היום הלכה לעולמה נתיבה בן יהודה לוחמת הפלמ"ח האגדית (קצינת חבלה, לוחמת ומפעילת דווידקה).
לימים התפרסמה גם בזכות פועלה בתחום הספרות והבלשנות העברית ובזכות תוכנית הרדיו "נתיבה מדברת ומקשיבה" שבה שולבו שיחות עם מאזינים ("רק על דברים טובים...") עם שירים מימי טרום המדינה והמחתרות.

קישור ויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0...%95%D7%93%D7%94

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

עצוב עצוב
יהיה זכרה ברוך

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

השנה היא שנת 1985, פלוגת מאי 84 מגד' 890 אמורה לצאת הביתה אך נשארת שבת ברגע האחרון. למזלנו לא נשארנו בשטח אלא ביחידת ההסברה ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.

שבת של שביזות, מודיעים על הרצאת חינוך - השתתפות חובה (כמובן). כל הפלוגה יושבת, מגיעה איזה חטיארה ונעמדת מולנו, וכולם בראש של "מה הבאתם לנו?".
לקח לפלוגה חמש דקות להתאהב באשה המקסימה הזו, בסיפורים שלה על הפלמ"ח, על המילון שהוציאה עם דן בן אמוץ ועוד ועוד - פשוט אשה מדהימה. בסוף היא תחקרה אותנו על מילות סלנג חדשות למילון שלה (אני מצטער נתיבה, אבל לא הבנת אותנו נכון- ראש פיצוץ זה ראש גדול, לא ראש קטן. אנא תקני את המדור שהתפרסם בעיתון שבוע לאחר מכן).

יהי זכרה ברוך.

I think, therefore I am. I think

קישור לאתר העוסק בה

מבט על המערכה על שלביה השונים דרך עיניה שלה.

... את הלשון החדה שלה, לא עשתה חשבון לאף אחד.
העברית הטובה, ואהבת מולדת אין קץ.
נתיבה תהיי בבקשה מליצת יושר על עמנו, כי אנו כאן לא כל כך מצליחים...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

תמצאו אותו באתר הישן של נתיבה כאן
הספר עוסק בתקופה שבין הכרזת האו"ם להכרזת המדינה, והוא בולט בכנות שלו.

אז מה