ראשי       משחקים       מבזקים       צור קשר     ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● הצטרפו אל העמוד שלנו בפייסבוק ●●● עקבו אחרינו! ●●●  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שם משתמש
סיסמא
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #3  
ישן 27-03-2012, 11:31
  משתמש זכר מרקויס מרקויס אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.12.08
הודעות: 4,858
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "חזרה לקרב בג'נין (מאקו)"

אותי מבצע חומת מגן תפס בעבודה, קבלתי טלפון ב6 בבוקר להגיע לימ''ח בסירקין. בקשתי מאחותי שתקפיץ אותי , הגענו לימ''ח ומיד התחלנו לפרק את הכלים מהאח''י.
לי בתור חט''פ ב' היה נגמ''ש משלי, אחרי שקבלנו תדרוך ראשוני מה הולך לקרות, התחלנו לזווד את הנגמ''ש, הדבר הראשון שעשיתי היה להעיף את בלוני החמצן ובלון הגז לריתוך.. הקח''ש הצעיר שלי התנגד אבל לא עזר לו, הסברתי לו שאם נהיה חייבים להשתמש בציוד ריתוך "ניעזר" במקומיים, אני לא מסתובב בכפרים עוינים עם שתי פצצות גז עליי..
העמסנו גם אובר דוז תחמושת למקלעים ולנק''ל , מנות קרב והעמסנו את הכלים על המובילים..
הכפר הראשון שלנו היה הכפר שוויכה , כפר שרבים מתושביו התמחו בגניבות רכב מישראל. לא היו שם התקלויות מיוחדות , השתלטנו על בית והתחלנו להשתעמם..הגענו לשלב בו אחד מהחברים בפלוגה עזר לנערה להתכונן לבחינת בגרות במקצוע כלשהו.
לדעתי המבצע הזה היה מסוג המבצעים שהאמריקאים קוראים לו "הלם ומורא"..במשך כשלושה שבועות בו היינו מגוייסים עשינו כ6-7 כפרים, כולם באותה מתכונת, הגעה עם שחר, עם הרבה רעש, היו מקרים בודדים בהם שופ''ים ירו על הכוח אבל הושתקו במהרה, חקירה של הגברים החשודים בביצוע פח''ע, (יום אחד נתנו לי לאבטח חוקר שבויים בעבודתו וזה היה דבר מרתק מאין כמוהו..) . בכפר ענבתא, כוח מהגד' תפס מתאבד, כמה שעות לפני ביצוע, הוא הובל לחקירה אצל חוקר השבויים "שלנו" ולמרבה הפלא הוא היה לבוש במין טיטול ענק כזה. החוק''ש הסביר לנו שהם לובשים את הטיטול כדי לשמור על הבולבול ברגע הפיצוץ..האיש היה מסומם לגמרי ואי אפשר היה לחקור אותו.
עוד סיפור קטן ומשעשע היה כשעצרנו 2 חשודים והשב''כ איחר לבוא ולאסוף אותם, יצא שנתקענו איתם , הם היו אזוקים ואחרי כמה שעות אחד מהם ביקש להשתין..הקצין שהיה איתנו היה קצין חדש בגד' והוא סירב לאשר לנו לתת לו להתפנות. בסוף שכנענו אותו שלא כדאי שההוא ישתין לנו בתוך הנגמ''ש אם נצטרך לזוז פתאום. שיחררתי לו את האזיקון ואמרתי לו שיבוא מעבר לפינה של הבית ואם הוא עושה צעד הכי קטן לברוח אני תוקע אותו...הבחור מנסה ומנסה ולא יוצא..אני אומר לו נו מה קורה? בכית שאתה רוצה להשתין ועכשיו כלום? הוא ענה לי שהוא לא יכול כי אני מכוון עליו נשק. אז חזרנו חזרה ואזקנו אותו שוב.
אחרי כמה דקות שוב הוא התחיל להתלונן.. הפעם אמרתי לו שאני אכוון לא עליו אלא לידו.. הוא ניסה והפעם הצליח, כולם שם מחאו לו כפיים ונוצרה סיטואציה קצת הזויה בה כמה חיילים מוחאים כפיים לשני חשודים שבעצמם צחקו, פתחנו כמה מנות קרב נתנו להם לאכול ואלרי כמה שעות באו מהשב''כ ולקחו אותם... בסה''כ לפל' שלי לא היו התקלויות רציניות והגד' גמר את חומת מגן בלי הרוגים...
_____________________________________
מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 02-04-2012, 01:16
  YGH YGH אינו מחובר  
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
 
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,296
אמנם הוא היה שם ולא אני, אבל הקטע שלו מאוד בעייתי.
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי ninesouls שמתחילה ב "זכרונות של מילואימניק מהקרב בג'נין"

גם בגלל בעיות עובדתיות (למשל, תיאור ה'אלפים' הזה, שאפילו הפלסטינאים לא טוענים אותו, וגם השטח), וגם בגלל שסגנון הכתיבה יוצר רושם שיש לו יותר קשר ל-2012 מאשר ל-2002. דיינו שנאמר שגם מי שהיה ממש מנותק היה מתקשה למצוא את עצמו באותו זמן במצב של המילואימניק-שכביכול-כלום-לא-מעניין-אותו-אלא-להשתחרר-כבר-גם-כשכל-הצבא-כבר-בצו-8.
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה שניה, 2012

גלריית התמונות שלי

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #12  
ישן 30-03-2012, 00:54
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 8,074
עשור לחומת מגן
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "עשור למבצע "חומת מגן""

"היא ביקשה ממני לשמור עליו, זה מהדהד לי בראש כל הזמן". עשור אחרי "חומת מגן", הרגעים בהם סמ"ר (במיל') ניר אושרי ניסה להציל את חייו של המ"פ שלו, שנפצע קשה בקרב בג'נין, עדיין מלווים אותו

http://www.idf.il/1133-15461-he/Dover.aspx

עשור ל"חומת מגן": ג'נין – תמונת מצב. בירת הטרור הפכה משגשגת, עם ירידה חדה באחוזי האבטלה, הידוק שיתוף הפעולה עם מנגנוני הביטחון הפלסטינים והתפתחות חיי תרבות ופנאי. ובכל זאת, צה"ל דרוך לכל שינוי בשטח

http://www.idf.il/1133-15458-he/Dover.aspx

עשור ל"חומת מגן": ירידה של עשרות אחוזים באירועי הטרור
המבצע שמיגר את פעילות ארגוני הטרור ביהודה ושומרון הביא לירידה בהיקף הטרור - שנמשכת עד היום. מפקד פיקוד המרכז היוצא: יש לנו את כל הכלים להיערך לאתגר הבא

http://www.idf.il/1133-15453-he/Dover.aspx

סרן במיל' נדב חיים: "בזמן חומת מגן חשתי גאווה על כך שהחיילים שלי הם כ"כ מוסריים"

http://www.103.fm/programs/Media.as...EH&c41t4nzVQ=EF

כך שוקמו כוחות הביטחון ברשות הפלסטינית

http://news.walla.co.il/?w=/13/2520697

עשור לחומת מגן: "השינוי הוא קיצוני, אך אנו ממשיכים להילחם". עשר שנים בדיוק חלפו מאז תחילת מבצע "חומת מגן", אליו יצא צה"ל כדי לפגוע בתשתיות הטרור הפלסטיניות ולעצור את גל הפיגועים באותה תקופה. "בזכות הפעילות, היציבות הביטחונית היום גבוהה", מספר מפקד גזרת ג'נין וטול כרם שהשתתף במבצע

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...ml?hp=1&cat=875

עשור לחומת מגן: צפו ברגעי השיא של המבצע. עשר שנים אחרי, חשפו בצה"ל צילומים מנקודות השיא של המבצע ששינה את המציאות בגדה באינתיפאדה השנייה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4209942,00.html

לוחמי חומת מגן יש לטהר את שמנו

http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-4346-62865,00.html
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #20  
ישן 31-03-2012, 00:52
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 1,395
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "עשור למבצע "חומת מגן""

עשור לחומת מגן\ מאת רון בן ישי


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4208073,00.html
אלוף גולן: יכולנו, אבל הפיקוד העליון בלם אותנו. אלוף רוטברג: החמצנו חיסול האחראים למלון פרק. אלוף מוסקוביץ' : לפני ג'נין באתי למופז הביתה. אלוף תיבון: שרון אמר והוכחנו - ניתן להכניע טרור
אז מח"טים, היום במטכ"ל. הפגשנו 4 ממובילי 'חומת מגן' ושמענו על התסכול שנשאר, על ההצלחות והלקח. וגם על כיבוש טבריה




תיבון : "הלקח הראשון שלי הוא שניתן להכניע את הטרור. צריך לזכור שהתחלנו את העימות הזה עם כל מיני אמירות שאי אפשר להכניע את הטרור. זו הייתה תפיסת דגל. אבל אריק שרון אמר מההתחלה שאפשר להכניע את הטרור וזה נתן לנו הרבה כוח. הלקח השני שלי אומר שצריך לשאוף ליישם במלחימה בטרור את הנוסחה הקיימת באיו"ש: שליטה בשטח, מודיעין מדויק, בידוד מרחב הפעולה ופעולות התקפיות בכל מקום".

