בלב כואב ודואב אחרי הידיעה על נפילתו של אסף רמון ז"ל, אני פותח אשכול שהוא "חצי" צו"ב במהותו - האם על צה"ל להתיר גיוסם של בנים שכולים להורים שנפלו בשירותם ליחידות קרביות ?
ראשית, אני לא מתיחס למצב בו (נניח) מתגייס בן לאב ששכל את אחיו, אלא למצב בו נפל אב במהלך שירותו ובנו (או בתו) מתגייסים ליחידה קרבית.
המצב הנהוג כיום הוא שצה"ל מותיר את הברירה בידי האלמנה - היא נאלצת להחליט מה לעשות, לעתים קרובות תחת לחצים כבדים של המתגייס. בראיונות עם אלמנות כאלה, קראתי פעמים רבות על הלחץ שהפעיל הילד. חלקן חתמו בקלות, חלקן פחות.
לטעמי, הפתרון שנקט צה"ל הוא פתרון קל יחסית של לתת לאחר לעשות את העבודה השחורה בשבילו, ופתרון זה אינו סביר: יחסים במשפחה, במיוחד במשפחה שכולה, הם עניין סבוך מדי, על אחת כמה וכמה שקמה למשפחה דילמה בדבר גיוס ליחידה קרבית. נימוקיו של המתגייס המעוניין ללכת לקרבי הם לרוב "אם נגזר גורלי, זה יקרה בכל מקום" ו"גם בקריה אפשר למות בתאונה בכביש". עם הנימוק הפטאלי קשה להתווכח, ביחס לנימוק השני דעתי היא שהוא אינו קביל: לסוע בכביש כולנו חייבים. אין לנו אפשרות להסתגר בבית. לעומת זאת, ביחידה קרבית לא כולם חייבים לשרת. יש כאלה שמשפחותיהם כבר שילמו את מחיר הדמים, ואין הגיון שוב לסכן את הילד.
איני מכיר את האמהות שחתמו, אני יכול להניח מה היו הנימוקים שלהן, אבל אני חושב שצה"ל חייב להפסיק עם המדיניות הזו ולהיות אקטיבי. עם כל הצער שבחור צעיר לא יגשים את עצמו במסלול קרבי, מוצלח ככל שיהיה, זה אינו משתווה לצער המוות. המנוחים, האבות והבנים, ערן שמיר (בנו של דובי שמיר); ניר פורז (בנו של מעוז פורז); איתי שרון (בנו של מוטי שרון); ועתה אסף רמון, בנו של אילן, מותם של כולם היה יכול להימנע בעיני.

אתם מוזמנים להגיב.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

זו בהחלט דילמה .

מצד אחד בן גדל בצל דמותו של האב הגיבור שמת במלחמה , ורוצה להתקרב איכשו לאב שאיננו ע"י עשית דברים דומים , הרי גם לבן מגיע לחיות חיים נורמליים ככל האפשר.

מצד שני , המשפחה , לצערי הרב הכרתי הקיץ מקרוב מה זה לאבד בן משפחה (דרגה שניה מאוד קרובה ) , שבר אחד יכול לפרק משפחה לגורמים , וגם אם משפחה חזקה הפעם השניה עלולה להיות הרת אסון .

אני חושב שבתור התחלה צריך להוציא את הדילמה הזו מידיה של האם שתתיסר אחר כך על החלטתה.
ואת האמת ? הייתי גם פוטר משרות חובה בן למשפחה שכולה ( אני מאמין שרובם יתגייסו בכל זאת ).

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אומי 5 ואת האמת ? הייתי גם פוטר משרות חובה בן למשפחה שכולה ( אני מאמין שרובם יתגייסו בכל זאת ).

זה עדיין לא פוטר את ההורה מלחתום על גיוס ליחידה קרבית במידה והם מתגייסים...

ומה עם מותם של שאר הלוחמים שאבותיהם לא נפלו במהלך שירותם הצבאי אלא בפעולת איבה? או תאונת דרכים? או סתם ממחלה? איך מתייגים מוות? מי אנחנו שנקבע איזו משפחה כבר "שילמה" את המחיר ולכן צה"ל ישמור על שאר בניה ובנותיה בכוך?

אני מאוד מצר על מותו של אסף ובאמת שהלב כואב שבעתיים במקרה כזה שהמוות מכה פעמיים תוך זמן קצר באותה משפחה אבל חייו של אסף רמון ז"ל לא היו שווים יותר מחייו של כל חייל צה"ל אחר שנפל במהלך שירותו. לא נכון לחשוב שמתפקידה של מדינה שיוצאת השכם וערב כנגד ההשתמטות ובעד התנדבות למערך הלוחם למען הגנת מדינת ישראל (כי כאן זה לא פינלנד כמו שכבר אמרו לנו לא פעם) לקבוע למלש"ב שהוא לא ילך לקרבי בגלל שאביו כבר נפל בשורות צה"ל. עם כל הצער על מקרים כמו זה של רונה רמון אני חושב שהחלטה כזו צריכה להישאר בתוך המשפחה. כל משפחה היא שונה ולכן כל משפחה צריכה להיות מכונסת בתוך עצמה ולבחור ולדעתי צה"ל נוהג בצורה נכונה כרגע בנושא.

האם אנחנו מונעים מבן שאיבד את אביו בתאונת דרכים להוציא רישיון? פעם הסתדרו יופי עם אוטובוסים והיום יש אפילו רכבת ומוניות שירות, אז אולי לא צריך לסכן את הנהג החדש לשווא? ויש עוד הרבה דוגמאות על אותו משקל...

כשמישהו נופל במסגרת השירות הצבאית, תוך עשייה מודעת, והופך להיות "מגש הכסף עליו הונחה מדינת היהודים", זה לא אותו הדבר כמו תאונת דרכים שהיא (לצערנו המאוד גדול) חלק מפעולה יומיומית שלנו בדרך לעבודה, בילוי או לא יודע מה.
השאלה ביחס לנספה בפעולות איבה היא במקומה, אין לי תשובה.

לגבי הנופלים, השאלה אינה מחיר חייהם אלא המחיר שהמשפחה צריכה לשלם, ובשנית.
אגב, לשיטתך עכשיו זה קשה יותר כי זה 6.5 שנים, בניגוד למעוז פורז שנפל ב-1973 ובנו ניר שנפל ב-1994 ? לא נראה לי שלזה התכוונת ...

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

כן, לזה התכוונתי. אין מה לעשות - הזמן הוא התרופה היחידה למקרים כאלה. לא לכולם הוא עוזר אבל לחלקנו כן.

ולדעתי אם אדם בוגר בן 18 ששכל את אביו (ואני בטוח שלשכול את אביך מבגר אותך נפשית בעוד כמה שנים) ומן הסתם מכיר את הצד המורבידי של שירות צבאי כלוחם ממקור ראשון ולא כאיזו אפשרות מודחקת בראש בחלק של "לי זה לא יקרה", מחליט שהוא רוצה ללכת בדרכו של אביו ולשרת כלוחם את מדינתו על המדינה לאפשר לו. היא לא מחייבת אותו, היא אפילו לא משאירה את האפשרות בידיו אלא בידי אימו (ואני מכיר הרבה חבר'ה שהאמא לא חתמה - בין אם זה בן יחיד או מקרה של בן שכול). אבל מדינת ישראל לא צריכה לקבוע שבן שכול לא ישרת כלוחם.

לצערי איבדתי שני חברים - חברים שנפטרה מסרטן בגיל 26 וחבר שנהרג בת"ד בגיל 30. אני בקשר טוב עם המשפחות (13 ו-6 שנים בהתאם). יש לי חדשות בשבילך - הזמן רק מלמד לחיות עם הכאב ולהסתיר אותו, הוא לא מקל במאומה. הגעגועים רק מתחזקים.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

גם אני מדבר מתוך נסיון אישי, אז כמו שאמרתי לך - לחלק זה עוזר ולחלק לא

אין כאן דילמה בעיני.
אתה מעל גיל 18. אין לאף אחד באמת זכות לקבוע האם אתה יכול או לא יכול לשרת ביחידה מסוימת בגלל העבר של ההורים שלך...
נכון שזה לא נעים אבל זה המחיר שהחברה צריכה לשלם בשביל דמוקרטיה, אסור שתהיה השפעה של מעשי/ גורל ההורים על האפשרויות של הילדים, לא לרעה ולא לטובה.

