לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 22-08-2010, 02:57
  משתמש זכר toben82 toben82 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 18.08.10
הודעות: 134
צבאי עיישיה, ריחן - 1995 (בגודל מלא)

שש-בש במגורים בעיישיה 1995
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


בוץ לבנוני - רק המבין יבין. מה שנראה כמו שביל זה בעצם מה שהגחון של הטנק שלנו השאיר בזמן שהזחלים שקעו בבוץ
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


נקפדונים במשטח רק"ם של עיישיה - 1995
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


הטנק המלוכלך שלנו על משטח הרק"ם של עיישיה - 1995
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


מבט מתוך עיישיה לכיוון דרום דרום מזרח, אם אני לא טועה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


מבט מעיישיה, מזרחה לכיוון צרצר 19 שנמצא צמוד לקצה הימני של העצים, בסוף השביל. בנקודה הזו נהרג החבר שלי - יוסי וינשטוק. כשהתחילו לירות עליהם, הטנק נכנס מאחורי התלולית שאפשר לראות מימין לקצה הציר. התלולית חיפתה על הטנק מכיוון מזרח (עמק מרג' עיון) ולכיוון דרום מזרח (השיפולים של עיירת מרג' עיון) שאלה היו בכיוונים שמהם לרוב היה מגיע הירי, אבל לא לכיוון צפון מזרח (מאחורי העצים ולמטה בתוך העמק) משם, מתוך חירבה' קטנה שישבה בתוך השדות של העמק, ירו עליהם את הסאגר שהרג את יוסי. כשאני הגעתי לשם כמה חודשים אח"כ, לא הפסקתי להיסתכל לכיוון החירבה הזאת.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


שקיעה בעיישיה. חרא, חרא אבל איזה יופי יש במקום הארור הזה - 1995
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


עוד שקיעה בעיישיה - 1995
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


פתיחת ציר שיצאה מעיישיה לריחן. אפשר לראות את החי"רניקים מקדימה עם רווחים טובים. את הכלב של "העוקץ" לא ממש רואים אבל הוא שם. את התמונה צילמתי מתא טען.
באמצע הפתיחה היה קטע מטורף שמישהו בקשר התחיל לצעוק "טילים, טילים. אחורה מהר". כולנו בטנק נכנסנו למצב של טילים וכשניסינו לאתר את מקורות הירי פתעום הבנו שכל החי"רנוקים מסביב סתם ממשיכים כרגיל. הסתבר שירו טיל על הטנק בריחן והמפקד, כנראה באטרף, שידר בקשר חוץ. רק אנחנו בטנק קלטנו את השידור מתוך כל הכוח שפתח את הציר.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


עוד תמונה מאותה פתיחת ציר מעיישיה לריחן - 1995
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


בסוף פתיחת הציר, על משטח הרק"ם בריחן (אני עומד בצד ימין) - 1995
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


אני, על הטנק במשטח הרק"ם בריחן, אחרי פתיחת הציר - 1995
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


ריחן. מבט מאזור משטח הרק"ם (בצד המערבי של ריחן) לכיוון מזרח. ברקע החרמון המושלג
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


בחזרה בעיישיה. קפה עם הקשתים, כל ערב לפני היציאה למארב (אני יושב הכי קרוב בתמונה) - 1995
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 24-08-2010, 08:57
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי toben82 שמתחילה ב "עיישיה, ריחן - 1995 (בגודל מלא)"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי toben82
שש-בש במגורים בעיישיה 1995
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

בעישייה שיחקנו שש בש במשך שעות על שעות.
לחדר הזה קראנו החורבה.
למיטב זכרוני לא היה לו מיגון חוץ מ"דבש"ים שהועמדו מסביבו (קירות T הפוכה, כמו אלו שפונו עכשיו מגילה).
זה בניגוד לחד"בים שנבנו מסביב כחלק מסוללות המוצב ובהם גרו פלוגות החי"ר וכן חד"ב חד"א ומשרדים.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי toben82
נקפדונים במשטח רק"ם של עיישיה - 1995
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
אני לא יודע לומר אם בהגדרות הקשיחות של כותבי וויקיפדיה אלו נקפדונים או נגמחונים.
אני כן יודע לומר שהאבחנה שנעשית היום בין נקפדון לנגמחון שונה מזו שהייתה אצלנו:
נגמחון = נגמשוט + מיגון גחון
נקפדון = נגחון + סגירה ממוגנת לגג.
עפ"י הגדרה הזו, בתמונה נראים שני נקפדונים (מלפנים ומימין) ונגמחון.

ציטוט:
במקור נכתב על ידי toben82
מבט מעיישיה, מזרחה לכיוון צרצר 19 שנמצא צמוד לקצה הימני של העצים, בסוף השביל. בנקודה הזו נהרג החבר שלי - יוסי וינשטוק. כשהתחילו לירות עליהם, הטנק נכנס מאחורי התלולית שאפשר לראות מימין לקצה הציר. התלולית חיפתה על הטנק מכיוון מזרח (עמק מרג' עיון) ולכיוון דרום מזרח (השיפולים של עיירת מרג' עיון) שאלה היו בכיוונים שמהם לרוב היה מגיע הירי, אבל לא לכיוון צפון מזרח (מאחורי העצים ולמטה בתוך העמק) משם, מתוך חירבה' קטנה שישבה בתוך השדות של העמק, ירו עליהם את הסאגר שהרג את יוסי. כשאני הגעתי לשם כמה חודשים אח"כ, לא הפסקתי להיסתכל לכיוון החירבה הזאת.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
אני חושב שזו התמונה הטובה ביותר של צרצר 9 שראיתי
לגבי התאור, אני לא בטוח שאתה מדייק.
עד כמה שאני יודע הטיל הראשון פגע קצר ומאד קרוב. הם לא הספיקו לזוז או להגיב בכלל ומיד הטיל השני כבר פגע והרג את יוסי.
טיל שלישי עבר מעל לטנק.
המחפורת שמחוץ לעצים אינה עמדת המארב/חיפוי והיא לא העמדה שבה הם נפגעו. אולי זו עמדת המתנה.
אם הם היו מקבלים אישור לעמוד בה כנראה שהם לא היו נפגעים.
הם עמדו בעמדת המארב שנמצאת מעבר לשיא הגובה לצד השני של הגבעה ומאחורי העצים (הדרך שרואים בתמונה מעקלת עוד לשמאל ואח"כ יש פניה לימין לתוך העמדה או ישר ושמאלה בחזרה למוצב).
כשד' הטען אמר לנהג לנסוע לאחור הם נתקעו בעץ.
יכול להיות שכשאתם הייתם בקו נכנסתם רק למחפורת הזו.
אני הגעתי לשם במאי 97 ואז חזרנו לאותה עמדה שבה הטנק של פיש (ויוסי) עמד, כשעמדת היום שלנו (עמדה אחורית) לא הייתה במחפורת ההיא (למעשה, המחפורת נראתה כמו סוללה מאד שטוחה) אלא במין אמבטיה בתוך החורשה, מאחורי עמדת המארב.

לצערי ברוב המוחלט של הזמן שלחו אותנו לעמוד בעמדת המארב/חיפוי בלי לתת לנו לרדת לעמדת יום.
גם נסיונות להסביר עד כמה מסוכן להשאיר שם את הטנק ביום לא עזרו.
גם כשאיימנו לסרב פקודה או בשביתה איטלקית.
כמובן שבתור שירונרים מרובעים מילאנו את הפקודות ונשארנו עמדה בכל הזמן שלא התירו לנו לצאת ממנה.
אגב, המט"ק שלי אז הוא בן מחזור שלך שעשה איתך את הקמ"ט הודח עם ויינשטוק ויצא מחזור שלישי לקמ"ט. אני לא מצליח להיזכר אם הוא התחיל ב75 או 82. ג"ס מאניעם.

כשהטנק נמצא בעמדת המארב הוא חשוף מאד.
מתוך רצון להגדיל את מפתח הסריקה ואת זווית ההנמכה ככל הניתן נבנו עמדות המארבים במדרון קידמי כך שהטנקים ישבו בשיפוע קידמה ובד"כ ללא סוללת עפר מסביבם (או עם סוללה נמוכה מאד).
הטנק היה גלוי במימד הרחב ביותר שלו אל האיום ואם היה צריך להחלץ החלצות הייתה צריכה להיעשות ברוורס ובעוצמה (כדי להתגבר על העלייה לאחור).
כך גדלו החשיפה, הסיכון והקושי להיחלץ.

היה הגיון להיכנס לעמדות מארב כאלו בלילה מתוך מחשבה ש"החיזבאללה לא מסוגל לראות בלילות".
להיכנס אליהן ביום... היה קצת פחות הגיוני

צריך להבין שגם כשהטנק נמצא בעמדה אחורית הוא עדיין מסוגל לבצע את רוב העבודה שלו.
הצוות נשאר בתאים ויכול להגיב לכל אירוע, המפקד יכול לצפות אל הצי"חים שהודגשו לו בגיזרה (לפעמים גם התותחן).
ההבדל העיקרי הוא ביכולת התגובה באש מעמדת ההמתנה ורמת החשיפה לאוייב.
החיסרון: מכיוון שבעמדת ההמתנה אנחנו פחות חשופים לאוייב מאשר בעמדת המארב היו לנו בעמדות פחות הנמכה/הגבהה. בד"כ גם מפתח סריקה נפגעה והייתה פחות גדולה.
עם זאת, היו עמדות המתנה שמהן ניתן היה להגיב באש.
היתרון: הטנק והצוות נשארים ממוגנים ועדיין מוכנים לתגובה מיידית, צופים את רוב שטח החיפוי (אפשר להגדיר צי"ח ספציפי ולמצוא דרך לצפות אליו מעמדת יום).

ציטוט:
במקור נכתב על ידי toben82
פתיחת ציר שיצאה מעיישיה לריחן. אפשר לראות את החי"רניקים מקדימה עם רווחים טובים. את הכלב של "העוקץ" לא ממש רואים אבל הוא שם. את התמונה צילמתי מתא טען.
באמצע הפתיחה היה קטע מטורף שמישהו בקשר התחיל לצעוק "טילים, טילים. אחורה מהר". כולנו בטנק נכנסנו למצב של טילים וכשניסינו לאתר את מקורות הירי פתעום הבנו שכל החי"רנוקים מסביב סתם ממשיכים כרגיל. הסתבר שירו טיל על הטנק בריחן והמפקד, כנראה באטרף, שידר בקשר חוץ. רק אנחנו בטנק קלטנו את השידור מתוך כל הכוח שפתח את הציר.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
החיבור שבין הטנקיסטים שפזורים בכל הגיזרה בלט מאד דווקא על רקע הניתוק בין המוצבים והכוחות האחרים בקו. חיבור דומה יכלת לראות, אולי, רק אצל "הכוחות האורגנים של הגזרה" הקשתים והעת"פים (וכן אלו שהשתייכו למפח"ט).
יכול לקרות משהו בעיישיה שלא יזיז כלום בטייבה, או משהו ברזלן שאף אחד בגלגלית לא ידע ממנו כלום. ואפילו משהו בבופור בלי שידעו ממנו בדלעת (מוצבים קרובים באותו הרכס והגיזרה. כך גם ריחן ועישייה וכו').
הטנקיסטים הגיעו מאותו הגדוד (משתי פלוגות) ששמרו על קשר בינהן ולפעמים אף יצרו ויזמו מבצעים משותפים בין מוצבים וגזרות כשמארב אחד צופה מגיזרה אחת לטובת האחר שמשמיד את הזיהויים של הראשון.
לדוגמא: מארבי ארטישוק מדלעת מזרחית (או דב עיקול וגמבה) לטובת עמדות של טנק מעישייה, שת"פ בין טנקים מהבופור ודלעת (טנק מהבופור או מהדר צפונית צופה למדרגה בדלעת), שת"פ בין בופור וגלגלית ושת"פ בין בופור וטייבה מעל לברך הליטאני כשהטנקים מהבופור מזהים את המורדות העולים לדרום, הטנקים מטייבה את אלו שעולים לצפון וגלגלית צופים לתוך הערוץ כמה שיוכלו.
כמובן שהכל ביחד עם העת"ף והקשת.

אני מקווה שיהיה מי שיכתוב כאן יותר פרטים ממני על תקרית מוצלחת במיוחד בין טנקים מטייבה והבופור שבסופה הגיע מסוקים לירות טילים על גופות המחבלים.


ציטוט:
במקור נכתב על ידי toben82
בחזרה בעיישיה. קפה עם הקשתים, כל ערב לפני היציאה למארב (אני יושב הכי קרוב בתמונה) - 1995
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מי זה משמאלך? מאד מאד מוכר
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 24-08-2010, 10:21
  משתמש זכר toben82 toben82 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 18.08.10
הודעות: 134
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "[QUOTE=toben82]שש-בש במגורים..."

אני ממש לא זוכר את השמות של הקשתים שם. הם היו החברה' שהכי אהבתי להיות איתם בזמן הפנוי שלי אבל לפני עיישיה וגם אחרי לא היה לי שום קשר איתם - ככה זה, מין ידידות קו כזו.
לגבי צרצר 19, יכול להיות שאני טועה אבל ככה אני זוכר שהסבירו לי כשהגעתי לשם. דבר אחד שאני כן יכול להגיד עם טיפה יותר בטחון זה שהם היו משנים, מוסיפים, ומעדכנים את העמדות מידי פעם, ואם אני לא טועה, צרצר 19 קיבל שינוי מסוים כשהסיקו לקחים מהמות של יוסי.
המקרה הכי מטורף שאני זוכר שם זה שכמעט הורדנו צוות או"ם שלם שהסתובב בתוך העמק למטה. החי"רניקים (לא משנה כרגע איזו יחידה) זיהו מתוך מארב תנועה של כוח חשוד ולא שמו לב שהכוח נמצא באזור אחר של המפה ממה שהם חשבו. זה היה בדיוק באמצע החפיפה שעשינו ל 188 והמ"מ מ 188 שעזב אותנו בעיישיה יום לפני, ושהיה מוצב באזור מרג' עיון, רצה להוכיח את עצמו, ביקש מיליון פעם, ואז קיבל, אישור לירי. אני מיליתי מקום בתור תותחן כשהקפיצו אותנו לשם ואני עדיין זוכר איך האו"מניקים התחילו לברוח ואז להיסתתר מאחורי העצי זית כשהטנק ממרג' עיון מרסס אותם בפלאשטים. רק אז היבנתי כמה לא יעילים הפלאשטים. כל הצוות שלהם הסתתר מאחורי העצי זית שכיסו אותם ממרג' עיון אבל הם היו לגמרי עם הגב אלינו ולא היה להם מושג כמה קרוב הם היו למות. אנחנו כל הזמן ביקשנו אישור ירי ולא קיבלנו (בצדק) ובסוף כולם קיבלו חדל ונאמר בקשר הקוד לאו"מניקים. ראינו אותם מדדים למרג' עיון, את אחד מהם הם היו צריכים לסחוב. לפי מה שאני זוכר, ההוא שהם היו צריכים לסחוב מת אח"כ. פאדיחה לא קטנה בשביל 188 להתחיל את הקו שלהם.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #18  
ישן 05-11-2010, 00:53
  משתמש זכר toben82 toben82 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 18.08.10
הודעות: 134
בתגובה להודעה מספר 17 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "א. סוטון תותחן ד' בפלוגה שלך..."

