לתורכים, שמתגלים כל פעם מחדש כשלומיאלים וחובבנים מוחלטים בדיפלומטיה (גורמים לאנשי משרד החוץ הישראלים להראות ממש ג'נטלמנים ומופת לדיפלומטיה
) יש רקורד מאוד סמיך של צעדים פזיזים (שבהרבה מקרים הם חוזרים בהם) בקצב הקפריזה של הלאומנות הפרימיטיבית שלהם.
ה"ברית" הישראלו-תורכומנית הייתה, לאורך כל הדרך,
Business matter, ועצוב לראות שישראלים רבים לא מבינים זאת, ומחפשים בכוח איפה המקור ל"אהבת הנעורים שחלפה". כל ביזנס, וכל ברית שמבוססת על תועלתנות, סופם שדועכים או מתרסקים: זו דרכו של עולם. מי שחושב שהתורכי הוא שיכור עיוור שקצת"פוצי-מוצי" מפי איזה שר ישראלי יגרום לו לשנות את מהלכו, הוא שוטה (ותודה לאל יש לנו כאלה למכביר). הברית עם התורכים אינה קיימת, ועוד הרבה מלפני המשט: התורכי, בעל החשיבה הפרימיטיבית (הירדנים או המצרים, ללא ספק, הרבה-הרבה יותר חכמים מדינית ופוליטית מהתורכים, והאמת שליד הליצנים של ארדואן כל חבר פרלמנט בעמאן נראה ביסמארק), מדבר לעצמו במושגים מטופשים שאדם בעל שכל לא אמור בכלל להגיב להם ביותר מאשר צחוק, אבל אלו לא יותר מאשר הדים שוליים לתנועה המאסיבית של התורכים לכוון של האיסלאם הפוליטי ונאו-עותמאניות.
מעניין, לצורך זה, לקרוא מאמר של רון בן ישי מהשנה הקודמת (
טרם המשט):
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3790043,00.html
מה שכותב ישי לא ממש מעניין כיום (למרות שהוא מתמצת ומכניס למסגרת כרונולוגית את מה שהתורכים רוצים להעלים מאיתנו) אבל מה שכן מעניין אלו
הטוקבקים!!! חברים הטוקבקיסטים הושמצו קשות, ומושמצים קשות, ואולי זה מגיע להם. קיראו בבקשה את הטוקבקים העליונים ביותר, ואז תחזו לסיפא של המאמר של ישי... חישבו רגע? מי צדק, ומי טעה??? האם לטוקבקיסטים צריך לשבור את המקלדת, או שמא את העיתונאים צריך להחזיר לכיתה א'.