ראשי       משחקים       מבזקים       צור קשר     ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● הצטרפו אל העמוד שלנו בפייסבוק ●●● עקבו אחרינו! ●●●  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שם משתמש
סיסמא
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #2  
ישן 03-05-2005, 09:34
  Pshahar Pshahar אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.12.04
הודעות: 1,426
גם בתל סאקי היה סיפור דומה ..
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי speedy_7 שמתחילה ב "שאלה על כיבוש תל שמס ע"י גד' 98"

ביום הראשון למלחמה , מחלקת טנקים מחטיבה 188 שבלמה מתקפה חטיבתית סורית ..

המחלקה שעצרה את הצבא הסורי

לסורים היתה תוכנית בנויה לתלפיות: חטיבה אחת תבקיע את הגבול, ושתי חטיבות אחרות יכבשו בתנופה את דרום הגולן וימנעו מתקפת-נגד ישראלית * דבר אחד קטן הם לא לקחו בחשבון: מחלקת הטנקים של יואב יקיר ז"ל, שנלחמה עד הכדור האחרון והצליחה לעכב את הפולשים עד שכוחות המילואים של צה"ל הגיעו * דיוקנו של נס.


יואב יקיר ז"ל (מימין) ומחלקתו


שלושים שנה אחרי הם נפגשים שוב ביישוב חיספין, כארבעה קילומטרים וחצי בלבד מהגזרה שבה לחמו יחד במלחמת יום הכיפורים. יאיר נפשי, תת-אלוף במילואים, היה מפקדו של גדוד 74 (חטיבה 188). יצחק רחמים, כיום מנהל בית ספר, שירת כרס"פ בפלוגה ו´ של אותו גדוד. ניר עתיר, איש חינוך, היה אז סמל במחלקה 3. המפגש המשותף מחזיר אותם ואת חבריהם לסיפורה המדהים של אותה מחלקה, שגוננה באומץ על דרום רמת הגולן.

"יואב ניהל את הקרב בקור רוח, והביטחון העצמי שלו הקרין גם עלינו. ערכנו בינינו מעין תחרות של מי ישמיד יותר טנקים. ראיתי את יואב עומד בצריח ומוחא כף בכל פעם שהושמד טנק של האויב. הוא אמר בקשר: ´חבר´ה, לא נורא, שלושת הטנקים שיש לנו זה כוח

טנקים בודדים, יחד עם מוצב 116 המאויש בחיילים מגדוד 50 ומוצב תל-סקי, התמודדו ביום הראשון למלחמה כנגד כוח סורי בסדר גודל של חטיבה. לדעת החוקרים אל"מ במיל´ אילן סהר ואל"מ במיל´ משה גבעתי, זהו אחד מאותם קרבות יוצאי דופן שבהם כוח קטן מאוד, אך מקצועי מאוד וחדור רוח לחימה, עשה את כל ההבדל בין אובדן הגזרה לבין הצלתה. ניתוח העובדות ממרחק השנים מראה שהקרב הזה היה בעל השפעה אסטרטגית על המצב בגזרה הדרומית של רמת הגולן.
מסתבר שלא את כל הפיקוד הצה"לי תפסה המלחמה בהפתעה. מספר יצחק רחמים: "המ"פ, אבי רוניס ז"ל, היה בטוח שעומדת לפרוץ מלחמה. איני יודע מהיכן קיבל את התחושה, אבל הוא אמר לי זאת בצורה מפורשת. כשהתחילה ההרעשה הארטילרית, לא היינו מופתעים".
"אנחנו התכוננו כל הזמן למלחמה", אומר נפשי. "ראינו את ההיערכות הסורית בעיניים. לכן הקפדנו כל כך על איכות האימונים ועל רמת הידע של כל איש צוות. כולם הכירו את הקו עד לפרטי-פרטים, מי שלא הצליח לעבור את המבחן השבועי – לא היה יוצא הביתה. התחרויות בין מחלקות הטנקים נועדו להעלות את הרמה המקצועית של החיילים, כדי להבטיח שבכל היתקלות בין טנקים שלנו לשלהם – ידנו תהיה על העליונה".
למרות התחושות, איש לא התריע בפניהם שעומדת לפרוץ מלחמה. דיברו על "יום קרב", מעין אותם שהיו שכיחים למדי באותם ימים, נפתחים בבוקר ומסתיימים לפנות ערב. כאשר הוזנקו הטנקים לעמדותיהם ניתנה בקשר הפקודה "קפיטל", שם הקוד ליום קרב.
יאיר נפשי: "היינו החטיבה היחידה בצה"ל שהחזיקה באמצעי ראיית לילה, ציוד יקר ונדיר באותם ימים. לא חשבנו לרגע לקחת אותם לטנקים, משום שהיינו בטוחים שאנחנו הולכים ל´יום קרב´ שיסתיים עוד לפני שיחשיך".