אני בסך הכל סופחתי לפלוגה ג לכמה שבועות קו אחרי שנגמר הצמ"פ של מרץ 95 שבו הייתי מט"ק צעיר. לא ממש הספקתי להכיר יותר מידי את הפלוגה.
לא הרבה אחרי זה שלחו אותי לליווי לסיירים, ובמקום להמשיך חזרה לגולן לפקד בעוד צמ"פ, סידרתי לי להישאר שם בביסל"ש. הירגשתי קצת כמו קוסית שעשיתי את זה אבל כל כך סבלתי ברמה שלא הצלחתי לעמוד בפיתוי של תנאים מעולים ומדריכות שריון.
שנה אח"כ, בין מחזורי מקצועות בסיירים, היתנדבתי לעלות לעוד סיבוב קצר בלבנון כש 82 היו שם שוב. ראיתי בזה כבוד גדול וזה גם עזר לתת סבב של יציאות לחברה' שטחנו שם את התחת. בתור מט"ק יכולתי להחליף כל אחד מאנשי הצות. ככה קרה שלקראת סוף 96 הצטרפתי לפלוגה א של וולנסקי בריחן. מטורף לחשוב על הקונטרסט בין השקט והשעמום של תקופת פגרה בביסל"ש לבין מה שחטפנו והחטפנו שם בריחן.
כמה שבועות אח"כ הגדוד ירד מהקו, וולנסקי גמר את התפקיד בתור מ"פ א וירד לביסל"ש להיות מ"פ שלי שם - פטיש רציני, ויש לי כמה תמונות טובות ממנו ומיתר השרות שלי שאני אעלה בקרוב.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #23  
ישן 06-11-2010, 00:29
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
את עיישיה במתכונתה החדשה 'חנכה' המחלקה שלי אי שם כמדומני ב1985
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי toben82 שמתחילה ב "עיישיה, ריחן - 1995 (בגודל מלא)"

טוב, לא ממש חנכנו אבל החלפנו מחלקה צעירה של גבעתי שישבה שם כשבועיים.

צה"ל נסוג לכאורה למצהלות התקשורת מלבנון כשהוא מפקיד את השטח בידי צד"ל. השיעים עדיין נמנמו ומישהו השלה את עצמו שחונכי יק"ל ילמדו את הנוצרים לפעול כמו צבא. כדי לאבטח את קציני יק"ל הבודדים שהסתובבו בשטח במפקדות הגדודים כבעיישיה ובינת ג'בל. הוכנסו פנימה מחלקות חי"ר בודדות. מחלקות ותיקות ומדולדלות רגע טרם שחרור של 10-12 לוחמים לכל נקודה אשר נמתחו בנסיעות מטורפות וארוכות טווח במרצדסים עם 'חונכי יק"ל' לא אחראיים, ביצעו חסימות מגוחכות בצומת שאחרי ריחן לכיוון ג'זין/ג'בל ברוך ושמרו בלילה על מפקדות יק"ל המעורבבות בצד"לניקים. ישראלים מדרג ז' הצועדים בלילה לקניות בתוך עישייה, נסיעות בחשיכה ללוי דחוף בציר המתפתל מתחת לרכס עלי טהר בכדי להחזיר שעון של נבלה כלשהו ששלחו לתיקון זול בביירות. מג"ד צד"ל היה אדם מרשים. מורה לבנוני שמשפחתו נרצחה ע"י אנשי אש"פ. סגנו היה עם סיפור סוציאלי דומה ותאוות דם גדולה יותר. החונך הישראלי שלהם היה מחפיר בהתנהלותו הגסה וחסרת האחריות.

את הפק"לים השארנו בארץ. מא"ג אחד הורשנו להכניס.הסבירו לנו שזה כדי לא לבלוט בשטח אחרי שהודיעו שצה"ל לא בלבנון. בשעת לילה הגענו לעישייה ונפגשנו עם 120 ק"ג הנדחסים באופן מביש למדי צה"ל. אחד מקציני יק"ל נכנס לחדר ואמר שהמארב של צד"ל מבחין בתנועה אך החונך הראשי היסה אותו בתנועת יד. גרף צ'יפס נוטף שמן ממגש ענק שהונח בפניו ופלט בפה מלא: שלא יבלבלו ת'מוח אני בפגישה עכשיו. זהו סיפור אמיתי. התאור מזעזע אך כך גם הייתה המציאות. אתם תשטפו את הכלים שלנו הוא אמר מגחך. בשביל הוא קרא לנו. לא לתדריך ולא להכרת הגזרה.

הייתי הדמות היותר בוגרת מבחינת אופי במחלקה. סליחה המפקד אמרתי. אנחנו לוחמים. אנחנו נשמור בלילה, נעשה ליווים סביב השעון ונוציא מחסומים וגם נשטוף את הכלים שלנו רק את שלנו. את של אנשי מפקדת יק"ל ישטפו אנשי יק"ל.

לא תשטפו - לא תקבלו אוכל הוא אמר ויצא.

יצאנו לסיבוב כדי לבחור נקודות שמירה. החונך הראשי הגיע. כאן לא תשמרו. רק שם, אמר והצביע על עמדה נחותה בשולי הגבעה המיוערת שרואים בתמונה. אמר והלך.

כשסדרתי את רשימת השמירה זכתה העמדה לכנוי 'המפחיד' ובאופן משעשע הבנתי כי השם הנ"ל נשמר שנים אח"כ.

למחרת בבוקר כבר היה היק"לניק הראשי בדרך הבייתה. אנחנו לא שטפנו את כלי קציניו וטבחיו ואוכל לא קיבלנו. מנותקים מהפלוגה ומהגדוד המקוריים שלנו. ביצענו כל משימה בעומס מטורף ואוכל אין. לא מנות קרב ולא לחם. מחליפו של החונך הגדול אמר שיש לו פקודה לא לתת לנו אוכל ולכן בשום מקרה לא יתן לנו אוכל. וכן.. מרתף מבנה האבן ששימש כמטבח היה מסורג - שיט!!!

נח"לאים היינו וגם זקנו וליד עיישיה הקטנה, בין מבני הכפר ושני בתי האבן של מפקדת יק"ל עמד קונטיינר ובו נמכר פלאפל לבנוני משובח. עמדנו בתור ליד הצייד הקיטע-גידם-קצת סומא וליד דמויות משופמות אחרות וקנינו פלאפל מנערה לבנונית שאחד מהחולמניים שביננו רצה לכתוב עליה סיפור [לא אני. חולמני אחר]. התפריט ההזוי הזה לצד פעולות משונות כמו כניסה לצירי עפר לא בדוקים או מוכרים או יציאה מטווח המ"ק 77 נמשכו תחת כלכלת הפלאפל. דרך מצ"א ובעזרת בני משפחה הפננו לצה"ל האמיתי את הידיעה כי אי שם בלבנון יש חילי חי"ר תחת היק"ל שלא מקבלים אוכל... שיחת טלפון [אמיתי עם שפופרת עבה וחוט מתפתל] עם חבר ועדת חו"ב חשפה תדהמה בצד השני: מה, אתם ממש בלבנון? יש חילים בלבנון? שאילתא הוגשה והובטח ע"י שר הבטחון כי הנושא בטיפול ואנו עדיין על פלאפל. מאוחר יותר השיב השר באופן רשמי לשאילתא כי 'מדובר בחילים בהאחזות שסרבו לבצע מטלות חדר אוכל וכעונש פקד עליהם מפקדם לאכול מנות קרב מחוץ לחדר האוכל והעירותי כי אין הדבר נאות בעיני'...

בסוף, אחרי כמעט 4 יממות פתחו לנו את את המטבח. אכלנו. מה אומר? הפלאפל היה טוב יותר.

היה קו הזוי. הכל היה מעורבב. ילדים נוצרים ששרו שירי של"ת וניסו לסחוב נשק. טיפוסים מפוקפקים בכל מקום והרבה קלצ'ים נוצרים לא נצורים. זה היה קו לבנוני אחרון בסדיר ובכל זאת ההזוי מכל. הייתי בתדריך של חונך יק"ל לצד"לניקים לפני פשיטה והתביישתי. התנודבנו ונכנסנו ללא כל ציוד לשד"מ כדי לחלץ רועה זקן שעלה על מוקש ורק בדרך החוצה הבנו שצה"ל האמיתי לא ממש היה שמח לשמוע מה עשינו. השיעים ישבו והסתכלו והפצמ"רים שלהם הלכו וקרבו. כל לוחם ראה זאת ורק הפיקוד לא.

כיו"ר הועד הנח"לאי נקראתי יום אחד לארץ לראיון מח"ט. עוד ארוע הזוי במחנה 80 בו נכבה החשמל ורס"ר בנאי הזכור לרע הדליק זוג נרות על השולחן שמשני צידיו ישבנו אני ומח"ט הנח"ל. הוא נזף בי קשות על אי שטיפת הכלים והעיר שעדיין לא הרגנו שום מחבל ואיזה זכות יש לנו בכלל...

רגע לפני שנשלחתי להנות מלילה בבית העזתי ואמרתי: "המח"ט - מטווחים אותנו ואין לנו כל מיגון או בית אבן. אנחנו ישנים בצריף עץ חשוף". כל ילד יודע שזה אף פעם לא פוגע גיחך מח"טנו ולא ידע כי באותם רגעים ממש חטף חדרון ריק בבנת ג'בל פגיעה ישירה.הוספתי: "המח"ט, אנחנו נוסעים בזוגות באותם כלים באותם שעות על אותם צירים בלי שום גבוי למרחק 30 ק"מ מכל כח צה"לי. יום אחד יחכו לנו שם"
שטויות צחק הגאון. כל ילד יודע שמחבלים אף פעם לא מסתערים..."

פינק ואלשייך המסכנים נחטפו מספר חודשים לאחר שאנו ירדנו מהקו. כנראה שהחיזבאללה לא קרא את הגיגי בעלי הסמכות.

יש לסיפור הזה עוד הרבה צבע ונקודות של צחוק נעורים שאינו מבין סכנה.

את הביקור האחרון שלי בעיישיה ערכתי ב1994 ואני כבר מילואימניק. מוצב גדודי עם כוחות צה"לים ללא ערבוב עם הכפר. סוללה וצירים רחבים. השמיס כבר מזמן לא היה נגיש לצמד ישראלים בסיור חונך יק"ל.

העמדה של 'המפחיד' שימשה כש.ג לציר חדש. את החורשה הזו כנראה שלא אשכח ותודה על התמונות.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed


נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 06-11-2010 בשעה 00:31.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #26  
ישן 17-11-2010, 12:11
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,325
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי toben82 שמתחילה ב "עיישיה, ריחן - 1995 (בגודל מלא)"

בספר "וקראתם דרור" מופיע תיאור של חשיפת זירת מטענים על ההר עַרִיד כְּסַּרַת אֶל עַרוּש. הכוח המבצע היה כנראה מגדוד 890 של הצנחנים והמג"ד היה דרור וינברג. יש למישהו פרטים על זה? מי היה המ"פ? מתי בדיוק זה התרחש?
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

פרח על ארבע
שון, 20, יחידת הכלבנים.
"ישבתי ליד המיטה של צ'רלי, בודק שהוא מקבל טיפול טוב ומחלים מהפציעה שלו. הלילה האחרון בלבנון היה סוער ודרמטי לפלוגה כולה, וצ'ארלי היה אחד מגיבוריו. יחד יצאנו לפעולה. היעד הפעם: עַרִיד כְּסַּרַת אֶל עַרוּש, המכונה בפינו: "הכְּסַּרַה". הר גבוה על יד מוצב ריחן. אותנו הזעיקו כשהטווס גילה שההר כולו היה ממוטען. כוח השיריון רצה לנצל את הערפל הסמיך שנמשך כבר כמה ימים כדי לעלות להר מבלי להתגלות, אבל הטווס גילה כי היה מי שניצל את הערפל לפנינו. מתברר שכבר מִטְּעֵנוּ את כל ההר, ובאופן שמכוון לפגיעה בעיקר בשריון. היה אפשר לראות בבירור מטענים בין שורות הקוליסים שחרשו את נתיבי העלייה. כשהוכרז נוהל קברניט, נכנסנו אנחנו לתמונה. צ'רלי ואני הוזנקנו ראשונים, ואחר כך הצטרפו אלינו עוד שני זוגות כדי לסלק את המטענים. בשיתוף פעולה עם הרובוט וכוחות הנדסה עלינו להר, מורגלים במשימות כאלה. צ'רלי מתפקד במיטבו במקומות עם ערפל כזה, שעין אדם לא יכולה לראות מעבר לסנטימטרים ספורים קדימה. חוש הריח שלו אינו תלוי באור יום או לילה, ולא במזג האוויר. הוא יזהה את המטען ואני אזעיק את היחס"פ. אנחנו עובדים ככה כבר הרבה זמן. אבל הפעם לא הצלחנו לממש את התרגולת הזאת, כי פתחו עלינו באש כבדה עוד בזמן העלייה אל ההר. אש מסיבית השתוללה סביב. ירו עלינו ואנחנו עליהם. מפקד הכוח, שהיה מוכן גם לתרחיש הזה, פרש מראש את הטנקים בצורה המתאימה לחיפוי ובתוך המהומה לא ידענו של מי האש חזקה יותר. אבל אש היא אש היא אש, ואני לא יכול לומר שלא דאגתי. במיחוד בשלב שישבנו בצד, מחכים שיפעילו אותנו. נשכבנו על יד המ"פ שניהל את האירוע. אני לא מקנא בו. מה שהלך ברשת הקשר באותו זמן! "מברגייה, כאן סייף. פרח אחד במחלקה א', אני חוזר, פרח אחד, יש צורך בפינוי…"
"כאן מברגייה, רגלי או מוטס?"
"נראה שהמצב מצריך דרדר. חוזר, דרדר במיידי."
"קבל דרדר. עוד שבע קטנות אצלך."
"מעיל, כאן סייף. הירי על הסולל מבוצע שלא על פי פקודת הטיווח. אומר שנית, ירי מבוצע שלא לפי פקודת הטיווח שנתתי…" המ"פ עובר ממשימה למשימה, מנהל את האירוע, מתאם את הכוחות, ולפתע מתפרץ לקשר קצין ההנדסה: "סייף, כאן שש, הרובוט ספג פגיעה. הרובוט מנוטרל."
"שש, המתן. בודק אפשרות פינוי." ולפני שהספיק לבדוק, עלו בקשר קולות שונים, כל אחד תובע את שלו: "סייף, כאן טנק ב', מבקש אישור להמשך הירי…"
"סייף כאן ריקוד, נכנס לגזרתך, ממתין לקבלת קו כוחותיך והגדרת משימה."
"צריך טנק לגרירת הרובוט. אי- אפשר להשאיר אותו בשטח. טנק דחוף!"
"כאן דרדר, מבקש אישור נחיתה."
"המתן, אין אישור."
"אני קצר בדלק, אם לא תאפשר לי נחיתה אני חוזר…"
"עוד שתי קטנות אתה נכנס, תמתין במעגל המתנה באזור מטולה."
"הפרח יציב. מחכים לפינוי…"
"יורים עלינו, לא יכול להתקדם…"
"אני חתום על הרובוט הזה, חייב לגרור אותו החוצה, אני לא משאיר אותו כאן…" איך אפשר לשרוד את הרעש הזה בקשר? איך אפשר לנהל ככה משהו? ישבתי מחובק עם צ'רלי, כולם סביבי כבלחץ ואני מחכה לפקודת פינוי. על הכסרה כבר לא נעלה היום, לא נפנה משם את הפצצות. בסוף אנחנו מיותרים במבצע הזה. צ'רלי לא מבין למה הוא לא פעיל. אנחנו יושבים שלושה כלבנים עם הכלבים, ומחכים להוראות. לא מתאים לנו, אנחנו רגילים להיות הראשונים שרצים קדימה: צ'רלי הולך בראש הטור בפתיחת ציר, מרחרח מטען וקורא לי לבוא לנטרל אותו; צ'רלי רץ במסלול הטנקים ובודק אם אין מטען שמחכה בין הקוליסים לטנק שיבוא, כאילו הוא יודע שזה המקום הכי רגיש והכי פגיע; צ'רלי נכנס לבתים נטושים ובודק שאין שם מחבל שמחכה לכוח. מתסכל לשבת ולדעת שבאירוע הזה אתה לא יכול לעשות כלום. הקשר לא מפסיק לטרטר. לכולם יש משהו מאוד דחוף להגיד, והמ"פ צריך לפתח חלוקת קשב על- אנושית כדי לשמור על תפקוד מבצעי.
ואז פתאום נשמע קול רגוע שעולה לקשר בטון ענייני ושלו:"שלום, כאן דרור."
"שלום, המג"ד."
"תמונת מצב…"
"במגע עם מקורות הירי. מפנים את הפצוע לאחור לאחר ההיתקלות. פרח אחד, הרובוט מושבת."
"יש משהו שאני יכול לעזור?"
"צריך שסוללת התותחים תירה לאן שביקשתי. הם לא מדייקים בירי. צריך טיווח לגַ'בּוּל צַּפִי."
"קיבלת." השקט שהשתרר בקשר שהמג"ד דיבר, היה בולט. שמתי לב שכשהמג"ד פנה למפקד הכוח, הוא לא נתן לו הוראות מה לעשות, לא התחיל לנהל לו את האירוע. הוא רק שאל איך הוא יכול לעזור. נראה לי משונה. הרי הוא האחראי בפועל, הוא המפקד הבכיר בגזרה. מהניסיון שלי, ואני מסתובב עם הכלב בהרבה מקומות ובהרבה יחידות, זה לא מה שקורה בדרך כלל. כבר ראיתי כל מיני צורות פיקוד. לא יכולתי שלא להתפעל. "תגיד לי," אמרתי לכלבן השני, "אתה מכיר את המג"ד הזה?"
"בטח," הוא ענה לי, "זה דרור וינברג. לא שמעת עליו? אין אחד כאן בגזרה שלא מכיר."
"הנה, יש. אני לא מכיר…"
"אתה עוד תכיר אותו, ועוד איך תכיר. מפקד קשוח עם תביעות בשמים, ומצד שני מין אבא טוב כזה. אחר שתכיר תראה שגם אתה…" צ'רלי התחיל לנבוח בהיסטריה, משך אותי חזק והשתחרר מהרצועה. רצתי אחריו. אני כבר יודע שאם הוא רץ- תמיד יש סיבה טובה. התרחקנו קצת מהפלוגה, צ'רלי רץ ואני אחריו, עד שהוא ניגש לתלולית עפר קטנה והתחיל לנבוח. מה הוא רוצה? לא ראיתי שם כלום. אולי בכל זאת הריח סתם איזו חתולה שעברה כאן. התאמצתי לראות, הכול חשוך סביב. צ'רלי ניסה, בנחישות, להכניס רגל לתוך בור קטן סמוך. "נראה לי שמישהו מסתתר שם," שמעתי את מנדלָה. לא שמתי לב שרץ איתנו. "זה פתח איוורור של מחבוא או עמדה," הוא המשיך ללחוש, וצ'רלי נבח בטירוף, עד שראיתי קנה של רובה מציץ פתאום מהבור ויורה בו. צ'רלי נפגע ברגל אבל לא הפסיק לנבוח והמשיך לחפור בבור. "הוא בסוף יצא משם," אמר לי מנדלה בשקט, ואני סיננתי, "רק שלא יהרוג לי אותו." בירייה השנייה שפגעה בצ'רלי קפצתי וריססתי את הבור. אם מישהו מסתתר כל כך טוב, יש לו כנראה סיבה טובה. מזל שמנדלה היה איתי, ויכולנו יחד להתגבר על המחבל ששלפנו מהמחבוא שלו. מנדלה כפת אותו והביא אותו למפקד. וא סחב אותו