יש לי חתיכת פלסטיק לרקע, וסיכה בצורה קצת מסובכת.
איך עדיף לגזור את הרקע, כשהסיכה כבר מוצמדת לפלסטיק ולגזור מסביב? בלי הסיכה עליו?
יש המלצות?

תצמיד את הסיכה לפלסטיק ותשרבט את הגבולות על הפלסטיק.כמו שתמיד מציירים כף יד.

סתם שאלה, למה אתה עושה את זה?

בשביל הגזעיות שבדבר.

שאתה גוזר רקע אדום. כי זה הכי גזעי שיכול להיות.

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.

אני גזרתי רקע ירוק, עד היום תוקפים אותי סיוטים על זה,
יצאנו לשטח אני, מוטי, סמי ומשה הקטן
בהתחלה היה קל סחבנו את הציוד התמקמנו
אבל מהר מאוד זה נהפך להיות סיוט, הסיכה נכנס למתחת למספריים והיה קשר לגזור את הרקע
המפקד צעק לי בקשר "יוסי!!!" "יוסי!!!! אתה בתפקיד יוסי תתעשת!!!" ואני אמרתי לו "אבל המפקד אני לא יכול המפקד!" , היינו קרועים שם על החולות היה קשה, עד היום אני מקבל פלאשבקים מזה, ההודעות בקשר לא הפסיקו להגיע, היינו מוקפים מכל הצדדים! לא הצלחנו לגזור את הרקע בהתאם לסיכה, זאת הייתה משימה מורכבת מדי בשביל מתגייסים חדשים, אבל לאף אחד לא היה אכפת, זה היה אנחנו(הצבא) מול האויב(הסיכת בטחון)
ואם זה לא מספיק גרוע, מוטי נדקר מהסיכה, היה כל כך הרבה דם, כל כך הרבה טראומה... אני לא יודע כמה דם הוא איבד אבל אחרי שהכל נגמר שמעתי את הרופא שבדק אותו אומר שהוא איבד בין 4 ל 6 טיפות דם וזה מזל גדול שהוא בכלל בחיים...
אולי לו היה מזל, אני עדיין מקבל סיוטים בלילה, ואם זה לא מספיק, איבדנו את משה הקטן בחולות, הוא פשוט היה כל כך קטן, אמרתי ליוסי שיסחוב את מוטי על הגב לבית חולים ואני כבר ימצא את משה הקטן, שעות הסתובבתי שם בלי למצוא אותו, עד היום לא יודעים איפה הוא ואם הוא בכלל הצליח לגזור את הרקע, אבל אני בספק... אני בספק...

מנהלים, נא להעביר לפורום כתיבה וספרות... זה הסיפור הקצר הכי מרגש ששמעתי מזה הרבה זמן.

Vi Veri Veniversum Vivus Vici

רקע אדום יש לכולם
גם רקע ירוק זה נפוץ
רקע כתום יש רק להנדסה קרבית
רקע שחור זה יותר מידי מדכא
רקע כחול נראה כמו משהו ג'ובניקי

אין ברירה, צריך להיות מקורי וללכת על רקע ורוד. ורוד זה גם נורא סבנטיז, שזו בערך התקופה האחרונה שבה היה מותר לומר "גזעי".

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

אולי תפסיק לבלבל תשכל ותן את דעתך על המקרה המצער שקרה לי? זה לא פשוט לחיות אחרי מה שאני עברתי, עד היום תוקפים אותי סיוטים על זה...