שישה פגזים מול שמונה טנקים
מספר ניר עתיר, חבר קיבוץ אפיקים: "קיבלנו פקודה מהמ"פ לנוע לרמפה בחזית של תל-סקי, משם נצפו טנקים סוריים המתקרבים לגבול. המ"מ יואב יקיר הוביל את המחלקה לנקודה, ומשם ניהלנו קרב עם הטנקים הסוריים והשמדנו כמה מהם. בערך בשעה 16:30 קורא לנו המ"פ בקשר ופוקד עלינו לנוע באופן מיידי צפונה, לכוון מוצב 116. ממקומו באזור מוצב 115 הוא רואה כוח סורי גדול שחוצה את הגבול מצפון למוצב 116 בתנועה לתוך שטחנו. חברנו למוצב, תפסנו עמדות ברמפות שהכרנו היטב, ויצרנו קשר עם מפקד המוצב, יוסי גור. המראה שנגלה לעינינו היה קשה: עשרות טנקים ונגמשי"ם של הסורים חוצים את תעלת הנ"ט ויורים לכל עבר.
"ליואב יקיר היה ברור שלמרות הנחיתות המספרית שלנו, נצליח לפגוע בכוח העצום שהיה מולנו. התחלנו לנהל אש, ממש כמו באימונים. היית צריך להיות זריז מאוד – לירות ומיד להחליף עמדות – כדי שהסורים לא יפגעו בך. יואב ניהל את הקרב בקור רוח, והביטחון העצמי שלו הקרין גם עלינו. ערכנו בינינו, יואב ואני, מעין תחרות של מי ישמיד יותר טנקים ויעשה זאת יותר מהר. ראיתי את יואב עומד בצריח ומוחא כף בכל פעם שהושמד טנק של האויב. הוא אמר בקשר: ´חבר´ה, לא נורא, שלושת הטנקים שיש לנו זה כוח רציני, אנחנו נשמיד אותם´. הודות לצלילות הדעת שלו ביצעה המחלקה דברים שקשה לעלות על הדעת ששלושה טנקים מסוגלים לעשות".

"בבונקר הקטן הצטופפו 26 לוחמים, חלקם פצועים, עם כמה מגופות ההרוגים. הסורים לא נכנסו לבונקר. הם הסתפקו בירי אר-פי-ג´י ובזריקת רימונים, שמהם נפגעו עוד כמה לוחמים. אנסבכר אמר: ´אם יש מישהו שיכול – שייצא, יסגיר את עצמו לסורים ויגיד שאין עוד

הקרב ליד מוצב 116 נמשך אל תוך הלילה, ונדמה היה שהמחלקה של יואב יקיר מצליחה להשהות את התקדמות הכוח הסורי. אולם אז התחדשה תנועת הטנקים הסוריים בעוצמה רבה. יקיר הסתייע במפקד המוצב, שירה עבורו פצצות תאורה ממרגמה והאיר את השטח כדי שמחלקה 3 תוכל להמשיך לכוון את תותחיה לעבר הטנקים הסוריים. משהתברר עד כמה קשה המצב, שלח המ"פ אבי רוניס את מחלקה 2, בפיקודו של נתי לוי, לצורך תגבור.
"קיבלנו פקודה לנוע ולתגבר את מחלקה 3", מספר מוטי אביעם, ארכיאולוג, שהיה אז מפקד טנק במחלקה 2. "נותרנו רק שני טנקים, לאחר שטנק אחד נפגע בקרב על ציר הנפט. נתי לוי הוביל אותנו לעבר מחלקה 3, אולם כשהגענו לקרבת מוצב 116 עלה הטנק שלו על מוקש ופרס זחל. הצוות עבר לטנק שלי, וכך המשכנו להילחם".
במהלך הקרב נהרג רוניס, והתחמושת הלכה ואזלה. כשהמצב נראה כבר חסר סיכוי, יצר יקיר קשר עם המג"ד נפשי, שניהל באותה עת קרב קשה קילומטרים רבים משם, בצפון הגולן.
יאיר נפשי: "מתקשר אלי יואב ואומר לי: ´המצב קשה, המ"פ נהרג, נותרו לי רק שישה פגזים ומולי שמונה טנקים´. ממקומי לא יכולתי לסייע, אלא רק לתמוך ולתת גב. הכרתי היטב את יואב, הוא היה קצין מעולה, סמכתי עליו שייתן את המענה הנכון ביותר האפשרי בשטח".
בסביבות 9 בערב נהרג יואב יקיר, וניר עתיר תפס פיקוד על המחלקה ועל ניהול הקרב. "גם לאחר שנגמרו לנו הפגזים, המשכנו לירות במקלעים על הטנקים הסוריים והצלחנו להדליק חלק מהם", הוא מספר. "קיבלנו פקודה להישאר בגזרה כדי שהאויב יראה שיש נוכחות שלנו. לקראת חצות נגמרה תחמושת המקלעים כמעט לגמרי, וקיבלנו אישור לנוע לתל-סקי ולחדש את המלאי".
בשלב זה לא נותר כוח טנקים שיבלום את הסורים, והם חצו את הגבול לעומק שטח ישראל. לאחר המלחמה התברר שהיתה זו חטיבת-חלוץ של דיביזיה סורית. הדיביזיה היתה אמורה לכבוש את דרום רמת הגולן עד המורדות לכנרת, ומשימת החטיבה היתה להבקיע את המכשול של צה"ל על הגבול, לגשר על תעלת הנ"ט ולהשתלט על השטח בעומק של חמישה ק"מ. היה עליה לבצע את משימתה תוך שלוש שעות, כדי לאפשר לחטיבה ממוכנת שתבוא אחריה לכבוש רצועה בת כ-12 ק"מ, וכך לכבוש את כל דרום רמת הגולן, מרמת-מגשימים עד אל-על. למחרת עם שחר היה הכוח הפולש אמור לקבל תגבור של חטיבת טנקים נוספת, שבעזרתה תכננו הסורים להגיע למורדות הגולן ולמנוע ניסיון ישראלי לכבוש את הגולן מחדש. הקרב העיקש שניהלו מחלקת הטנקים וחיילי המוצב הקשה על החטיבה הסורית הראשונה לבצע את משימתה. כתוצאה מכך השתבש לוח הזמנים של המתקפה כולה בדרום הרמה. בתצלומי אוויר שצולמו למחרת הקרב נראים בבירור עשרות הטנקים והנגמשי"ם הסוריים שהושמדו.

כוחו של סרבל אפור
כוח השריון הקטן חבר ללוחמי הצנחנים שישבו בתל-סקי, בפיקודו של סגן מנחם אנסבכר. ניר עתיר: "במהלך התנועה נתקלנו בנגמ"שים סוריים שנמצאו סמוך לתל-סקי. אלה השתייכו כנראה לחטיבה אחרת. חלקם בערו בשטח, לאחר שנפגעו על ידי הצנחנים והטנקים שהיו על התל, וכן מאש הטנקים של חטיבה 7, שניסו לנוע צפונה כדי לתגבר את 116. לאחר שהצטיידנו בתחמושת של טנקים מושבתים שהיו על התל ניסתה המחלקה לנוע בחזרה לגזרת 116, אולם זו היתה משימה בלתי אפשרית, משום שבינתיים הסורים השתלטו על כל האזור שמצפון לתל. לא היה מי שימנע זאת מהם".
במהלך הלילה ניסו הסורים לכבוש את התל, אך סגן אנסבכר, שניהל את הקרב, הצליח לפגוע בהם בעזרת הטנקים והנשק המחלקתי. משכשלו הניסיונות החליטו הסורים, שככל הנראה רצו לגבש לעצמם תמונת מצב ברורה יותר, להמתין לבוקר.
עם שחר התחדשה האש על תל-סקי והכוחות הסוריים פתחו בתנועה לכיוון רמת-מגשימים. על התל נצבו חמישה טנקים, ובהם אלה של פלוגה ו´. אנסבכר פקד על כוח הטנקים לרדת לעבר הכביש כדי לחסום את הסורים. במהלך תנועתם נפתחה עליהם אש, וכמעט כל הטנקים נפגעו. הצוותים חילצו את עצמם לתל, שבינתיים נפתחה התקפה רגלית לעברו. הלוחמים, חלקם פצועים, ניסו להדוף את ההתקפה ומשכשלו מאמציהם הסתתרו בבונקר קטן. בתוך הבונקר הנצור שעל התל התחוללה דרמה קשה.
"בבונקר הקטן הצטופפו 26 לוחמים, חלקם פצועים", נזכר אביעם. "היו שם גם כמה מגופות ההרוגים. הסורים, שכבשו את המוצב, משום מה לא נכנסו לבונקר. הם הסתפקו בירי של פצצות אר-פי-ג´י ובזריקת רימונים, שמהם נפגעו עוד כמה לוחמים. מנחם אנסבכר נפצע ואיבד את הכרתו. בשלב מסוים הוא התאושש ואמר: ´אם הסורים ייכנסו פנימה הם יהרגו את כולנו. אם יש מישהו שיכול – שייצא החוצה, יסגיר את עצמו לסורים, ויאמר להם שלא נותרו עוד לוחמים על התל´".
יצחק נגרקר מקצרין, היום איש התעשייה האווירית ואז טנקיסט במחלקה 3, הרים את הכפפה. "הבנתי את המשמעות של התמסרות לסורים", הוא אומר. "לא הייתי בטוח שישאירו אותי בחיים, וגם שמעתי סיפורים על ההתעללויות באלה שנפלו בשבי. החלטתי שאני יוצא החוצה. הנחתי את העוזי ואת הרימונים ויצאתי. הסורים הבחינו בי, ואחד מהם ירה לעברי אבל לא פגע. הקצין הסורי צעק אליו ´הדא טיירא´, כלומר ´הוא טייס´, אל תירה עליו.
"הם לקחו אותי בשבי. שאלו אותי על חיילים נוספים, וסימנתי להם שהיו רק ארבעה (מספר החיילים בצוות טנק) וכולם נהרגו, נשארתי רק אני. הייתי בשבי במשך שבעה חודשים, ועברתי תקופה קשה ביותר משום שלא ידעתי אם הסורים אכן האמינו לסיפור שלי, או שחשפתי את הבונקר וגרמתי לכך שכולם ייהרגו".
יאיר נפשי: "אתם יודעים למה הם חשבו שהוא טייס?"
חלק מהנוכחים כבר מכירים את הסיפור, אבל בעבור אחרים זו הפעם הראשונה שהם שומעים אותו. "נגרקר הצטיין בימי הקרב שלפני המלחמה", מסביר נפשי. "לאות הוקרה הענקנו לו סרבל חסין אש בצבע אפור, דומה לסרבל טייסים".

"נתנו חיים למדינת ישראל"
סיפור חילוצם של הנצורים על ידי אוגדת מוסה פלד, שכבשה מחדש את האזור ביום השלישי של המלחמה, כבר סופר לא פעם, ואף תועד בסרט. בשעות הקשות שעשו בתל חיזק אנסבכר את רוחם של הלוחמים והבטיח להם "אתם תראו שנצא מכאן בעזרת השם בחיים ועוד נערוך חפלה", וכך אכן עשו לאחר שנגרקר חזר מהשבי.
התמונה הכוללת של מה שאירע בחזית מורה כי עיכוב הכוח הסורי – החטיבה שבאזור 116 וזו שבאזור תל-סקי – מנע מהסורים מלהגיע למורדות הגולן עם שחר כפי שתכננו. רק בסביבות השעה 11 בבוקר התקדמו הסורים עד לאזור אל-על. באותה שעה בדיוק הגיעו פלוגות הטנקים הראשונות מחטיבות המילואים 9 ו-179, שנעו לקראתם ובלמו את התקדמותם. אם החטיבות הסוריות היו מתייצבות במורדות של דרום הגולן ומשתלטות על המצוק, הן יכלו לחלוש משם על עמק הירדן. מאוחר יותר באותו יום התארגנה אוגדת מוסה פלד (146) להתקפת הנגד בדרום הגולן. ההתקפה התחילה למחרת (היום השלישי למלחמה) בבוקר. האוגדה טיפסה במעלות הגולן, דחקה את הכוחות הפולשים בחזרה לתוך שטח סוריה, וחוללה מהפך משמעותי בלחימה באזור. את המהלך הזה לא ניתן היה לבצע אילולי יכלה האוגדה להתארגן בעמק הירדן.
במכתב ששיגר אלוף פיקוד הצפון דאז, יצחק חופי, למשפחתו של יואב יקיר ז"ל נאמר בין היתר: "אני יכול לומר בפה מלא, שאנשי חטיבה זו (חטיבה 188) הם שנתנו למדינת ישראל חיים... בזכות הלחימה העיקשת של החטיבה, הדרך לא היתה פתוחה לסורים. הלחימה הזאת נתנה לנו את השעות לגייס יחידות מילואים ולהריץ אותן אל הצירים. הם הגנו על המדינה, על הבית".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 02-03-2007, 00:56
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,756
Facebook profile Follow me...
תודה יעקב
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי יעקב53 שמתחילה ב "תגובה לתל שמס"

איזה יופי שבסוף מגיעות תשובות.
אני זוכר שקראתי כתבה/מאמר לא מזמן על אהוד דפנא (אגב, שם השיר "הודי חמודי" והוא נכתב ע"י סבו של אהוד, משה דפנא).
קשה לומר שהכוח היה שייך לחטיבה 188. אודי דפנא הגיע לרמת הגולן ללא צו. הוא אסף אנשי צוות וטנקים פגועים שתוקנו (או תוקנו למחצה) והקים כוח טנקים שהצטרף לקרבות הבלימה ולשני נסיונות לכיבוש תל שמס.
מצג יזכור
מילות השיר:
זה הודי חמודי הוא ילד קטן.
גר הוא הרחק שם בעמק בית שאן.

עיניים לו תכלת וראש לבנבן.
פה לו מתוק מחייך ומקשן.

שואל בלי הרף הוא: למה זה כך?
"למה ולמה" מעביר הוא בסך.

הודי חמודי, הוא בן אביטל,
שאלה ראשונה את אביהו שאל:

למה טלה עת יפתח את הפה
יודע לומר לי אך מֶה ורק מֶה?

ולמה צביה הפרה החומה
יודעת לומר לי גם מוּ וגם מָה?

הודי חמודי, הוא בן אביטל,
שאלה שניה את אביהו שאל:

למה העגל הרץ למרחב
שולח למעלה למעלה זנב.