גולן : 'אני חושב שהלקח המרכזי הוא המוכנות. אתה צריך לדעת שביום הפקודה עומד לרשותך כלי מושחז היטב. אני אומר את זה היום בהקשר לקיצוצים בתקציב. אומה צריכה לדעת שהצבא, הכלי הזה, הוא מושחז. אחרת תקבל דברים לא טובים. הלקח השני: אל תגמגם בהפעלת הכוח. כשאתה מפעיל אותו - אז במלוא העוצמה. מי שחושב שמלחמה א-סימטרית היא לרעת החזק - טועה. מלחמה א-סימטרית היא קודם כל לטובת החזק אם הוא משכיל לעשות שימוש בכוחו. במלחמת לבנון השנייה הפעלנו כוח בצורה מגומגמת. צריך לתקוף כל הזמן. הפיגוע במלון פרק ייצר לגיטימציה לפעול במלוא הכוח. צה"ל היה ערוך לכך וכתוצאה מזה השגנו את ההצלחות הכי גדולות שלנו. נכנסנו למקומות הכי חשוכים, למחנות הפליטים והראנו לאויב שאנחנו לא מהססים ותוקפים'.

רוטברג : 'אתה צריך לקבוע נקודת החלטה שבה אתה עובר להתקפה שמעבירה את היוזמה לידיים שלך. לפני חומת מגן בזבזנו זמן בהמתנה ללגיטימציה לפעול", הוא אומר ומתכוון הן לציבור בישראל והן לעולם. 'שילמנו על זה מחיר. את הלגיטימציה אתה גם יכול לייצר'. 'נכון מאוד', נכנס גולן לדבריו. ניכר שכאלוף פיקוד צפון הוא שואל את עצמו ללא הרף אם בהתלקחות הגדולה הבאה תהיה לו לגיטימציה ציבורית ובינלאומית להפעיל את מלוא עוצמת האש והתמרון הקרקעי שעומדים לרשותו. בצה"ל חוששים שהציבור, מחשש לאבדות בקרב החיילים, לא יתמוך במהלכים התקפיים גדולים בלבנון, בסוריה או בעזה. באותה מידה חוששים במטה הכללי ממתקפת דה לגיטימציה על ישראל כתוצאה מפגיעה בלא-מעורבים בצד שמנגד. 'הלגיטימציה שלה זכינו מעם ישראל במרס 2002 לא דומה ללגיטימציה שהייתה באוקטובר 2000. אין חוכמות. יש דברים שלגביהם אתה לא יכול להחיש את הקץ למרבה הצער. אבל לגיטימציה זה דבר שאתה יכול לבנות. אם אתה כאיש צבא וכמדינאי רואה לאן מתפתח התהליך - אתה מתחיל לדבר על זה ולהכין את העם'."

( מתוך "ynet", פורסם ב- 30.03.12)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #25  
ישן 01-04-2012, 04:23
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 1,395
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "עשור למבצע "חומת מגן""

עשור לחומת מגן: "הטרור חי בתחושה ששכם לא תיפול"\ מאת: אמיר בוחבוט
http://news.walla.co.il/?w=/2689/2521105


אל"מ נמרוד אלוני, מפקד חטמ"ר שומרון

אל"מ נמרוד אלוני, שפיקד על סיירת הצנחנים בחומת מגן, התראיין בלב בשכם על הקרב ששינה לדבריו את פני הצבא. אך היתרון על היריב יכול לתעתע: "לא שילמנו על טעויות שעשינו"

"'הוקפצנו מהבית וחשבנו שזה יהיה מבצע מעצרים גדול. לא סוג של מלחמה קטנה', אומר מפקד חטיבת שומרון בפיקוד המרכז, אל"מ נמרוד אלוני, כשהוא עומד בלב הקסבה של שכם ומצביע על הרחוב אליו רצו בפריצה הראשונית. 'רק מאוחר יותר הבנו שזה אירוע גדול שקראו לו מבצע 'חומת מגן'.' כאשר צה"ל יצא למבצע חומת מגן, לפני עשר שנים, אלוני היה מפקד סיירת הצנחנים. בליל הסדר הוא הוקפץ אל בסיס היחידה כדי להיערך למבצע בשכם, בעקבות הפיגוע ההתאבדות במלון פארק בנתניה בו נהרגו שלושים בני אדם. חודשיים קודם לכן השתתפה חטיבת הצנחנים במבצע "מסע בצבעים" במחנה הפליטים בלאטה בשכם, שהוכתר כהצלחה אך נפתח בחשש עצום מאבדות כבדות כתוצאה מלחימה באזור עירוני צפוף ובגלל מספרם הרב של החמושים הפלסטינים שפעלו במחנה. במחנה הפליטים בלאטה פותחה התורה שניסחה מחדש את מרחב הלחימה: במקום לנוע בנתיבים המקובלים, חיילי צה"ל עברו בין הבתים דרך הקירות וכך לא נחשפו לירי המחבלים שארבו להם בין המבנים. בניגוד לחיילי המילואים שלא הכירו את הלחימה בשטח בנוי, לוחמי הצנחנים וגולני הגיעו לשכם עם ביטחון עצמי גבוה. הפריצה לקסבה, שנחשבת לאחר הגדולות והמפותלות במזרח התיכון, לא הייתה הצעד הראשון במבצע בשכם. הוא החל יומיים קודם לכן. סיירת הצנחנים, בפיקודו של אלוני, נשלחה לפאתי הקסבה כדי לאסוף מודיעין ולהבין מהי מידת ההתנגדות הצפויה בשטח. במהלך פעולה זו, הושלכו לעבר הכוח למעלה מארבעים מטענים מאולתרים והחיילים הרגו שני מחבלים בהיתקלות. לאחר קרבות ממושכים, העיר שכם כותרה על ידי חטיבת ההצנחנים וחטיבת גולני. בשלושה ימי הלחימה נהרגו למעלה משבעים מחבלים, מאות פלסטינים נפצעו וקצין אחד בצה"ל נהרג מירי דו-צדדי. רס"ן אסף אסולין, לשעבר מפקד פלוגת החבלה ההנדסה (פלחה"ן) בצנחנים, היה אז בקורס במכללה לפיקוד ומטה (פו"ם) ובניגוד לרוב חבריו ללימודים, הוא בחר הצטרף ללחימה ולא לסייע במפקדה. קלע של גדוד 890 של הצנחנים זיהה אותו כמחבל וירה בו. לפני חצי שנה, הוריו של אסף ביקרו במקום בו נהרג בקסבה של שכם. לאחר שביומיים הראשונים ללחימה נהרגו עשרות מחבלים, החליטו יותר משלוש מאות מחבלים להיכנע. 'זו היתה החלטה חכמה בעיני של אביב (האלוף אביב כוכבי, כיום ראש אמ"ן אז מח"ט הצנחנים, א.ב.) וצ'יקו (תא"ל במיל' צ'יקו תמיר, אז מח"ט גולני) לסגור על העיר ולבסוף על הקסבה ולא לתת להם לברוח החוצה", אומר אלוני. 'מי שלא נכנע נהרג. מתוך שבעים וארבעה מחבלים הרוגים, הרגה הסיירת שניים עשר'. לדבריו, חטיבת הצנחנים אחראית להריגתם של מרבית ההרוגים, משום שגולני שנכנסו ברעש גדול עם טנקים ופיצוצים הבריחו אותם לצד שלנו'.
טיל דרך החלון
המכשול העיקרי שעמד בפני החיילים בלחימה בקסבה בשכם היה מטעני החבלה הרבים, שהוטמנו מתחת לצירים המרכזיים, על גבי חומות שהובילו לפתחי הבתים או בצמוד לדלתות הבתים. עם זאת, הלחימה בצד הפלסטיני לא התנהלה על פי הגיון מבצעי משום שמרבית החמושים באו מעזה ומהכפרים באזור ולא הכירו את הקסבה ואת הסמטאות. 'הייתה היתקלות בבית אחד', נזכר אלוני כשהוא יורד באחת הסמטאות בקסבה. 'כוח שלי יצא מבית אחד לשני ופתאום הגיח מולם חמוש ופנים מול פנים ירו בו והרגו אותו. מה שהקשה עלינו היו קלעים ששלטו מתוך מבנים על הסמטאות. במקרה אחד התקשינו לעבור ממבנה למבנה מאחר שהוא ירה בטווח קרוב. נאלצנו לסגת בית אחד אחורה עד שמסוק קרב השחיל לו טיל דרך החלון'. לדברי אלוני, הפטנט שעבד במחנה הפליטים נתקל בקושי בעיר עצמה: 'במפנה הפליטים בלאטה אלו היו קירות מבלוקים, ובקסבה בשכם הרוב היו קירות מבטון שהיה קשה לשבור'.
נהרות של דם
במבצע חומת מגן, אומר אלוני, צה"ל הוכיח לעצמו שהוא מסוגל להילחם היטב בשטח בנוי צפוף, 'שהוא יודע לתמרן בשלב השטח ולא רק לבצע מארב או מעצר. זו הייתה הצלחה מטורפת'. לדבריו, מדובר בהתגברות על מכשול פסיכולוגי. 'אלו היו ימים שאריק שרון לא הסכים להכניס את צה"ל לזה, כי חשש שימותו הרבה חיילים ומדובר בלוחם גדול בעל ניסיון שמבין עניין. זה העלה לנו את הביטחון. 'הישג שני היה בקרב ארגוני הטרור. לפני חומת מגן הייתה שכם סוג של מבצר בטוח. מטענים, כוננות גבוהה, מכוניות תופת שדוחפים אותן בערב לפתחי הצירים עם הפעלות מרחוק, תצפיתנים על הגגות וחמושים ברחובות. הטרור חי בתחושה שזה מבצר שלא ייפול. 'לכאן צה"ל לא ייכנס'. ככה הם חשבו. היום כשאתה מדבר עם ותיקי שכם הם מדברים על טראומה של נהרות של דם. גופות מסריחות בקסבה שלא מפנים אותן. ההשפלה של הכניעה. היום הם אומרים, לא נחזור לאינתיפאדה אלימה שנייה'.
למה מבצע חומת מגן לא קיבל הכרה בציבור על אף הצלחתו?
'חומת מגן הייתה נקודת מפנה משמעותית בהבנה למה הצבא מסוגל ומה היעדים שלו. אבל בעיני הציבור היריבים היו טרוריסטים - לא ארגון גדול ולא מדינה. היה צפוי שצה"ל ינצח. האויב בגזרת שכם הוא 'אויב מעכב למידה'. אני מסביר את זה ללוחמים שמגיעים לכאן. אתה בטוח שאתה תותח, אבל מדובר באויב ליגה ב'. עשינו טעויות במבצע ולא שילמנו עליהן מחיר. חיזבאללה היה מעניש אותנו על טעויות כאלה. היום המצב עוד יותר קשה - האויב עוד יותר 'מעכב למידה'. הוא מאוד ירוד. אתה יכול לעשות מלא טעויות ולא באמת לשלם את המחיר'. כיום מתעקש אל"מ נמרוד אלוני שכל גדוד שמגיע לפעילות מבצעית בגזרה יעבור בקסבה של שכם, יפטרל בה ויכיר אותה, כדי שאם יידרש צה"ל בעתיד לפעול במתאר כזה, הוא יהיה מוכן. 'מי שמכיר את הקסבה של שכם יידע להכיר את הקסבה של דמשק. זה פחות או יותר אותו רעיון', אומר אלוני. בינתיים, הוא אומר, החותם שהותירה הלחימה ברחוב השוק ההומה לפני עשר שנים, ממאנת להימחות. 'אני חוויתי כמפקד גדוד הסיור של הצנחנים את מלחמת לבנון השנייה. אבל מבצע חומת מגן היא אחת התקופות הכי מעצבות כמפקד. לא בכדי ארגוני הטרור מסתתרים היום בשכם ולא מרימים את הראש כי הם זוכרים היטב מה קרה כאן בחומת מגן'." (אתר "וואלה", 31.03.2012)

צל"ש אלוף שהוענק לנמרוד אלוני על פעולותיו כמפקד סיירת צנחנים במבצע "חומת מגן" (מתוך אתר הגבורה)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)


נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 01-04-2012 בשעה 04:25.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #26  
ישן 05-04-2012, 17:27
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד מנהל סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 17,380
עלילות הקומנדו הימי בסמטאות ג'נין
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "עשור למבצע "חומת מגן""

למרות הזמן הרב שעבר, למרות מאות המבצעים העלומים שלקחו אותם כמעט לכל פינה במזרח התיכון - את ימי הקרבות בשטחים, אפריל 2002, אף אחד בשייטת לא ישכח • מלחמה אמיתית, אפורה, ללא הילת החשאיות, ממש מול הבית • חמישה קצינים בכירים, בוגרי "חומת מגן", מספרים איך לחמה השייטת לצד חיילי החי"ר בשטחים, ולמה זה היה כל כך חשוב
יואב לימור



מרחק השנים זה נראה מובן מאליו: ב-2002 נלחמה ישראל על חייה. יותר מ-450 הרוגים בסידרה של פיגועי התאבדות חייבו את צה"ל ואת השב"כ לצאת למלחמה על הבית. השיא הבלתי נמנע היה לאחר הפיגוע במלון פארק, כשהממשלה החליטה על כניסה אל לב הטרור הפלשתיני, המקום שממנו יצאו עשרות מתאבדי חמאס וג'יהאד איסלאמי לערי ישראל: מחנה הפליטים ג'נין. 23 חיילים נהרגו בין הסמטאות והבתים הצפופים בקרבות הקשים והמדממים ביותר שניהל צה"ל מאז מלחמת לבנון הראשונה.

לצד המילואימניקים של חטיבה 5 וגדוד 51 של גולני, היו אלה לוחמי הקומנדו הימי שנכנסו לעיר הפלשתינית הקרובה ביותר לבסיס הקבע שלהם בעתלית. היום הפרק הזה במורשת הקרב של השייטת נשמע הגיוני לגמרי, אבל אי אפשר להקל בו ראש, ולא רק משום האוקסימורון ים-יבשה. יחידות עילית אחרות היו סלקטיביות הרבה יותר בפעילותן בשטחים, ובמילים פחות מכובסות - בחרו בקפידה היכן להקיז את דמן.

ששת הרוגי השייטת באינתיפאדה השנייה ועשרות פצועים מספרים את סיפורה של היחידה בקרבות, שעליהם קיבלה לימים את צל"ש הרמטכ"ל. שנים מוטרפות של מבצעים כמעט מדי לילה, ששיאם במבצע חומת מגן בסוף מארס 2002. לא צריך הרבה כדי להחזיר את הלוחמים עשר שנים לאחור, לתוך סמטאות ג'נין; למרות הזמן שעבר, למרות מאות המבצעים שלקחו אותם מאז כמעט לכל פינה במזרח התיכון, את התקופה ההיא אף אחד מהם לא ישכח. מלחמה אמיתית, אפורה, נטולת הילה של מבצעים עלומים, ממש מול הבית. מלחמה שהיה צריך לנצח, ובשביל זה השייטת היתה שם.
לכתבה המלאה
_____________________________________


הזורע רוח, יקצור סופה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #33  
ישן 12-05-2012, 22:10
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 8,074
אחת הכתבות כלינק קריא יותר מבמחנה
בתגובה להודעה מספר 32 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "ראיונות קצינים מתוך במחנה בסימן עשור למבצע חומת מגן"

http://www.idf.il/1613-15489-he/Dover.aspx

האם הבסנו את הטרור הפלסטיני?

ח"כ בנימין בן אליעזר, שר הביטחון לשעבר, זוכר היטב את הערב שבו נפלה ההחלטה לצאת למבצע "חומת מגן". ה־28 במארס 2002, יום אחרי ליל הסדר הנורא במלון "פארק" בנתניה, שבו קיפחו את חייהם 30 אנשים ונפצעו 137 בפיגוע ההתאבדות הקשה ביותר שחוותה ישראל. "התארחתי עם משפחתי בחג אצל גדוד צנחנים ששהה במדרשת הר גילה, והחיילים לא הפסיקו להזכיר את הנפגעים בפיגוע במלון 'פארק'", נזכר השר לשעבר. "כשעזבנו את המקום, המשפחה שלי חזרה הביתה ואני טסתי ישירות לקריה. בשלב הראשון נכחתי בישיבה שהתקיימה עם ראש הממשלה, אריק שרון, עם הרמטכ"ל מופז, עם ראש אמ"ן, ועם עוד מספר מצומצם של אנשי צבא. שם למעשה סוכם פחות או יותר על הצורך ביציאה למבצע רחב בתוך שטחי A של הרשות הפלסטינית - מבצע שייקרא בהמשך ‘חומת מגן'".

לא עבר יום וההחלטה המדינית תורגמה לפקודות מבצעיות, שגררו סבב גיוס מילואים נרחב. לראשונה, החל הצבא לפעול באגרסיביות בתוככי הערים הפלסטיניות כשמטרה אחת ברורה מנחה אותו - לנצח את הטרור שהיכה בישראל כמעט מדי יום באותם חודשים. תוצאות המבצע, שארך כחמישה שבועות, היו מיידיות, גם אם לא מוחלטות. קני הטרור בקסבות של שכם, ג'נין ושאר הערים הפלסטיניות הוכו באופן אנוש; מאות מחבלים נהרגו או נעצרו על ידי כוחות צה"ל; כמות פיגועי המטענים שיצאו מיהודה ושומרון לעורף הישראלי ירדה באופן דרמטי: מ־62 אירועים ב־2002, ל־18 ול־7 בשנתיים שלאחר מכן, עד שנעלמו כמעט כליל בשנת 2007.

לכאורה, “המלחמה על הבית" הוכתרה בשנים שבאו לאחריה כניצחון על הטרור. הצבא הצליח לעשות את מה שנתפס במרבית דוקטרינות הלחימה עד אז כנושק לבלתי אפשרי. אבל עשר שנים אחרי, נדמה שהניצחון הצבאי מוגבל, וכי מבלי שיישארו כוחות הביטחון הישראליים בלב השטח הפלסטיני ההישג הנדיר הזה לא יישמר. כשזה המצב, האם אכן ניתן לדבר על ניצחון אל מול הטרור, והאם זו אכן ההגדרה למציאות שלאחר מבצע "חומת מגן"?

מפקד פיקוד המרכז בזמן המבצע, האלוף (מיל') יצחק איתן, לא ממהר להתהדר בניצחון על הטרור. הוא רואה בהצלחה של “חומת מגן" חלק ממערכה שלמה, שטרם הוכרעה סופית. “את הקרב של ‘חומת מגן' ניצחנו בנוק־אאוט, אבל מאחר שאין הסדר מדיני אנחנו עדיין מצויים בתוך מערכה שלא הסתיימה", הוא מסביר. “טרור לא ניתן לנצח באמצעי לחימה בלבד. בשנים האחרונות, הצבא ומנגנוני הביטחון הפלסטיניים מצליחים ביחד לשמור על שקט ביהודה ושומרון, שלכאורה מאפשר לגשת לתהליך מדיני לא מתוך לחץ. אבל פה טמון האבסורד, כי כשיש שקט לא קורה שום תהליך. ואם אין ללחימה השלמה מדינית לא יהיה סיום לסאגה הזאת".

אז כרגע, ההישג של המבצע הזה נשמר רק בשל העובדה שאנחנו לא מרפים מהאחיזה בשטח?

"בוודאי. התחלנו בתהליך ניקוי השטח, שכעבור שנתיים־שלוש הצליח להוריד את רמת הפיגועים כמעט לאפס. אם היום אנחנו מאבדים את השליטה שם דברים יחזרו לקדמותם. אחד ההישגים הכי גדולים שהמבצע סיפק הוא עצם השליטה שלנו בשטח. העובדה שלא צריך היום חטיבה שלמה כדי להיכנס למחנה הפליטים בלטה, אלא רק שני ג'יפים, היא התוצר של ההרתעה שיצרנו כלפי ארגוני הטרור".

בדיקת נוכחות
המחשה לדבריו של אלוף הפיקוד לשעבר, ניתן לראות דווקא דרך בחינת המקרה של העיר ג'נין, המהווה כביכול מודל לשיקום וניתוק הערים הפלסטיניות מטרור. ב־2002 היוותה ג'נין מעוז התנגדות מרכזי של ארגוני הטרור הפלסטיניים במהלך המבצע. היא גם הייתה העיר שממנה פעלו ושוגרו המחבלים שהיו אחראים לפיגועים במלון פארק ובמסעדת "מקסים" בחיפה. וב־2012? "עיר המתאבדים" מתהדרת בכך שהמירה את דרכי הטרור וההתנגדות האלימה בהצגות תיאטרון בעלות מסרים פוליטיים. עיר שנדמה שהשקט והנורמאליות חזרו לרחובותיה לא רק למראית עין. "אחרי שהמשטרה הפלסטינית נכנסה וטיפלה בכאוס שהיה בעיר אחרי המבצע - ההתנהלות כאן הפכה מסודרת פי כמה, כזו שמאפשרת חיים נורמאליים", מספר ד"ר נאסר אבו פרחה, תושב ג'נין וחוקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני מטעם אוניברסיטת ויסקונסין־מדיסון. "עם הזמן, מרבית התושבים בעיר הפסיקו לגלות עניין מוגבר בסכסוך. הם מעדיפים לטפח את הקריירות והמשפחות שלהם, ולייחל אי שם באופק להסדר מדיני".

אלא שגם בעיר הסמלית הזו, שבה מנוהל "תיאטרון החופש" על ידי מחבל העבר זכריה זביידי, מנשבות היום רוחות התנגדות מזוינת. כוחות הביטחון הישראליים והפלסטיניים פשוט לא נותנים להן להספיק לצבור תנופה. "אנחנו מבינים שיש טרור בתוך מחנה הפליטים בג'נין, ושהשליטה של המנגנונים הפלסטיניים בתוך המחנה היא יחסית חלשה", אומר מפקד החטיבה המרחבית מנשה, אל"ם רסאן עליאן, שהגזרה תחת פיקודו חולשת על העיר ג'נין ומחנה הפליטים. "אנחנו מבצעים מעצרים וכניסות כאלו ואחרות לתוך המחנה כמעט מידי שבוע, והפעילים לא מעיזים לפתוח לעברנו באש, למרות שאנחנו יודעים שיש להם כלי נשק. במקרים שבהם אנחנו מגיעים בכוח רגלי גדול אז הם גם לא ינסו ליצור הפרת סדר".

אין זו ההיכרות הראשונה של אל"ם עליאן עם סמטאות העיר הפלסטינית. במהלך "חומת מגן" לחם בה בתפקיד סמג"ד 13 של חטיבת גולני. ההתנגדות המרוככת יחסית של פעילי התנזים במחנה היא השינוי המרכזי שהוא מוצא בהשוואה לימי הלחימה בעיר במהלך המבצע. הטרור, גם אם בעצימות נמוכה, עדיין נוכח שם. "מחנה הפליטים בג'נין תמיד היה גרעין מאוד קשה, וגם היום הוא נשאר כזה באופן יחסי", הוא אומר. "מצד שני, הוא חטף קשה במהלך 'חומת מגן', והם מאוד מפחדים היום להגיב לנו".
אתה מצליח לדמיין את המחנה חוזר למה שהיה ב־2002?

"אני לא יודע מה יקרה בשטח אם דברים יתחילו להתהפך מבחינת הרשות. מחנה הפליטים כן יכול לייצר בחזרה את מה שהיה אז. באופן כללי, בגלל שאנחנו דואגים 'לכסח את הדשא' ולעצור כל התארגנות טרור לפני שהיא מצליחה לממש את עצמה - הטרור כרגע מתקשה להתרומם. העובדה שהצבא שולט במה שקורה בכל יהודה ושומרון היא שעושה את ההבדל".

מחוץ למחנה הפליטים בעיר אין טרור או ש"בכל בית איש חמאס", כמו שהגדיר זאת מפקד הפיקוד היוצא?

"הטרור קיים בכל מקום. אתה יכול למצוא מבוקשים בכפר הסמוך בורקין, וגם בתוך העיר מסתובבים אנשי חמאס".

אז למעט עצירת הפיגועים לעורף, הישג אדיר בפני עצמו, למה המבצע תרם בראי הזמן?

"הוא ריסק את כל תשתיות הטרור מהיסוד. זה שיש היום תשתיות טרור שעולות ואנחנו עוצרים אותן - אין בזה כדי להעיד על חזרה למצב שהיה. במצבן, אלו לא תשתיות טרור שמסוגלות להוציא פיגועים".

הרשות מסייעת - בינתיים
מבצע "חומת מגן" ו"כיסוח הדשא" שמבצעים הצבא והשב"כ מאז סיומו, מקשים על ארגוני הטרור לזקוף את ראשם. אך כשדנים בניצחון הטרור חשוב לזכור מכשול קריטי נוסף, ופיזי יותר, העומד בפני כל מפגע המנסה לבצע פיגוע בשטחי ישראל - גדר ההפרדה. חודשים ספורים אחרי שיצא צה"ל למבצע, החלה מערכת הביטחון לקדם את פרויקט הקמת הגדר. כ־180 קילומטר מתוך 800 הקילומטרים המתוכננים נבנו עד לשנת 2004. קרוב ל־300 קילומטר נוספים ממנה נבנו עד היום. הגדר נועדה למנוע את יציאתם של מפגעים מאיו"ש לעורף הישראלי, ובפועל השתלבה עם האפקט שיצרו המבצע ופעילות צה"ל ביהודה ושומרון.

עד היום קשה לדעת מה החלק היחסי שמילא כל אחד משני הגורמים הללו - האקטיבי והפסיבי - במניעת פיגועי הטרור בעורף הישראלי; מי באמת שינה את המציאות מהיסוד, ומי השתלב במציאות נטולת הפיגועים שהתהוותה. "אין ספק שהגדר שיחקה תפקיד מסוים בהורדת כמות הפיגועים", אומר ד"ר אלי כרמון, חוקר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור (ICT) של המרכז הבינתחומי הרצליה. “היא כמעט הכפילה את אורך הדרך שמפגע צריך לעבור כדי לצאת לעורף, ויצרה מצב שכמעט כולם היו צריכים לעבור דרך ירושלים, שבה נותרו פרצות רבות. אבל מה שלמעשה חיסל את היכולת של הארגונים להוציא פיגועים - זה המודיעין. אם נבדוק כמה אנשים נעצרו בביתם, עוד לפני שיצאו לפגע, וכמה נעצרו על הגדר - נגלה שההבדל הוא עצום. מאמצע העשור הקודם ועד היום הגדר מנעה כ־15 פיגועים קשים, אבל מאות פיגועים נמנעו כבר משלב התכנון שלהם".

גם בן אליעזר, שבתקופתו החלה העבודה על הגדר, לא מקל בחשיבותה - אך גם לא מפריז בערכה. "כשהתחלנו ב־2002 בשלבים הראשונים של הקמת הגדר פעלנו בקצב רצחני. אני מברך על ההקמה וחושב שהיא מנעה כניסה של אלפי חסרי רישיונות משטחי הגדה, ביניהם גם מחבלים", הוא אומר. "כולם יכולים להסכים על זה שהגדר היא גורם מסייע, אבל אין צל של ספק של'חומת מגן' יש מקום מרכזי ומשמעותי יותר בשינוי של השנים האחרונות. המבצע הזה הוא הגורם הבלעדי לכך שעד היום קיים עקרונית שקט ביהודה ושומרון".

"לפני הקמת הגדר היה ניתן לחדור לישראל בכל נקודת שטח", מוסיף האלוף (מיל') איתן. "ברגע שהיא החלה לקום, היא חייבה את המחבלים להתנקז למעברים - שם היה יותר קל לשלוט ולמגר את הניסיונות שלהם. ברור שהגדר לבדה אין בה כדי למנוע את כל הפיגועים. צריך לקחת בחשבון שבמקביל לבניית הגדר נוסף גדוד תצפיות שסקר את השטח. השילוב הזה של תצפיות וגדר, עם סיורים וכמובן שליטה בשטח אפשרו לשמר את אותה הישגיות של 'חומת מגן'".

בנוסף לגדר, גם השפעתם של חילופי השלטון שחלו ברשות הפלסטינית בעשור האחרון מתערבבת עם הישגי 'חומת מגן'. מותו בשנת 2004 של יו"ר הרשות מאז הקמתה, יאסר ערפאת, ולאחר מכן עלייתם של יו"ר הרשות הנוכחי מחמוד עבאס (אבו־מאזן) וראש הממשלה סלאם פיאד הובילה את הרשות למחוזות מתונים יותר. השניים התנגדו עקרונית לטרור המתאבדים במאבק על עצמאות פלסטינית, ובכך למעשה אפשרו את חידוש שיתוף הפעולה בין מנגנוניי הביטחון של הרשות לבין כוחות הביטחון הישראליים. "בהיעדר הסכם מדיני, ישנם כמה מצבים שבהם כן אפשר לגרוף ניצחון חלקי למול הטרור רק בדרך הצבאית", מסכם ד"ר כרמון. "זה קורה אם מצליחים לייצר הרתעה מספיק חזקה או אם בצד השני קיים גורם שולט ומרסן, כמו במקרה של הרשות הפלסטינית".

בשנים האחרונות הרשות אכן מתאמצת לשלוט בארגוני הטרור הפועלים בגדה. שיתוף הפעולה בין מנגנוני הביטחון שלה לבין הצבא מוגדר על ידי קצינים בכירים בפיקוד מרכז כגורם המרסן ומאזן את השטח, ומסייע להקטנת החיכוך בין הצדדים. דוגמה עכשווית לכך נרשמה במניעת התלקחות לקראת ספטמבר האחרון, על רקע הניסיון הפלסטיני להשיג באו"ם הכרה במדינה. השאלה היא כמה זמן יהיה עניין לרשות הפלסטינית לשמר את השקט ואת רמת שיתוף הפעולה הנוכחית. "הנכונות שלהם תלויה הרבה בהתפתחויות במדינות השכנות", אומר כרמון. "היא בעיקר תלויה בעליית השלטון האיסלאמי במצרים וחיבורו לחמאס, שעשוי להקפיץ את הכוח ואת הפופולאריות של חמאס בקרב הציבור הפלסטיני ולגרור את הרשות למקום קיצוני יותר".

למה לא בעזה?
במטרה לבלום את קצב הוצאת הפיגועים לעורף הישראלי נכנסו כוחות צה"ל ב"חומת מגן" לערים הפלסטיניות, וניסו להשמיד קני מחבלים תוך לחימה בשטח עירוני. אם למישהו הקונספט נשמע מוכר, זה לא במקרה. נסו להמיר את "ערים פלסטיניות בגדה" במילה "רצועה", ואת "הוצאת פיגועים" ב"ירי טילים" והרי לכם התקציר של "גשמי קיץ", "חורף חם", "עופרת יצוקה", ויתר המבצעים הקרקעיים שנערכו בעזה בעשור האחרון. מאז ההצלחה של "חומת מגן" ניסה צה"ל ליצור הרתעה דומה ברצועת עזה - במספר מבצעים שכללו כניסת כוחות ולחימה מול ארגוני הטרור, אך זכה להישגים מוגבלים יותר.

קשה שלא לנסות להקביל את הגדה של לפני עשר שנים לעזה של היום, למרות ההבדלים הרבים בין שני האזורים. ההקבלה הזו ממחישה את מה שרבים מאלו שחיים את המציאות ביהודה ושומרון בעשור האחרון מודים בו: בהיעדר הסדר מדיני או שליטה בשטח - אין דרך למגר את הטרור בצורה מוחלטת. בכל אחד מהמבצעים שהתקיימו בעשור האחרון ברצועה כוחותינו הסבו נזק רב לארגוני הטרור השוכנים בה. אמנם הם לא נשארו שם בכדי למנוע את תהליכי השיקום שלהם, אליהם הגיעו הארגונים עם מוטיבציה גבוהה אף יותר.

"אין כזה דבר להיכנס בטרור ולסמן עליו איקס", מסביר איתן. "נכנסו לרצועה בכל כך הרבה הזדמנויות, אבל אין לזה סוף. המצב בעזה לא משתנה פשוט כי אנחנו לא שם. הרצועה היא שטח צפוף, עמוס במחנות פליטים וגורמים עוינים. על מנת לשלוט במה שקורה בו צריך להיות נוכחים פיזית בכל מקום. באופן עקרוני הפסקנו לשלוט באזורים הפלסטיניים ברצועה כבר בשנת '94, ובשביל לחזור עכשיו למציאות דומה לזו שהייתה בעבר המחיר הוא מאוד גבוה. כיבוש מחדש של הרצועה יצריך לחימה של כוחות רבים, בתנאים קשים מאלו שהיו ב'חומת מגן'".

לדעתו של ד"ר כרמון, גם לצורת הלחימה יש השפעה משמעותית על האופן שבו הטרור מתפתח ושולח גרורותיו בשטח. "זה נכון שהלחימה ב'חומת מגן' הייתה אגרסיבית, אבל הרבה פחות מזו שהייתה ב'עופרת יצוקה'", הוא אומר. "בגדול - החיילים נכנסו רגלית, והיה מדובר בסוג לחימה של 'אחד על אחד'. לעומת זאת, ברצועה - ההפצצות מהאוויר, הארטילריה והטנקים תפסו נפח מרכזי, בלי הרבה התקדמות של חיילים וללא לקיחת סיכונים גדולים. אפשר להבחין בסוג הלחימה הזה גם אצל האמריקאים, והמערביים בכלל, כשהם נלחמים בעיראק או באפגניסטן. העובדה שלא מוכנים להקריב חיילים - גורמת לצד השני להיות הרבה יותר נחוש. הם רואים בזה חולשה. 'לכם יש אולי את הטכנולוגיה הצבאית', הם אומרים, 'אבל אין לכם את כוח הרצון שלנו יש'".

אבל מעבר לנחישות, לשיטת הפעולה הזו, עשויות להיות עוד השלכות כבדות. "בלחימה מהסוג של 'עופרת יצוקה' חלק גדול מהאוכלוסייה נפגע, ואז מצטרף באופן טבעי לדרכי הטרור. מה שקודם אולי לא היו כל כך ששים לעשות. ברגע שאתה הורג הרבה אזרחים, בוודאי ילדים - אתה מעלה את המוטיבציה למאבק מזוין".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #34  
ישן 12-05-2012, 22:05
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 8,074
"אין מישהו שאנחנו רוצים ולא מסוגלים לשים עליו יד"
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "עשור למבצע "חומת מגן""

http://www.idf.il/1613-15468-he/Dover.aspx

עשור לאחר מבצע "חומת מגן": שיטת "כיסוח הדשא" מוכיחה את עצמה. מעבר כוחות צה"ל, בשיתוף השב"כ ומנגנוני הביטחון הפלסטיניים, למעצר פעילי טרור כבר בשלב תכנון הפעולה, הוביל למניעה כמעט מוחלטת של הוצאת פיגועים לעורף הישראלי.

בשלושת החודשים הראשונים של 2012 נעצרו בשטחי הגדה למעלה מ־180 חשודים בהתארגנות וביצוע פעולות טרור. רוב הנעצרים הם אנשי חמאס, והשאר הם פעילי הפת"ח, הג'יאהד האיסלאמי הפלסטיני (גא"פ) וארגונים נוספים. השקט היחסי מאפשר עיסוק במעצרים על רקע פלילי בנוסף למעצרים על רקע פח"עי - ובשנה שעברה שליש מהעצורים בכלל הגזרות היו על רקע פלילי.

מספר הפיגועים שיוצאים מאיו"ש לשטחי מדינת ישראל ירד באופן דרסטי מאז 2002: מעשרות פיגועים בשנה לאירועים בודדים. "העובדה שהצבא מצליח לסכל קרוב למאה אחוז מהפיגועים המתוכננים בגדה גורמת לירידה משמעותית במוטיבציה של פעילי הטרור לנסות ולהוציא פיגועים לעורף", אמר קצין המבצעים של פיקוד המרכז, סא"ל ניר בר־און. "ככל שכמות הפיגועים נשמרת במגמת ירידה - אנו מצליחים להתפנות לעסוק גם באירועים בעצימות נמוכה יותר, כמו זריקת אבנים". לדבריו, חלק גדול מן העצורים בגדה נעצרים על ביצוע פח"ע עממי, הכולל בין היתר יידוי אבנים, זריקת בקבוקי תבערה והבערת צמיגים. זאת בניגוד למצב בשטח בתחילת שנות ה־2000, אז מרבית העצורים היו מבוקשים בגין ביצוע פיגועים או תכנונם.

"אין דבר כזה מבוקש"
גם אחרי עשור, הטרור בג'נין, שנודעה בעברה כ"עיר המתאבדים", עדיין לא נעלם לחלוטין. לדברי מפקד החטיבה המרחבית מנשה, אל"ם רסאן עליאן, כמות המבוקשים בגזרה ירדה כמעט לאפס, אך עדיין מתבצעים בה מעצרי פעילים החשודים בתכנון פח"ע. בממוצע מבצעת החטיבה כחמישה מעצרים בשבוע, חלק גדול מהם במחנה הפליטים של העיר. "התכנונים לא מגיעים לרמה של הוצאת פיגועים לפועל, בגלל שאנחנו לא נותנים להם הזדמנות להתפתח, וכל הזמן מקצצים את הדשא", אמר המח"ט.

גם בגזרות אחרות ביהודה ושומרון כמות המבוקשים נשמרת במגמת ירידה. "אין היום כמעט דבר כזה מבוקש", העיד מח"ט בנימין, אל"ם סער צור. "לפני כמה שנים היו מבוקשים שניסינו לתפוס קרוב לעשר שנים. היום לא קיימות תופעות כאלו - אין מישהו שאנחנו רוצים ולא מסוגלים לשים עליו יד". לדבריו, מי שמוגדר כיום כמבוקש לא בהכרח היה מוגדר כך לפני עשור. "פעם לא היינו הולכים לעצור פעילי טרור ברמה הזו. אחרי שפגענו בתשתיות הטרור, היכולת שלהם לתכנן ולבצע פיגועים היא נמוכה עד בינונית לעומת מה שהיה בעבר".

סיבה מרכזית לעובדה כי הטרור בגדה נמצא בנסיגה מתמדת היא התיאום עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, תחום בו נעשתה קפיצת מדרגה משמעותית בשנים האחרונות. כיום, התיאום מאפשר גם את כניסתם של אזרחים ישראליים לשטחי איי במקרים מיוחדים, ורק בשבוע שעבר התקיימה הכניסה החודשית של מתפללים לקבר יוסף בעיר שכם. "בשנת 2002 הדבר האחרון שהעסיק אותנו היה כניסות לקבר יוסף", סיפר מח"ט שומרון, אל"ם נמרוד אלוני. "ממצב שבו חמושים הסתובבו כמעט בכל שכונה בעיר, היום אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להביא למקום הזה המוני מתפללים פעם בחודש, ולהתנהל ברחבת הקבר בנינוחות יחסית".

המפגע הבודד
למרות השקט היחסי ששורר בגזרה כיום, מעת לעת מצליחים מפגעים בודדים, שאינם משתייכים לארגון רשמי, לבצע פגיעה באזרחים ובחיילים. דוגמה לפיגוע מסוג זה אירעה רק לפני שבועיים, כשהחיילת יהודית אהרון נדקרה בזמן שנסעה ברכבת הקלה בירושלים לכיוון הבסיס בו היא משרתת. "בגלל שאנחנו עוקבים אחרי כל התארגנות וחושפים אותה, עיקר האיום היום ביהודה ושומרון הוא מפני מפגע בודד", אמר מח"ט מנשה. "זה אחד שקם בבוקר, ומחליט לקחת סכין, בלי תכנונים, נהלי קרב וחודשי תכנון ארוכים. אלו אירועים שקשה לנו לצפות, ולכן בסופו של דבר הם מצליחים להגיע לכדי מימוש".

דבר נוסף אשר מחייב את כוחות הביטחון לשמור על ערנות מרבית באיו"ש בחודשים האחרונים הוא מימוש עסקת שליט, במסגרתה שוחררו מאות מחבלים ופעילי טרור בחזרה לבתיהם בגדה. עד כה נעצרו בודדים מהם פעם נוספת, לאחר שהתקבל מידע אודות חזרתם לפעילות טרור. לגזרת חטמ"ר בנימין לבדה הגיעו 164 ממשוחררי העסקה. "מאז שחרור המחבלים אנחנו עדים לגל עולה של פח"ע, שמתבטא גם בניסיונות לבצע פיגועים בתוך שטחי יהודה ושומרון וגם בניסיונות לבסס מחדש תשתיות טרור", העיד המח"ט, אל"ם צור. לדברי מפקדים באיו"ש, שחרור המחבלים בעסקת שליט העלה רבות את המוטיבציה של הפלסטיניים לבצע חטיפה נוספת. "אנו עדים לדיבור נרחב בשטח על הרצון לביצוע חטיפה", סיפר מח"ט שומרון. "גם אם אלו דברים שאנו לא בהכרח מאמינים שיהפכו לממשיים, הם מעידים על עליה במוראל וברצון".

אמנם המוטיבציה לחטוף חייל עלתה, אך המאמץ הפלסטיני למאבק מזוין מומר בתקופה האחרונה בעיקר למחאה עממית, הכוללת הפגנות שלעיתים גולשות לכדי הפרות סדר. "ב'חומת מגן' הראנו להם שאנחנו יודעים לנצח אותם במגרש הביתי הכי צפוף ומסובך שיכול להיות, לכן אני מאמין שייקח עוד הרבה זמן עד שהם יחליטו להרים שוב את הנשק נגדנו בגלוי", אמר אל"ם אלוני. "הרשות מכוונת להתקוממות עממית, שמזכירה קצת יותר את האינתיפאדה הראשונה. הכוונה שלהם בעתיד היא להמשיך ליצור הפגנות גדולות בהרבה מוקדים שעשויות להביך את צה"ל, ולגרום לנפגעים שיתדלקו את המחאה".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #35  
ישן 12-05-2012, 22:08
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 8,074
גולני שלה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "עשור למבצע "חומת מגן""

http://www.idf.il/1613-15490-he/Dover.aspx

סמל ירדנה ראבינסאן איבדה את אחיה, רס"ל מתניה ז"ל, בקרב בג'נין במהלך המבצע. עשור אחר כך, היא חזרה לשרת בגדוד של אחיה, והיום היא הרל"שית של מי שהיה אז מפקדו של מתניה – מח"ט גולני, אל"ם אופק בוכריס. "בשבילי הגדוד שלו הוא הבית", היא אומרת

התרג"ד של 51 בפתח, והבסיס כמרקחה. חיילים וחיילות מתחילים להתארגן למזג האוויר הקשה, כך שבנוסף למים ולמזון שכבר ארגנו, העמיסו הלוחמים בתיקיהם סוודרים, פליזים, גופיות תרמיות וכל דבר שיגרש את הקור של רמת הגולן מהם והלאה. במהלך אותו תרגיל, לפני יותר משנה, הודיעו לסמל ירדנה ראבינסאן, אז מש"קית ת"ש צעירה בגדוד, שהיא מסתפחת כנציגת השלישות לאחד הנגמ"שים.

ירדנה שמחה - הרי מתי עוד ייצא למש"קית ת"ש לנסוע בנגמ"ש. מהר מאוד היא הבינה שאין לה קיטבג לארוז לתוכו את הציוד שלה. היא מיהרה להתקשר לאחד החובשים, ששלף לה קיטבג מערימה גבוהה של קיטבגים משומשים לכל דורש. היא אמרה תודה, וחזרה למגורי הבנות.

כשהתיישבה על המיטה ופתחה את התיק הגדול, היא הבחינה בסימון לבן בתוכו. היא עצמה את עיניה לרגע, ואז פתחה שוב, ושוב עצמה – אבל הוא עדיין היה שם. המספר 185, משורבט בטיפקס דהוי, הביט בה בחזרה. "אצלנו בקיבוץ טירת צבי יש לכל בנאדם מספר, כדי שהמכבסה תדע למי שייך כל פריט", מסבירה ירדנה שנה מאוחר יותר. "המספר הזה היה המספר של מתניה, אחי הגדול".

לפני עשר שנים בדיוק, שכלה ירדנה את מתניה ז"ל, אחיה הבכור. רס"ל מתניה היה לוחם בגדוד 51 של גולני, ונהרג בקרב בג'נין במהלך מבצע 'חומת מגן'. "בשבילי, זה היה המפגש האמיתי עם מתניה בגדוד", היא מספרת בהתרגשות. "זה היה שוק גדול, ויחד עם זאת מדהים. באותו הרגע הבנתי מה אני עושה בגדוד 51".
כשסיפרה ירדנה לחובש על המקרה, הוא הציע לה להשאיר את הקיטבג אצלה, אבל משום מה היא סירבה. "אמרתי לו שהמקום של הקיטבג הוא בגדוד, ולכן שם הוא יישאר. בין כה וכה, בשבילי הגדוד זה הבית".

כל שנה באביב
הזמן הוא חודש ניסן לפני עשור, ליל הסדר. זאת הייתה הפעם האחרונה בה היו בני משפחת ראבינסאן, כולל מתניה, מסובים סביב השולחן. גם בשני החגים שקדמו לאותה שנה, מתניה נעדר, כי סגר את ליל הסדר בבסיס. את הארוחה עצמה היא אמנם זוכרת מעט במעומעם, אבל את ההתרגשות שהייתה לפני החג היא מתקשה לשכוח. "בסוף, כשהוא אמר לנו שהוא באמת יצא הביתה, היינו מאד שמחים", היא משחזרת, וחיוך קטן מטפס על שפתיה. "ההתרגשות מזה שמתניה הגיע מהצבא אחרי שני לילות סדר שהוא לא היה, הייתה גדולה מאוד, את זה אני זוכרת".

באותו הלילה אירע הפיגוע במלון פארק בנתניה, שבעקבותיו החליטה הממשלה על כניסה נרחבת לערי הגדה המערבית. ירדנה זוכרת את הבוקר שלמחרת, כשהטלפון בבית לא חדל מלצלצל. "אנחנו משפחה דתית, וטלפון שמצלצל באמצע החג זה דבר חריג", היא אומרת. אבל הטלפון העיקש המשיך. "אחרי כמה וכמה צלצולים, אמא שלי ענתה. היא אמרה לנו ללכת להעיר את מתניה, כי הוא צריך לחזור לצבא", היא נזכרת בקול חלש, ועיניה הבהירות רטובות. "אז הלכתי להעיר אותו". מתניה התארגן בחדר שלו בקיבוץ, וכשסיים נפרד מבני המשפחה ליד בית הכנסת. "אבא לקח אותו לשטחי הכינוס שלהם, וזהו. זאת הייתה הפעם האחרונה".

עשרה ימים אחר כך נהרג מתניה במהלך הלחימה במחנה הפליטים ג'נין של גדוד 51. תוך כדי הפשיטה על המחנה, לאחד מהחיילים בכוח שחיפה עליהם היה מעצור בנשק, ומתניה רץ על מנת להחליף אותו. כעבור דקות מעטות, צלף פגע בו בעורף - הוא נהרג. החובש שמיהר אליו כדי להציל אותו, סמל שמואל ווייס ז"ל, נהרג גם הוא.
ירדנה, אז רק בת עשר, הייתה באותה השעה בבית הספר. "הייתי תלמידה טובה, אבל בדיוק באותו היום משהו ממש הצחיק אותי, והמורה הוציא אותי החוצה להירגע", היא נזכרת. "כעבור שתי דקות נרגעתי, ונכנסתי חזרה. לא עבר הרבה זמן, והמנהלת הגיעה כדי לקרוא לי. הייתי בטוחה שאני בצרות בגלל שצחקתי". מנהלת בית הספר האזורי שק"ד, שהייתה בתפקידה גם בתקופתו של מתניה בבית הספר, חיבקה את ירדנה והוציאה אותה בעדינות מהכיתה. היא הגניבה מבט דואג לילדה הבלונדינית עם החיוך השמח שעדיין לא מבין. "מה קרה?", ירדנה שאלה אותה. "רוצים אותך בבית", המנהלת השיבה בקור רוח.

"נו, מה קרה? למי?", ירדנה ניסתה לחלץ תשובה, אבל לא זכתה לתשובה. הן צעדו יחד לחדר ההנהלה, שעל קירותיו תלויות תמונות של בוגרי בית הספר. גם תמונתו של מתניה תלויה שם. "זה קשור אליו?", התעקשה הילדה בת העשר. "כן", היא נענתה. "הוא נהרג?", המנהלת לא השיבה.

"הגענו הביתה, ומחוץ לבית היו מפוזרים כיסאות, קצינים, אנשים", ירדנה מספרת עכשיו. "אם למישהו היה ספק, אז עכשיו כבר לא היה".

מאז, מספרת הילדה שגדלה, חג הפסח הפך לחג קשה וטעון עבור המשפחה שלה. "אנחנו חוגגים את ליל הסדר ביחד", היא מספרת, "אבל זה שם, מרגישים את זה, זה מרחף באוויר. כולם מרגישים בזה אבל ממשיכים. האחייניות שלי יושבות ושרות מה נשתנה, אז לא צריך שום דבר אחר חוץ מלהוכיח שהנה, אנחנו ממשיכים".

גולני זה הבית
כשירדנה אומרת ממשיכים, היא באמת מתכוונת לכך. אף שהיא בת למשפחה דתייה, היא החליטה להתגייס לצה"ל בכל זאת במקום לעשות שירות לאומי. "זה לא היה נראה לי נכון לעשות שירות לאומי", היא מסבירה. "היה לי חשוב מאד להתגייס כדי לראות ולהבין את מה שמתניה עבר בשירות, ואני מאד שמחה על כך שאני כאן ושאני מבינה". יחד עם זאת, כשעשתה את הבחירה בין הגיוס לצה"ל לבין השירות הלאומי, היא לא שמה דגש על היחידה שבה תשרת כמש"קית ת"ש. "החלטתי שלא משנה לי אם אגיע לגולני או לא אגיע לגולני", היא מסבירה. "המטרה שלי הייתה פשוט לעשות שירות משמעותי".

התוכניות השתנו באחד השיטוטים בבה"ד השלישות, כשהייתה חניכה בקורס מש"קיות ת"ש. "יום אחד ראיתי חיילת שמסתובבת עם תג של גולני", ירדנה משחזרת. "הסתכלתי עליה, והלכתי אחריה מהופנטת. חשבתי לעצמי, גולני זה הבית, זה שלי, ובאותה שנייה הבנתי – אני רוצה להגיע לגולני, אני רוצה להגיע לגדוד 51". כעבור שלושה חודשים, היא התבשרה כי קיבלה את השיבוץ שביקשה. באופן מקרי, התאריך שבו גילתה שתשרת בגדוד שבו נהרג אחיה, היה התאריך שבו פקד האסון את משפחתה. "קיבלתי את השיבוצים ביום השנה של חומת מגן", היא אומרת. "ממש ביום שבו מתחילות כל האזכרות של ההרוגים במבצע".

יומיים אחרי שסיימה עם טופסי הטיולים והגיעה לגדוד, חלה האזכרה השנתית של מתניה. "חזרתי הביתה עם תג של גולני וכומתה חומה, והראיתי בהתלהבות ובאושר, את התג של גולני לכולם", היא נזכרת. "אבא שלי פחות אהב את זה, הוא אמר לי לשים את זה בחדר, כי זה לא משחק. אבל כבר אז הבנתי אותו, כי זה כל אחד והקושי שלו, כל אחד ודרך ההתמודדות שלו".

כעבור שנה וחצי בתור מש"קית ת"ש בגדוד של אחיה הבכור, החליפה ירדנה תפקיד. כיום היא הרל"שית של מפקד חטיבת גולני, אל"ם אופק בוכריס, שבזמן המבצע היה מג"ד 51, הגדוד של מתניה, ונפצע אף הוא בפעילות בג'נין. מאוחר יותר, אף זכה בצל"ש הרמטכ"ל. "השירות הזה הוא סגירת מעגל מבחינתי, ואני שמחה שיצא לי באמת לחוות אותו", מודיעה ירדנה. בינואר האחרון היא חתמה קבע, מעשה שהצליח להרים לא מעט גבות בסביבה הקרובה שלה. "קודם כל, מאוד מאוד טוב לי בתפקיד. אני מרגישה סיפוק. לא חתמתי קבע בגלל אופק, אבל אני מבינה שזה מה שיכול להשתמע, ובגלל זה אני מאוד נזהרת שלא. חתמתי בשביל לתרום. זה נראה לאנשים מוזר, יש כאלה שאומרים לי, יאללה, לכי הביתה, תיהני לך. אבל אני באמת נהנית ממה שאני עושה".

היום, כשהיא יושבת במפקדת החטיבה וצמודה למפקד, היא יודעת להעריך את הגדוד המשפחתי שזכתה להשתייך אליו. "הגדוד של מתניה הוא מקסים, והחיילים מדהימים", היא מסכמת את השנה וחצי שבהן שירתה שם. "להסתובב, לראות ולהכיר את הפלוגה של מתניה, היה בהרבה בחינות סגירת מעגל עבורי, להבין יותר מה אח שלי עשה. להבין מה זו פלוגה, מה זה מג"ד, מה זה מ"פ, דברים שהיו סינית עבורי".

חזל"ש, כמו שאומרים
מתניה היה האח הבכור מבין חמישה ילדים: דגן, איתי, דניאל וירדנה – בת הזקונים. לאחר שסיים את בית הספר, למד במכינה הקדם צבאית "בית ישראל", המשלבת דתיים וחילונים. "הוא מאוד אהב את החיבור בין חילונים ודתיים, תרומה לקהילה ולמדינה", מספרת אחותו היחידה. "הלוואי וכולם היו לומדים ממנו את היכולת לחיות עם כולם, את האהבה הזאת בין אנשים, את הטוב הזה, ולא משנה מה קורה לא לשנוא אנשים, להיות בנאדם טוב. אם כל אחד ייקח משהו אחד, אז נהיה יותר טובים".
מתניה לא תרם רק בדיבורים, אלא גם במעשים. לאחר שסיים את המכינה, התגייס לפרויקט גולני. "בפרויקט הזה לוקחים חבר'ה מכל מיני שכבות, טובים ורציניים ומכניסים אותם לגדודים על מנת להצמיח אותם מהשטח", מסבירה ירדנה. לאחר מכן, יצא לקורס מ"כים, היה מ"כ בפלוגה ושימש גם כסמל מחלקה.

למרות הפרש הגילאים הניכר בין ירדנה לאחיה, היא מספרת על חיבור חזק ומיוחד ביניהם. "האמת היא שמבין האחים, מתניה ואני היינו צמד חמד כזה. בזמן שאחים שלי היו מעצבנים אותי, מתניה ואני היינו מדברים", היא נזכרת. "הוא היה מגן עליי מהשאר, ומכל הדמויות בבית הוא היה הכי שלי. השומר שלי".

ואז ירדנה נזכרת. "את רואה את החרדל הזה שם?" היא אומרת, ומצביעה על עץ חרדל מזהיב. "באותו פסח, לפני ליל הסדר, מתניה יצא לטיול אופניים עם חברים. הוא מאוד אהב לצלם, ובדיוק קנה מצלמה חדשה. בטיול הוא צילם מלא תמונות של טבע, ואחת התמונות הייתה דבורה על פרח החרדל. אז מבחינתי הרגע שהחרדלים יוצאים בו, הוא מתניה בשבילי".

גם בעשור שחלף מאז, לקח לירדנה הרבה זמן עד שהבינה שזה אמיתי – שהיא לעולם לא תזכה להיות שוב עם אחיה. "בתת־מודע את יודעת שהוא לא יחזור", היא אומרת. "אבל לחשוב שיש מישהו שאת רואה אותו כל הזמן ופתאום לחשוב שלא תראי אותו יותר, זה מוזר".

"בהתחלה אתה ממש עטוף", היא אומרת ומרימה את ספל הזכוכית שלה. "אני מסתכלת על כוס הזכוכית הזאת, וכמו שעוטפים אותה בניילון עם בועות, ככה אתה עטוף. מאוד שומרים עליך. כל הזמן יש אנשים מהצבא ומהמשפחה, שמגוננים ושומרים, אבל עם השנים זה הולך ופוחת", היא מסכמת ומוסיפה, "וטוב שכך, ככה צריך. אחרי השבעה חזרתי לבית ספר, אנחנו ממשיכים והחיים ממשיכים. זה חשוב לי. חזל"ש, כמו שאומרים"
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +3. השעה כעת היא 18:09

הדף נוצר ב 2.00 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2014 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר
כתובת המערכת: מערכת אתר פרש, ת"ד 4062 פארק המדע ע"ש ויצמן, נס ציונה 74140.