מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, רוסיה הפכה בהדרגה לשחקן מוביל בגזרה הסורית, המיישם אסטרטגיה של מניעת התערבות זרה מבחוץ (בכלים מדיניים וצבאיים), כזו, המאפשרת לאסד יכולת טובה יותר לבלום את כוחות המורדים. אסטרטגיה זו מופעלת למעשה כמנוף לחצים על שחקנים גלובליים ואזוריים אחרים (ארצות הברית ונאט"ו מזה וטורקיה וגורמי הציר הסוני, מזה). במקביל לפעילות האמורה, שוקדת רוסיה על קידום חלופות למציאת הסדר בנושא הסורי, כזה שיבטיח את מעמדה העתידי במזרח התיכון, לצד שרידותו של הציר הרדיקלי – איראן, סוריה וחזבאללה – בגיבויה. מעבר לכך, מנוצל "המנוף" הסורי על ידי רוסיה לקידום פתרונות החיוניים לה בזירה הגלובלית, בחיכוך שבינה לבין המערב (הכולל רשימה ארוכה של סוגיות).
ואולם עד כה, הגם שברורים לעין הישגיה של רוסיה במדיניותה בסוריה, היא טרם הצליחה לחלץ וויתורים מערביים משמעותיים לגבי תנאי ההסדר המוצעים על ידה במדינה זו - לפחות עד לאחרונה. עתה מסתמן, שההתפתחויות האחרונות מביאות את מדינות המערב, ככל הנראה, לבחינה מחדש של עמדתן הבלתי מתפשרת כלפי תפיסתה של רוסיה את ההסדר העתידי בסוריה. בהקשר זה עולות תהיות לגבי יכולתם של המורדים לגבור על המשטר ללא סיוע צבאי ממשי מבחוץ, דבר שנראה עתה מעשי פחות ופחות, לצד חוסר הנחת מתהליך גובר של אסלאמיזציה בקרב מחנה האופוזיציה הסורית. ואומנם, בכל אלה אין די כדי להתקרב לעמדה המוצעת על ידי רוסיה. ברוח הדברים הללו נראית גם הפעילות ההתקפית המיוחסת לישראל, שהוצגה על ידי הרוסים כהכנת האופציה של התערבות צבאית חיצונית לטובת צד המורדים, דבר שרוסיה פועלת למנוע ככל יכולתה.
על הרקע הזה חלו ההתפתחויות המוזכרות האחרונות. ראשית, ביקורו של מזכיר המדינה האמריקאי, קרי, במוסקבה (8-7 במאי 2013), שם נדונה, בין היתר, בהרחבה הבעיה הסורית, הפעם, במגמה אוהדת יותר מבעבר. קדמו לביקור זה שיחות טלפון בין הנשיא פוטין לנשיא אובמה (שלוש כאלה מאז חודש מרס 2013), וביקורו של היועץ דונילון במוסקבה, לשם הביא, כנראה, מסרים מהנשיא אובמה לגבי הנכונות האמריקאית לשיתוף פעולה בסוגיות החיוניות לרוסיה. ביקורו של המזכיר קרי הסתיים, כנראה, בהשגת הבנות לגבי סוריה, כאשר הצדדים בישרו רשמית על הסכמתם לכינוס ועידה בינלאומית לדיון בהסדר בעניינה של מדינה זו. הדגם המסתמן הוא, כנראה, כינונה של ממשלת מעבר בהשתתפות שני המחנות הסוריים. מה שעולה מתמונה זו, הוא ויתורה של ארצות הברית על סילוקו של אסד כתנאי להמשך המשא ומתן, אך במקביל, גם נכונותה של רוסיה לוותר על התמיכה באסד, בהמשך. עוד נמסר על הפגישות הצפויות בין הנשיאים פוטין לאובמה (במסגרת ה- 8-G בצפון אירלנד ב-18-17 ביוני 2013 ובהמשך, ברוסיה, במפגש ה- 20–G, שיתקיים בספטמבר 2013), האמורות להביא להסדרת מכלול הנושאים הבלתי פתורים שעל סדר היום שלהם.
לאחר יציאתו של קרי, ביקר במוסקבה גם ראש הממשלה הבריטי, דיוויד קמרון. אף הוא דן עם פוטין, בין יתר הנושאים, בעיקר בענייני סוריה והתייחס באהדה לרעיון הוועידה הבינלאומית המוזכרת, לרבות הרעיון של כינון ממשלת מעבר סורית, כמהלך ראוי. נמסר, שוועידה כזאת אכן תתקיים לקראת סוף חודש מאי 2013. אולם, לגבי שני הביקורים נטען על ידי הצד הרוסי, שחרף ההבנות הטובות שהושגו בשיחות הללו, הפערים בין עמדות הצדדים עדיים גדולים. באותה העת, התקיימה התקיפה של היעדים הסוריים, המיוחסת כאמור לישראל.
זמן קצר לאחר אותה תקיפה, פורסם עניין אספקת טילי 300–S לסוריה, ולאחר מכן נמסר על המגעים שנוהלו בין ראש הממשלה, נתניהו, לנשיא פוטין ועל הכוונה שיקיים ביקור ברוסיה. באשר לאפשרות לאספקת טילי ה-300–S לסוריה, החוזה בנושא הוא משנת 2010. אולם, הטילים לא סופקו לסוריה, כמו גם לא לאיראן, זאת במסגרת ההבנות בסוגיה זו שהושגו מול רוסיה. הנושא עלה מחדש בקיץ 2012, וגם אז לא יצא אל הפועל – יש אומרים, בעקבות בקשה ישראלית (יוזכר ביקורו של פוטין בישראל ביוני 2012). מיחזורו של הנושא, בליווי הודעה, צינית משהו, של שר החוץ הרוסי, לברוב, לגבי אי חתימה על חוזים חדשים לאספקת הטילים ו"רק" מימושם של אלה הקיימים, אומרים דרשני. הכוונה הרוסית, היא ככל הנראה, שימוש בנושא הטילים כמנוף לחץ למניעת מעורבות צבאית זרה בסוריה וכן גם השגת ויתורים נוספים במשא ומתן עם המערב לקראת גיבוש ההסדר בסוריה, במסגרת הוועידה המוזכרת. אין להתעלם מיעילותו של מנוף זה. ולראיה, הביקורים המוזכרים אצל פוטין, המאפשרים לו לשדרג את עמדותיה של רוסיה בוויכוח המתנהל בנושא הסורי.
צפוי, שגם בביקורו זה של נתניהו ברוסיה, יידון הנושא במגמה אוהדת, תוך נכונות רוסית לוויתורים שונים, לרבות בסוגיית הטילים, אך ברור שדברים כאלה אינם נעשים ללא תמורה.
http://cdn.www.inss.org.il.reblazec...91368507676.pdf
ראשי
צ'אט
14-05-2013, 13:19
מצב כלאיים
