http://www.the7eye.org.il/84984

לישראל יש נשק גרעיני. הנה אמרתי. האם זה יפורסם? האם יאשרו לעורך "העין השביעית" לפרסם את המאמר? וכשאנחנו בטלוויזיה נדרשים לסיפור על הגרעין הישראלי, האם אנחנו עוברים עבירת צנזורה? וכאשר אנחנו אומרים את המלים המפורשות "נשק גרעיני ישראלי", האם זו עבירת צנזורה?

אם כן, למה בעצם?

הסוד הגלוי ביותר בעולם היה ונותר כנראה סוגיית הנשק הגרעיני של ישראל. בדרך כלל הצנזורה מאשרת את הביטוי תחת הכותרת "על-פי מקורות זרים". אבל כאשר עיתונאי ישראלי כותב על כך, הוא לא מפרט כמה פצצות, היכן הן מוחזקות, אילו שיטות הטלה ומהו רדיוס הפגיעה וגודל הפצצה. הוא לא כותב אם הפצצה תוטל ממטוס או מצוללת, מטיל או ממזוודה.

אז מה כאן הסוד?

צנזורה אמורה להיות מוטלת על סודות בטחוניים שיש בחשיפתם ודאות קרובה לפגיעה ממשית בבטחון המדינה. כך הגדיר זאת בג"ץ. במה ייפגע בטחון המדינה אם עיתונאי ישראלי, מכלי תקשורת ציבורי או מסחרי, יאמר או יכתוב שיש לישראל נשק גרעיני? אין מדובר על פצצה מתקתקת. עם כל הכבוד לפצצה.

סוגיית הגרעין הישראלית היא בעצם צנזורה על הפרת מדיניות. הכוונה, כמובן, למדיניות העמימות. אין בישראל צנזורה על מדיניות ההתנחלות בשטחים, אין צנזורה על מדיניות החיסולים, אין צנזורה על מדיניות פריסת סוללות כיפת-ברזל ואין צנזורה על מדיניות רכש הצוללות ועוד פרטים צבאיים רבים אחרים. אבל יש בישראל צנזורה על מה שעלול לדעת הממשלה להפר את מדיניות העמימות.

כי על-פי ההיגיון של ממשלות ישראל, אם עיתונאי ישראלי כותב, זה כאילו ראש הממשלה אישר. כלומר בנושא הגרעין. בכל נושא אחר ראש הממשלה יכול להכחיש או לא להתייחס כלל. אלא שבנושא הגרעין, אמירה מפורשת בכלי תקשורת אלקטרוני או מודפס כמוה, לדעת הממשלה, כאישור של ממשלת ישראל.

ממשלת ישראל חושבת שהעולם חושב שהיא מפקחת על כל פרסום, ולכן אם היא אישרה לעיתונאי ישראלי לומר "נשק גרעיני", הרי כמו בשלטון הסובייטי מדובר בעמדת הממשלה. לא פחות.

לפארסה הזאת יש לשים סוף. לעיתונאים ולציבור מותר לדבר על הנשק הגרעיני. לממשלה מותר לשמור על עמימות ולא לאשר או להכחיש את קיומו. זה המשחק הדמוקרטי. שום פגיעה בשלום הציבור לא תתרחש אם יתנהל ויכוח כזה בגלוי. להפך, אולי סוף-סוף ייצא השד הגרעיני לאור ונראה אם יש לו שערות וקרניים. אולי נוכל לדון בשאלות העקרוניות של בטיחות המתקנים, מיקומם של הכורים, פיקוח בינלאומי מול מדיניות העמימות ועוד עניינים שהעולם ואזרחי ישראל מתעניינים בהם. ממשלת ישראל תוכל להמשיך ולשתוק. זכותה.

באחד ממשדרי מחלקת התעודה של הערוץ הראשון לציון 50 שנה למדינה שידרנו כתבה על מותו של הטייס סא"ל אבי לניר ז"ל. הוא מת בעינויים בשבי הסורי לאחר שמטוסו הופל במלחמת יום-הכיפורים. הצנזורה התירה אז להשתמש בביטוי הבא באשר להערכה שעלתה מהתחקיר לגבי הסיבות לעינויים הקשים שעבר: "הוא כנראה ידע את סודות הנשק שישראל מעולם לא הודתה בקיומו". כן, כך שודר.

הנה דרך לשמור על עמימות וגם לומר את הסוד הגלוי ביותר בעולם לכולם.

מה זה כבר משנה, רמת העיתונאות בישראל ממילא כבר בקאנטים, אז מה זה כבר משנה עוד נושא אחד שניתן ללהג עליו - עם קריצת עין או בלי...
שיקשקשו את עצמם למוות, ואח"כ יחלקו אחד לשני פרסים על "עיתונות אמיצה", למי כבר אכפת (להם בוודאי שלא)...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

חוץ מלשמח כמה ליברלים ובעלי תגיות ביעני עצמם ועוד כמה מזיקים שונים, במה הדבר תורם לאזרחית ישראלית, נאמר ריקי כהן מחדרה?
חוץ מלייצר רייטינג וכסף לעיתונאים בעיני עצמם ואמצעי תקשורת שכבר היום משקרים, מוטים ורודפי רייטינג על חשבון טובת הציבור, במה הדבר יקדם את עשיית הישר והטוב במדינת ישראל?
איך יושפע מכך היחס לפנסיונרים? לניצולי שואה? לילדים ממוצא מזרחי ואתיופי?
לאמהות עובדות? לילדים רגילים שהולכים לבתי ספר רגילים?
מר לנדסברג, חוץ מלאפשר לך לכתוב כתבות עם כותרות אטומיות, איך זה משרת את האזרח האלמוני שמשלם מיסים וחי חיי חוק במדינה?
במה אתה ואג'נדת "המשכיל השמאלני פוסט מודרני יקבע לאזרח הפשוט מה רצוי וראוי לו" מקדמים באמת את איכות החיים כאן?

עזוב אותי באמא שלך.
לך תכתוב תחקירים על האם הפניית כספים עצומים לחינוך ורכישות של מחשבים ולוחות חכמים עשו משהו לאיכות החינוך של ילדינו. יש בזב הרבה יותר תועלת מעשית מוסרית וחומרית.
וגם פוליטית.
אה, ואולי תבדוק גם את נושא הנמלים והתחבורה הציבורית והחשמל.
לא סקסי, הכותרות לא יהיו פיצוץ אטומי, אבל יעיל מאוד ומשפיע על חיי כל יושבי הארץ. אפילו הערבים, רחמנא ליצלן ליברלים שמאלנים פוסט מודרניים.
וגם בעל נגיעה ישירה לבטחון הלאומי.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

לעיתים מטילים צנזורה על נושא שלם, כולל הדברים הברורים מאליהם שבו, כדי לא לגלות פרטי משנה. זה ככה פשוט.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

מעט על מחבר המאמר:
"לנדסברג (57), היום תושב מודיעין, הוא בן קיבוץ תל יוסף שבעמק חרוד. בצבא הוא שירת כמ"פ בגולני וכמג"ד וסמח"ט במילואים ולאחר מכן למד קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. מי שמכיר את לנדסברג יודע כי יש אמת בסיפורים על נכונותו להילחם על האמת שלו. אם יש אדם שעמד מול ראשי הרשות בעשור האחרון והתעמת עמם בלי למצמץ ובלי לחשוש למקומו, אף שלא אחת שילם על כך, זה הוא. אחת הדוגמאות לכך היא המלחמה שניהל מול יוסף (ג'ו) בראל, מי שהיה מנכ"ל רשות השידור והטיח בלנדסברג ביקורת קשה בריאיון לעיתון 'גלובס'. 'איתי לנדסברג, אחד מאנשי הוועד בטלוויזיה, הוא ממנהיגי סרבני השירות בשטחים', טען בראל. אלא שבזמן שדבריו פורסמו, לנדסברג עשה מילואים ברמאללה במבצע 'חומת מגן'. לנדסברג, ששימש באותם ימים עורך התכנית "פוליטיקה', לא שתק. הוא הגיש תביעת דיבה נגד המנכ"ל בראל ואף יצא בביקורת חריפה נגד דבריו." (מתוך הכתבה "בכסף שהושקע אפשר היה להפוך את הערוץ הראשון לבי-בי-סי" מאת אליענה שפר, באתר nrg מעריב, 25.9.2011)

"הסיבה לעניין הרב בצבא היא אולי שלנדסברג הוא סגן-אלוף במילואים, חבר בפורום המג"דים והמח"טים, קבוצה העוסקת בעניינים אזרחיים ופוליטיים. משפט תביעת הדיבה שהגיש נגד בראל קשור לתפקידו זה. 'בזמן חומת מגן הייתי במילואים', הוא מספר. 'ב-18 באפריל בראל אמר לעיתון 'גלובס': 'אפילו אחד מחברי הוועד שלנו, איתי לנדסברג, הוא אחד ממנהיגי סרבני השירות בשטחים'. קיבלתי את המאמר לימ"ח. ביקשתי שיתנצל, אבל הוא סירב. הוא בן אדם שלא טועה', הוא אומר באירוניה. 'רק אחרי שהגשתי את תביעת הדיבה הוא הבין שהוא טעה'. לדעתו, הסיפור הזה נבע מהמאבק נגד בראל: 'הייתי חבר ועד עובדים, עניתי לו בכלים שכנראה פגעו בו. ניהלנו מאבק עקרוני עם בראל על תפקידו של השידור הציבורי'."
(מתוך הכתבה " יש לי כריזמה של מורה לאזרחות" מאת רותה קופפר, באתר הארץ,06.11.2007)

https://he.wikipedia.org/wiki/איתי_לנדסברג


http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/289/441.html

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

קטונתי, כנראה, מלחלוק על מר איתי הנכבד. השרשורים פה מלמדים על ותק צבאי ונסיון עיתונאי - בדיוק שני הנושאים הקשורים לטור ולדעה.

ועדיין, ארשה לעצמי כאזרח פשוט מן השורה לתהות: אם אכן כדבריו בראשית הטור, דבר לא יקרה מהסרת הצנזורה בנושא, מדוע כל כך חשוב לו הפרסום הגלוי?

התשובה יכולה להיות נוחות עיתונאית. אמת אכן שמהותית לא ישנה הפרסום, אך הוא יקל על העיתונאים בעת הכתיבה, במקרים בהם הם רוצים להזכיר את היכולת הגרעינית שלישראל יש לכאורה על פי פרסומים זרים - לצורך הנחת יסוד או טענת טענה בנושאים שונים. יקל על העיתונאים, משום שהוא יסיר מעליהם את הטורח בהקלדת כל המילים המיותרות והארוכות שהופכות את האיזכור לכשר. תנסו להקליד רגע, לכאורה-על-פי-פרסומים-זרים. נו, לא כואבת היד?...

צחוק בצד, אבל לא זו טענתו של לנדסברג-נבו. הוא טוען שהוא רוצה אישור לכתיבה על הגרעין הישראלי בשביל לשנות אותו ולהתערב באופן שבו הוא מנוהל.

הנה דוגמא:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי איתי לנדסברג נבו http://www.the7eye.org.il/84984 אולי סוף-סוף ייצא השד הגרעיני לאור ונראה אם יש לו שערות וקרניים. אולי נוכל לדון בשאלות העקרוניות של בטיחות המתקנים, מיקומם של הכורים, פיקוח בינלאומי מול מדיניות העמימות ועוד עניינים שהעולם ואזרחי ישראל מתעניינים בהם.

אני חושב שעכשיו יותר קל להבין למה הוא כנראה לא יקבל את האישור הזה...



.

עריכה: נשלח בטעות פעמיים...


מנהלים, תוכלו למחוק?