 |
11-11-2012, 23:05
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.04.07
הודעות: 84
|
|
ביקורת - Dishonored
ז'אנר - פעולה/התגנבות, גוף-ראשון
עלילה:
המשחק מתרחש בעיר דאנוול (Dunwall), עיר שהיא שילוב של לונדון ויקטוריאנית עם נגיעות של סטימפאנק, כאשר פורצת מגיפה אכזרית המופצת ע"י עכברושים. גיבור המשחק הוא קורבו אטאנו, שומר הראש של הקיסרית אשר בדיוק חזר משליחות לאסוף מידע ולחפש תרופה למגיפה. בטרם עברו 10 דק' מתחילת המשחק, כבר מישהו תקע סכין בלב של הקיסרית ובגב שלך. זרוק בתא כלא ועומד בפני הוצאה להורג, אתה מקבל פתק מיסתורי המאפשר לך לברוח, ועכשיו כל מה שנשאר הוא לטהר את שמך ובשאיפה, גם את העיר דאנוול.
משחקיות:
המשחק הוא בעיקרו, משחק התגנבות, מזכיר מאוד את דאוס-אקס, בו אליך לחדור למקומות שונים, להיפטר מאנשים משונים, ולהימלט. ע"מ להצליח עומדים לרשותך מספר כלי נשק (חרב, רובה-קשת, אקדח, רימונים, מוקש-תיל) ומספר כוחות על-טבעיים, העיקרי בהם "הבהוב" (Blink), וכן השתלטות על גוף אחר, ראייה דרך קירות ועוד.
בדומה לדאוס-אקס, השחקן חופשי לגמרי להחליט כיצד להתקדם, להבהב מגג לגג, באקדח שלוף, או ע"י השתלטות על גוף של עכברוש והתגנבות דרך חור-עכבר, המשחק מאפשר חופש כמעט מוחלט ולכל יעד ישנן מספר רב של דרכים להגיע.
מה שתורם מאוד לתחושת החופש הוא התנועה במשחק שהיא חלקה מאוד. בניגוד להרבה משחקים אחרונים אין במשחק מנגנון של "הידבקות" למחסה כך תנועה ממקום למקום, טיפוס למעלה, קפיצה ותקיעת סכין באויבים, הכל מרגיש מאוד טבעי. בעיה אחת שצצה היא שבתחילה קשה להבין מתי אתה באמת במחסה, ומתי אתה חשוף לראיה.
גם האויבים די חכמים ינסו לאגוף, ואם יזהו ששומר אחד נכנס למלכודת השאר לא ירוצו אחריו, כמובן שרובם סובלים מחוסר יכולת להסתכל מעל לגובה הראש השלהם...
ברוכים הבאים לדאנוול
העיר דאנוול עצמה היא לטעמי לב המשחק, בין אם אתה נמצא בביוב או באולם נשפים, העיר נראית ומרגישה מדהים. מלאה בדמויות מעניינות, חלקם אויבים וחלקם ידידים, כמעט בכל מקום ניתן למצוא אין סוף חפצים, ספרים ומפגשים קטנים אשר הופכים מה שהיה עלול משחק משעמם לתענוג. סימני המגיפה נמצאים בכל מקום, ולקרוא פתק שהושאר ע"י אם שילדיה חלו, רק כדי להמשיך המשימה ולראות מה עלה בגורלם פשוט שואב אותך אל תוך העולם. בנוסף מה שמפעיל את העיר הוא שמן לוויתנים, בדרך כלל בצורת סוללות. והתעשייה החשובה ביותר היא צייד לוויתנים. לראות ספינה במים עם גופת ענק של לוויתן, או לשים לב לסוללת הקטנות שמפעילות הכל החל מעמודי תאורה וכלה בחלק מהאויבים פשוט מוסיף ומחזק את ההרגשה שאתה נמצא בעיר אמיתית.
מוסר כליות
למשחק מעין מערכת מוסר, בסוף כל משימה אתה מקבל דירוג כאוס גבוה/נמוך בהתאם לכמה אויבים הרגת, כמה גופות נמצאו, כמה פעמים זיהו אותך. הדירוג משפיע על המשימות הבאות, עם כאוס גבוה יהיו יותר אויבים ויותר סימני מגיפה והמשימה תהיה קשה יותר. בנוסף דירוג הכאוס גם ישפיע על איך דמויות יגיבו אליך, עם כאוס נמוך יתפעלו מהחמקנות שלך, ואילו עם כאוס גבוה יזדעזעו מהאכזריות שלך. למרות זאת אין כאן בחירה בין אפשרויות שוות אך מנוגדות, כאשר סיימתי את המשחק עם רמת כאוס גבוהה לעמות נמוכה, פשוט הרגשתי שנכשלתי, כאילו המשחק אומר לי שהייתי גרוע.
להתגנב זה טוב, להרוג זה כיף
הבעיה הגדולה ביותר במשחק לטעמי, היא חוסר האיזון בין בגישה הלא אלימה והגישה הרצחנית. מי ששיחק בDE:Human Revolution בוודאי זוכר שהגישה הלא אלימה הייתה הרבה יותר משתלמת, ב Dishonored העניין הוא הפוך: ישנם רק שתי דרכים לנטרל אויב בצורה לא קטלנית, חניקה מאחור וחצי הרדמה. בגישה הרצחנית לעומת זאת ישנן הרבה יותר דרכים, והן הרבה יותר כיפיות, אנימציות הקרב של דקירה, סישוף וקיצוף, זימון להקת עכברושים שתטרוף את האויבים, גדר חשמליים וסלילי טסלה יעניקו סיפוק רב.
וזאת הבעיה.
זוכרים את מערכת המוסר ("כאוס")? מצד אחד הרבה יותר כיף לשלב את כל ארסנל היכולות הקטלניות שלך, אך אם תעשה זאת סביר שתמצא את עצמך עם דירוג כאוס גבוה בסוף המשחק ותתבאס.
מצד שני ההתגנבות היא קצת יותר חד גונית (גם אם יש סיפוק בלעבור שלב שלם בלי להתגלות), אבל תוכל להנות מהסוף ה"טוב" בסיום המשחק.
גרפיקה
הגרפיקה במשחק מכינה היטב את האווירה, היא אינה חדה כמו משחקים מודרניים, אלא מעט מרוחה ו"ציורית". במקום ציורי הקומיקס של Borderlands, הגרפיקה מזכירה יותר ציור שמן, והצבעים הקודרים בהחלט נותנים את ההרגשה הקודרת של עיר ויקטוריאנית מלוכלכת, ומגיפה משתוללת.
סאונד
המוזיקה במשחק היא ברוב המקרים שקטה וקודרת, ולמרות שאינה יוצאת מן הכלל, משלימה היטב את האווירה של המשחק. מה שכן מוסיף המון הוא דיבוב הדמויות, השחקנים עושים עבודה מצוינת ורוב הקולות נשמעים ומרגישים מצוין כחלק מהדמויות. ישנם אפילו מספר שחקנים מוכר כגון סוזן סרנדון ו ג'ון סלאטרי (מד-מן). אני אהבתי במיוחד את הקול של "הלב", אחד החפצים העל-טבעיים במשחק.
מתוק, אבל קצר
הבעיה השניה של המשחק, לדעתי, הוא אורכו. ניתן תשעת המשימות בכ 10-8 שעות באופן סביר בגישה הישירה. זמן המשחק יתארך משמעותית בגישה החמקנית
עבור מי שיחקור את מסתורי העיר וישלים משימות צדדיות (יש בדר"כ אחת או שתיים פר משימה), ועדיין מדובר במשחק יחסית קצר.
מעבר ללשחק פעם אחת עם כאוס גבוה ופעם עם כאוס נמוך אין יותר מדי סיבה לעבור שוב על המשחק.
גזר דין
8.5/10 - שווה בהחלט, בעיקר למי שאוהב להתעמק בעולם המשחק ולחקור פינות אפילות. מי שפחות, יכול להיות שיעדיף לחכות למבצעי סוף שנה. הורדתי נקודות עבור חוסר האיזון בין התגנבות להרג, וכן על האורך.
_____________________________________
Simony's eyes gleamed with the gleam of a man who had seen
the future and found it covered with armour plating
"באחת ידו עושה במלאכה, ואחת מחזקת השלח"
|
|
ראשי
צ'אט
מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים 
. בעוד איזה 8 חודשים אפשר יהיה לקנות אותו בחצי מחיר (יד שנייה בחנות החלפות).
מצב כלאיים