ולמה צנונית קטנה, אדומה
שולחת זנב דק אל תוך אדמה?

הודי חמודי, הוא בן אביטל,
שאלה שלישית את אביהו שאל:

למה השמש תמיד הוא ראשון
לרדת בערב לשכב ולישון.

ולמה ירח הוא דווקא בליל
יוצא מביתו והולך לטייל?

"למה ולמה" רבות עוד שאל
הודי חמודי, הוא בן אביטל;

למה אוהב כה הצל את העץ?
מבוקר עד ערב אצלו הוא רובץ.

למה בורח הצל מהאור -
השמש מציץ בו, נסוג הוא אחור.

למה הרוח מכה אילנות?
ולמה בוכים כה יונים ויונות?

למה כנפיים ניתנו רק עוף? -
ועוד הוא שואל בלי קץ ובלי סוף.

אך תענהו אם כך ואם כך -
ו"למה" חדש אז מפיהו יצמח.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 08-12-2011, 08:53
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 1,488
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "תודה יעקב"

הקרב לכיבוש תל- שמס במלחמת יום הכיפורים, גדוד הצנחנים 567

"במוצאי יום הכיפורים, שישי באוקטובר 1973, גויסה חטיבת הצנחנים 317, שעליה פיקד אל"ם חיים נדל, למלחמה בחזית הצפון. בשלושה עשר באוקטובר הטיל נדל על גדוד 567 בפיקודו של סא"ל אלישע שלם המשימה ניתנה לגדוד לאחר שני ניסיונות לכבוש את תל- שמס. נפל של כוח משוריין לכבוש את התל בלחימת שריון. תל- שמס היה שטח חיוני בקו ההגנה של הסורים. ממנו ניתן היה לשלוט על הציר הראשי מקוניטרה לדמשק. תל- שמס בנוי בצורת אליפסה הנמשכת מצפון לדרום. אורכה כאלף ארבע מאות מטר ורוחבה כשבע מאות מטר. חלקו הצפוני של התל הוא הגבוה ביותר. בצידו המערבי היו חפורות תעלות חי"ר, ומעליהן היו עמדות לטנקים ולטילים. מספר החיילים הסורים בתל וחימושם לא היו ידועים לצה"ל. רק בדיעבד התברר שבתל היו שתי פלוגות חי"ר, פלוגת טנקים ופלוגת טילי נ"ט על נגמ"שים. בראש התל הייתה ממוקמת מפקדת דיוויזיה סורית. תוכנית המג"ד הייתה לתקוף את התל בלילה מכיוון צפון, ובשלב הראשון להשתלט על חלקו השולט. התוכנית הוצגה למח"ט, וזה אישר אותה, אך המתין לאישורו של מפקד האוגדה. האישור התעכב, ובינתיים עשה המג"ד את כל ההכנות והתדריכים הנדרשים והכין את הגדוד לקרב על פי התוכנית שתיכנן. כאשר הכוחות כבר היו ערוכים על הכלים לקראת תנועה, הודיע המח"ט במפתיע למג"ד שאין אישור לתקוף את התל מצפון, ושעל הגדוד לכבוש אותו מדרום. בד בבד עם שינוי התוכנית, שהיה למורת רוחו של המג"ד, נודע לו לראשונה על הניסיונות הכושלים הקודמים לכיבוש התל- ניסיונות שבהם היו לכוחות התוקפים אבדות רבות. המג"ד אלישע שלם היה משוכנע שתוכניתו הראשונית היא טובה, ושההכנות של הגדוד, שכללו אימון על מודל ותדריכים מפורטים, יסייעו מאוד להשגת המשימה. עם זאת הוא השלים עם הנחיית האוגדה ובכל מקרה היה נחוש לבצע המשימה. 'בתנאים שנוצרו, לו הייתי אומר שלא ניתן לבצע, לא היו באים אליי בטענות. שקלתי את המשמעות של כניסה לא מסודרת לקרב מבחינת המחיר בחיי אדם מול ביצוע המשימה. לאחר שבחנתי את כל ההיבטים והנעלמים הרבים שהיו, החלטתי לבצע'. למרות האילוץ לתקוף מדרום לא ויתר המג"ד על הרעיון המרכזי שלו: להשתלט על התל באמצעות כיבוש השטח השולט עליו תחילה. הוא החליט לרתק את האויב ממערב באמצעות מחלקת טנקים, לנוע אל היעד מכיוון דרום ולשלוח את פלוגה ג' באיגוף ימני עמוק כדי שתכבוש את השטח השולט של היעד במקביל לכיבוש חלקים אחרים שלו. לקראת הערב החל הגדוד לנוע, לאחר שהמג"ד השאיר את פלוגה א' בעתודה בקרבת מחלקת הטנקים. את החלק הראשון של הדרך עשה הגדוד על נגמ"שים, והחלק השני נעשה במסע רגלי לעבר נקודת ההיערכות. בעקבות השינוי החפוז בתוכנית הורה המג"ד למ"פים ללכת צמוד אליו, כדי שיוכל לוודא שהם מכירים את התוכנית החדשה ואת יעדיה וכן כדי להגביר את ביטחונם העצמי. הפלוגות נשארו באותו השלב עם הסמ"פים. המג"ד הוביל את התנועה אל היעד ולקח על עצמו את מלאכת הניווט. בעוד הגדוד עושה את דרכו אל היעד, שמע המג"ד את סיוע האש של האגד הארטילרי שהוקצה לו. במילים אחרות: סיוע האש החל מוקדם מדי, והמג"ד הסיק מכך שלפני ההסתערות על היעד ייאלץ להסתדר ללא סיוע אש. כשהגדוד הגיע סמוך לנקודת היציאה להתקפה, הורה המג"ד למחלקת הטנקים ולפלוגה המסייעת לפתוח באש החיפוי, ומיד לאחר מכן נתן את האות לתחילת ההתקפה של פלוגות ב', ג' ו- ד' לכיבוש התל. אי- הוודאות בנוגע לעוצמת האויב ולמיקומו המדויק על התל הייתה רבה, והעשן הרב והפיצוצים מעל היעד הקשו על הניסיונות להשיג את המידע הזה במהלך התנועה אל היעד. בהתאם לתוכנית המתוקנת נעה פלוגה ג' לעבר השטח השולט שבו שכנה המפקדה הסורית, ופלוגות ב' ו- ד' החלו לטהר את התעלות. כל אותה העת המשיכו הפלוגה המסייעת ומחלקת הטנקים לירות אש חיפוי מהאגף. במהלך ההתקפה הנחיתו הסורים אש ארטילרית כבדה על התל, והמג"ד הורה לכוחותיו לתפוס מחסה בבונקרים ובתעלות כדי להימנע מאבדות ולהמשיך להילחם בכל פעם שהאש תיפסק. אם ברצון המג"ד לעמוד במשימותיו בהצלחה, עליו ליהנות ממזיגה של תכונות מסוימות, יכולות אישיות, חברתיות ופיקודיות לצד ידע מעמיק בעקרונות המלחמה האויב הופתע מהתקפת החי"ר בחשכה שבאה מכמה כיוונים- התקפה שהסתייעה בחיפוי ארטילרי ובאש טנקים- והתל נכבש עוד לפני עלות השחר. במהלך כיבוש התל פרס הגדוד חסימה מצפון לתל כדי למנוע הגעה של תגבורות, וזו הצליחה להשמיד כמה טנקים שניסו להימלט מהמתחם. בקרב הזה היו לגדוד ארבעה פצועים, ואילו על התל נספרו כשישים חיילים סורים הרוגים, ונלקחו כשלושים שבויים. במהלך היממה שלאחר מכן הדף הגדוד שתי התקפות- נגד עיקשות של הסורים שנועדו לכיבוש התל. גם בקרבות ההגנה- כמו בקרב ההתקפה- הפגינו לוחמי הגדוד ומפקדיו רוח איתנה ומקצועיות. בהמשך המלחמה כבש הגדוד של אלישע שלם את מוצב החרמון הסורי בלי להיתקל בהתנגדות של האויב.
בקרב הזה בולטים המאפיינים הבאים של מפקד הגדוד:
* תחבולה, גמישות ויצירתיות. אלישע שלם הכין תוכנית מבצעית עתירת תחבולות ויצירתית. לאחר מכן הוא הפגין גמישות רבה ושינה את תוכניתו בהתאם לדרישת האוגדה. הוא לא קידש את התוכנית הראשונית שהגה, אלא רק את המשימה.
* דבקות במשימה ונחישות. לשלם היו סיבות רבות לדחות את ביצוע ההתקפה, אולם הוא היה נחוש להוציאה אל הפועל והפגין דבקות במשימה.
* תבונה טקטית. כיבוש תל- שמס הוא דוגמה נוספת לכך שאת האויב מכריעה הטקטיקה ולא עוצמת האש. היעד נכבש למרות המחסור בארטילריה ועל אף הנחיתות המספרית. הכיבוש הושג הודות לתוכנית מקצועית ולמיצוי מיטבי של יכולות הגדוד.
* הקרנת ביטחון ואופטימיות בנוגע ליכולת הגדוד לבצע את משימתו. אף שהאוגדה שינתה את תוכניתו של המג"ד, הוא הקרין כל הזמן לאנשיו תחושת ביטחון ומסוגלות. פקודיו זוכרים לו זאת לטובה ומציינים שזו הייתה אחת הסיבות המרכזיות להשגת הניצחון בקרב.
* פיקוד מלפנים, אומץ לב ואיתנות. בכל אחד משלבי הקרב ניצב המג"ד איתן בראש הכוח. כך היה בשלב התנועה אל היעד, וכך היה בהסתערויות על התל עצמו. פקודיו מספרים שהוא הלך זקוף במשך כל הקרב והפגין ביטחון עצמי רב. אומץ הלב שהפגין דירבן את אנשיו לנהוג כמוהו." (מתוך המאמר "מנהיגות המג"ד בשדה הקרב בעבר, בהווה ובעתיד" מאת סא"ל שי קלפר מג"ד 51, מתוך ירחון "מערכות" גיליון 434, דצמבר 2010, עמודים 30-32.)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 08-12-2011, 18:52
  שקדי 1 שקדי 1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.09.07
הודעות: 1,084
מידע אישי על קרב תל שאמס
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי אופימור שמתחילה ב "אלישע המחט הראשון והמייסד של..."

אחרי שראיינתי לוידאו בזמנו את אחד המ''פים בשם יורם נצר
כשנאדל נתן לאלישע את פקודת המשימה אלישע ביקש ממנו מודיעין ותצ''אות של התל
חיים נאדל השיב לו שאין ואז אלישע אמר לו אם אין מודיעין אני לא הולך לכבוש את התל
נאדל התאמץ כנראה קצת יותר והביא מודיעין ותצ''א ובעזרתם תכננן וביצע אלישע את הכיבוש המבריק
כפי שכבר דוסקס כאן כמה פעמים משום שלא היו פאשלות הקרב כמעט שלא נודע בציבור
ואילו הקרב הקודם בו נפגעו טנקים רבים ונפצע יוני נתניהו וחולץ ע''י יוסי בן חנן מפורסם מאד
ובאמת אם מפקד חכם ונחוש כמו אלישע היה בחווה הסינית הכל היה נראה שם אחרת
_____________________________________

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +3. השעה כעת היא 09:34

הדף נוצר ב 3.48 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2014 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר
כתובת המערכת: מערכת אתר פרש, ת"ד 4062 פארק המדע ע"ש ויצמן, נס ציונה 74140.