|
חפש "חושניה" בגוגל ותמצא לא מעט חומר
למשל:
"הלחימה
הגדוד עלה כאמור טיפין טיפין ולא מוכן למלחמה כפי שהתפתחה. יחד עם זה, נלחם בכל ימי הבלימה והפריצה לשטח סוריה בהחלטיות ובאומץ.
כאשר נפגע מפקד, החליף אותו אחר והמשיך. כאשר נפגע טנק, עברו הלוחמים אם לא נפגעו לטנק אחר והמשיכו להלחם.
אנשים המשיכו להלחם גם כשהיו פצועים. אנשי הנגמ"שים והג'יפים שבקרב הבלימה היו בעורף הגדוד, הגישו עזרה בפינוי פצועים והבאת תחמושת עד לקו החזית ללא היסוס. תאור לחימת הגדוד, מהגיוס דרך קרב הבלימה ועד הפריצה לסוריה, מתואר בדפים הבאים.
יחידת הסיור במערכה
רק שנה חלפה מאז הוקמה יחידת הסיור, במתכונת בה נטלה חלק במלחמת יום הכיפורים, ככח משולב של טנקים, נגמ"שים וג'יפים - וכבר היתה היחידה נתונה בתוך-תוכה של המערכה הכבדה ברמת הגולן. במתכונת זו היתה היא איפוא בבחינת יחידה חדשה, אלא שלאמיתו של דבר - היתה לה כבר אז היסטוריה ארוכה, שכן את בסיסה העיקרי היוו שתי יחידות סיור ותיקות, שאליהן צורפו צוותי טנקים וצעירים יוצאי סיירות, כך שלמרות שהיחידה הספיקה לעבור במשותף רק אימון אחד בלבד, אשר התקיים בחורף 1972, לא היתה זו יחידה נעדרת ייחוד, והיא ניכרה היטב הן במיגוון הרחב של הגיל והנסיון והן בגרעינה החברתי המגובש.
בחודשים האחרונים לפני המלחמה היתה היחידה בעיצומו של תהליך מואץ של קליטת אנשים נוספים ומעבר לבסיס חדש ומחסני חרום חדשים, ומעבר זה, ש טרם הושלם עד המלחמה, גרם, ללא ספק, לקשיים בהתארגנות היחידה למלחמה ביום הגיוס. עם כל זאת - יש לציין את הגיוס המהיר וההתארגנות, היעילה יחסית, של היחידה במוצאי יום הכיפורים, כאשר למרות סדרי הגיוס שטרם היו מגובשים של צרכם, הגיעו לבסיס במשך הערב והלילה מרבית חיילי היחידה, כך שבשעות הבוקר של יום א' היו כבר כל הנגמ"שים והג'יפים מאויישים באופן מלא, ורק ציוותם של מקצת הטנקים, שרבים מאנשיהם היו מדרום הארץ, התעכב מעט, והושלם באופן מלא במשך היום. מכל מקום, עוד בטרם חלפו 24 שעות מראשית גיוסה של היחידה - היו ראשוני הטנקים שלה כבר בעיצומו של קרב.
יום א', 7.10.73:
עוד בשעות הלילה, מאותו רגע בו הופעלו מכשירי הקשר הראשונים, והדי קרב הבלימה הנואש של היחידות הסדירות החלו להשמע בקשר, היה ברור למפקדי היחידה וחייליה, כי המצב קשה, וכי כל רגע יקר. בשעות הבוקר נתקבלה הוראה, שכל כוח שמוכן יצא מיד, יעלה לרמה דרך גשר אריק, ויחלץ לתגבור הכוח של חטיבת רן, שנכנסה לקרב כבר בשעות הלילה. הטנקים הראשונים שהיו מוכנים היו הטנקים של אילן, אשר יצא מיד לדרך, ובשעה 10:00 בערך התחבר עם הכוח שלחטיבת רן, בסביבות יהודיה. כוח זה נלחם משעות הבוקר המוקדמות כנגד כוח סורי עדיף, כך שבשעה זו היו לכוח כבר טנקים פגועים רבים, וכן היו קרובים לגמר תחמושת, שעה שחטיבת שריון סורית נוספת החלה נכנסת לקרב.
