 |
03-09-2012, 21:58
|
|
|
|
חבר מתאריך: 15.08.12
הודעות: 258
|
|
ככל שאני קורא את המאמרים המתפרסמים במחקר ובעיתונות האמריקנית מתגבשת דעתישישנו הבדל מהותי בין תפיסת סכנת הגרעין האירני בעיני האמריקנים, ביחוד הממשלהנוכחי, ובין מרבית מקבלי ההחלטות בישראל. האנשים בצמרת האמריקנית אמנם רואיםבאיראן גרעינית סכנה חמורה לאי-יציבות באזור, איום על ישראל, אך רבים סבורים שזהואינו איום קיומי לישראל - כפי שממשלת ישראל רואה זאת - ובוודאי לא לארה"ב.
לפני שאדון באלטרנטיבות הפעולה האמריקניות אציין שאני משתמש כנייר לקמוס לבחינת העמדה האמריקנית ומהלכיהם העתידיים בהתרשמותי בחומר האקדמי שכתבו חוקרים אמריקנים במהלך השנים האחרונות בסוגיה האירנית. חלק מן הכותבים היו והינם יועצים לנשיא, וראשי הממשל. הם ואחרים שותפים למכוני מחקר מייעצים לממשל. דוגמא לעמדה שנראית לי קרובה לראייה הקונצזואלית בקרב החוקרים הללו, ולא נראית לי כרחוקה מעמדת הממשל, אפשר לראות במאמר של COLIN KAHL שהתפרסם ב-FOREIGN AFFAIRS האחרון. קאל היה תת-שר ההגנה לענייני המזה"ת וכעת עובד במכון מחקר. הוא תקף את מאמרו הקודם של קנת וולץ, מראשי הענף האקדמי של לימודי היחסים הבינלאומים, שהופיע באותה אכסניה בה האחרון תמך באיראן גרעינית בטענה שהדבר יוביל ליציבות אזורית. אך בביקורתו של קאל שמתנגד לאיראן גרעינית ישנה הסכמה עם וולץ שמאזן הרתעה גרעיני יהפוך את ההנהגה האירנית, ככל הנהגה, לזהירה וראציונאלית. וכן, הוא מקבל את טענתו של וולץ שאיראן לא תעביר נשק גרעיני לאירגונים וגופי טרור. אך, בהצביעו על מחקרים קודמים, הוא טוען שגיבוי נשק גרעיני יהפוך את ההנהגה האירנית להרפתקנית במישור הקונבנציונאלי ובתמיכה בארגוני טרור. במילים אחרות, עלולה להיות העמקת אי-היציבות באזור שיכולה להדרדר למלחמה גרעינית לא מכוונת. אולם הפתרון, לדעתו, אינו בתקיפה צבאית שרק עלולה להיות זרז להגברת אי-היציבות ולתהליכים בלתי-צפויים, אלא בלחץ כלכלי ומהלכים דיפלומאטים. SAGAN שהוא יריבו המר של וולץ זה שנים לגבי סוגיית הפצת נשק גרעיני בעולם, רואה את הגרעין האירני בייתר חומרה אך מה הפתרון: כן, ניחשתם, לא תקיפה צבאית, אלא לחץ כלכלי ודיפלומטי יחד עם הושטת גזרים גדולים לאירנים. (מזכיר את מדיניות קרטר כלפי צפון-קוריאה).
אמנם באותו גליון בו פורסם מאמרו של וולץ, הופיע מאמר אחר בו המחבר העלה שלל נימוקים מדוע על ארה"ב לתקוף עכשיו. זהו מאמר יוצא דופן במיוחד, כיוון שלא נתקלתי דומים לו בספרות ובעיתונות המובילה בשנים האחרונות.
ישנן מספר נקודות יסוד שדרכן ניתן להעריך עמדתו של הממשל עתה ובעתיד (מתוך הערכה שלאובאמה יש סיכויים טובים יותר להבחר - ראו תחזית האלקטורים).
הממשל, ואובאמה עצמו, לא חזרו והצהירו על "דוקטרינת בוש" מ-2002 שהרתעה גרעינית אינה אפקטיבית מול מדינות "סוררות" ROGUE, או ארגוני טרור. לכן בצד הרתעה גרעינית יש לאמץ מדיניות מניעה קונבנציונאלית באמצעות מלחמת מנע או מכת מנע. מאידך, אובאמה לא ביטל רשמית דוקטרינה זו.
הדוקטרינה של מלחמת מנע נגד הצטיידות בנשק להשמדה המונית ספגה מכה קשה עקב הכשלון המודיעיני, ומה שנתפס בעיני המחנה ה"ליברלי" כמלחמה מיותרת ותוצאותיה כושלות. (יש להעיר שבניגוד לדעות פופולאריות ממשל בוש האמין בקיומו של WMD בשלב מתקדם בידי עיראק, ולא היה זה תירוץ. פשוט כשלון מודיעיני. ראו ספריהם של BETTS, JARVIS על הכשלון המודיעיני - הללו חוקרים מובילים בתחום. )
ארה"ב בהנהגת אובאמה ופאנטה (היה יועץ של קארטר) בתהליך קיפול כללי מאזורי עימות, וצמצום הצבא. נסיגה מעיראק וקביעת תאריך לנסיגה מאפגניסטן. לנסיגה מאפגניסטן יש השלכות גרעיניות. הממשל בניירות העמדה שלו העלה חשש כבד מעתיד הנשק הגרעיני הפקיסטני, נפילתו בידי גורמי טרור, שיצרו להם SAFE HAVEN בחלק הצפוני-מערבי של פקיסטן. וויתור על עמדת זינוק מאפגניסטן כדי להתמודד מול מה שהממשל עצמו קבע כאיום מרכזי על ארה"ב - טרור גרעיני - רומז משהו.
ארה"ב במשבר כלכלי, בתהליך התקפלות צבאי מתוכנן פרי השקפת המנהיגות הקיימת ותפיסתה הגלובלית, והדבר האחרון שהנהגה זו רוצה הוא הסתבכות צבאית פעילה חדשה שעלולה להחמיר את המשבר הכלכלי וטרור אירני בארה"ב. במרבית החומר שקראתי ישנה הסכמה כמעט אקסיומטית שאפילו פעולה צבאית אמריקנית מוצלחת תגרור התלקחות קונבציונלית באזור המפרץ ומעבר לו שהתפתחויותיה לא צפויות.
הרעיון של אסטרטגיית "הכלה" גרעינית מול איראן גרעינית תמיד היה בעל משקל בממשל ומחוצה לו. משקלו גבר עתה. ההערכה שהיא נסבלת, אפקטיבית, וישנו מרווח בטחון באמצעות BMD. "הכלה" חוסכת עימות צבאי שארה"ב אינה רוצה בו.
אובאמה בנאום פראג הביע את חזונו של פירוק נשק גרעיני כללי, כולל של המעצמות, אליו הצטרפה קלינטון. במסגרת תפיסה זו נעשו הסכמים מרחיקי לכת עם הרוסים של צמצום מאגר ראשי הנפץ בידי המעצמות, ומתוכננים השלבים הבאים. במילים אחרות, אובאמה, כמקנמרה, קיסינגר, שולץ, אינו מאמין רק באי-הפצת נשק גרעיני אלא בצורך לפרקו בכלל טרם פורענות. (זה נשמע זרם אוטופי אך יש לו משקל חזק במערב ביחוד עם הצטרפותם של מדינאים "ריאליסטים" לקריאה הזו.)
לאמריקנים כ-4 אלטרנטיבות לפעולה: נגד איראן
1. תמיכה בתקיפה ישראלית.
2. תקיפת מנע שלהם על איראן.
3. הסכמה בשתיקה לאיראן גרעינית, מדיניות הכלה המבוססת עלהרתעה גרעינית ומערכות הגנה נגד טילים, שמשמעותה גם גרעון המזרח התיכון.
4. לחץ מדיני וכלכלי, גם על ישראל, לפירוז המזרח התיכוןמנשק גרעיני תחת הנוסחה של פירוק נשקה הגרעיני של ישראל תמורת הפסקת הפרוייקטהאירני.
בתהליך ההחלטה שלו, (אם לא קיבל החלטה כבר), הממשל נקרע בין האלטרנטיבות. כל פעולת מנע תגרור עימות צבאי שאינו רוצה אך תמנע הפצת נשק גרעיני. הכלה נתפסת כקוו נסיגה טוב אך יש בו אישור אוטומטי להפצת נשק גרעיני באזור ובאסיה בניגוד לחזונו של הממשל, או לפחות מדיניות אי-הפצת נשק גרעיני. שימו לב שהאלטרנטיבה הרביעית מרבעת לממשל את המעגל. מניעת עימות צבאי, מניעת גרעין אירני, ותהליך פירוז גרעיני, ועמידה בהצהרה "שאיראן לא תהייה גרעינית". מאידך הסיכוי לכך אינו גדול, אך לא הייתי מזלזל באפשרות יוזמה מפתיעה כזו, שגם ישראלים הציעו אותה זה מספר שנים, אם אובאמה יבחר בשנית. אימת הקול היהודי לא תהייה מעליו, והרבה ליברלים ו"אידיוטים שימושיים" יתמכו באדם שחלקם רואים אותו כאיש חזון. תמיכה למהלך כזה הוא יוכל למצוא גם מן האגף הריאליסטי כיוון שזה יראה כצעד נוסף לתהליך האולטימטיבי של פירוק הנשק גרעיני וכדוגמא לסכנה המתפתחת בדרום מזרח אסיה.
לסיכום, אלה אמנם נימוקים חלקיים, אך מצביעים בחירה באלטרנטיבה 3 או 4 על ידי הממשל, ולאור זאת אפשר לראות דבריו של דמפסי, המנעותו של אובאמה לתת התחייבות בעל פה ובכתב לפעולת מנע צבאית אמריקנית לישראל. אין מדובר פה בשעוני זמן שונים לישראל ולארה"ב אלה בהבדלי השקפה מהותיים על טיבה של הסכנה והטיפול בה.
|
|
ראשי
צ'אט
(קרדיט למרשי)
ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח! 
מצב כלאיים
