משה (צ'יקו) תמיר בהרצאה- אין תחליף לכניסה לשטח ולשליטה בו.

לא תמיד מוכרחים לשהות בעומק השטח בכדי לבצע מהלכים התקפיים המבהירים לצד השני כי הוא פגיע, נשלט ושאתה בעצם בעל הבית.

מבצע 'מהלך מבריק'
"תקופת פיקודו של האלוף עמירם לוין התאפיינה בהפעלת כוחות מיוחדים באופן אינטנסיבי נגד מטרות נקודתיות. מאמץ הפגיעה במחבלים בשטחם, לעיתים בעומק, היה אחד הנדבכים החשובים בתפיסת הפעולה של עמירם. האלוף הביא ללחימה בחזבאללה את ניסיונו העשיר בלוחמה זעירה ודחק ביחידות להעלות את רף יכולתן המבצעית. המפתח לפעילות הזאת היה כמובן בידי המודיעין, אך בהעדר מידע אחר הוטלה המשימה לחשוף את עמדות החזבאללה על תצפיות הקו. לילות שלמים הסתובב האלוף באופן אישי בין התצפיות, ניסה לסחוט שביבי מידע ועודד את התצפיתנים לגלות פעילות חריגה. הכפרים בקו המגע, ששימשו את המחבלים להסתרת עמדות הירי וכבסיסי יציאה לפעולה, היו באופן קבוע על הכוונת של התצפיות. במשך השנים התבסס ארגון החזבאללה בכפרים האלה וריכז בהם כוח לא מבוטל, ולכן נאלץ לנקוט צעדים שימנעו התקפה פתאומית של צה"ל. פעילות האבטחה, על אף ההקפדה הרבה שנהג הארגון בהטמעתה באוכלוסיה האזרחית, נחשפה מדי פעם לעיניהם הבוחנות של תצפיות הקו שלנו. את הרעיון לפעול נגד משמרות האבטחה בכפרים שמעֵבר לרצועת הביטחון העלה כמובן אלוף הפיקוד. היחידה הראשונה שנשלחה למשימה הייתה סיירת גולני. בראשית 1996 חדר כוח מהיחידה בפיקודו של רס"ן ארז נ' לפאתי הכפר שקרא שברכס רמים ופגע בחוליית אבטחה שסיירה בכפר. על אף שרק חלק מאנשי החוליה נפגעו מאש המארב הוכתר המבצע בהצלחה רבה וחופש הפעולה להמשיך במגמה הזאת הורחב. בשנתיים שלאחר מכן בוצעו כמה פעולות דומות, שבהן חדרו יחידות מיוחדות שלנו לכפרים בקו המגע ופגעו בסיורי האבטחה מהמארב. הפעולה המוצלחת ביותר מהסוג הזה על- ידי סיירת הצנחנים, בפיקודו של רס"ן יוסי. יוסי, בדומה לארז מהשייטת, נמנה עם קבוצת מפקדים מצומצמת, שנטלה חלק בלחימה בכל הזדמנות. בכל תפקיד שאותו מילא מצא דרך לפעול בגבול הצפון. היחידות שעליהן פיקד הגיעו להישגים חסרי תקדים בלחימה, ושמו יצא לפניו כאחד המפקדים הבולטים בהתמודדות בלבנון. כשפיקד על הסיירת חיסל כוח בפיקודו שישה מחבלים שהיו בסיור בכפר זוְתר א- שרקיה. המחבלים חוסלו מהמארב מטווח קצר לאחר מכת אש קצרה והסתערות של כוח הסיירת שבהובלתו. מטרתו של מבצע 'מהלך מבריק' הייתה לפגוע בפעילות האבטחה של המחבלים בכפר ע'נדוריה, השוכן מעל גדתו המערבית התלולה של ואדי א- סלוכי, שסימן את גבול רצועת הביטחון באזור הזה. המיוחד בפעולה הזאת היה שהיא כוונה נגד מארב נייח שהתמקם בין בתי הפר ולא נגד סיור. מבחינה מבצעית התקרבות לכוח נייח, שמטרתו לארוב לכוח צה"ל, הייתה בבחינת עליית מדרגה ברמת התעוזה. מארב המחבלים התמקם בכרם זיתים באחת מחצרות הכפר ע'נדוריה. תצפית קרבית של גדוד 101, בפיקודו של יוסי, איתרה את קבוצת המחבלים, הגדוד היה ידוע בפעילותו העֵנפה בגזרה שעליה היה אחראי וקצר הצלחות רבות במפגשים עם המחבלים, ולכן התקבל דיווח התצפית ברצינות רבה במִפקדת הגזרה. כשקיבלתי את הידיעה ידעתי שאנחנו חייבים לפעול מהר. הזהירות שנקטו המחבלים בפעילות האבטחה חייבה אותם להימנע משגרה. מהניסיון למדנו שפעילות מסוג זה לא תחזור על עצמה יותר מכמה ימים. מפקד האוגדה יום טוב סמיה קיבל אותנו להצגת התוכנית הראשונית ללא שהות. תקופה ארוכה פעלה היחידה תחת פיקודו וחשתי שרחש לנו הערכה רבה. יום טוב בחן את תוכנית הפעולה, שהייתה מעט מורכבת מהרגיל, ורק שאל: 'מתי תהיו מוכנים?'. ביקשתי שני לילות להכנות וקבענו תרגול על מודל בנוכחותו ללילה שלמחרת.

כשחזרתי ליחידה פגשתי את רון מ"פ א' בעיצומו של נוהל הקרב. הפעם לא המתנו לאישורים והתחלנו בהכנות ללא שהות. רון היה כבר מפקד פלוגה ותיק שהוביל את הפלוגה בכמה מבצעים בהצלחה רבה. הכרנו מהתקופה שבה שימש מפקד פלוגה מסייעת של גדוד הבוקעים הראשון והערכתי מאוד את יכולתו. כשקיבלתי את הפיקוד על היחידה נפגשנו ברמזור ביציאה מתל- אביב. רון, שזה עתה חזר מטיול חובק עולם והיה חובב מושבע של כל דבר המתנייע על גלגלים, נהג בג'יפ מפלצתי וכמעט שלא הצלחתי לזהותו בהופעתו האזרחית המוזרה. סימנתי לו שיעצור בצד הדרך. בשיחה בינינו העליתי את האפשרות שישוב לשירות כדי לפקד על אחת הפלוגות המבצעיות. הוא קיבל את הצעתי, וחודש לאחר מכן כבר צעדנו יחד במרומי רכס הרפיע בקור מקפיא למבצע ראשון שלו ביחידה. יכולתה האמיתית של יחידה נמדדת במקרים כאלה, שבהם הזמן להכנת הפעולה מוגבל ('נוהל קרב חפוז'). החלטנו שאת הזמן הקצר שעמד לרשותנו ננצל ברובו לחזרות על תוכנית הפעולה. את הלילה הראשון של ההכנות הקדשנו ל'מודל חלק' כלומר, חזרות באש חיה על תוכנית המבצע. הבעיה המרכזית שניצבה בפנינו הייתה לתאם את אש החיפויים סמוך לכוח התקיפה. הוראות הבטיחות באימונים אינן מאפשרות חיפוי אמיתי בתרגולי לילה, והלוחמים לא היו רגילים לחיפוי כה צמוד. נדרשו כמה תרגולים עד שנחה דעתי מביטחון הכוח התוקף באש החיפויים הצמודה. הלילה השני הוקדש לתרגולי "מקרים ותגובות" מול כוח ביום אויב. פעם אחר פעם התגנב כוח התקיפה מול ביום האויב. בסוף כל תרגול נערך סיכום שבו פירט כוח ביום האויב את הגורמים לחשיפת הכוח המתגנב. בחצות הצטרפו לתרגיל המסכם מפקד האוגדה ואלוף הפיקוד. יום טוב, שרצה להיות בטוח ביכולת ההתגנבות שלנו, הצטרף לביום האויב. כשהגיעו הלוחמים ממש עד אליו בלי להתגלות התרצה. לאחר שהתרומם מעמדתו בכרם הזיתים באחד מכפרי הגליל התחתון, שנבחר לדמות את אזור הפעולה, אמר בפשטות: 'מבחינתי אתם מוכנים!'. בתום התרגיל אסף האלוף את המפקדים כדי לבחון את מידת הביטחון שלהם בתוכנית. הכרתי את עמירם מתפקידי הקודם, לא ראיתי אותו מודאג כל- כך לפני מבצע, אבל חשתי שהתשובות שקיבל נסכו בו ביטחון. למבצע יצאנו בשיירה ללא אורות שהוביל יוסי בדרך המובילה לאחד ממוצבי צד"ל. ירדנו מכלי הרכב ופתחנו בתנועה מואצת לאפיק ואדי אל- בוריך, המבתר את המדרונות המערביים של רכס רמים בקניון עמוק וצר. לאורך האפיק צעדנו בטור ארוך, כאשר כוח החוד מוביל לפנינו עד שהתחברנו לוואדי א- סלוכי, שסימן את גבול רצועת הביטחון באזור הזה. כוח תצפית של היחידה, שאליו צורפו תצפיתנים מקצועיים מיחידת התצפיות, התמקם בעוד מועד על גבעה שולטת, ועתה העביר אלינו דיווחים על אזור היעד. לפני החצייה של ערוץ א- סלוכי הטמנו תרמילים עם ציוד לשהייה ארוכה למקרה שהפשיטה תידחה ונידרש להמתין בשטח. בהכנות למבצע קבענו שנמתין בנקודת ההטמנה לאישור שמארב המחבלים התמקם. כשסיימנו להטמין את התיק האחרון העבירה התצפית את הדיווח המיוחל על זיהוי המארב. העברתי את הידיעה ברשת הקשר הפנימית וחשתי את ההתרגשות העוברת בכוח. ידענו שאנחנו עומדים בפני פעולה יוצאת דופן בתעוזתה ושעיניים רבות נשואות אלינו. חשתי מחויבות מיוחדת. הייתי המפקד הוותיק ביותר שעדיין הוביל מבצעים וידעתי שלהצטרפותי לכוח היה משקל גדול בהחלטה לאשר את המבצע. חשוב מכך, חשתי שנוכחותי נסכה ביטחון בלוחמים שהבינו היטב את הסיכון הכרוך במשימה הזאת. חששתי