרים הם נכות ועדיין אני לא זכאי לחיות בכבוד.

ובין כל הצלקות אני סובל משיתוק חלקי, יש לי קליע ורסיסים בעמוד השדרה, אני מועמד להשתלת כליה שמצבי הבריאותי לא מאפשר, המצב שלי מוגדר בעגה מקצועית "כרוני-פרוגרסיבי" ובתרגום חופשי- מצב בלתי פתיר שהולך ומחמיר.

שעון החול שלי הולך ואוזל ואתם שם?- מנערים אותו... שיגמר מהר יותר.

אני כבר השלמתי עם העובדה שלהחלים כבר לא אחלים, אבל במקום שאוכל להתפנות ולחיות בכבוד, אחרי המחיר שכבר שילמתי, אתם מאלצים אותי להתמודד עם קשיים רבים שכבר לא מאפשרים לי לנשום. גמרתם לי את האויר!

כאילו מישהו שם לו למטרה לייאש אותי, להרוג אותי- לסיים את מה שמחבלי חיזבללה לא סיימו...

אגף השיקום- ביזיוניים שכמוכם שלא ראויים לשם שקיבלתם!

שום שיקום אין שם אצלכם. אפילו עובד שיקום אין לי שמכיר את התיק שלי... ואחרי שכבר התראיינתי בכמה מקומות על איך שהרסתם לי כל חלקה טובה בחיים פגש אותי ראש האגף בכדי לסתום לי את הפה.

אפילו כשהוא ישב מולי לא בא מוכן, לא קרא את התיק... שלח אותי לעבוד.

אתם שקבעתם שאני דפוק עד כדי כך שלא אוכל לעבוד יותר... אתם שאמורים להכיר את הפציעה שלי כמוני... לדעת שאני רק מעטפת של בנאדם עם הרבה איברים מרוטשים בפנים... חלקי איברים.

לדעת שיש ימים שאני לא מסוגל לגרד את עצמי מהספה...

לא העבירו אותי ועדה לפני ששלחו אותי לתוך התופת של לבנון! לא העבירו אותי ועדה לפני שספגתי צרורות של כדורי מחבלים ופיצוצי רימונים בגופי! לא העבירו אותי ועדה לפני שחבריי לנשק נרצחו לי בידיים!

אז שלא תעיזו יותר להתייחס אליי כסחטן ונצלן או כמישהו שחי חיי מותרות-
כי לקחתם ממני משהו ששום סכום לא יוכל להחזיר!!!

הסוף לצערי מאוד ברור...! רק לא ברור מתי יגיע הרגע שיכבו האורות שלי
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 22:50

הדף נוצר ב 0.06 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר