בכל פעם שאני פוגש את ריאן אני נזכר מייד בכל מיני חברים שהשארתי בתל-אביב. האמת שהיא שאולי המילה "חברים" קצת גדולה עליהם, נקרא להם "מכרים". תל-אביב מלאה בהם, הם נעים על פני רחובותיה של העיר הזו כאילו השוטטות הפכה למקצוע, הם עלולים לזנק עלייך מכל פינה, אבל אם עדיין לא צללת לעומק של תל-אביב, לא תוכל לזהות אותם זיהוי נכון ולנפות אותם משאר "הולכי הרגל". בינם לבין מובטלי העיר אשדוד- אשר יושבים בחוסר מעש ברחובות העיר ועושים כלום באופן הכי עקרוני שתמצא- אין כל הבדל. אבל עדיין אם אין לך מספיק ניסיון ברחובות של תל-אביב אתה עלול לחשוב בטעות שהם "אומנים", "יוצרים", שיש להם מה לומר ויש להם למי לומר זאת. אתה עלול להניח בטעות שהם "יוצאי-דופן", ושהתימהוניות והמוזרות שלהם היא חלק בלתי נפרד מהכישרון העצום שהם סוחבים איתם- ביחד עם כובד העולם וכובד החטאים של שכונת התקווה ושאר דרום תל-אביב.

הם בדרך-כלל יושבים בבתי-קפה צדדיים, לא המוניים מדי אך גם לא נטושים. הם מחזיקים סיגריה ביד אחת, מסיטים טיפה את כובע הבארט האירופאי שלהם לכיוון רידינג והצפון החדש, לוקחים שאיפה נוספת מהסיגריה ומאפרים בעדינות במאפרה. הם סוחבים איתם מבט מעורר חשיבה לכל מקום, כאילו הם תמיד נמצאים בעיצומו של תהליך חשיבה ממושך וכאילו שהקפיטליזם ותרבות הצריכה והאמריקניזציה תמיד מפריעים להם לחשוב. הם מזמינים בבית-הקפה את כל מה שאתה בדרך כלל לא תזמין. יש להם חברה לשעבר בצפון הישן, הורים ביבנה, זיכרונות באירופה הקלאסית, מצפון בקו הירוק, מוסר בגדר ההפרדה ותמיד יש להם מה לומר בעניין הפרת זכויות אדם, על-פי תפיסת עולמם בכל רגע נתון יש מישהו שרומסים לו את זכויות האדם שלו ובכל רגע נתון הם צריכים להתלונן על העוול הזה שנעשה. קארל מארקס גורם להם לזקפה, סוציאליזם לאורגזמה. הדעה שלהם מורכבת ומבוססת על מה אתה תחשוב עליהם והם תמיד, אבל תמיד, מדברים על "אמנות". הם לא באמת עוסקים במקצועות האמנות (וחשוב להבהיר: פרינג' הוא לא מקצוע. גם לא "אמנות רב-תחומית"), אבל הטון שלהם הוא של אנשי מקצוע. של אנשי תעשייה.

הם למעשה לא עוסקים בכלום פרט להזנת הפוזה של עצמם, אבל משום מה הם בטוחים שאם הם ידברו על זה מספיק ואם אתה תחשוב שהם יודעים דבר או שניים, זה ייתן להם את הלגיטימציה המזוינת להסתובב בעולם בתנוחה של "מפעל-חיים", כאילו השם שלהם הולך לפניהם ואתה תמיד הולך מאחוריהם.





http://www.nrg.co.il/app/index.php?...d1cb55f4&id=896

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

(שזה קצת מאוס אפילו אם מדובר על יצורים גרוטסקיים): מה שכן ממש לא מחדש - קראתי בחיי כבר לפחות 3-4 טכסטים כאלה, השמים לצחוק את מה שבצרפתית עדכנית מכונה "בו-בו" (בורג'וזאן בוהמיין), לפחות אחד מהם היה בעברית (סביר להניח שמתורגם) וזה עוד בלי להזכיר את "רג'" מה"חזית היהודית העממית" של מונטי פייתון...

החידוש העיקרי הוא התיאור הססגוני של "אידאולוגיה מהלכת שלא מדברת אליך, אלא אל מצלמת סרט תעודה/קהל שלכאורה נמצא מאחוריך" - האמת? מי שמסתובב מספיק בשדרות רוטשילד יכול פתאום לשים לב שכל כמה ימים הוא רואה איזה טיפוס לא מגולח- אשכנזי לעילא אבל חובש סמרטוט של מחבלים על צווארו - שיושב בבית קפה ומולו צלם ומראיין. אני בטוח שאם הייתי עוקב אחרי "ערוץ 8" ועוד כמה ערוצי נישה שבהם מדברים אלה שרק המצלמה יכולה להקשיב להם בלי להרדם, אני אוכל לראות את עצמי כמה פעמים בחטץ הולך ברקע ...

.

באופן מוזר הוא מבקר דווקא תופעות הרווחות בשמאל הקיצוני (בלי ללכת עם זה עד הסוף)

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

האם הכותב שמאלני?

.

בכל זאת, הבן של אסי דיין

נדמה לי שהוא אפילו לא שירת בצה"ל - אם כי במקרה שלו, אני דווקא נוטה להאמין לעניין הקב"ן. ראיינו אותו פעם והוא היה נראה במצב נפשי גרוע בהרבה מהאבא.כ"כ , אני חושב שכשהיה בגיל גיוס לא היה מופיע במדיה כלל או כמעט בכלל.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”