מספר אילן:
"בשעה 11:00, בערך, נוצר מגע ביני לבין גדוד השריון הסורי (ט. 55), שנע מאזור חושניה לתקוף את הכוח של חטיבת רן, שנע בחלקו על ציר "כביש" ובחלקו מעבר לו. הסורים התחילו לעבור את דרך הנפט (ציר "מחזה"), וקיבלתי פקודה לתקוף אותם. תפסתי עמדות בטווח של 2200-2500 מ', ופתחתי עליהם באש. הם נעצרו והשיבו באש, ויכולתי למנות מולי כ-30 טנקים. עד שעה 13:00, בערך, ניהלנו איתם דו-קרב תותחים, ויחד עם עוד כמה טנקים בודדים מחטיבת רן הצלחנו להדליק 22 טנקים סוריים, כשאף טנק שלנו לא נפגע בצורה רצינית. בסביבות השעה 13:00 חדל כמעט הגדוד הסורי הזה להלחם. מספר טנקים שלו נותרו אמנם שלמים, אך אנשי הצוות החלו לנטוש אותם, ונראתה בריחה רגלית מזרחה. בשעה 13:15 קיבלתי ידיעה בקשר שכוח נוסף, לא מזוהה בדיוק בגודלו, אך ללא ספק למעלה מגדוד, נע אלי מכיוון מזרח. שלחתי את הטנק הימני ביותר שלי לתפוס עמדת תצפית במרחק של כ-1 ק"מ ממני, שעה שאני ממשיך לנהל קרב-אש עם אותם הטנקים הסוריים המעטים שעוד נותרו מולי, אלא שאח"כ, במאוחר, התברר שטנק זה תפס עמדת-תצפית גרועה, נמוכה וקרובה מדי, ועל כן לא הרגיש ולא דיווח על התקדמותו של הכוח הסורי החדש. בשעה 13:00 בדיוק הסתכלתי ימינה, מזרחה, וראיתי כוח של כמה עזרות טנקים סוריים במרחק של 800 מ' ממני. הספקתי לצודד את הצריח ולטעון פגז, כאשר שני פגזים פגעו בטנק בבת אחת. הטנק החל לבעור. נפגעתי מיד ברגליים, ביד ובעיניים. לא ראיתי שום דבר, הספקתי לצעוק לצוות לנטוש, כי הבנתי שהטנק עומד להתפוצץ, אבל איש לא הגיב. גם לא היה כבר קשר פנים. ניסיתי להגיע בידיים לתותחן, ברטו אוזנה, ולטען-קשר, משה אפרתי, אך הרגשתי שהם לא מגיבים כלל, וכנראה שנהרגו בו-במקום. עם הנהג, זליג קפטל, לא היה לי קשר, אבל לפי עדויות שקיבלתי אח"כ מתברר שפגז חדר לתא הנהג, ונראה שגם הוא נהרג מיד. בעזרת יד אחת ורגל אחת הצלחתי איכשהו לצאת מהטנק. נפלתי מגובה של שלושה מטרים לארץ, והספקתי להתרחק בזחילה כ-10 או 12 מ' לפני שאיבדתי את ההכרה".
אותה שעה נמצאו כבר באיזור הקרבות גם שאר הכוחות של היחידה, אבל כל הנסיונות להגיע לטנק של אילן, לחלץ את הנפגעים ולבדוק אם נותר מישהו חי מאנשי הצוות - עלו בתוהו. אחד הטנקים מהכוח שלו, שהיה קרוב אליו, יחסית, ניסה להתקרב, אך נפתחה עליו אש עזה והוא נאלץ להתקפל לתוך ערוץ, ונתקע שם. טנק נוסף מכוח זה, שהגיע למקום, הצליח לחלץ את אנשי הצוות של הטנק שנתקע, ופנה מערבה, לכיוון כוחותינו. נראה שהטנק תעה בדרך, ובאזור ציר המפלים נכנס לתוך חניון של 5-6 טנקים סוריים. נפתחה עליו אש, הטנק נפגע במזק"ום, אך אנשי הצוות הספיקו להחלץ, נעו ברגל בואדי במשך כל הלילה, ועם בוקר הגיעו אל כוחותינו. הטנק הרביעי, של המ"מ דב, המשיך לנהל קרב-אש עוד כשעה, לבדו, ואחר הצטרף לכוח של חנני.
במקביל נטלו כבר חלק פעיל בקרבות-השריון גם הטנקים של חנני, דני זמירין ואיתן, שהגיעו לשטח זמן קצר אחרי הכוח שלאילן. חנני הספיק עוד ליצור מגע בקשר עם אילן, שעמד יותר קדימה, לפני שהטנק שלו נפגע, אך נבצר ממנו להשתלט באותו יום בחזרה על השלוחה שעליה עמד הטנק הפגוע של אילן. במהלך קרבות אותו יום הצליחו הטנקים של היחידה לחסל עשרות טנקים סוריים, אך גם ליחידה היו מספר נפגעים. נוסף לטנק של אילן, בו נהרגו שלושת אנשי הצוות, סמל אוזנה ברטו הי"ד, סמ"ר משה אפרתי הי"ד וסמל זליג קפטל הי"ד, נפגע גם הטנק של איתן, והטען-קשר שלו, סג"מ יואל אנג'ל הי"ד, נהרג. כל שאר אנשי הצוות, כולל איתן, נפצעו ונטשו את הטנק, חולצו ל"כביש 40", ומשם לתחנת האיסוף (החילוץ) היחידתית, שהתמקמה ליד החווה של קצ'ה, שם קיבלו טיפול ראשוני והועברו הלאה, להמשך הטיפול, לביה"ח. זאת - אשר לטנקים של היחידה. יתר הכוח - הנגמ"שים והג'יפים - נמצא אף הוא בשטח, קצת מאחור, כשנבצר ממנו ליטול חלק פעיל בקרב, כתוצאה מאופיה המיוחד של המתקפה הסורית, שהיתה מתקפת-שריון טהורה, מחד גיסא, ומחוסר נשק אנטי-טנקי בנגמ"שים ובג'יפים, מאידך גיסא. התפקיד העיקרי של הנגמ"שים והג'יפים, בשלב זה, היה פינוי נפגעים, ויש לציין שפעולה זו נעשתה ביעילות ובמהירות רבה, כשמספר נגמ"שים וג'יפים נכנסים קדימה ומפנים את הפצועים מאיזור הקרבות עד לחילוץ היחידתי, ומשם, לאחר טיפול ראשוני, הלאה, לעורף. בדרך זו פונו כבר ביום הראשון נפגעים רבים, מקצתם מיחידת הסיור ומרביתם מיחידות אחרות.
יום ב', 8.10.73:
הלילה הראשון בשטח נוצל לתידלוק וחימוש, ואילו הבוקר נפתח במתקפת נגד שלנו. מספר חנני, מפקד היחידה:
"עוד בשעות הלילה שמענו שהטנקים הסוריים מתחילים להתקדם, אך לא ידענו בבירור איפה הם ולא יכולנו להגיב, מחוסר אמצעי-ראיה ללילה. כשהפציע השחר ראינו כ-20 טנקים עומדים מולנו, על רכס 655 ודרומה, לאורך רכס החביות. פתחנו מיד באש חזקה עליהם, מטווח של 800 מ', ופגענו במספר טנקים. יחד עם כך הזעקתי את שאר הטנקים שלנו, שהיו עם הכוח של חטיבת רן, ואז הופיעו הטנקים של דני זמירין על הרכס מדרום ל"כביש 40", והתחילו לנהל, מעלינו, דו-קרב תותחים עם הטנקים הסוריים. בתנועה של כוח זה לגזרתנו התהפך אחד הטנקים, ומפקדו, רס"ל יעקב שטיינברג הי"ד, נהרג. בשלב זה ארגנתי את הכוח להתקפה, שהתבצעה בכמה שלבים. בשלב ראשון תפס הכוח של דני זמירין את השלוחה הסלעית שלפני רכס החביות, ובאותו זמן החל הכוח של אברהם קלוג באיגוף עמוק בכיוון הכפר אל-עמרה. לאחר שדני תפס את העמדות והתחיל לנהל אש, החלו הטנקים הסוריים לסגת, ואנחנו שיפרנו עמדות ל-655, ותפסנו, בהדרגה, את כל השלוחה, כשהכוח של דני משפר, בשלב זה, בכיוון לרכס החביות. בעיצומה של התקדמות זו נפגע הטנק של דני, ורס"ן דמי זמירין הי"ד וסרן אילן קרן הי"ד נהרגו. בו בזמן המשיך הכוח של אברהם קלוג באיגוף הדרומי שפתח בו, והשלים בהצלחה את המתקפה, בתפסו את השלוחה שעליה עמד הטנק השרוף של אילן, שנחשב כהרוג מדיווחי יום אתמול, ושלשמחת הכל נמצא פצוע, ופונה ע"י אברהם קלוג. בהתקפה זו נהרג רס"ן אהרון שיפלדרים הי"ד, מפגיעה ישירה. וטנק נוסף נפגע בהתקפה אווירית, ומפקדו, סמ"ר איתן מוסיוב הי"ד, נהרג. בסיכום ההתקפה הצליחו כוחות היחידה להיאחז ברכס 655 ודרום-מזרחה לו, והטנקים הסוריים נסוגו מזרחה, לכיון חושניה".
בשעות הצהריים קיבלה היחידה פקודת-תנועה דרומה, על ציר "רפאל", כדי לאבטח את הגיזרה לכיוון דרו, באיזור "אל עמרה", ולהיות בכוננות להשמדת כוח-הטנקים הסורי שהטריד מערב לדרך המפלי. מחוסר דלק ותחמושת לא ניתן אח"כ ליחידה היתר לבצע משימה זו, והיא הוטלה על כוח טנקים מחטיבת רן, שאליהם הצטרף אברהם קלוג, שעוד קודם לכן נפצע מרסיסים בגבו, פונה ונחבש, אך חזר לפנות ערב והצטרף להתקפה על החניון הסורי. מהתקפה זו, שבוצעה בהצלחה, הספיק עוד סרן אברהם קלוג הי"ד לדווח על פגיעה בשמונה טנקים סוריים, לפני שנהרג, יחד עם שני אנשי צוותו, סמ"ר עמירם הקטין הי"ד וסמ"ר דב בליימן הי"ד, מפגיעה ישירה בטנק שלו.
גם ביום זה נפל כל עול הלחימה על הטנקים בלבד, כשהנגמ"שים והג'יפים ממשיכים בהגשת סיוע צמוד, הן בחילוץ הנפגעים והן בהעברת תחמושת (פגזים) לטנקים, פעולה שהחלה ביוזמה עצמית ונמשכה בימים הבאים צורה מאורגנת ומסודרת. כן נמשכה הפעילות האינטנסיבית והצמודה של החילוץ היחידתי, שפעולתו המהירה והיעילה הצילה חיי רבים, ונכנס לפעולה גם נגמ"ש חימוש, שהחל לחלץ ולהחזיר לפעולה טנקים פגועי, שחזרו והצטרפו מיד, לאחר איוש מחודש, אל הכוח.
יום ג', 9.10.73:
גם לילה זה נוצל לתידלוק וחימוש, בעזרת צוותי הנגמ"שים והג'יפים, שעזרו גם באבטחת חניון הטנקים, ואילו יום ג' עצמו נפתח במתקפה יזומה ורחבה של מספר כוחות, בכיוון לחושניה. הטנקים של היחידה תפסו עמדות בסמוך לציר "מחזה", ממזרח לו, וחיפו על תנועת הטנקים של חטיבת רן, שנעו באיגוף שמאלי, לעבר חושניה. במקום זה התנהלו חילופי-אש עם הטנקים הסוריים, שנסוגו ותפסו עמדות באיזור הכפר עצמו. בחילופי-אש אלו נהרג רס"ל אורי סגל הי"ד, כשהטנק שלו נפגע באש הסורית, ואילו שאר אנשי הצוות נפצעו ופונו לאחור. לאחר שהכוח של רן תפס עמדות צפונית-מערבית לחושניה, נעו הטנקים של היחידה לכיוון צפון, ותפסו עמדות בין אל-רמת'ניה לבין כוח רן, כשבהמשך נע חלק מכוח היחידה לכיוון מזרח, ופתח בירי על האויב, בעוד חלקו האחר של הכוח נשאר בעמדות בלימה לצפון, בפני כוחות העלולים להגיע בציר "מחזה". חילופי-האש עם הכוח הסורי נמשכו עד לשעת הערב, כשלאחר הרעשה ארטילרית מאסיבית הגיעו למקום כוחות נוספים, שכבשו את חושניה. "
http://www.gal-ed.co.il/tel-aviv/in...w.aspx?id=26080 |
ראשי
צ'אט
03-01-2006, 09:03
מצב כלאיים