!Ya Gotta Believe

אני לא מסוגל לקחת צד בדילמה הזאת. אני לא יודע באיזה צד אני.
אני כן יכול להוסיף שיקולים אל תוך הדילמה:
מה לגבי מי שאביו נפטר ממחלה כמה חודשים אחרי שהשתחרר משרות קבע ארוך שנים ורב סיכונים בתפקידים קרביים בצה"ל?
נכון שזו מחלה, אבל יש הרבה פעמים קשר בין מחלה כזו לאופי השירות של אותו אדם.
על פי החוק היבש לאלמנה, אמו של היתום אין זכות למנוע מהבן היתום שירות מיחידה קרבית והיא לא צריכה לחתום על שום מסמך.
צה"ל יכול לחייב את היתום הזה לשרת ביחידה קרבית.

לא צריך ללכת רחוק, גם מי שאביו ואחיו נהרג בתאונת דרכים אזרחית לעניין זה נחשב כאחד האדם.

ישנם הורים שכולים שטוענים כלפי צה"ל שאינם רוצים לשאת באחריות.
כפי שאמיל כתב, הם מעדיפים שה"ילד" יחליט בעצמו על גורלו וצה"ל ייקח את האחריות.

עשו לעצמכם טובה וקיראו את הכתבה של יפעת ארליך שפורסמה ב"דיוקן" מקור ראשון ב4.9.09 ועסקה בדיוק בנושא זה. הכתבה צריכה לעלות לאתר שלהם בימים הקרובים.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון לא צריך ללכת רחוק, גם מי שאביו ואחיו נהרג בתאונת דרכים אזרחית לעניין זה נחשב כאחד האדם. י

יוסי, ראה תגובתי לאסף טולקו למעלה - יש הבדל מהותי אם נהרג באופן "אזרחי" לבין אם נתת את חייך למדינה, וז המדינה מבקשת משאריך לעשות זאת שוב ...

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

לא טענתי אחרת.
זו הערה לטובת מי שלא ידע את העובדה הזו.

העניין הוא שאדם שנפטר ממחלה או נהרג בתאונת דרכים בהיותו בשירות קבע נחשב לחלל צה"ל וילדיו לא יוכלו להתגייס לשירות קרבי ללא חתימה של אימם.
אב שנפטר באירוע טראומטי שאיננו במסגרת שירות ביטחון או פעולת איבה בניו לא זכאים ליחס הנ"ל.
אב שנפטר בשל מחלה שנגרמה משירות צבאי רב סיכונים כמו המקרה שהבאתי למעלה, בניו לא זכאים ליחס הנ"ל.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ולא הבנתי האם אתה מתייחס למקרה קונקרטי של מישהו מכותבי הפורום או לא

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

אני נזהר מלענות ומתשובתי תסיק מה שתסיק.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אמנם אתה אדון למעשיך בגיל 18, אבל יש למעשיך השפעה על אחרים.
כאשר המדינה מחליטה שאתה מתאים (ובמידה ואתה רוצה) ללכת לשירות קרבי, היא גם אומרת לך באופן ברור - "יש סיכוי שלא תחזור". כמו שהיא אומרת לך היא אומרת גם למשפחה, כי אם חו"ח קרה הגרוע מכל, אתה לא תשלם שום מחיר, אבל שאריך ישלמו. אני לא בטוח שבגיל 18 אתה יכול לקחת החלטה כזאת.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

כמו שאמרה שושנה ספקטור ז"ל לבנה יפתח לפני גיוסו "יתום הוא לא נכה".
יש לך מושג איזה מחיר נפשי ישלמו יתומי צה"ל באם ימנע מהם לעשות את מה שהם רוצים ? לא מספיק ההתמודדות עם השכול, הם גם יאלצו להתמודד עם מה שהם יגדירו "כישלון אישי,

שרותו הצבאי של אדם, הוא ענינו הפרטי, ועל לה לחברה לקחת מחרויות הפרט.
לדעתי זה לא מתפקדו של צה"ל לשמש כיועץ לעניני מערכות יחסים במשפחות שכולות, מעבר לעזרה הנפשית שהוא מעניק.
*

כבן יחיד אני מכיר את הדילמה היטב, את הויכוחים בבית וכו', ועד היום אני לא מסוגל לתת תשובה לשאלה הזו.
אני לא מקנא במי שדילמה זו לפתחו.

כמו שאמרו כמה לפני - אדם אחראי למעשיו ולבחירותיו.
זה נכון כיום אפילו לגיל 16. אני לא מכיר הורים שבאמת הצליחו להכפיף את בן הנוער שלהם לדעתם בהצלחה מלאה בגיל הזה, ובגיל 18 אין הרבה על מה לדבר.
אתה רוצה שצה"ל יעשה את העבודה השחורה בשביל האמהות? אני רוצה שהילדים ייזכו ליכולת הבחירה החופשית.
ומי אמר לך ששירות קרבי לא מסייע להם ואולי גם להוריהם בהתגברות(מסוג כזה או אחר, כי אין אמיתית שכזו) או בהתמודדות על/עם האסון?

בנוסף, האבחנה בין דם לדם קצת בעייתית, ואני מצטרף לדעת טולקו בנושא.

במשפחתי הרחבה יש משפחה שבה שלושה ילדים לוחמים בשירות סדיר ועוד מספר מסויים לוחמים בשירות מילואים, שיכול להיות פעיל מאוד... במשפחות דתיות זה מאוד נפוץ כיום.
מה עושים אם חס וחלילה נפגע מי מהם? חותכים הכל? מצילים את טוראי ראיין?

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

כיצד אנחנו אלה שנישארו אחרי מותו של האיש ממשיכים הלאה בלעדיו בריק שהוא השאיר.
אצל הדתיים השכול אינו קל יותר, אלא מקובל יותר מאחר והוא הבחירה של בורא עולם - האדם בא לעולם לבצע תפקיד מסויים והולך מאיתנו כשסיים את התפקיד.
בשיחה שהיתה לי הערב עם רב הוא הסביר שלפעמים בן בא להמשיך ולבצע את תפקידו של האב ולכן ייתכן ורשימת האבות והבנים שאמיר הציג בראש האשכול אינה מקרית.
אבל מי אנחנו שבכלל נישפוט מה נכון ומה לא, הרי אנחנו לבד רואים כמה סימבוליות יש באירוע הזה.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

לא דיברתי על "משפחה רחבה". דיברתי על מקרה מאוד קונקרטי של אב שנפל בשירות ובן המעוניין להמשיך דרכו.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

מכובדי, אני לא מפריד בין שכול של אח לשכול של אב לשכול של בן.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אז הנה התמליל של הויכוח על הגשר:

ראיין: המפקד, לא אוכל לעזוב עד ש...
קפטן מילר:יש לך 3 דקות לאסוף ציוד.
ראיין: המפקד, מה איתם?
רייבן: הי, טומטום! שניים משלנו נהרגו בחיפוש אחריך.
ראיין: המפקד?
קפטן מילר: זה נכון.
ראיין: מה היו שמותיהם?
רייבן: ארווין וייד ואדריאן קפארזו.
ראיין: וייד ו... קא-פארז...
אין בזה שום היגיון! אין בזה היגיון, המפקד.
למה לי מגיע ללכת?
למה לא אחד מהם? הם לחמו קשה כמוני?
קפטן מילר: זה מה שיגידו לאמא שלך, כשישלחו לה עוד דגל אמריקני מקופל?
ראיין: יגידו לה שכאשר מצאתם אותי, אני נשארתי כאן עם האחים היחידים שנותרו לי, לא אנטוש אותם בשום אופן. אני חושב שהיא תבין אני לא עוזב את הגשר הזה.

ועוד סכריניות דברי "ראש המטות המשולבים" מתחילת הסרט:
...יש לי פה מכתב שנכתב לפני זמן רב לגב' ביקסבי בבוסטון.
אז קצת סבלנות.
"גברת יקרה משרד המלחמה הראה לי הצהרה של השליש הצבאי הראשי של מסצ'וסטס האומרת שאת אימם של חמישה בנים שנפלו ברוב תהילה בשדה הקרב. אני חש כמה חלשות ועקרות הן מילותיי המבקשות להרחיקך מן היגון שבאובדן כה נורא, אך לא אוכל שלא לשלוח אלייך את הנחמה אותה ניתן למצוא בהכרת התודה של הרפובליקה שלמענה הם שילמו בחייהם... מתפלל אני שאבינו שבשמיים ישכך את יסוריי השכול ויותיר לך רק את זיכרון יקירייך שאבדו לך וגאווה מאופקת שהיא מנת חלקה של מי שהקריבה קורבן כה יקר על מזבח החירות.
שלך באמונה ובהוקרה...
אברהם לינקולן..."
הבחור הזה חי. אנחנו נשלח מישהו למצוא אותו ואנחנו נוציא אותו משם!

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

בארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה היה את המקרה המפורסם של הסאליבנים. חמישה אחים ששירתו על ספינה אחת ונהרגו ביחד בשנת 1942.

בעקבות המקרה בארצות הברית נוסחו תקנות על שירות של בני משפחה שכולים.

http://en.wikipedia.org/wiki/Sole_Survivor_Policy

והנה המכתב לגברת ביקסבי:

http://en.wikipedia.org/wiki/Letter_to_Mrs._Bixby

שנה לאחר מותם של האחים סאליבן נקראה על שמם משחתת DD-537 מטיפוס פלטצ'ר (כיום היא משמשת כאנדרטה בעיר בופאלו, נ"י). בשנת 1995 הושקה ספינה שניה בשם זה, המשחתת DDG-68 מטיפוס ארלי בורק.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

לפי דעתי כל אחד צריך להגשים את עצמו ובלי קשר אם אביו נפל בקרב או בתאונה אזרחית.
אתה לא יכול לבוא ולהגיד לילד בן 18 שכל חלומו הוא להמשיך את דרך אביו אתה לא יכול להתגייס לקרבי,
ולהגשים את שאיפותייך בגלל שאביך נהרג תחשוב מה הילד יגיד לעצמו בגללו אני לא משרת
בגללו אני לא מגשים את עצמי.
תחשוב איזה יסוריים הוא יכול לגרום לאימו שתצטרך להתמודד
עם ההחלטה שלמנוע ממנו להגשים את עצמו
אני אישית רציתי לשרת בקרבי כדי לתרום כמו אחרים ולי למזלי אין שכול במשפחה
וההורים עדיין לא רצו שאשרת בקרבי אבל התעקשתי ובכל זאת שירתתי
היו תחששות אבל עברנו 3 שנים מדהימות התבגרתי והכרתי את עצמי בצורה שלא
הייתי יכול לעשות בדרך אחרת
לכן אני חושב שכל אחד צריך לקבל הזדמנות להגשים את עצמו

אני מוריד את הכובע ומצדיע לכל לוחם ממשפחת השכול על האומץ
ואני מקווה שמשפחות כאלה לא ידעו עוד שכול
ושקורבנם יהיה האחרון

מוסר את תנחומיי למשפחת רמון

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מה זה "להגשים את עצמי" תעשה לי טובה, אם אתה לא מתכנן קריירה צבאית אין פה שום הגשמה עצמית. רק 3 שנים של טחינה. בנאדם בן 18 לא מספיק בוגר כדי להבין מה יקרה אם חס וחלילה הוא יהרג ומה זה יעשה למשפחה שלו. בגלל זה מגייסים בני 18 כי הם עדיין ילדים.

ציטוט:

בגלל זה מגייסים בני 18 כי הם עדיין ילדים.

אם תנסה לגייס אנשים יותר מבוגרים תהיה לך בעיית כ"א.

דברים זולים עולים פחות!

בגיל 18 אתה אמנם בוגר לנהוג טנק או להטיס מטוס, אבל אתה באמת מבין מהי בגרות כשיש לך ילדים. בגיל 18 כל מה שרוצים זה לרוץ קדימה.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

שמע מר בחור אם לך לא מתאים/התאים לשרת בצבא כלוחם סע לשלום ושיהיה בהצלחה, אבל תחסוך מאתנו את התובנות שלך על חשיבות השירות הצבאי כלוחם. אנשים (סליחה כבודו - ילדים) שמתו במלחמות ישראל וב"שגרה" כדי שהעורף יקבל פצצה אחת פחות ממטוס, או קטיושה אחת פחות או מחבל אחד פחות על הציר שיירה על רכבים יהודים לא ראויים לתגובות שכאלה.

הייתי לוחם 3 שנים ולא זילזתי בחשיבות השירות הקרבי.
אני רק אומר ש-3 שנים בצה"ל זה לא "הגשמה עצמית".
מי ששואף "להגשים את עצמו" ב-3 שנים, רצוי שיחפש שאיפות קצת יותר רציניות.

אני אתן את הלך הרוח שלי כדוגמא: עצם זה שבחרתי להיות לוחם כשיכלתי כמו הרבה מחבריי לא להיות לוחם (זה לא שיש לי מגבלה או משהו - פשוט כי הרי זו לא בעיה לא להיות לוחם) כן מהווה סוג של הגשמה עצמית בשבילי.

והתגובה שלך הייתה נראית לי כאילו אומרת שכל מה שיוצא מלהיות לוחם זה לטחון 3 שנים, זה פשוט היה נשמע מזלזל.

זה לא "הגשמה עצמית".
הגשמה עצמית זה שאתה מצליח לממש את הפוטנציאל הטמון בך. איזה כשרון או יכולת מיוחדת.
בהקשר הצבאי זה יכול להיות טייס או מקצוע צבאי אחר שדורש יכולות גבוהות.
בינינו, לא צריך כישרון מיוחד כדי להיות לוחם (או לפחות בתפקידי לחימה שלא דורשים קבע).
מה שאתה עשית ניתן לכנות כ- "הקרבה עצמית".
זאת דעתי.

הגישה הפוטרת משירות קרבי בן למשפחה שכולה נכון !

ההחלטה כן לאשר שרות קרבי היא של כל משפחה לעצמה.

את אלו החליטים לא אני מכבד מאד - אין לדון שכולים בשום מקרה..

את אלו המחליטים כן - אין לי אלא להסיר הכובע ולהתפעל מתעצומות הנפש.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

כי רוב ההרוגים והפצועים בארץ הם מתאונות דרכים
ככה שמבחינה סטטיסטית למי שלא הולך לצבא יש יותר סיכוים ליההרג על הכביש
ואת ההחלטה אני מציע שנשאיר למי שלרוע מזלם הינם במצב שהם צריכים להחליט

האם אתה יכול לא לסוע בכביש ? מה תעשה, תישאר כל חייך בבית ?
אתה כן יכול לא ללכת לשירות קרבי, שמה לעשות, יותר מסוכן משירות לא קרבי.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

אני בהחלט בעד לנסוע בכביש מה שיותר ליהנות ולהיזהר
חיל שאינו קרבי ויוצא יום יום הביתה נוסע המון בכביש
חיל קרבי היוצא פעם בשלושה ארבעה שבועות הביתה כמעט ואינו נוהג
ולכן סטטיסטית סיכוייו לא להיפגע בכביש הרבה יותר טובים

ואם הוא כל יום נוסע באוטובוס ? זה לא מסוכן כמו אוטו ...
ואם הוא מפעיל כטב"מ בבסיס סגור שיוצא פעם בשבוע ?
האלטרנטיבה ללוחם זה לא נהג בוס בשברולט אויאו שכל היום נמצא על הכביש.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

בראיון עכשיו בערוץ 2 הוא מתפתל קצת כדי שלא לומר שהוא מתנגד.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

I thought a lot about this since the tragic crash of Ilan Ramon's son and I read all the posts. I agree that with those that think that an 18 year old is an adult and should be able to decide for himself if he wants to serve in a combat unit


Despite the great sadness of this terrible event, I just don't understand what makes people think that the State is a better judge of what we should do with our own lives than the individual

?

But the current situation where the responsibility of approval to serve in a combat unit falls on the widow or parents of a fallen child, is unfair to the parent -- and to the son

I suggest that the son of a fallen family be except from compulsory combat service, unless the individual himself decides to volunteer for it (no requirement for parental permission

If at age 18 an individual is old enough to be sent by the State to kill or be killed, he is old enough to decide his own fate

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

אם שכולה שבנה נהרג בפיגוע בעת שהיה בשל"ת.
בן אחר המשיך באותו זמן בשירות קרבי כמסתערב ביחידת שמשון ובן צעיר יותר התגייס מאוחר יותר לשייטת.


פורסם הבוקר בעיתון ישראל הי!ם

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אלו דברים שתלמידים צריכים ללמוד בבית הספר. על הערכים האלו צריך לחנך.

קראתי את כל מה שנכתב לעיל וכל מה שאני מסוגל לכתוב זה שאני מקווה שמעתה הנושא יישאר תיאורתי בלבד.
במקרה של האחים ריאן (מהסרט), אני חושב שאם "רק" אחד מהם היה נהרג, לא היו מוציאים את שאר האחים מאיזור הלחימה אבל מכיוון ששלושה אחים נהרגו, והוא נשאר יחיד לאימו, הוחלט להוציא אותו משם.

ועוד משהו. האם חשבתם פעם מה עובר בראש של אותו ילד בן 18 שאביו הגיבור נהרג במלחמה? אם מה שעובר לו בראש זה שהוא רוצה ללכת בדרכי אביו אז אולי זה כבר מתכון לאסון נוסף...