מאוד לאכזב, אך יותר מכל חששתי מאובדן לוחמים. העבודה הצמודה עם חבורת הצעירים המופלאה שהקיפה אותי והעובדה שהכרתי כל אחד באופן אישי הקשו עלי מאוד. על אף שהבנתי היטב את חשיבות המשימה והאמנתי ביכולתנו צפו מחשבות בראשי. הבטתי לאחור בניסיון לזהות כל לוחם בטור המשתרך על- פי השתקפות דמותו במכשיר ראיית הלילה שהיה מוצמד לראשי באמצעות רתמה. האם לא מתחתי את החבל יתר על המידה? האם ההצלחות לא סינוורו את הערכתי לגבי יכולת הביצוע שלנו? פלוגה א' שאליה הצטרפתי במבצע הזה הייתה מנוסה מאוד. כמעט כל הצוותים עברו מבחן אש. הצוות הוותיק, שפעל מאז הקמת היחידה, עבר חוויות קשות במיוחד. רון חשש מפגיעה נוספת בצוות, ובעצה אחת אִתי העביר את משימת ההובלה לצוות הבא אחריו. הבטתי שוב בטור, הפעם בעין מקצועית, ונרגעתי. הניסיון המבצעי שצברה הפלוגה הורגש היטב בהתנהגות הלוחמים. לעצמי חשבתי שזהו הכוח המנוסה ביותר שיצא עִמי אי פעם למבצע. התחלופה הגדולה של לוחמים עקב סיום שירותם הצבאי הביאה לכך שבכל פעם מצאתי את עצמי עם דור חדש ולא מנוסה. ההתמקצעות של יחידת אגוז איפשרה צבירת ניסיון גם בקרב המפקדים והלוחמים בזמן קצר יחסית. המים הקרים שזרמו בוואדי א- סלוכי עוררו אותי מהרהורי ההליכה. כשחצינו את הערוץ מעדתי ועתה הייתי רטוב עד למותני. מצבי היה טוב מזה של האלחוטן שלי שטבל כולו במימי הנחל. גדת הוואדי הייתה תלולה ממה שזכרתי ועל אף שהקפדתי לשמור על כושר גופני חשתי התכווצויות בשרירי הרגליים. בפעם הראשונה הרגשתי שלא קל לי מבחינה גופנית. העייפות שצברתי בהכנות האינטנסיביות למבצע נתנה בי גם היא את אותותיה והרגשתי שקשה לי להדביק את קצב הטיפוס במדרון התלול. בתחילת הפעולה איבדנו זמן יקר בשל תקלה באחד מכלי הרכב של השיירה, ורון, שהוביל את החוד, רצה לצמצם את הפער והאיץ את קצב התנועה חרקתי שיניים וכמעט שנתקפתי ייאוש. במבצע החשוב ביותר שלי כמפקד היחידה גופי אינו נענה למוחי. לפתע, בלי לומר מִלה, נצמד אלי וסייע לי בעשרות המטרים הבאים. כשרגלי השתחררו ושבתי לצעוד בכוחות עצמי לחש באוזני: 'רק שלא תיעלם לנו עכשיו.' הפרש הגילים ביני ובין הלוחמים והמפקדים יצרו מערכת יחסים שונה מאלה שלהן הייתי רגיל ביחידות הקודמות שעליהן פיקדתי. על אף שעברו כמעט עשר שנים מאז שפיקדתי על סיירת גולני, עדיין הובלתי מבצעים באופן אישי, אולם עתה הייתי כבר אב לשלושה ילדים, רחוק מההווי של חבורת הצעירים שקיבלתי לידי, אך גם משוחרר מהמתחים המאפיינים פיקוד בפער גילים קטן. הרגשתי שהלוחמים מעריכים מאוד את העובדה שבגילי אני עדיין משתתף במבצעים. רובם הכירו את אשתי ובני שהיו מעורים מאוד בחיי היחידה, ולא הסתירו את תחושותיהם. בקצה העלייה נעצרנו לתצפית ולהפסקת שתייה קצרה. היינו כבר קרובים מאוד לכפר והכלבים החלו לנבוח בעצבנות. המעבר החד משלב התנועה בוואדיות החשוכים לרכס המואר באורות הכפרים ועמדות האו"ם הטריד מעט את הלוחמים. השתהיתי לפני ההתגנבות, שכן מניסיוני ידעתי כי לאחר זמן- מה יתרגלו הכלבים לנוכחות הכוח. תוכנית הפעולה הייתה מעט יותר מורכבת מאשר במבצעים אחרים בשל הסיכון שנלקח בהתקרבות למארב והסמיכות של היעד לבתי הכפר. נדרשנו להציב כמה חיפויים שיאבטחו את מסע ההתקרבות כך שבמקרה שהכוח יתגלה יוכלו לשתק מייד את מקורות האש. כוח החיפוי העיקרי בפיקוד כפרי במ"פ התמקם, ויריב מפקד הצוות הוותיק, העביר ברשת הקשר את פריסת המחבלים.