לבד כי אני סחבתי את צ'רלי, מייבב מהפציעה שלו, כוחותיו אוזלים. סחבתי את הגיבור שלי על הידיים, משכנע אותו בדרך שלא יאבד לי את ההכרה. צ'רלי הציל את עמדת המפקד מצלף שהסתתר כל כך קרוב והיה יכול לפגוע בנו בקלות. ניגשתי למ"פ ואמרתי בשקט, "טוב שעיכבת את המסוק. עכשיו נעלה עליו גם אנחנו." במסוק התייחסו אלינו בזלזול. "פינוי אווירי לכלב, זה עוד לא שמעתי. רוצה גם הקפצה למספרת כלבים?" והחובש של פרח ההנדסה השתיק אותו ואמר לו, "טיפש, בלי הכלב הזה היית צריך להזעיק עכשיו את כל הטייסת שלך לפנות פה הרדופים." כשנחתנו בריחן לטיפול ראשוני, ראיתי גם אני מי זה הדרור וינברג הזה שמדברים עליו. הוא היה שם מתחילת המבצע. כשהגענו שמעתי את מ"פ 2 ניגש אליו, מוטרד: "המפקד, אולי אני אכנס פנימה לעזור?"
"בשום פנים ואופן לא," המג"ד דרור חתך. "מה אתה דואג? אני סומך על מפקד הכוח במאת האחוזים. אם הוא יבקש עזרה- ניכנס. כל עוד הוא לא ביקש, אני לא מפריע. הם ניהלו ביניהם שיחה מפתיעה על האצלת סמכויות, גיבוי המפקד והתערבות מיותרת. בסופה הוא יגש למכשיר קשר ואמר, "סייף מקודקוד, האם הכול בשליטה?"
"קודקוד מסייף, אנחנו בדרכנו החוצה. הכוח חוזר בשלום. עוד חמש קטנות אצלך." בחיוך פנה דרור למ"פ 2 המודאג, "אתה רואה?"
"זה מה שנקרא 'הילדים של דרור'. לא שמעת על המושג הזה?" המפקד שלי שמע שצ'רלי נפצע, ובא לקבל את פנינו. הוא ראה עד כמה התפעלתי מהדרור הזה, וניצל את ההזדמנות ללמד אותי פרק במנהיגות. כנראה באמת כולם מכירים את המג"ד הזה. "דרור אלוף בלגדל מפקדים. הוא לא מתערב, נותן גיבוי מלא, מלווה בזהירות מאחור, אבל לא מנהל את האירוע במקום המפקד שבשטח. זה נוהל ידוע אצלו."
"ואם המפקד מפשל?" שאלתי. "אז זהו, שהוא לא. מפקד שסומכים עליו, מפיק מעצמו בדרך כלל פי ארבעה ממה שהוא חושב שהוא מסוגל. אבל אל תדאג. וינברג עומד תמיד מאחור, בשליטה, ואיפה שצריך נותן יד או מגבה. הנה, למשל באירוע הזה, שמעתי שהוא עזר לאפס את סוללת התותחים לכיוון הנכון." איזה גבר. "אבל תדע לך שבחיים הוא לא יספר למ"פ מה הוא עשה בשבילו, כדי שהמ"פ יהיה בטוח שהוא עשה את הכל בכוחות עצמו, ויאמין ביכולות שלו. אם לא הייתי רואה את זה בעיניים שלי בכל המבצעים שיצא לכלבנים שלנו לעבוד איתו, לא הייתי מאמין לסיפורים." אני ראיתי בעיניים איך הוא קיבל את המ"פ שחזר מהמבצע סחוט ומותש. חיוך גדול, צ'פחה חזקה על הכתף. ככה גברים קשוחים יודעים להתלהב. ואז הוא ניגש אלינו. אני חדש כאן, וזו היתה הפעם הראשונה שיצא לי לשוחח עם המג"ד מחוץ לקפ"ק. אחרי שהתעניין בשלום הפצוע של ההנדסה והתברר שמצבו תודה לאל יציב ולא מסוכן, הוא ניגש אלינו והביא לצ'רלי כדור משחק קטן. איך הוא ידע שזה הפרס שאנחנו נותנים לכלבים שלנו שהצליחו במשימה? יומיים אחר כך הוא גם יצלצל לעדכן אותי שלמחבל שצ'רלי חשף היו תוכניות קטלניות ש"טוב שהיה מי שעצר אותן". אבל אז, בריחן, דיברנו בעיקר על כלבים. הוא סיפר שהיתה לו פעם כלבה שהוא מאוד אהב. קראו לה קוקה, והיא חיה עם המשפחה הרבה שנים. "כלבה גזעית וחכמה, כמעט כמו הכלב שלך, שנראה תותח רציני." חייכתי, שמח במחמאה. "אחרי שקוקה מתה הבאנו הביתה כלב אחר שהילדים קראו לו קולה, וציפו שימלא את מקומה של קוקה. אבל לא יכולנו לאהוב אותו כמו שאהבנו את קוקה. אתה יודע איך זה להיקשר לכלב..." בטח. ספר לי על זה.
" (מתוך הספר "וקראתם דרור" מאת רונית לוינשטיין- מלץ)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 00:54

הדף נוצר ב 0.10 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר