30-09-2010, 10:39
|
צחי בן עמי לתחום התעופה הצבאית, חיל האויר ותולדותיו
|
|
חבר מתאריך: 17.10.04
הודעות: 8,704
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי amitaikl שמתחילה ב "נחשפו מוקשים ורקטות שהיו מיועדים לעלות למטוס אל על בטורונטו - הארץ"
באשר לקטגוריה 1.4S - הנה ההגדרה של קבוצת ההיזק:
Division 1.4 Explosives: Division 1.4 consists of explosives that present a minor explosion hazard. The explosive effects are largely confined to the package and no projection of fragments of appreciable size or range is to be expected. An external fire must not cause virtually instantaneous explosion of almost the entire contents of the package. (* Add compatibility group [B, C, D, E, F, G, S])
כאמור - מבין כל החומרים שבקבוצה - B-G אסורים להטסה ורק קבוצה S מאושרת.
קישור לסרט "מה מותר ומה אסור להעלות למטוס" - הסרט מציג נקודה מחמירה שבאה ליצור מודעות.
בפועל לחברות תעופה יש סייגים שונים באשר לסוגים ולכמויות, ולעיתים ע"י דיווח והתייעצות - ניתן לפתור חלק מן המצבים (למשל: אסור להעלות למטוס יותר משתי סוללות של מחשב נייד, אסור להעלות סוללה רטובה אלא אם כן הכניסו אותה אל תוך מיכל מיוחד (הסוללה מכילה חומר מאכל) סוללות ליתיום אסורות בהטסה מחשש התלקחות (ליתיום מגיב עם מים באש) אבל ישנן סוללות ליתיום שמאושרות להטסה וזה כתוב עליהן). מסיבות אלו - מונחות חברות התעופה להתייחס אל אוכלוסיות שונות כאוכלוסיות מסכנות (מלשון סכנה ולא מסכנות) כגון צוללנים, מטיילים עם תרמילי גב, צוותי טלוויזיה ועוד - מאחר שהנ"ל עשויים לשאת חומרים מסוכנים ולא לדווח - בין במודע ובמזיד ובין מתוך חוסר ידיעה.
מתוך כך - יש להניח שאיש או"מ שיוצר לסיני, ויודע שכל מה שיש לו במזוודה או במטען ששלח - זה תחמושת אימונים אינרטית - לא יחשוב שמדובר בפעולה שדורשת התייחסות, ומצד שני - האיש שמטפל במטען - מחוייב לנהוג בחשדנות מקסימלית במטען ולבדוק התאמתו לתקנות.
אם במקרים מסויימים מדברים על הפללה לשם אישור פעולה - הרי במקרים האלו - דובר על אישור הטסה רק לאחר זיכוי.
עוד דוגמא למקרה שאירע - מנועים (בכלל זה מנועי מטוסים, מכוניות כולל מכוניות שלמות) נחשבים לחומרים מסוכנים בקטגוריה 9 (שונות) בשל החשש שהם מכילים חומרים בעירה בתוכם למרות שמיכליהם מרוקנים (וגם לכך יש נוהל מיוחד). במקרה מסויים (ועל מטוס מטען) נדרש לקוח לספק מידע אודות קיבולת מיכלי הדלק של כטב"מ שהוטס לחו"ל, גם כאשר לא הכיל דלקים, על מנת לקבל אישור הטסה לחו"ל - מחשש שקיבולת מיכל מסויימת עשוייה להכיל אדים בכמות העוברת על מגבלות IATA. יצרן הכטב"מ סרב להעביר את המידע, והכטב"מ נפסל להטסה עד שהמידע הועבר - וזה מקרה לא נעים במיוחד לאור העובדה שהמטוס הגיע במיוחד על מנת להטיס את הכטב"מ לחו"ל.... לבסוף הועבר המידע וכלי הוטס.
http://www.iata.org/SiteCollectionD...re_you_pack.wmv
מעבר לכך - מובילים שונים יגבילו את הכמות - כך שמותר לאשר X ק"ג לנוסע אבל כל עוד הכמות הכללית אינה עוברת Y ק"ג או בחומרים אחרים - כל עוד נשמר מרחק Z בין חומר זה לבין חומר אחר.
לדוגמא - חומרים רדיואקטיביים מופרדים זה מזה בהתאם ל-TI - TRANSPORT INDEX מאחר שנוכחות קרובה מגבירה את הקרינה שהם יוצרים והשפעתה על נוסעים ומערכות מטוס. בנוסף עשויים להשפיע על חומר צילום שבקרבתם. קרח יבש (פחמן דו-חמצני) מאושר בכבודת הנוסע (אאל"ט - עד 250 גרם), למשל לקרור תרופות, אך עד כמות מסויימת בתא הנוסעים. כנ"ל לגבי תא המטען - אבל כאשר מטיסים בע"ח - נשיאת פחמן דו-חמצני אסורה (במקרים אלו - נשיאת חומ"ס בתאי המטען תלווה בניירת מתאימה [NOTOC - NOTIFICATION TO CAPTAIN או NOTAC - NOTIFICATION TO AIR CREW] ותצויין גם בהודעות LDM או CPM שמועברות בין חברות התפעול על מנת להזהיר את העובדים מנוכחותם, להגביר את עירנותם והיערכותם במקרה תקלה.
חומרים מגנטיים אסורים במיקום ליד חומרים רגישים (נגיד סרטי הקלטה) או באזורים מסויימים במטוס בהם הם עשויים להשפיע על מערכות הטיסה של המטוס (נגיד מערכות ניווט והקלטה שונות).
נושא החומ"ס, ובפרט חומ"ס באמצעי תחבורה ובתעופה בעיקר, הוא נושא מורכב שדורש התייחסות רצינית ומקצועית מצד כל העובדים בתחום ומאוגד לרוב תחת הכותרות HAZMAT - Hazard Materials או DGR - Dangerous Goods.
אם יש שאלות בנושא - אשמח להרחיב או לפרט.
_____________________________________
ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק
|