ההתגנבות בין בתי הכפר התנהלה באיטיות רבה- יריב ליווה בתצפית כל שלב בהתקדמותנו. התרגולים הרבים שערכנו לשלב זה של הפעולה נסכו בכוח ביטחון רב, אולי אפילו רב מדי. רשת הקשר הפנימית של הכוח נשמעה יותר כמו שעשועון רדיופוני מאשר שליטה במבצע מיוחד. כפרי הסמ"פ הקניט את רון שהתקשה להתקדם בשקט בשל ממדי גופו. בין שאר ההתחכמויות, כשהיינו כבר די סמוכים למחבלים, התערבו השניים על ארוחה מי יפתח באש ראשון- הכוח של רון או המחבלים. במצב רגיל הייתי צריך לקטוע את ההשתובבות, אך חשתי שבדרך הזאת נוסך רון בכוח ביטחון רב. יצאתי ללא מעט פעולות עם הפלוגה וסמכתי על הלוחמים והמפקדים שיֵּדעו לשים את הגבול. נעתי בסדר התנועה אחרי חוליית החוד של ירון, מפקד הצוות המוביל. מדי פעם שמענו דיבורים, חלון נפתח, או אדם שיצא לחצר, אך נתיב ההתקדמות שלנו לא הופרע וירון המשיך להוביל את הטור בציר המתוכנן בביטחון רב. כשהיינו קרובים ממש למארב המחבלים, מאחורי גדר עבותה של שיחי צבר, שמענו קולות נחירה עזים. מהתיאורים המפורטים שהעביר לנו יריב במהלך ההתגנבות הבנתי שלפחות שניים משמונת המחבלים ישנים שינה עמוקה. בזהירות רבה תפסנו עמדות לאורך טרסה גבוהה ששלטה על חלקת הזיתים המטופחת שבה התמקמו המחבלים. היינו בטווח של פחות מעשרה מטרים מהמארב כאשר החלה לפתע תכונה לא שגרתית. אחד האנשים, שנראה לי כמפקד הכוח, החל לעבור בין המחבלים ולהצביע לעברנו. סימנתי לרון והתחלתי בספירה לאחור. בסיום הספירה פתחו הכוחות באש מתוזמנת מכמה כיוונים. בתוך מהומת הירי והצעקות יכולתי להבחין במחזה הנורא של שני המחבלים שהיו שקועים בשינה מנסים להיחלץ משקי השינה ללא הועיל. בתום מכת האש השלכנו רימונים למרכז כרם הזיתים והתכוננו לניתוק מגע מהיר. בשלב זה התעורר הכפר כולו ואש לא מכוונת נורתה לכל עבר. על עף שהכרתי היטב את היערכות חזבאללה בכפרים הופתעתי ממהירות התגובה ומעוצמתה. פקדתי על רון, שלא מיהר להפסיק את הירי לעבר המחבלים, לנתק מגע מייד ולנוע לנקודת הכינוס שנקבעה. חששתי שבשלב הזה כל דקה מיותרת תאפשר את התעשתות המחבלים שניכר היה שעדיין היו מבולבלים. נשארתי עם הקשר שלי לחפות על ירידת הכוח מהטרסה. מסיבה לא ברורה, לאחר שחדלנו את האש זה זמן, החליט הקשר לפתוח באש. כיון שהיינו ממש מתחת לבתי הכפר הוכוונה מייד אש לעברנו ושנינו הוטחנו לקרקע החרושה בקפידה בחלקה שמאחורינו. הרתק של כפרי והרתק של פיני, קצין המבצעים של היחידה שצורף למבצע, ירו לעבר מקורות הירי כדי לאפשר את התרחקות כוח התקיפה מהכפר. צעדנו במהירות בתוך גיא מחורץ שנשפך לערוץ ואדי א- סלוכי, מוגנים מאש המקלעים של המחבלים שכוונה עתה לעבר החיפויים. בשלב זה החלו הרתקים לדלג לאחור בחיפוי הדדי. כשסיימו החיפויים את מלאכתם היו אמורים מסוקי הקרב על- פי התוכנית להיכנס לפעולה. ענן סמיך כיסה את פסגת רכס רמים ומנע את כניסתם. החיפויים נאלצו להישאר זמן רב מהמתוכנן וספגו אש מדויקת. מוביל זוג המסוקים שניסה בכל מאודו לחדור דרך מסך העננים וזכה ממנה למקלחת קרה באלחוט- כמובן, לא בצדק. טייסי מסוקי הקרב לא חסכו מעולם כל מאמץ לסייע לכוח בלחימה, לעיתים תוך סיכון עצמי רב, אולם את הטבע לא ניתן לשנות. לצערי, בלהט האירועים כשראיתי את האש המתחזקת לעבר כוחות החיפוי. לא עשיתי ניתוח קר. ההתפרצות בקשר עלתה לי בהתנצלות ארוכה ומנומקת בשיחת טלפון עם המוביל לאחר המבצע. את הקילומטרים הארוכים בחזרה לשטחנו עשה הכוח כמעט בריחוף. ירי מרגמות לא מכוון שליווה את נסיגתנו רק האיץ יותר בסוסים החוזרים לאורוות. תחושת ההקלה, לאחר המתח העצום שליווה אותנו עד הפתיחה באש, הייתה גדולה מדי. התפוגגות העֵרנות המבצעית הטרידה אותי, ובפעם הראשונה באותו לילה גערתי במפקדים. השטח הסמוך למוצבי צד"ל, שאותו צלחנו עתה, שימש יעד קבוע למארבים ולמטענים של החזבאללה וחששתי מהפתעה של הרגע האחרון. גרוע מכך, החלק האחרון של ציר התנועה היה חשוף לתצפיות המחבלים וחששתי ממטח מרגמות מכוון. פקדתי להגדיל את הרווחים בין הלוחמים. בנקודת האיסוף המתין לנו יוסי, מג"ד 101, עם שיירת כלי הרעב שהובילה אותנו לגדר הגבול. כשנדחסתי לג'יפ הפיקוד סיפר לי יוסי כי דובר צה"ל לא ממש התאפק, והידיעה על הפשיטה המוצלחת כבר פורסמה בחדשות הבוקר. טילפנתי מייד לאפרת אשתי. היה בינינו הסכם לא כתוב שאני מודיע שהכול בסדר לפני הפרסום בכלי התקשורת. לא תמיד הצלחתי לעמוד במרוץ. המבצע גרם להתרוממות הרוח ולתחושה חזקה של יכולה ביחידה. חשתי ששרשרת ההצלחות שלנו מצליחה לשנות את תחושת התסכול שאחזה בצבא בלחימה בלבנון מזה תקופה. הלחימה נגד גרילה, בייחוד במגננה בתנאי השטח של לבנון, העמידה אותנו לא פעם במבוכה. על אף שלמעשה לא התערערה מעולם האחיזה הצבאית שלנו בשטח לאורך זמן, תוצאות האירועים השפיעו על מורל החיילים בקו. הצלחה של מבצעים יזומים כמו הפשיטה על ע'נדוריה, השפיעו הרבה מעֵבר לתוצאה המבצעית הישירה שלהן. על אף הסיפוק הרב מיכולת הביצוע שהפגנו ומהתנהגות הלוחמים בפעולה חששתי מהבאות. מניסיוני ידעתי שרצף הצלחות עלול להפוך למסוכן שבאויבים, במיוחד בקרב לוחמים צעירים שלא התנסו בכישלון." (מתוך הספר "מלחמה ללא אות" מאת תא"ל משה "צ'יקו" תמיר, עמודים 172-182)

המכון למחקרי ביטחון לאומי העלה את ההרצאה של תא"ל תמיר ל- Youtube

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

תא"ל תמיר מרצה במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב ב- 06.12.2011 ________________________________תא"ל תמיר כמפקד אוגדת עזה

מתוך ההרצאה:
"הניסיון שלי הוא בייחוד ניסיון שטח. את רוב הקריירה הצבאית שלי עשיתי בלבנון. הייתי מח"ט גולני בכיבוש של הערים: ג'נין, טול כרם, רמאללה ושכם ב'חומת מגן', והייתי אחראי להכנה של 'עופרת יצוקה' הייתי מפקד עזה בשנתיים וחצי לפני המבצע והייתי העוזר של האלוף בזמן המבצע. ואני אנסה בהרצאה שלי לנסות להראות איך הדברים נראים מהרמה הנמוכה, מהרמה המבצעת, איזה דילמות זה מעלה ואיך הן נראות בעיניים האלה, ובנוסף לזה להציע לא הרבה הבנות, אבל שלוש הבנות בסיסיות מאוד של תפישת המצב הזה שתעזור קצת לעשות סדר בסוג הלחימה הזו. והדבר הראשון זה מצבי הלחימה. דן דיבר פה הרבה מאוד על הלחימה בשטח בנוי ההבחנה שאני מציע אותה, אנחנו עושים אותה גם במקומות אחרים בצבא, זה שלושה מצבים בסיסיים. אחד זה לחימה מנגד. באנגלית קוראים לזה - ' standof'. זה לחימה שבו האויב נמצא מצד אחד, אנחנו נמצאים מצד שני. אנחנו לא שולטים בו ואנחנו מפעילים הרבה מאוד אמצעים לכיוון שלו. החזקנו את זה בלבנון הרבה מאוד שנים, מה שקורה היום בעזה זה דוגמה טובה למצב הזה, וזה כולל סט גם של אמצעים וגם של יכולות שאנחנו מפעילים ומחייב אותנו להתייחסות למול האוכלוסייה אבל ברמה אחת לגמרי. החלק השני או השלב השני או ההבחנה השנייה למצב יסוד זה מצב שבו אנחנו משתלטים על שטח בנוי, שבו ממש מבצעים תמרון השתלטות על שטח בנוי. המבצע הכי דומיננטי שנראה ככה זה מבצע 'חומת מגן', קצת 'עופרת יצוקה', קצת הלחימה האחרונה בלבנון שבה כוחות צה"ל נאלצו להשתלט על שטחים אורבאניים צפופים בעייתיים. וזה מצב שבו החיכוך הוא מאוד מאוד גבוה. צה"ל מנוסה בשני המצבים האלה שתיארתי, אבל לגבי, במיוחד, הפעולה למול אוכלוסייה אזרחית המצב הזה הוא שונה בתכלית. המצב השלישי, גם הוא מצב לא פשוט, שבו השתלטנו על השטח, אנחנו שולטים בו ואנחנו נאבקים בתאי אויב שמתחדשים ומשתנים ומסתובבים בתוך השטח הזה. למעשה תיקחו את יהודה ושומרון מאז 'חומת מגן', אנחנו בתנאים משתנים למעלה ולמטה פחות או יותר נמצאים במצב הזה, כאשר שמה יש הצלחה מבצעית גדולה, יש מקומות אחרים בעולם שאם מסתכלים עליהם ההצלחה היא לא כל כך גדולה. האמריקאים לא הצליחו בצורה מהותית להוריד, למשל, את הפעולה העוינת בעיראק, בחלק מהמקומות, באפגניסטן הם גם מתקשים, ואצלנו המצב הוא הרבה יותר קל גם מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינה צבאית, וההצלחה שלנו ביהודה ושומרון בתחום הזה היא הצלחה די מרשימה. אבל גם כאן זה הופך את הצבא כמעט לאחראי באופן מלא על האוכלוסייה ועל השטח, גם אם זה לא שלטון צבאי, גם מבחינה חוקית וגם מבחינה מוסרית זה הופך אותנו לאחראים על האוכלוסייה ופה נדרשות יכולות ומיומנויות אחרות לגמרי.

... 'חומת מגן' למי שמנסה להיזכר, אנחנו תמיד אוהבים לספר על המבצע האחרון, אבל 'חומת מגן', היינו בסדרה של פעולות די אינטנסיביות בתוך שטחים בנויים צפופים, עם הפעלה של כוחות די מסיבית, ברמה של חטיבות גדולות שאוגדות פעלו בתוך השטח. זה הרבה מאוד אנשים. כאשר האפשרות שלנו להזיז את האוכלוסייה היתה מינימאלית, מהסיבה הפשוטה- ההיטמעות של הטרור בתוך האוכלוסייה היתה כמעט מוחלטת. בכל מקום שנתת לאוכלוסייה לצאת יצא איתה גם הטרור, ולמעשה לא טיפלת בבעיה. חזרת חזרה וכל תאי הטרור וכל הארגונים חזרו לאותה עיר. בטול כרם זה ממש קלאסית. אנחנו שלוש או ארבע פעמים ניסינו להשתלט על הטרור בטול כרם. ומה שקרה באופן קבוע, זה שאנחנו היינו נכנסים. כיוון שהיינו נכנסים עם טנקים ונגמ"שים הם היו שומעים אותנו מרחוק, כולם היו בורחים לכפרים בצדדים. עד שהיינו מגיעים לטפל בעיר כבר לא היה נשאר בה שום דבר חוץ מאשר אנשים מבוגרים ואזרחים תמימים, וכשאנחנו היינו יוצאים מהעיר אז הטרור היה חוזר, ושבוע אחר כך כבר היינו חוטפים פיגועים במרכז, בתל אביב, בכל המקומות ואת התקופה הזו כולם זוכרים היטב. התמונות האלה זה תמונות שאני בדרך כלל, זה מההרצאה הישנה בחו"ל וזה ככה סמוך למבצע, אז זה נשאר אותנטי בלי דברים שהזיכרון שינה במשך הזמן. זה האויב שהתמודדנו איתו. כאשר מתחת לרמה של המיליציות האלה, שהיו בכל מיני צורות, היו תאי טרור שהיו מאורגנים היטב. אנחנו קצת היינו פחות מודעים אליהם, אבל הם חיכו לזמן שבו אנחנו נשתלט על השטח וידעו שהם צריכים להמשיך לפעול. הרעיון שלנו היה נורא פשוט מבחינה מבצעית, זאת העיר, זה לעשות את מה שעשינו תמיד. למדנו שבטול כרם הם בורחים לתוך המחנה פליטים. אז עשינו פעולה שברובה היו עם כלים ריקים, ובאמת כולם ברחו לתוך המחנה פליטים. ככה נראה מחנה הפליטים טול כרם כשנכנסים קצת יותר לעומק, וזה לא זום מוחלט של איך ההתמודדות הזו נראית. מחנה פליטים די ותיק גם עם נוכחות של צלב אדום גם עם נוכחות של מתקני או"ם בתוכו, עם תשתית טרור מהענפות שהיו ביהודה ושומרון באותה תקופה. כיתרנו את המחנה פליטים, ולמעשה הקרב עצמו התנהל בשטח מאוד מאוד מצומצם וקטן. זה קילומטר ומשהו על קילומטר ומשהו, עם הרבה מאוד אנשים בפנים. עם בין שבע מאות לשמונה מאות חמושים, אחרי שהוצאנו אותם זה פחות או יותר המספר שהיה. כשכמעט חטיבה שלמה נכנסת ונלחמת בתוך הדבר הזה. היו לנו... גם לנו היו הרוגים והרבה מאוד נפגעים במהלכים הראשונים של הקרב הזה. כאשר העניין היה לנסות לדחוק אותם, זה היה הרעיון, לנסות לדחוק אותם ולהביא לכניעה. פה היה עניין שזה גם ישפיע על מקומות אחרים, וגם מאוד מאוד לא רצינו להגיע למצב שקצת נוצר בג'נין, במקום אחר ובקרב אחר, שבו אתה מכניס אוכלוסייה או קבוצת טרור, יחסית קיצונית, למצב שאין להם ברירה להילחם ואז הם נלחמים על כל מטר ועל כל בית. וניסינו להביא אותם למצב של כיתור צפוף והכנעה והצלחנו לעשות את זה. במקום הזה נכנעו חמש מאות חמושים שיצאו החוצה, על הנשק ועל הכל. ובסך הכל ההישג המבצעי, הוא היה הישג מבצעי מרשים.

... והדבר האחרון הוא כמובן ההישג. זה לא משנה כמה אנחנו נסובב את זה, אנחנו אוהבים לסובבים את זה הרבה. ההישג הסופי של, בסוף, של כיבוש של שטח כזה, אם פועלים בו בסוף, בנחישות עד הסוף, ולראיה מה שקורה, מה שקרה ביהודה ושומרון, הוא שההישג הוא כמעט מוחלט! והדבר הזה הוא דבר מאוד משמעותי בסוג הלחימה הא- סימטרית, שחלקנו, אנחנו רגילים לחיות איתה הרבה מאוד שנים, אבל לפעמים הבעיה המבצעית היא בעיה פתירה שאפשר לטפל בה.

...אצלנו המצב שונה. כשאתה מציב מקום כמו שדרות, שאתה בתור מפקד אוגדה או מפקד אזור בצה"ל מגן עליו, והירי מרגמות לא נופל על חיילים אלף מייל מהבית שלהם, אלא הוא נופל על בתים של אזרחים,
על ילדים שהולכים בבוקר לבית ספר, זה חייב לשנות את כללי המשחק! עכשיו, כללי המשחק האלה הם לא משתנים, אם מסתכלים על החוק הבינלאומי של מה מחייב צבא בירי, כאשר הוא מגן על אזרחים או כאשר הוא מגן על חיילים שלו, המצב שלו הוא כמעט אותו דבר. אתה לא יכול להפעיל לא אש דיס- פרופורציונאלית ואתה לא יכול להעניש ואתה לא יכול לפעול בשום אמצעי כזה מבחינה חוקית. ואתה לפעמים עומד מנגד כשאתה מסתכל על החוקים הבינלאומיים, ואתה רואה בבוקר, יצא לי הרבה בתור מפקד אוגדת עזה, חמאס מחכה לשעה רבע לשמונה שהאוטובוסים הצהובים של הילדים יתחילו להתפזר וברגע הזה נופלות המרגמות. אני חושב שכל מי שפיקד על הגזרה הזו יודע, יש גבעה כזו שכל מפקד אוגדה עומד בה בדרך כלל, ומחכה לרגע של לראות מתי הוא יכול להפעיל את המסוקים ואת הכל, כדי לתת לילדים את החצי שעה הזו להיכנס לבית ספר בלי שהפאניקה תהיה מוחלטת. עכשיו, זה מצב שהוא לא מצב דומה לזה שחיילים בבסיסים בעיראק או באפגניסטן או אפילו קבלנים שבאים לשרת אותם נמצאים תחת אש מרגמות. זה מצב שונה ובסיסי ואנחנו לא יודעים לשנות אותו, או היום לפחות להסביר אותו.

... ואתה מסתכל בצד השני למול אוכלוסייה הפלשתינית שאתה גם מחייב לטפל בה ואתה מבין את המשמעויות שיש כאן. אבל הא- סימטריה הזאתי, כשהאזרחים שלנו הופכים להיות בני ערובה, זה דבר שמאוד מקשה עלינו לשמור על הכללים בצורה... בצורה כמו שעושים צבאות אחרים במקומות אחרים.

... המצב השלישי שעליו... כיוון שדן דיבר הרבה על הפעלת אש אני לא רוצה להיכנס אליו הרבה. אבל אני חושב שצריך להקדיש לו הרבה מאוד מחשבה של הפעלת אש מנגד. היו תקופות, בצה"ל, שהיינו משוכנעים שאנחנו בהפעלת אש מנגד יודעים לפתור את הבעיה הזאת בצורה מאוד חכמה. אנשים מאוד נבונים ומאוד משפיעים החליטו שיש דרך לעשות את זה, נתנו לזה גם שמות. ולצערי הרב התפישה הזאת נכשלה כישלון חרוץ! ואנחנו מבינים היום שלא משנה באיזה עוצמת אש אתה מפעיל כנגד סוג של אויב כזה, אם אתה לא בסוף יורד לרמה שבה אתה נכנס לתוך השטח הזה ועושה את הפעולות האלה, אתה יכול לדחות קצת, אתה אתה יכול ליצור איזושהי הרתעה. הדבר השני זה המחיר האוכלוסייה האזרחית משלמת בדרך כלל בהפעלת אש כבדה. נזרק פה 'ענבי זעם' ו'דין וחשבון' שהם שני מבצעים שאני לא חושב שצה"ל אי פעם חזר על זה, אנחנו השתמשנו ממש באוכלוסייה כמנוף. הגירוש של האוכלוסייה, הוא לא היה רק כדי להגן על האוכלוסייה, אלא הוא היה כדי לדחוף אותה ולהשפיע גם על הממשל הלבנוני ועל כל מיני... השיטות האלה שהרבה מאוד אנשים מדמיינים אותן נכשלו פעם אחר פעם, בעיני, כישלון חרוץ! אין קיצורי דרך בדברים האלה! 'ענבי זעם' הביא עלינו אסון יותר גדול, 'דין וחשבון' הביא עלינו את 'ענבי זעם', ואחד אחרי השני הרע את המצב שלנו בלבנון למצב מאוד קשה. פה אני רוצה לציין עוד אבחנה אחת בתוך המצב הזה- זה המשוואה שנוצרת. אנחנו אוהבים לדבר על הרתעה עם ארגוני טרור. זה בדרך כלל לא הרתעה. אנחנו אוהבים לייחס את זה להרתעה. אבל נוצר איזה סידור טוב, ולפעמים הוא לא כל כך נוח. אני סבלתי מה... גם בתור תושב הצפון וגם בתור חייל צה"ל סבלתי מההסכם שהיה לנו עם חזבאללה. כל זמן שאתם לא מפעילים עלינו נשק כבד, ואתם לא פוגעים בנו בתוך הכפרים, ואתם רק סובלים מהאש המדויקת שאנחנו יכולים לירות עליכם, ואתם יורים לנו, נניח, רק במקומות שאתם תופסים חמושים שלנו ואתם יכולים לירות, אם זה בכללים האלה אתם בסדר. ברגע שאתם חורגים מהכללים האלה, זאת אומרת, אנחנו יורים מרגמות עכשיו מתוך כפר, ואתם מורידים מטוס או מורידים ארטילריה לתוך הכפר הזה, אנחנו מכניסים את האזרחים שלכם לתוך המשוואה ואנחנו מיד יורים קטיושות על קריית שמונה, בהתחלה שתיים ואם אתם מרגיזים אותנו קצת יותר. ואוטומטית מה שקורה זה שהצבא מתחיל לעשות חישוב איזה כוח הוא רוצה להפעיל, כי הוא מבין שאם הוא מפעיל טיפה עוצמת אש יותר גדולה מיד האזרחים שלו הופכים להיות בני ערובה! אני מאוד מודאג מהמשוואה הזו שמתפתחת בדרום! אני שנתיים וחצי כמו שאמרתי הייתי מפקד עזה, ואחד החששות הגדולות ביותר שלי או הגדולים ביותר שלי היו שלא תתפתח משוואה כזו. זה משוואה שמעמידה את החיילים במצב בלתי אפשרי הם למעשה נלחמים ללא העוצמה וללא כל היכולת של צה"ל אפילו בקרבות טקטיים קטנים! ומצד שני היא ממררת את החיים של האוכלוסייה כי לאט לאט אי אפשר לפתח תיירות ואי אפשר לעשות, לאורך זמן אזור באמת לא יכול, לא יכול לסבול ולא יכול לחיות בצורה הזאתי. והדבר היחידי, הרווח היחידי שיש כאן זה הרבה יותר קל לאנשי הצבא. יש הרבה פחות נפגעים חיילים כי לא נכנסים לתוך השטח. המחויבות היא קצת יותר קטנה. וזה נוח לפעמים לדרג של מחליטים להישאר באש קטנה כזאתי. אבל זה כמובן דבר זמני, והוא טוב כל זמן שהוא נשמר זמני, וצריך לדעת מתי לשנות את כללי המשחק!

...והדבר השלישי ברגע שנכנסים חיילים זה הגנת הכוח. אפשר, והיו לנו הרבה מאוד דיונים כמה סיכון מותר לנו לקחת על כוחותינו. אף אחד מאיתנו, ופה אני חושב שזה דבר משותף בטח לכל מי שהוא קצין בצה"ל, אף אחד מאיתנו לא רצה לשים אזרחים כמטרה ולפגוע בהם, וגם להתעלם מהעובדה שברגע שאתה יורה על בתים ויורה על מתקנים אתה פוגע באזרחים. זה לא בתחום, זה לא בתחום המחשבה שלנו בכלל. מצד שני כשאתה מניע גדודים פנימה, אם אתה לא נותן להם אש מסייעת, ויורים עליהם מכל מיני בתים מסביב. כאשר בתוך הבתים האלה יש, מעורב, גם... גם לוחמים וגם אזרחים, איך אתה מתייחס לבית כזה? אתה מפיל מיד כל בית כזה והולך קדימה? עכשיו, לא הכל אפשר לקבוע מראש, וכמו שראיתם בג'נין לא תכננו שככה, ככה יראה המבצע במחנה הפליטים ג'נין. אבל בסוף כשאתה נקלע למצב שיש אויב מאוד מאוד נחוש, ולא מעניין אותו מה קורה עם האוכלוסייה שנמצאת בין הבתים והוא לא, הוא לא מוכן, זה בכלל לא, לא לוקח לו חלק מהמחשבה, הפעלת הכוח גדלה ובהתאם התוצאות! והמשולש הזה הוא לדעתי משולש שהמרכז שלו הוא ההבנה של מי שמחליט, אני חושב שגם הגורמים המדינאים צריכים להבין אותו, ובלעדיו אי אפשר. אני לא הייתי לוקח בכלל את 'עופרת יצוקה' כדוגמה. אני חושב ש'עופרת יצוקה' היא יוצא מן הכלל. כיוון שהייתי אחראי על ההכנה של המבצע הזה, ואני מכיר את התוכניות שלו לפרטי פרטים, אני לא חושב שתהיה לנו ההזדמנות לא עם אויב, בוא נאמר במצב בוסר כזה, לא מוכן, לא מאורגן ולא מבין את היכולות שעומדות מולו כמו שהיה לנו עם החמאס. זה הזדמנות חד פעמית שהיתה לנו. זה גם לא יראה ככה בפעם הבאה. הם יודעים ללמוד את זה. אנחנו תפסנו אותם פה, גם אותנו תפסו כמה פעמים בהיסטוריה כשאנחנו לא בדיוק מוכנים ללחימה הבאה, וזה היה המצב. אני ממש מציע לא לעשות על התוצאות של המבצע הזה, למרות שאני מאוד גאה בתוצאות שלו ובטח איך שפעלו הכוחות, הייתי יותר משותף להכנה שלו, אבל אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון.

...הדבר האחרון זה העניין של המודיעין בא- סימטריה. בעיני, התשובה הפשוטה ו'עופרת יצוקה' זה היתה דוגמה מצוינת. אין לנו ברירה אלא להבין שאנחנו לא נלחמים בצבא שאתה מרים משקפת ורואה את הגדוד טנקים. אתה מרים משקפת אתה רואה רק בניינים ואתה לא רואה שום דבר ועדיין יורים עליך, ואתה לא רואה כלום. יש לנו את האמצעים, אנחנו צריכים לדעת להשתמש בהם להכשיר את הדרגים הנמוכים לעשות אותם- להפוך את האין אויב הזה לתמונת אויב מאוד מאוד מדויקת. ואם אני צריך לסכם את ההצלחה של 'עופרת יצוקה' זה שהצלחנו לעשות את זה הצלחנו לקחת את התמונת אויב שכאילו לכאורה אתה במבט ראשון לא רואה כלום, כל חייל יצא למבצע הזה כשהוא מכיר היטב את היערכות האויב, תחת איזה בית נמצאת המרגמה מעל איזה בית נמצא המחסן תחמושת. והיכולת הזאתי שלנו, במיוחד של המודיעין שלנו ושירות ביטחון כללי, היא זה שהביאה את ההצלחה."

תא"ל תמיר כמפקד סיירת גולני ________________________________תא"ל תמיר כמפקד קורס מפקדי פלוגות וגדודים

אגב תא"ל תמיר, כמפקד אוגדת עזה, בלט בהפעלת כוחות האוגדה ליצירת לחץ מתמיד על החמאס. כפי שהגדיר זאת הוא בראיון- "פעילות שלנו מונעת מהמחבלים להתעסק בפיגועים מעבר לגדר והם נאלצים להתרכז בהגנה."

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3465476,00.html

http://www.themarker.com/markets/1.462505

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.09 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה