את ההפניה למחקר קיבלתי מן הכתבה הזאת, ציטוט:

ציטוט:

In the second report, Uzi Rubin, a renowned expert on missile defense, challenged postwar conventional wisdom that ground forces, rather than air power, were the only solution to the Hizbollah short-range rocket threat. In his 50-page study released June 3 by Israel’s Begin-Sadat Center for Strategic Studies, Rubin concluded that the Israel Air Force (IAF) “was perfectly capable” of eradicating the short-range rockets, but did not prepare properly for the mission. Rubin criticized conventional postwar thinking that the short-range rocket threat could only have been addressed through the deployment of large numbers of infantry forces tasked with cleansing the area of hidden launchers. Such thinking, wrote Rubin, “practically absolves the IAF of its responsibility for the failure by shifting the blame to the IDF high command for hesitating to launch a major ground offensive in time.” According to Rubin, the IAF should have availed itself of “various methods to determine the location of any launcher.” Had it done so, and acquired the necessary target coordinates, the IAF could have destroyed these threats with various types of precision munitions in its arsenal. “Would such preparation have been made in time, the eradication of the stationary launchers could have been a walkover,” Rubin said. “The war could have ended with a clear Israeli victory and without recourse to a costly ground action.” Moreover, Rubin provided compelling evidence that appeared to expose as myth widespread claims that the IAF destroyed most of Hizbollah’s long- and medium-range missile arsenal at the start of the war. By analyzing open-source data regarding dates, locations and frequency of rockets striking the Israeli homeland, Rubin discerned that the intensity of longer-range attacks remained almost constant throughout the war. One exception was Hizbollah’s Zilzal arsenal, which could have seriously threatened Tel Aviv and surrounding population centers had it not apparently been destroyed by the IAF in the first hour of the war, Rubin said in a June 13 follow-up interview. “Judging by the intensity of the fire ... the IAF failed to eradicate the longer-range rocket threat,” wrote Rubin, the founding director of Israel’s Missile Defense Organization. He was referring specifically to Hizbollah’s 122- , 220- and 320mm rockets, with ranges varying from 50 kilometers to about 100 kilometers. “On the whole, the launcher hunting campaign failed to stop the longer-range rocket attacks or even reduce them significantly. The theory that the IAF ‘did well’ against these threats is thus refuted by the cold facts,” he said. Rubin attributed the disconnect to official calculations based on the numbers of launchers destroyed rather than those that remained in the Hizbollah inventory. Rubin surmised that Hizbollah anticipated IAF strikes on its high-asset launchers, and thus prepared accordingly with plenty of decoy and replacement launchers. “There is no reason to disbelieve the IAF’s claim that toward the end of the war every launcher that opened fire was quickly eliminated. Yet ... it may well be that all the effort that had been made to achieve this impressive technological feat was misdirected.” He added, “Simply put, the IAF punch went into thin air.” Rubin concluded: “Contrary to the prevailing belief that the IAF eradicated the long-range rockets but was incapable of eradicating the short-range ones, the truth seems to be the exact opposite…. The IAF’s failure to eradicate the rockets — both longer and shorter range ones — led to one of the worst defeats in Israel’s military history.” •

לינק למחקר.
-אישית, עוד לא קראתי, אבל אני בהחלט מתכוון לקרוא. זה חייב להיות מעניין.

"חלוץ איננו חי למען עצמו אלא למען אלה שיבואו אחריו".
-זאב ז'בוטינסקי.

נשברתי אחרי שהגעתי ל"הוכחה" הראשונה של הדוקטור הנ"ל...רמה כל כך מטופשת של הסקת מסקנות שלא היו לי כוחות להמשיך לקרוא...
מכיוון שבאופן עקרוני אני בעד לשמוע רעיונות שונים ולא סטנדרטיים, אז נא יואיל מי שקרא עד הסוף לתת לנו כמה שורות תחתונות רלוונטיות במידה ויש....
תודה.
אמיל.

!Ya Gotta Believe

אותה אתה מוצא כ"מטופשת". עוזי רובין נחשב לאחד המומחים הגדולים בארץ בנושא טילים ונחשב למדי גם בעולם. יש לו גם ידע עמוק בודאי על מערכת הבטחון. תופתע לגלות שגם יותר ממך.
לא קראתי עדיין, אבל ודאי אקרא בשקיקה. ככל הנראה עדיין לא הגעת ליכולת להבין את ניתוחיו, שתמיד מצטיינים בחדות ובהבנה, גם אם לא תמיד מסכימים איתם. אבל בודאי שאי אפשר לקרוא לדבריו "מטופשים".

במקום שצה"ל יהיה מתוחכם ויצירתי, התגלה שחיזבאללה יותר יצירתי וחושב.
מנתונים שרובין מציג, הוא טוען כי כמות השיגורים הממוצעת היתה כ 5 ליום.

הוא מפריך את הטענה שהמשגרים הרב-קניים הושמדו בתחילת המערכה, ושנעשה
שימוש למעשה במשגרים החד קניים (הפרימיטיביים יותר) לטווחים של עד 20 ק"מ.
כהוכחה לכך הוא מביא (בין היתר) את הסרטונים שצולמו ע"י ישראלים מותקפים, בחיפה וטבריה למשל, שהוקרנו ב U-Tube.

בהנחה שבכל יום שוגרו כ 5 מטחים, ובהנחה שלחיזבאללה היו לפי הערכות 200-400 משגרים
רב-קניים, הרי שלחיזבאללה היה מרחב נשימה גדול ; קרי, חיזבאללה לקח בחשבון את
העליונות הטכנולוגית של ישראל, ומיגר אותה פשוט ע"י הגדלת הכמות של המשגרים,
והתייחסות אליהם כאל נשק שיושמד לכשיירה ( disposable ).

רובין מעלה השערה נוספת לשרידות הגבוהה של חיזבאללה בהפעלת המשגרים הרב-קניים:
-צמוד לירי מהמשגרים, חיזבאללה פיזר פתיונות ( decoys ), כדי לתעתע בצה"ל, ולגרום
לו לפזר מאמצים, ולבזבז את כוחו על פתיונות.

כמות המשגרים הרבה... מאיפה?
(א) ממחסנים חסויים וחבויים בשטח (ואז זה כשלון המודיעין שלא ידע עליהם), או
(ב) מתספוקת סורית בזמן המלחמה (ואז זה כשלון רב מערכתי, שלא מנע חסימת הגבול הסורי).

בקיצור... לא מחדש הרבה.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...047#post1372047

השאלה היא, מה היה אפשר לעשות אחרת, לא רק מה השגיאות שנעשו.

טל

ושמחתי על היכולת לתרום משהו לנייר עמדה זה. זהו מחקר חשוב, שהיה ברור שלא יתקבל בעין יפה בצה"ל. מצערת הגישה של "לא קראתי אבל מה יש לדוקטור הזה להגיד - הכל שטויות". לא קראת? לפחות אל תגיב.

או אולי יואיל הטייס של הפורום להסביר את החוכמה של חיל האוויר בתקיפת אתר שיגור נייח שנועד לשיגור חד פעמי לאחר שנורו ממנו הרקטות, ושמלחתחילה לא היה בו איש?

סמנטיקה!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טל ענבר הטייס של הפורום

ברשותך: אחד הטייסים בפורום.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טל ענבר ושמחתי על היכולת לתרום משהו לנייר עמדה זה. זהו מחקר חשוב, שהיה ברור שלא יתקבל בעין יפה בצה"ל. מצערת הגישה של "לא קראתי אבל מה יש לדוקטור הזה להגיד - הכל שטויות". לא קראת? לפחות אל תגיב. או אולי יואיל הטייס של הפורום להסביר את החוכמה של חיל האוויר בתקיפת אתר שיגור נייח שנועד לשיגור חד פעמי לאחר שנורו ממנו הרקטות, ושמלחתחילה לא היה בו איש?

וכאשר אני אסביר זאת זה יהפוך את הסקת המסקנות של הדוקטור לנכונה? מה הקשר בדיוק...(הקשר היחידי הוא הנתק בין הוודאות המוחלטת של האקדמיה בדיעבד, לחוסר הוודאות בשדה הקרב בזמן אמת..).
אמיל.

!Ya Gotta Believe

קראתי את המאמר, ויש בו לדעתי ניתוח יפה של המלחמה. למרות זאת, יש בו סתירה - המחבר טוען כי הכשלון בניטרול המשגרים קצרי הטווח ע"י אש מדוייקת נבע מחוסר הכנה (מודיעינית בעיקרה), אך מסכם באומרו כי לא ניתן היה להשיג את המטרה בכל מקרה ללא כניסה קרקעית...

המחבר אינו עוסק בכך (ובצדק מבחינתו), אבל הוא אינו מציע פתרון ל"קשר הגורדי" שהוא מציג, לפיו חיזבאללה שאף למשוך את צה"ל, באמצעות ירי רק"ק, לקרב התקפה מול מערכי ההגנה הסדורים שלו, בהנחה שנצחון של החיזבאללה יתבטא בכמות האבדות של צה"ל.
לדעתי, עלינו להפנים את תפיסת העימות הזו ולמצוא דרך להתמודד עמה. אין ספק שהחיזבאללה אינו רגיש לאבדן שטח (בוודאי כשישראל מכריזה שאין בכוונתה להשאר בו). אין ספק שיש לו יכולת טובה לספוג אבדות (לפחות ביחידות הלוחמות). אבל, גם אין ספק שיש לו תורפות - ושעלינו לפעול כנגדן ולא כנגד נקודות העצמה שלו.
יש לי דעה לגבי תורפות אלה, אבל אני מעוניין לפתוח זאת לדיון: מהן, לדעתכם?

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

והמסקנה - כל מילה בסלע.
ואני מאד בעד דיון מסודר ביכולות של חיזבאללה, ובדרכי ההתמודדות מולו, ולו רק מהסיבה שסוריה מעתיקה את מה שקרה ב- 2006, ובמלחמה הבאה נפגוש אותן יכולות בממדים אחרים לגמרי.

אגב, חיזבאללה פרס את מאגרי הרקטות שלו סמוך מאד לנקודות השיגור: בתוך מבנים אזרחיים תמימים, בתוך פרדסים, וכו'. מתוך מגמה למזער את זמני התנועה וההערכות בנקודת השיגור.
זה כמובן לא נעשה במקרה: הם ידעו את יכולות ח"א על בשרם, אם אפשר לומר כך, ולכן תכננו את הלחימה וירי הרקטות כך שתעשה ממספר רב של מוקדי שיגור קטנים, בלתי תלויים בפיקוד או שליטה או אספקה מרכזית. פשטות. פשטות. פשטות. KISS !
הפקודות שלהם היו פשוטות לדעתי: כל מפקד רקטות קיבל כמות מסויימת של רקטות, יעד לשיגור, והוראה כמו: עד שלא אומרים לך אחרת - תירה כל יום X רקטות ליעד Y. זה הכל. הבחור יוצא מהבית, מסיע את הטנדר לנקודת השיגור או פשוט הולך רגלית או על אופנוע ל"זולה" שם הטמין מראש את הרקטות, יחד עם עוד צוות קטן, מכוון, יורה ובורח.
תכפיל את הצוות הזה בכמה עשרות או אולי מאות - וקיבלת מכונה מבוזרת מאד, בעלת קשר ותלות חלשה מאד בין מרכיביה, שאינה תלויה בפיקוד מרכזי או הוראות מלמעלה. קשה מאד לגילוי מראש ולהשמדה. שמבצעת את תפקידה ביעילות.
לירות 100 רקטות זה קשה ומסוכן.
אבל לירות 5 או 10 תוך דקה ולברוח? זה כמעט כל אחד יכול.
וזה כל הסיפור של הרקטות במלחמה האחרונה: ביזור, פקודות פשוטות, הסתרה, הערכות מראש.

כמו כן, לנושא שמורות הטבע אני חושב שאפשר למצוא פתרון טוב, בשת"פ ח"א-חי"ר מובחר. ואני לא מתכוון חלילה להסתערות מטופשת נוסח גבעת התחמושת על כל בונקר ובונקר... אלא לפיתוח תו"ל סדורה של איתור, סימון והשמדה של שמורת טבע או לפחות מציאת הדרך לנטרל ולקבור את החיזבללונים שבתוכה במינימום חיכוךף ואבידות.

ואגב כשלונות:
צה"ל לא חוקר כשלונות שלו. לא באמת חוקר.
אילו היו לחוקרים למשל את כישלון "קרב" החווה הסינית ומטמיעים את הלקחים - היה נמנע מן הסתם הכישלון החוזר במארון א-ראס ובינת' א' ג'בייל או הסלוקי. כי מה שקרה ב-2006 אינו שונה מהותית ממה שקרה אז.
זוהי טענה ותיקה של ד"ר אורי מילשטיין וקבוצת לוחמי החווה הסינית במיל'. אף אחד עוד לא הפריך את הטענות של החבורה. ההיפך: עושים הכל לסתום להם את הפה בצורה לא עניינית.

ואיך אנ יודע שהם צודקים?
כי איציק מרדכי התקדם מעלה מעלה, וכמוהו גם אחרים שהיו אחראים לקרב הכושל ההוא.
החווה הסינית, אם תרצה, היא ה- DNA הארגוני של צה"ל.
ביום שהיא תחיקר כיאות, ולקחי האמת שלה יופצו לכל צוער בקורס מכי"ם - נדע כי משהו מהותי השתנה בצה"ל. שצה"ל התבגר.
עד אז - עובדים עלינו בעיניים עם מיתוסים, סברות כרס ואגדות לילדים.

ראשית, מדובר לדעתי בחיבור חשוב, ולוא רק משום שיש כאן ריכוז מצוין של מידע על נושא ירי הרקטות על ישראל במלחמת לבנון 2. שמרתי את המסמך לתיקיית המאמרים שלי לצורך שימוש בעתיד. מעבר לכך, המחקר מהוקצע, נשען על בסיס מקורות נכבד וקריא מאוד. מספר נקודות נוספות למה שכבר נכתב כאן:

1) מעניין השימוש הנרחב שעשה המחבר בקטעי וידאו של ח"א וחומרים מצולמים אחרים לצורך ניתוח ארסנל המשגרים והרקטות שעמדו לרשות חיזבאללה ולצורך ניתוח דפוסי הירי. באופן כללי, כל החלק העוסק בדפוסי הירי (עד ע"מ 16) מוצלח ואינפורמטיבי. מעניינת בהקשר זה המסקנה כי רוב מה שנורה הגיע מסוריה – עם הניתוח המתבקש מכך.

2) המחבר רואה במשגרים הנייחים הרב-קניים והמוסווים את ההפתעה הגדולה של המלחמה והוא אף משווה אותם למשגרים הנייחים המוקדמים של ה-V1. לדעתי ההקבלה לא מוצלחת. בניגוד מוחלט למשגרי החיזבאללה, המשגרים הגרמניים הגדולים והעל-קרקעיים התגלו בקלות ע"י בעה"ב והופצצו קשות – מה שלא קרה עם משגרי הקטיושות.

3) המחבר מראה שלמרות שהתקפת הרקטות גרמה נזק כלכלי כבד לצפון, הרי הנזק הכלכלי הכולל שלהן היה זניח. כמו כן, ההתקפות לא מנעו בום כלכלי לאחר המלחמה והן לא מנעו משנת 2006 להיות אחת השנים המוצלחות בהיסטוריה של הכלכלה הישראלית. בהחלט נקודה למחשבה כאשר מדברים על רקטות כאיום אסטרטגי.

4) ניתוח אמצעי הנגד מתחלק לאמצעים פסיביים, אקטיביים ומונעים. בניגוד למה שמוצג חדשות לבקרים בתקשורת, הניתוח מראה כי האמצעים הפסיביים היו מוצלחים וסייעו לצמצם את האבידות בנפש. אמצעים פסיביים לא שיחקו תפקיד במלחמה. המחבר מצביע על כך שכל האמצעים המונעים שהופעלו לאחר מכת המנע של ה-13 ביולי לא היו אפקטיביים. לאור כשלונם המוחלט של אמצעי הנגד הקרקעיים, הרוב המכריע של נטל "ציד המשגרים" נפל על כתפי ח"א וגם הוא לא הצליח לצמצם את הירי, למרות הצלחות טקטיות מרשימות. בניגוד לכך, ח"א הצליח לגמרי להגן על שמי המדינה מפני איום המל"טים.

5) בניתוח הסיבות לכישלונו של ח"א מביא רובין הסבר אלטרנטיבי להסברו של בן-ישראל, אשר פטר בעיקרון את ח"א מאשמה. הבסיס לכך הוא כישלונו של ח"א בצמצום הירי ארוך הטווח עקב השימוש של חיזבאללה בדמיים (המחבר לא מביא הוכחה לכך) ובכמות רבה של משגרים חלופיים. מניתוח דפוסי ירי רובין גם טוען שרוב הירי קצר הטווח נעשה ממשגרים רב-קניים ובעיקר מאותם משגרים מוסתרים. מסקנת המחבר היא שצה"ל לא נערך לגילוי משגרים מסוג זה ומשום כך הם לא הותקפו, וכי המאמץ הטכני והטקטי של ח"א נגד המשגרים ארוכי הטווח לא היה יעיל בגלל הכנה מוקדמת של החיזבאללה. הכישלון נבע בראש ובראשונה מכך שההנהגה הצבאית לא למדה מלקחי העבר שכוח אש לבדו אינו מהווה פתרון לירי רקטות מעבר לגבול ומכך שמשנות ה-90 הדוקטרינה הישראלית נבנתה סביב כוח אש בשעה שכל השאר הוזנח. מניתוח התבטאויות שונות מאז המלחמה המחבר מעריך כי הלקח נלמד ומגבלות מרכיב האש הובנו. לכן ישנו כיום מאמץ לחזק את האמצעים האקטיביים ואת אמצעי המנע הקרקעיים.

מה זאת אומרת שנת 2006 היא אחת השנים המוצלחות ביותר שלנו מבחינה כלכלית?
הרי למה שלא תהיה מוצלחת כל עוד יש הזנחה מוחלטת של כל מה שקשור לחינוך תרבות מדע וספורט
אז נכון, העשירים נהיים עשירים יותר איזה כלכלה מה אני יגיד לך
אבל זה כבר דיון אחר לגמרי

אבל אם כבר עסקינן בנושא, ברור לכולנו שככל שנהיה יותר מפגרים מבחינת רמת החינוך והמדע פה במדינה וככל שהבערות תגדל הרי שזה יבגוד בבטחון שלנו בטווח הרחוק

את כל המאמר הזה אפשר לקרוא לגמרי הפוך

המאמר בעצם מהלל את יכולות חיל האויר ובסוף מעות את המסקנות.

מה כתוב במאמר:

• לחיל תותחנים שאמור ליצר אש נ"ס לא הייתה שום השפעה כנ"ל לכוחות מיוחדים.
• חיל האויר הצליח לזהות ולהשמיד מטרות מזדמנות ברמת דיוק גבוהה.
• כמעט כל מטרה שנחשפה הושמדה ( כמובן ע"י חיל האויר )

ואז עולה השאלה למה הירי לא נחלש והמאמר מעלה שתי אפשרויות:

• משגרים חדשים הוברחו דרך הגבול הסורי לדרום לבנון.
• לחיזבלה היו משגרים נוספים מוסתרים.

כלומר הבעיה היא במודיעין שלא ידע איפה המשגרים או שלא ידע לאתר הברחות

מסקנות המאמר כמו שאני רואה אותם הם: חיל מודיעין כרגיל לא סיפק את הסחורה
וחיל האויר היה צריך לנסות להתמודד עם הכישלון המודיעיני.
בנוסף החיל היחידי שהצליח לעשות משהו כדי להתגבר על הכישלון המודיעיני הוא
חיל האויר.

כל שאלת כמות קני השיגור בכל משגר היא נראת לי קצת קטנונית. גם עם היה רק קנה שיגור
אחד במשגר ולחיל האויר היה נ.צ. מראש הקנה היה מושמד מראש.
כשמצד שני עם היה נ.צ. ולחיל האויר לא היתה יכולת תקיפת נקודה אז שאלת קני השיגור
לא היתה עולה.

"כל משגר שהיה בטווח ירי של רובי סער הושמד, ולכן סימן שצה"ל לא נכשל בהשמדת המשגרים".

תביא בחשבון שלעולם לא יהיה לך מודיעין מלא, המטרות זזות, והאוייב לא מעוניין שתשמיד אותו.
כמו-כן, לחה"א יש ענף מודיעין משלו.

הטיעון שלך הוא בסופו של דבר, "חיל האויר לא מסוגל לעשות דבר אם אין לו מודיעין מושלם".
ובמקרה כזה,
בהתחשב באקסיומה שאין מודיעין מושלם,
הטיעון שלך אומר שחיל האויר לא נכשל, כי ממילא אין לו יכולת.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YGH "כל משגר שהיה בטווח ירי של רובי סער הושמד, ולכן סימן שצה"ל לא נכשל בהשמדת המשגרים". לא מדויק זה אומר שכוחות הרגלים הצליחו להשמיד כל משגר שהם פגשו. בנוסף ניתן לגרור את זה כליוון של " אף משגר לא הושמד ע"י קנה של תותח שהיה בטווח שלו" תביא בחשבון שלעולם לא יהיה לך מודיעין מלא, המטרות זזות, והאוייב לא מעוניין שתשמיד אותו. כמו-כן, לחה"א יש ענף מודיעין משלו. יש הבדל גדול בין מודיעין מלא לבין אין מודיעין. אם המודיעין היה מספק נ.צ. ל 70% מכמות המשגרים לפני המלחמה והם היו מושמדים מראש ורק 30% היו מופיעים כמטרות מזדמנות אז התמונה היתה שונה. הטיעון שלך הוא בסופו של דבר, "חיל האויר לא מסוגל לעשות דבר אם אין לו מודיעין מושלם". ובמקרה כזה, בהתחשב באקסיומה שאין מודיעין מושלם, הטיעון שלך אומר שחיל האויר לא נכשל, כי ממילא אין לו יכולת. מה שהצגתה זה משחק יפה בלוגיקה

חיל האויר כמו שאר החילות הלוחמים אמור להיות זרוע מבצעת שמתבססת על מודיעין שמסופק לו + מקדם של אי ודאות.

אין חיל שיכול לעבוד עם 0% מודיעין לגבי המטרות שלו ולתפקד במשימה שלא הוגדרה לו מראש.
ניתן להניח שאם הרקטות היו מוגדרות מראש לחיל האויר אז ענף מודיעין אויר היה מנסה ליצר מטרות
עוד לפני המלחמה ולא לחכות לחיל מודיעין.

אגב ענף המודיעין של חיל האויר הוקם בגלל מחדל מודיעיני אחר ואולי המסקנה האמיתית מהמלחמה
היא לתת לחיל האויר להיות אחראי על המודיעין ולפרק את חיל מודיעין!

זה לא "ענף מודיעין אוויר".
זה "להק מודיעין". בראשו תת אלוף.

בלהק המודיעין מספר מחלקות, שכל אחת ממונה על נושא ובראש כל אחת מהמחלקות אלוף משנה. תחת כל אלוף משנה מספר סגני אלופים שכל אחד מהם ממונה על ענף.

צודק

המשכתי להשתמש במונח הלא נכון "ענף" כי הוא יותר ברור ממבנה השמות של חיל האויר.

ניתן להאמין שאם הרקטות היו מוגדרות *למישהו* מראש חיל המודיעין היה מנסה לייצר מודיעין...

הגדירו לשריון את המטרה?
לפיקוד צפון?
וחיל האויר לא עשה הערכות מצב לפני המלחמה לומר "חברים, יהיה ככה וככה"?
וחיל האויר משאיר לחיל המודיעין להחליט בשבילו איזה טק"א סורי מהווה איום?
חיל האויר איננו גולם פסיבי שיושב ומחכה למודיעין, וזה לא התפקיד שלו וגם לא של אף חיל אחר *לחכות* למודיעין. הוא גם אמור *לבקש* מודיעין.
למה חה"א החזיק מודיעין שיכול היה להשמיד את הרקטות ארוכות הטווח?
בגלל שמישהו היה נדיב מספיק באמ"ן לחשוב 'וואלה, בא לי שחיל האויר ישמיד רקטות'?
ממש לא.
עניין של תכנון.
ברוך השם, כמו שכולנו יודעים, לחיל האויר יש יופי של עבודת מטה וגם כח מודיעיני לא קטן משלו.
אי אפשר פתאום להפוך אותו לצרכן פסיבי שיושב בשקט ומחכה שמישהו יחליט בשבילו מה הוא אמור לעשות.
(וגם לא ממש הגיוני לסבור שצבא היבשה נכשל בחיסול רקטות ששוגרו מעבר לטווח האמצעים ברשותו, אבל חה"א - הצליח למרות שלא חיסל את הרקטות האלה ממש).
ולהצעתך לפרק את חיל מודיעין ברשותך לא אתייחס, אני מקווה שהרצינות שלך בשאר חלקי ההודעה גדולה יותר.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YGH ניתן להאמין שאם הרקטות היו מוגדרות *למישהו* מראש חיל המודיעין היה מנסה לייצר מודיעין... אני מניח שהערכות החיזבלה כן הוגדרה כיעד מודיעיני שצריך לברר איפה הרקטות שלו, איפה הבונקרים שלו, מה יש בשמורות הטבע, איפה יש מערכי ביצורים בכפרים ושאר ירקות שלא היו בקיץ. הגדירו לשריון את המטרה? כן להתמודד עם טילי נ"ט קצרי טווח לפיקוד צפון? כן להתכונן למלחמה עם החיזבלה ולהערך נגד היכולות שלו וחיל האויר לא עשה הערכות מצב לפני המלחמה לומר "חברים, יהיה ככה וככה"? וחיל האויר משאיר לחיל המודיעין להחליט בשבילו איזה טק"א סורי מהווה איום? לא אבל יש חלוקות עבודה בצה"ל כשכל זרוע מבצעת דרישת מודיעין לפי המטרות שהוגדרו לה. לחיל האויר הוגדרה מטרה של התמודדות עם רקטות/ טילים ארוכי טווח וכתוצאה מכך נאסף מודיעין אני בטוח שפיקוד צפון ידע לבקש מודיעין וחיל מודיעין ידע לייצר מודיעין על מערכי אלטילריה סוריים כדי שהתותחנים או חיל האויר לא יצטרכו לאסוף מודיעין תוך כדי קרב כי זו אחריותו של הפיקוד. . (וגם לא ממש הגיוני לסבור שצבא היבשה נכשל בחיסול רקטות ששוגרו מעבר לטווח האמצעים ברשותו, אבל חה"א - הצליח למרות שלא חיסל את הרקטות האלה ממש). רוב המאמר דן ברקטות שבפרוש נמצאות בתוך טווח ההעסקה של מערכות נ"ס של התותחנים. אבל לא זו הנקודה. גם עם היה ניתן להשמיד את המשגרים עם תותחים עדיין היה מדובר במשגרים לאחר הירי. ויכול להיות שאם המיקום שלהם היה ידוע מראש היה ניתן להשמיד אותם בעזרת MLRS ולהצעתך לפרק את חיל מודיעין ברשותך לא אתייחס, אני מקווה שהרצינות שלך בשאר חלקי ההודעה גדולה יותר. ברור שזה נכתב בציניות.

צבא היבשה לא יכול לעשות שום דבר נכון.
לכן אתה מפרש את אותו דבר כראיה הן לכך שפצ"ן כשל (כולל באי-השמדת משגרים שהיו מחוץ לגבולות הגזרה שלו!) אבל חה"א - סימן שהתכונן נכון אבל לא קיבל מודיעין.
"להתמודד עם טילי נ"ט קצרי טווח" זו לא מטרה, זה משהו שצריך לעשות בדרך למטרה. "השמדת טילי נ"ט" לא הוגדרה כמטרה של השריון. כיבוש כפר זה או אחר, כן.
מעבר לכך, אתה נותן לפצ"ן משימה מאוד לא מוגדרת (רחבת היקף בנוסח 'תראו מה יש לחיזבאללה ותפתרו את כל העניין לבד', וזו לא משימה שניתנה לפצ"ן מעולם), אבל אומר שחה"א *קיבל* רק את הרקטות ארוכות הטווח - וזהו, השאר לא עניין אותו והוא לא חשב על האפשרות שהוא יצטרך לעשות משהו בנושא. זה כמו לטעון שכיוון שמשימת פצ"ן היא להשמיד את השריון הסורי, הרי שחה"א יכול לחשוב שזה לא עניינו. או כאילו כח שריון ביוה"כ היה אומר 'זה לא התפקיד שלי' על השמדת סוללות נ"מ.
(אני גם חושב שאתה לא מדייק בנושא מה הוגדר, אבל לא זה המקום לדיון).

ולגבי המשגרים - חוץ מ'משקל סגולי', רוב המשגרים שהושמדו, מן האויר או האדמה, הושמדו לאחר שירו, אז אני לא מבין מה אתה רוצה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אני אנסה לסכם את מה שאמרתי.

* בזמן שלום כל חיל/פיקוד מבצע דרישת מודיעין כלפי תחום אחריותו כפי שמוגדרת ע"י המטכ"ל ובונה
תיק יעדים ומטרות.

* במלחמה הביצוע הוא רב זרועי כשהפיקוד הוא לפי האחראי שהוגדר מראש. חיל האויר ירכך כפרים לפי
דרישה של פיקוד צפון ולא לפי יוזמתו וחיל תותחנים יפגיז סוללות נ"מ לפי דרישה של חיל האויר ולא
מיוזמתו ולפי מטרות שיקבל מחיל האויר. אם חיל האויר לא ידע לספק את המטרות זו אחריותו של חיל
האויר/מודיעין חיל האויר.

* להק מודיען זה דבר נחמד אבל בסופו של דבר זה לא חיל מודיעין. אין לו תצפיתנים על הגבול, אין את
הכח אדם או הפריסה בתוך כל היחידות המעורבות ובסופו של דבר הוא משמש כלקוח/ ספק שרותים של
חיל מודיעין ברמה שאנחנו מדברים אליה.

*לגבי המשגרים. כל משגר שהושמד לאחר השיגור הוא כישלון. בגלל שמספר המשגרים קרוב למספר
הרקטות ואין הרבה השפעה בהשמדת משגרים חוץ מהשפעה מוראלית. משגרים צריך להשמיד מראש
לפי מודיעין מוקדם שלא היה כמו שלא היה מודיעין על שאר הדברים שחיזבלה עשה.

*המחסור במודיעין הוא טענה שכל הזרועות מעלות ושוב לא ברמה של היה מודיעין חלקי אלה ברמה של
אין מודיעין. היעילות של כולם היתה נמוכה בגלל זה וזה גם הוביל בהתאם לנפגעים.

ראשית אתה מייחס חשיבות רבה מדי למודיעין, או שמא אמונה גבוהה מדי ביכולותיו; מודיעין מושלם לא יהיה אף פעם. לא לחינם מכנים את שדה הקרב "ממלכת אי הודאות", ולא "ממלכת הודאות פלוס מרווח טעות קטן".
שנית, זה לא שמעבר לקו צהוב הושמדו כל המשגרים ובטווח שבין קו צהוב לגבול לא.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אני מצטט את הפ.ב.:

"*לגבי המשגרים. כל משגר שהושמד לאחר השיגור הוא כישלון. בגלל שמספר המשגרים קרוב למספר
הרקטות ואין הרבה השפעה בהשמדת משגרים חוץ מהשפעה מוראלית. משגרים צריך להשמיד מראש
לפי מודיעין מוקדם שלא היה כמו שלא היה מודיעין על שאר הדברים שחיזבלה עשה."

אני מודה ששמרתי מרחק מהויכוח שלכם, אך הטענה הזו די משעשעת. כנראה שהגדרות הכישלון שלנו שונות. לטעמי כל משגר שהושמד זו הצלחה יפה. יש לזכור שחלק לא מבוטל מהמשגרים המושמדים (לצערי הנתונים אינם זמינים בפומבי) היו משגרים ניידים, לרבות משגרי 220 ו-302 מ"מ. הנתון בנוגע למספר המשגרים איתם התחיל החזבאללה אינו חשוף (שכן יש לנו רק את הערכת המודיעין) אך לא מדובר במספר גדול במיוחד. לכן, כל השמדת משגר כזה הייתה בעלת תרומה ממשית. אומנם זו רק השערה, שלא ניתן להוכיח אותה, אך הרושם שלי הוא שלו המלחמה הייתה נמשכת עוד החזבאללה היה מתקשה להמשיך בשיגור רקטות מסוג זה (אלא אם: המודיעין הישראלי טעה מהותית בהערכת הכמות; החזבאללה הצליח להבריח עוד משגרים בתקופת המלחמה). ביחס למשגרים מאולתרים "וחד-פעמיים" הרי שהשמדתם באמת לא הייתה בעלת תרומה מהותית - למעט שיבוש אפשרי של פעולת האויב ואולי פגיעה באנשיו. השאלה היא כמה מאמצים הוקדשו להשמדת משגרים כאלה לאחר ששיגרו. גם נתונים אלה לא זמינים בפומבי.
אף אחד לא יערער על כך שמוטב להשמיד משגר עוד טרם זה שיגר את הרקטות שלו. הבעיה היא שנכון להיום זה דבר קשה מאוד. מרגע שהמשגר יצא ממקום האיחסון שלו - במידה והוא נייד - הרי שהוא מטרה מאוד קשה לגילוי. קשה להבחין בין משגר לבין משאית תמימה ואפילו "חפצים" אזרחיים אחרים. במקרה זה הזיהוי וההפללה נעשים רק עם שינויי החתימות השונות בעת השיגור. קשה לי לראות מצב, בעתיד הנראה לעין, שאמצעים מודיעינים יאפשרו זיהוי מוקדם של משגרים לאחר פריסתם. מה שאפשר לקוות זה שהמודיעין יצליח לאתר את המשגרים והרקטות בעודם מאוחסנים (לצורך ביצוע מהלך כמו "משקל סגולי"), במקרה שהם נייחים (דוגמת העמדות הקבועות שהופעלו במלחמה האחרונה - ושוב, לא ידועים נתונים על היקף השימוש מהם) או שיאפשר להקל על איתור משגרים ניידים על-ידי זיהוי של דפוסי הפעולה כך שניתן היהי לצמצם את מרחב החיפוש לתאי שטח קטנים יותר ו/או לעיתוי מסויים מבחינת הזמן.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

חיל האויר התכונן והתאמן על התקיפה כמו שרק חיל האויר יודע
לעומת התותחנים שהגיעו למלחמה מבטשי"ם (תשאל תותחן כמה פעמים הוא נתקל בכלי שיגור)

את המאמר כבר סיכמו בצורה די עיניינית, אני רק רוצה להדגיש ארבע נקודות שלא הודגשו מספיק לפי דעתי:

1) עמוד 10 פִסקה אחרונה, עד עמוד 11 פִסקה שנייה.
טעות או לא טעות, אני רוצה לתת את הקישור הזה ולהזכיר את עיירות-הרפאים שהסורים בונים כרגע ברמת-הגולן.

2) עמוד 20:

ציטוט:

Active defense played no visible part in the Second Lebanon War. Israel operates... Patriot PAC II extended air defense system. ...The longer-range rockets used, such as the 100 km 302 mm type, could well have fallen withing the Patriot's operational envelope. The IAF Air Defense Command deployed several batteries of Patriot missiles in Haifa and Safed several days after the commencemet of the hostilities. Hower, there is no report of their actual use. No attempt was made by the IAF to intercept the 302 mm rockets used to attack Haifa on the last day of the war, and no explanation was offered with regard to this passivity on the part of Israel's active defense assetes.

-דרך אגב, גם חיפשתי מידע טכני-יבש על ה-Patriot PAC II, אשמח אם למישהו יש לינק כי לי אין מושג מהי מעטפת הביצועים של PAC II והאם היא מבולמ"סת.

3) עמוד 20:

ציטוט:

It was reported that on July 13, the second day of the campaign, the IAF had launched a devastating operation, code named "Specific Gravity", against the Hizbullah's depots of Iranian supplied rockets, destroying 59 launchers in 34 minuts.

4) עמוד 27:

ציטוט:

During the war, the IDF claimed that its launcher hunting operations forced the Hizbullah to withdraw its launchers from the vicinity of Tyre to more eastern loactions, thus reducing the rate of attacks on the westernmost communities withing Israel.

-המחבר לא נותן ביסוס לטענה זו במחקרו, וזאת היא גם הפעם הראשונה שאני שומע על טענה זו.
אז אשמח אם יש למישהו עוד פרטים.

"חלוץ איננו חי למען עצמו אלא למען אלה שיבואו אחריו".
-זאב ז'בוטינסקי.

http://www.tau.ac.il/jcss/sa/v9n3p5Ophir.html

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

שניכם מגיעים למסקנה המאוד הגיונית שהכוח האווירי הגיע לקצה יכולתו במלחמה האחרונה ושלא ניתן לצפות לשיפורים מרחיקי לכת ביכולת לצוד מספר רב של משגרים המפוזרים ע"פ שטח גדול. כפי שקבעת בצדק, אם בזירה הלבנונית המוגבלת בגודלה ושבה פעל ח"א בחופש רב זה לא הצליח, על אחת כמה וכמה בעימות עם סוריה או מדינה מהמעגל הרחוק יותר. שניכם גם מסכימים כי יש להרחיב את יכולות האלמנט הקרקעי, אם כי אתה מדגיש דוקא את מרכיב כוח האש והכוחות המיוחדים ע"פ התמרון.
כל זה מכניס לפרופורציה את ההתבטאויות המתלהמות שליוו את חשיפת ה"איתן" בימים האחרונים.

ברור שרובין נהנה ממידע רב יותר הנעשה זמין ככל שמתרחקים מן האירוע. מידע זה אפשר לו לנתח בפירוט רב למדי את דפוסי הירי ואת השיטות בהן השתמש האויב (וזו סיבה חשובה לקרוא את המאמר). המסקנות החשובות ביותר שנבעו מניתוח זה נגעו למיעוט השיגורים החד-קניים ולחשיבות המשגרים הקבועים והמוסווים.
כיצד היית מעריך את החלק הזה של מחקרו של רובין? כמו כן, אם היית כותב את המאמר היום, היית מייחס מקום נרחב יותר לאמצעים שנקט חיזבאללה כדי לעמוד בבליץ הצפוי?

למען ההגינות עוד טרם קראתי בשלמותו את הפרסום של עוזי רובין, שאני באופן אישי מעריך את מקצועיותו כמומחה בתחום. אחרי שאקרא ביסודיות אוכל להתייחס.
ביחס למאמר השני, הרי שבעת כתיבתו מרבית הנתונים לא היו חשופים או מותרים לפרסום. אך, אני מניח, גם היום, שהמסקנות לא היו שונות מהותית. ביחס למשגרים הנייחים המוסווים, הרי שהמאמר מתייחס לכך, ומספק הפנייה למאמר של זאב שיף שחשף זאת לראשונה. כפי שנכתב בו, מדובר בעיקר בבעיה מודיעינית ולא מבצעית.
חיל-האוויר הגיע לרמה חסרת תקדים של "סגירת מעגל". השאיפה היא לקצר את לוח הזמנים עוד יותר. הבעיה היא, כפי שנכתב במאמר, שסגירת המעגל מתחילה רק עם גילוי המשגר וזאת לרוב רק לאחר יציאת הרקטה הראשונה ממנו. בהעדר מודיעין על מיקום המשגר טרום השיגור, או דפוסי ההפעלה הצפויים, הדבר מוביל לכך שהתקיפה תתבצע לאחר שכבר שוגרה לפחות רקטה אחת. ובמקרה של שיגור ממספר משגרים עולה השאלה האם בידי חיל-האוויר היכולת לסגור בו-זמנית מעגלים רבים. אני בספק, אם בעתיד הנראה לעין תהיה יכולת כזו. לכן שי צורך בתיעדוף הקצאת כוחות מאתרים/תוקפים. אני לא אכנס לשאלת התיעדוף במלחמה, אך ההיגיון אומר שהמאמץ יוקדש למשגרים כבדים/ארוכי טווח ולא לחצובות או משגרים "חד-פעמיים" אחרים.
ביחס ל"איתן" הרי שכפי שכתב כמדומני YGH בדיון בנושא ובצדק, הרי שגם אני לא חסיד של האמונה שכלי אחד, מתקדם ככל שיהיה, היה משנה את התמונה במלחמה. נניח שה"איתן" היה פעיל. מה שזה היה מאפשר זה יכולת נוספת לסגור מעגל במהירות, שכן הכלי מסוגל, על-פי פרסומים זרים, גם לאתר מטרה וגם לתקוף אותה בכוחות עצמו. האם זה היה משנה מהותית את התמונה? לא. לכל היותר הייתה יכולת לסגור מעגל נוסף, קרי יכולת להתעסק עם עוד משגר אחד. הרי לא מדובר על צי של מאות כטב"מים, בוודאי לא כטב"ם שתג המחיר שלו כנראה לא מבוטל. פתרון טכנולוגי שהיה יכול לשנות את התמונה הוא או אמצעי שמאפשר לסגור עשרות מעגלים בו-זמנית - דוגמת חימוש אוטונומי משייט זול - או אמצעי גילוי/איכון שיכול לזהות משגר טרום השיגור ולהעביר את המידע במהירות לאמצעי תקיפה (וזה עדיין מצריך זמינות של הרבה אמצעי תקיפה).

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

אולי אתה יכול להריח אותו או למשש...
במילים אחרות: מזלטים ואמצעי תצפית ארוכת טווח הגיעו לקצה יכולתם, לפחות בסוג הזה של הלוחמה המבוזרת.
הגיע הזמן להתקרב אל האויב...קרבה פיזית ממש, מבלי להיפגע ממנו.

בוא ניקח מקרה של חוליה טיפוסית של חיזבאללה שיורה רקטות.
סביר להניח כי הם עצמם מתגוררים בקרבת מקום.
סביר עוד כי הרקטות שלהם נמצאות במחסנים של בתים, או פרוסות כבר מוסוות בפרדסים -בנקודות השיגור המיועדות עצמן.
היות ולא ניתן כמעט לאתר את החוליות ואת הכוונות שלהן מבעוד מועד ולפני הירי הראשון - יש להתרכז בעדיפות ראשונה באיתור תנועות אנשים וכלי רכב.
במתאר של מלחמה, בהחלט אפשר להכריז על "עוצר אווירי": כל כלי רכב הנע בדרכים יושמד. זוהי מדיניות שאפשר להכריז עליה ולאכוף אותה ביעילות. אבל היא רק השלב השני. השלב הראשון הוא כמובן - איתור כלי הרכב ותנועות האנשים בזמן מלחמה בכל ציר שהוא המצוי בטווח איום הרקטות.
בדגש כמובן על איזורי שיגור ידועים.

והיות והיכולת לעשות זאת במספר מעגלים גדול בו זמנית מוגבלת לפי הניתוח שלך, לא נותר אלא להסיק כי דרושים אמצעים אחרים: אמצעים טכנולוגים אולי, תצפיות, כוחות מיוחדים קרקעיים וכו' שיוצבו ויפרשו בשטח בזמן אמת, בעת מלחמה או מתיחות, ותפקידם העיקרי : לגלות תנועות של בני אדם וכלי רכב, ולדווח עליהן בזמן אמת (מיקום + זמן + תמונה). ח"א ידע מה לעשות עם זה.

אני יכול לחשוב למשל על אמצעים אוטונומיים מבוססי ראיה ובינה מלאכותית, שיפרשו מהאוויר בשטח, בעת מלחמה. אמצעי כזה המצויד ביחידת GPS ומשדר, חיישני תנועה, IR וכד' , יוכל לאכן תנועות חשודות בזמן אמת ולהעביר דיווח הלאה.
אם יפותח אמצעי כזה, ויהיה זול ואמין מספיק, ניתן יהיה להשליך כמות גדולה ממנו בפרדסים ובצירי התנועה החשודים. ולבנות כך מעין רשת תקשורת חסינה מאד. ירצה החיזבאללה לנטרל אותה? יצטרך לכתת רגליים , לחשוף את אנשיו המשוטטים ומחפשים לפגיעה, ועמלו יהיה לשווא: למחרת אפשר להשליך עוד ועוד אמצעים כאלו על השטחים החשודים.
פרישת חיישנים ותצפיות בנקודות שולטות, הפעלת כוחות מיוחדים קטנים לסימון מטרות, וכו' הם עוד אמצעים נוספים שניתן לנקוט, ואני לא בטוח שהופעלו מספיק במלחמה - לפי מבחן התוצאה לפחות.

ראשית, הרעיון הראשון שציינת מוכר ומיושם, כפי שגם הוזכר במאמר שהפנתי אליו. על-ידי ניתוח של דפוסי הפעלת המשגרים אתה יכול לנסות ולזהות אזורים, סוגי שטח, לוח זמנים וכדומה המאפיינים את פעילות מערך הרקטות של האויב. משזיהית דפוס אתה יכול לנקוט ורה של צעדים בכדי להקשות על פעולת האויב. לדוגמה, אם השיגורים נעשים מאזורים צפופי צמחייה אתה יכול לנסות, למשל, לפגוע באתרים כאלה על-ידי הבערה או מיקוש (ואני מודע לכך שיש לא מעט בעיות עם החלופות הללו). אתה יכול גם לבצע פעילות "רועשת" מעל אזורים אלה בתקווה שהדבר ירתיע את הצד השני. כמו כן אתה יכול לנקוט בכללי "הפללה" נוקשים, קרי להגדיר שכל רכב שנע באזור X בזמן Y יוגדר כיעד לגיטימי לתקיפה גם אם אין יכולת לאמת את היותו משגר. גם למהלך כזה יש מחירים לא מבוטלים. יחד עם זאת צריך לזכור שמדובר בתהליך דינאמי. האויב מודע למאמצייך ולכן סביר להניח שהוא ינסה "לשבור שגרה".
ביחס לשימוש ב-UGS או unattended ground sensor, הרי שזו אופציה אפשרית. יחד עם זאת מדובר בעסק מסובך ויקר. נניח שנציב חיישן ססמי שמזהה רעידות של הקרקע ולפי זה מאתר תנועת כלי-רכב. האם אנחנו נדע לקבוע האם מדובר במשגר או במשאית כבדה? כנ"ל לגבי זיהוי חתימת חום. חתימה של משגר טרום שיגור אינה שונה מהותית מזו של משאית. אם תצטרך לשלוח אמצעי תקיפה לכל נקודה חשודה אתה תתקל בבעיה. אתה צריך יכולת לזהות ברמה גבוהה של ודאות שמדובר במשגר וזאת, כרגע, ניתן לבצע בעיקר באופן חזותי. אי מציע לך לבדוק היסטוריה של פרויקטים כאלה דוגמת ה-IGLOO WHITE ואחרים בכדי להבין את המורכבות.
לגבי הפעלת כוחות מיוחדים במשימות "ציד" הרי שלא ידוע לי שהותר לפרסם משהו בנושא זה.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

הניתוח של צה"ל וח"א יתאים לממצאים ולתובנות שלו, שהועולו פה בפורום, ייאלץ לחשוב בכיווני פיתוח דומים.
דהיינו: מערכות תצפית אוויריות, חיישנים ותצפיות ארוכי טווח, כוחות מיוחדים - לכולם מגבלות חמורות. הן הגיעו לקצה יכולתם במלחמה ומוגזם לצפות מהם ליותר. בטח לא עם הטכנולוגיות והתו"ל הקיים.
במבחן התוצאה הם נכשלו - חיזבאללה המשיך לירות את הרקטות שלו בכמות קבועה ואף מתגברת לכל אורך המלחמה.

יחד עם זאת, טוען ח"א בכדי להגן על כבודו, כי כל מטרה / משגר שירתה -הושמדה. לך ספר את זה לתושבי הצפון. ולך ספר את זה לתושבי המדינה כשסוריה תירה את הארסנל שלה...

לפיכך, הגיעה העת לחשוב על אמצעי גילוי חדשים: ואני בעד לצלול אל הנאנו...אולי לא נאנו, אבל כמה שיותר קטן, זול ואוטונומי.
מדוע שלא ננצל את יתרוננו בתקשורת לויינית, ממסרים אוויריים, מיקום צהל על החרמון וכו' ליצירת רשת תקשורת בין אמצעים אוטונומיים זולים, מתכלים אפילו, שייפרשו בשטח בשעת מלחמה?

רשת חיישנים, ואני לא מדבר על חיישנים ססמיים אלא יותר על מערכת לעיבוד תמונה פשוטה בתכלית, שתדע לזהות תנועות אנשים וכלי רכב, להבדיל אותן מחיות למשל ע"מ למזער התראות שווא, ולדווח מיקום מדויק + זמן + תמונה ל- backend. זה הכל. שם ישבו מפעילים אנושיים שיתעדפו את קריאות החיישינים, ישינו למערכת מידע שתבצע אינטגרציה עם תמונת הקרב והאיומים המבצעית , והם יקבלו החלטה אם להוציא חיישן מתוחכם יותר לשטח - מזלט או מסוק או מטוס. את ההפללה וזיהוי המטרה הסופי יבצע בן אנוש. ולא מערכת "טיפשה" כזאת.

דהיינו, כמות המוח + הכוח שאני רוצה לדחוס למערכת כזאת תהיה קטנה מאד יחסית: לזהות בני אדם וכלי רכב. לדווח הלאה. זה הכל. משימה פשוטה ומוגדרת.
אני חושב על זה כעל רשת של דבורים פועלות: בכוורת, כל אחת מהדבורים היא ברת תחליף ללא פקפוק. היא עושה עבודה פשוטה וסיזיפית. אבל הכוורת כולה עושה דברים מדהימים! למלכה יש תמונת מצב מלאה...והיא אחראית על שרידת הכוורת, ניהול מלחמות, אספקת מזון, טיפול בצאצאים וכו'. משימות מורכבות מאד- אבל חלקה המעשי של כל דבורה פועלת הוא קטן מאד, עד זניח!
זה מה שאני רוצה ליצור: רשת חיישנים זולה, שתוטל מהאוויר, תיפרס בנקודות אקראיות פחות או יותר, ותדווח על מה שהיא רואה - נניח בטווח של מאות מטרים או ק"מ ספורים. הפריסה יכולה להעשות כמןב עם תחילת המתיחות או אחרי פרוץ האש.
מחשב מרכזי מקבל את הדיווחים השונים - ובונה מהם תמונת מצב.
באיזור לחימה, בזמן שמוכרז עוצר אווירי וכל מי או מה שנע בדרכים מתחייב בנפשו - יש למעכרת כזאת יתרון מכריע: היא נמצאת בכל מקום כמעט. והיא חסינה לפגיעה בשל היתירות הרבה שבה.
ואידך זיל גמור. אתה רואה את התמונה ? אתה רואה את הפוטנציאל?
הנה דוגמא: אם תטיל מערך חיישנים כזה בצורת מעגל דמיוני מסביב לכפר או יעד חשוד כלשהו - תקבל רשת דיווח צפופה, בלתי מאוישת, בזמן אמת. כל אדם או רכב שינוע בטווח הגילוי של החיישנים הללו - יתגלה מיד. וזה הרעיון: גילוי בזמן אמת . את עבודת הסינון, איתור הכפילויות, והפרדת החשודים והמלא חשודים יעשה ממילא ה- backend. החיישנים עצמם יכולים וצריכים בעצם להיות בלתי תלויים האחד בשני (יתירות). גילוי והשמדת חיישן לא ישנה למערכת כי כמוהו יהיו עוד ותמיד אפשר יהיה להטיל עוד. ועצם הניסיון לאסוף אותם מהשטח יפליל את המנסים ועלול להוביל להשמדתם.

נניח שפיזרנו אינספור חיישנים קטנים וזולים. איך הם מבחינים בין אדם רגיל למפעיל רקטות? איך הם מבחינים בין משאית למשגר רקטות? הרי אנחנו מדברים על לחימה באזורים שבהם יש תנועה של כלי-רכב ואנשים שאתה לא רוצה לתקוף. זה לא כמו גדר מערכת, למשל בעזה, שמי שנוגע בה נחשד אוטומטית כעויין. אם תצטרך לרוץ ולבדוק כל תזוזה אתה תהיה בבעיה. והאויב יידע מכך. אני לא רוצה לדמיין את צה"ל רץ אחרי מאות אנשים וכלי-רכב בכל רגע נתון. כדי להיות מסוגל לבצע תעדוף והפללה צריך מערכת מורכבת מאוד עם לא מעט אינטיליגנציה מלאכותית. אני לא רואה מישהו שיכול לשבת ולהסתכל על תמונת חוזי שמגיעה ממאות או אלפי מצלמות שנמצאות בשטח. אתה צריך שהמערכת תסתכל על השטח תדע לזהות שיש שם חפץ בעל עניין; תזהה אותו כחפץ חשוד על סמך היגיון מסויים; תשדר את זה לשיטתך למרכז עיבוד שיקבע האם החפץ מופלל ואז יעביר את המידע בזמן אמת לאמצעי אש. במצב הנוכחי קשה לבצע תהליך כזה בזמן-אמת עם מספר מצומצם באופן מהותי של אמצעי חוזי. צריך להתגבר על מכשלות לא מעטות קודם שניתן יהיה לשלוט על צי כה משמעותי של אמצעי חוזי.
ובאזורים עם הפללה ברורה אתה לא צריך את החיישנים הללו. היכולת הקיימת מאפשרת לאתר לא רע תנועה של עצמים חשודים. הבעיה היא שקשה מאוד לנקוט מידינות הפללה מתירנית כל כך במקרה של לחימה באזורים המאוכלסים באזרחים לא מעטים. סביר להניח שהאויב שמודע למגבלות שלך ידאד לנצל זאת. אולי תצליח להשמיד עוד כמה משגרים אך תסתבך בהרג של אזרחים רבים. לא בטוח שהמחיר שווה את הרווח.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

ולא צריך אינספור חיישנים כאלו.

הרעיון הוא שכמות האינטליגנציה שתושתל בחיישן כזה תספיק לבצע משימה פשוטה בתכלית: איתור תנועות אנשים ו/או כלי רכב ברמת ודאות של 100%, ודיווח עליהן בזמן אמת.

כעת, לשאלת העיבוד וההפללה:

א. אני מניח שאיזור ממנו מתבצע ירי רקטות אינו דיזינגוף סנטר. מי שמסתובב שם צריך לקחת בחשבון שדמו בראשו.
ב. עדיין, החיישן לא יורה ולא מחליט על מי לירות. הוא מעביר תמונה בזמן אמת + נ"צ. ובזה מסתיים תפקידו.
ג. מערכת עיבוד המידע, זו שבתוכה יושבת יותר אינטלגנציה ובינה, תוכל לבצע הצלבה של נתוני החיישינים עם נתונים נוספים שמגיעים מהשטח או הוזנו לתוכה כגון התראות מודיעיניות, יומינט, דיווחי תצפיות וכו'. למשל - קבוצת אנשים הנעה בלילה בציר חשוך ו/או מטווח תעורר יותר חשד מאשר אותו דבר בדרך המלך או בלב העיר, בשעות היום.
ד. ברור שלא צריך לרוץ לכל דיווח. לא את זה אמרתי. מה שאני אומר הוא שמפעיל אנושי או קבוצת מפעילים, הנעזרים באמצעים נוספים כגון מזלטים עם חוזי או תצפיות ארוכות טווח, כוחות מיוחדים וכו' יכולים למשל לקבל אחריות לתא שטח מסוים,מוגדר ותחום. והם בהחלט יכולים לנטר אותו סביב השעון. אתה חושב שהתציפתניות או המוכמות בגבול עזה או אנשי המכ"ם בח"א עושות משהו מעניין יותר? הם יושבים על המסכים ומנטרים כל מה שזז. זה תפקידם.
ה. קח את דרום לבנון כדוגמא. כמה כלי רכב יכולים כבר לנוע בו זמנית ברמת נבטיה, ממנה שוגרו רקטות, בהנחה שהוטל עוצר אווירי וכל מה שזז חשוד מיידית? זה הרעיון: הפרד ומשול. במצב של מלחמה כשיורים עליך רקטות וטילים קטלניים, החשיבות שאתה נותן לחיי אדם בצד השני מוגזמת מאד. אני משוכנע שאם ח"א היה מפתח שיטה לחסל כל משגר לפני שירה, שיטה שכרוכה נניח בעוד 1000 הרוגים לבנונים, הממשלה היתה מאשרת ללא הנד עפעף. מי שהולך לישון עם כלבים...
במתאר של מלחמה, המדיניות צריכה להיות ברורה: קודם בידוד השטח והכרזת עוצר כולל ואיסור תנועה בדרכים למעט באלו שיותרו מראש בלוווי נחל של הצלב האדום. כל מה שנע בדרכים - אדם או בהמה או רכב - שלא עומד בקריטריונים הללו חשוד מיידית ועלול להיות מופלל אוטומטית.
מובן שאני לא מציע הפללה אוטומטית. זה רק לצורך הדיון.
במצב של מלחמה כוללת מול איראן או סוריה - על אחת כמה וכמה. לאזרחים אין מה לחפש באיזורי שיגור טילים לישראל.
לפיכך, בעית הצפת המערכת לדעתי לא חמורה כמו שהיא נדמית.

א. מרחבי הירי במהלך המלחמה היו נרחבים מאוד. לדעתי רובין כולל במחקר שלו מפות של חלקם. חלק מאזורים אלה היו מיושבים בצפיפות והייתה בהם תנועה של אזרחים גם במהלך המלחמה. אני אבדוק האם יש סרטים שהותרו לפרסום שמראים זאת. היו אלמנטים שבהם הייתה הפללה מתירנית אך זה לא דבר גורף.
ב. עדיין לא ברור לי איך אתה מטפל במצב שבו מגיע לך Input מכמות גדולה מאוד של חיישנים. גכפי שכתבתי יש קושי לעקוב ולנהל בו-זמנית מספר לא גדול מוקדי חוזי קיימים. אני לא אכנס למספרים שבהם מדובר אך לא מדובר במספר גדול.
ג. תהליך עיבוד המידע שציינת מתבצע גם היום על-ידי אנשים. לא ידוע לי על מערכת ממוחשבת שיודעת לעשות כל זאת בכוחות עצמה.
ד. ניתור שטח נעשה גם היום. אני לא אכנס לפרטים מסיבות מובנות, אך משולבים בתהליך אמצעים טכנולוגיים שונים ומשונים.
ה. כאן אתה נכנס לשאלה של מדיניות ולא של טכנולוגיה. אם אתה מכריז על "עוצר אווירי" אין לך צורך רב בחיישינם שתיארת. האמצעים שזמינים היום יודעים לעשות את העבודה הזו לא רע. ייתכן ויש מקום להצטייד ביותר מהם. ואני לא מסכים עם ההנחה שלך ביחס לנכונות לגבות מחיר גבוה מהצד השני תמורת השמדת משגרים. בסופו של דבר מדובר במשגר רקטות ולא במשגר טק"ק לא-קונבנציונאלי. ייתכן והימשכות מלחמה תביא להגמשת כללי הפללה. אני לא יודע מה מותר ומה אסור להגיד בנוגע למדיניות ההפללה במלחמה האחרונה. אני מניח שבפעם הבאה, אם תהיה, כללי ההפללה יהיו מתירניים יותר.
ו. במקרה של מלחמה עם איראן וסוריה אני מניח שרוב האמצעים יוקצו לטובת מטרות ערכיות יותר כמו משגרי טק"ק ארוך טווח; טק"ק בעל יכולות בלתי-קונבנציונאליות וכדומה.
ז. אם תקרא את תגובותיי הקודמות תראה שלא די ביכולת לאתר מטרות אלא גם יכולת לתקוף בו-זמנית אותן. גם אם החיישנים שלך יאתרו מאות מטרות חשודות, על סמך עיבוד תצמצם את המספר לכמה עשרות הרי שתצטרך להקצות לכל מטרה אמצעי חוזי לאישוש הפללתה וכן אמצעי תקיפה מתאים. לא בטוח שכל הכלים האלה יעמדו לרשותך בכמויות הנדרשות, בעיקר במקרה של מלחמה משמעותית מזו שהייתה בלבנון.

ואגב, אני לא מכיר מערכת כמו זו שאתה מדבר עליה שעובדת ב-100 אחוזי ודאות

והנה המחשה לחלק מהמורכבות של הסיפור. שיגור רקטות מתוך בניין בצידקין. האם צריך להשמיד את הבניין גם במחיר פגיעה האזרחים שייתכן ושוכנים בו? האם המטרה מצדיקה הקצאה של אמצעי תקיפה מדוייק ויקר?

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

הסיפור הוא כזה (התיאור הוא בהתאם לצפייה בסרט בלבד). אותר שיגור ממשגר נייד רב-קני - כנראה רקטות קצרות טווח. המשגר נצפה מבעד לאמצעי תצפית תוך כדי ירי. במקרה כזה ניתן לסגור מעגל ישר ולהשמידו בעודו בעמדת הירי. סביר להניח שסגירת המעגל תושלם לאחר השלמת שיגור הרקטות. במקרה זה הוחלט לתת למשגר "לחיות" עוד קצת. אמצעי תצפית עקב אחרי המשגר עד לכניסתו לתוך מבנה. המבנה הופלל בעצם שמשו כמחסה. מהתצפית לא ניתן לזהות תנועה של אנשים בקרבת המבנה. המבנה הותקף כעבור זמן קצר מאוד על-ידי מטוס תקיפה. סביר להניח שהאנשים שהיו בו, לרבות כאלה שהיו מעורבים בתיפעול המשגר נפגעו, שכן לא ניתן לזוהת תנועה של אנשים אל מחוץ למבנה בין הרגע שהמשגר נכנס ועד לפגיעה בו. האם זה כישלון? העובדה היא שהמשגר כבר ירה את מטענו. מצד שני הוא, וייתכן מאוד שגם האנשים שהיו מעורבים בתיפעולו נפגעו אחר כך.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

או, זה מאמר רציני!המחבר מתייחס לדברים שהוא מבין בהם ולא נישא על גלי יוקרת עבר או איזו יהירות לא ברורה ופולט שטויות כמו דוקטור עוזי....וknight1 ביטא והסביר זאת היטב אם כי בצורה יותר עדינה ממני...
בכל מקרה, מאמר מצוין ורציני (וגם הסכמתי אם חלק לא קטן מהדברים..).
אמיל.

!Ya Gotta Believe

זו דוגמה למשגר כבד (302 מ"מ) שהושמד במהלך המלחמה (11 באוגוסט בבוקר) . המשגר אומנם שיגר מספר רקטות לעבר חיפה אך הושמד בטרם שיגר את כל מטענו. בחץ מסומן עצם בוער שעף מהמשגר לאחר הפגיעה. ייתכן שמדובר בשרידי רקטה שלא שוגרה אך ניזומה מהפיצוץ. גם היקף הפיצוץ מעיד שכנראה הרכב הכיל עדיין רקטות. דרך אחת להסתכל על זה היא לטעון שזה כישלון - המשגר הצליח לשגר רקטות; בעיני זו הצלחה מרשימה - סגירת מעגל מהירה ביותר. וההצלחה הייתה תוצר של עבודה קשה של הרבה אנשים, פיתוחים טכנולוגיים (חלקם הלא מבוטל מפיתוח וייצור ישראלי) ולא מעט אלתורים ולמידה לאורך הלחימה. מסיבות מובנות עדיין מוקדם לחשוף את מרביתם.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

זו הצלחה טקטית וטכנולוגית מרשימה מאוד, אבל הרי ידוע שכל זה לא השיג את היעדים האסטרטגיים. חשוב להדגיש - ואת זה עשית אתה ובמידה פחותה יותר רובין (YGH הקדים אותי עם תגובתו הקולעת במספר דקות) - שהמצאות מערכת נשק משוכללת זו או אחרת אינה מתבטאת בהכרח בעדיפות בשדה הקרב, או שניתן למנף אותה להישגים אסטרטגיים או גראנד-אסטרטגיים. יש לכך אינספור דוגמאות היסטוריות (מעניין למה ויטנאם תמיד עולה בדעתי בדיונים מסוג זה?). זו הסיבה שההתבטאויות סביב חשיפת ה"איתן" היו כל כך צורמות לאוזן.

ברשותך שתי שאלות נוספות שאשמח אם תוכל לענות עליהן לאחר שתסיים את קריאת המאמר:
1) האם נכון שאיכותם של סרטי הוידאו ששוחררו לפרסום הופחתה? נוצר אצלי הרושם שגם אתה וגם רובין עבדתם עם חומר מקור באיכות גבוהה בהרבה.
2) מה דעתך על תאוריית הדמאים של רובין?

ראשית, הניתוח שערך ד"ר רובין כתוב היטב ומציג את טענותיו בצורה סדורה. עם רבות מטענותיו אני מסכים. יחד עם זאת, הניתוח נעשה רובו ככולו על בסיס מקורות גלויים. מבלי להתעטף בתירוץ הקבוע של "לו הייתה לו גישה לחומר המסווג הוא היה חושב אחרת", הרי שיש כל מיני נתונים הנחוצים לצורך הניתוח ושאינם זמינים כרגע למחקר פתוח. דוגמה אחת שקופצת לי לראש היא כמה משגרים הושמדו טרם שהחלו לשגר? התשובה לכך חשובה בכל הנוגע לטענת השימוש האפשרי בדמיים. שכן, אם נקבל את ההערכה שרוב המשגרים הותקפו לאחר שאמצעי איכון כאלה ואחרים איתרו את יציאת הרקטה/רקטות, אזי הדבר פוגע ביכולת לעשות שימוש טוב בדמיים. אם כלי הטיס מכוון לנקודה שבה אותר השיגור, סורק את השטח ומגלה משגר, סביר להניח שמדובר במטרת אמת. מה גם, שלפחות בחלק מהסרטים שהותרו לפרסום נראה היטב תהליך השיגור כפי שאותר על-ידי אמצעי חוזי. אני לא חושב שדמה אמור לשגר רקטות... דעתי שלי היא שהדמיים לא שיחקו תפקיד חשוב בהקשר של המשגרים.
נתון אחר שלא זמין, הגם שרובין מנסה לפצות על-כך על-ידי ניסיון הערכה משלו, הוא פרופיל השיגור. כמה מוקדי שיגור היו בהתקפה טיפוסית של החזבאללה? כמה רקטות שוגרו בממוצע מכל משגר? אין זה אומר שלו הנתונים היו גלויים המסקנות של רובין היו אחרות, אך מה שאני מנסה לטעון הוא שהנתונים הללו, כמו גם נתונים אחרים, החשובים לצורך הניתוח, עדיין אינם זמינים לחוקרים שאינם מהצבא או מערכת הביטחון. לכך כמובן יש להוסיף את שאלת המפתח והיא כמה משגרים מכל סוג היו בידי החזבאללה. להערכתי ניתוח הנתונים יראה, שלפחות לפי הערכות ישראליות, בחלק מהמקרים הושמדו אחוזים מהותיים מהמשגרים והדבר עשוי היה לבוא לךידי ביטוי לו המערכה הייתה נמשכת.
יש גם הבדל ביחס להגדרות. אני לא בטוח שנכון להגדיר כל רקטה שיעילה לטווח של יותר מ-20 ק"מ כרקטה ארוכת טווח (למרות שלפי רובין גם בן-ישראל נוהג כך). לדעתי חלוקה טובה יותר היא לטווח קצר, בינוני וארוך. אם הולכים לפי חלוקה כזו, אזי ההישגים של חיל-האוויר נראים אחרת שכן לא היו שיגורים ממשגרים ארוכי טווח (אך הושגו פגיעות קשות בהם), היו עשרות שיגורים ממשגרים לטווח בינוני (אך אלה לרוב הושמדו מיד לאחר השיגור) והכישלון - שלחיל-האוויר היה חלק בו - היה בהתמודדות עם רקטות קצרות טווח. אולי זה נראה כמו סמנטיקה אך יש לה השפעה מהותית, לדעתי, על ניתוח התוצאות.
ביחס לאיכות הסרטים, הרי שכפי שרובין טוען הוא הסתמך על סרטים שהותרו לפרסום בכלי התקשורת. האיכות של סרטים אלה אינה אחידה, שכן הם צולמו על-ידי אמצעי איסוף שונים. חלקם באיכות טובה מאוד . מאוחר יותר אני אנסה להעלות דוגמאות לכך. ביחס לאפשרות שבוצעה הנחתה של התמונות שהותרו לפרסום, הרי שאני לא חושב שיהיה זה נכון להתייחס לכך.
והערת אגב, בעמ' 22 כותב רובין שהפלת האבאביל על-ידי מטוס F-16 הייתה הפעם הראשונה בה הופל כטב"ם על-ידי טיל שנורה ממטוס קרב (אני מניחש הוא מתכון להפלת אמת). למיטב זכרוני זכות הראשונים שמורה לעיראקים שהצילחו להפיל ב-23 בדצמבר 2002 כטב"ם פרדאטור (שהיה חמוש בטילי סטינגר) על-ידי טיל שנורה ממטוס מיג-25. היה זה ניסיון כושל אמריקאי להציב מארב למטוסי הקרב העיראקים. האמריקאים אישרו באופן רשמי את התרחשות התקרית הזו.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

התמונות צולמו ממגוון כלים - הן אמצעי חוזי והן אמצעי תקיפה. אני לא אפרט מהם. ברובן ניתן לזהות בברור את מאפייני המשגר ולשאוב את הנתונים שעוזי רובין מסתמך עליהם במחקרו (חלק מהסימונים הוספו על-ידי). האיכות בכלל לא רעה, ולא מדובר במה שאנשי מקצוע נוהגים לכנות בלעג "תמונות אולטראסאונד".

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

גם אני תהיתי לגבי הגדרת כל רקטה בעלת טווח העולה על 20 ק"מ כרקטה לטווח ארוך. לנושא משגרי הדמה הוא אכן לא הביא כל סימוכין.

תודה על התגובה המפורטת. זה בהחלט עוזר להכניס את המאמר ומסקנותיו לפרופורציה.
אפרופו ניתוח תמונות החוזי המאוד לא ברורות בחלקן, אתה ודאי זוכר איך קראו פעם לפענוח אותות ראדאר על מסך קרני קתודה...

לטעמי הכישלון הגדול נעוץ בתפיסה לפיה איום הרקטות קצרות הטווח אינו משמעותי. הנטייה הייתה לזלזל במה שנראה ככלי פרימיטיבי שלא גורם - על-פניו - נזק משמעותי. לא נעים להודות, אבל כמות ההרוגים והפצועים מפגיעת הרקטות, לא הייתה דבר "בלתי נסבל" (ואני מתנצל מראש על הניסוח הבעייתי והקר). למעשה, רוב ההרוגים נמנו בשתי פגיעות - במוסך הרכבת ובריכוז החיילים בכפר גלעדי. אבל, ניתוח "תועלתני" כזה של הירי הוא שגוי. הרקטות היו גורם משמעותי מאוד במלחמה. למעשה, בפועל, מה שבאמת גרם לתחושה של "הפסד" לא היה באמת התיפקוד הבעייתי של כוחות הקרקע אלא העבודה שלמרות כל המאמצים לא רק שלא צומצם ירי הרקטות אלא הוא אף גבר. הרי אם המלחמה הייתה נגמרת כשבשבועות האחרונים שלה שיעור ירי הרקטות היה מצטמצם מהותית תחושת ההישג הייתה שונה.
לכן התחושה ש"ניצחנו" אחרי הצלחת "משקל סגולי" הייתה מובנת. התחושה הייתה שהאיום הרציני נשקף מצד הרקטות הכבדות לטווח ארוך. עם שלילת איום זה נראה היה שאנו נותרים עם האיום המוכר והלא דרמטי של רקטות קצרות טווח.
האחריות לתפיסה "המזלזלת" הזו ברקטות קצרות הטווח אינו נעוץ בחיל-האוויר, באגף המודיעין אלא ברמות הגבוהות יותר - הצבאיות והאזרחיות. יהיו שיטענו, גם היום, שהגישה הזו נכונה. אני אישית חושב שהרקטה קצרת הטווח התגלתה כנשק פשוט, פרימיטיבי, אולי לא מזיק במיוחד אך בעל משמעויות אסטרטגיות.
מה זה אומר עכשיו? זה אומר שצריך לבחון את האמצעים להתמודדות עם האיום, לבחון טכנולוגיות שייתכן ושיהיו זמינות בעתיד ולראות האם ניתן למצוא מענה הגיוני לאיום. המענה הוא הן מענה התקפי והן מהנה הגנתי. אם התשובה שלילית אזי הממשלה צריכה להיות כנה מספיק עם הציבור ולא להבטיח הבטחות שווא. זה גם אומר שבפעם הבאה שנמצא עצמנו בעימות מול יריב "רקטי" נצטרך לקחת בחשבון את המשמעויות של הרקטות.
דעתי היא שניתן לשפר את ההתמודדות עם איום הרק"ק. באופן אישי אני נגד מערכות הגנה שכן אופי האיום הופך את מרביתן ללא רלוונטיות מבחינת יכולת ההתמודדות ועלותה. הדגש צריך להיות הן על הגנה פאסיבית טובה יותר בדמות מיקלוט נורמלי וניתן לשימוש והן שיפור היכולת לאסוף מודיעין מוקדם על המערך הרקטי של האויב והן היכולת לסגור יותר מעגלים בו-זמנית, קרי הצטיידות מוגברת באמצעי איתור/איכון לצד אמצעי תקיפה בעלי זמן תגובה מהירה.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

או שהפתרון האפשרי פשוט איננו ישים (מבחינת עלות.תועלת).
העיקרון הצה"לי שמקדש את ה"עליונות הטכנולוגית" ואת ההרתעה כפתרונות קסם לכל מצב (הגם ששניהם לא פתרו אף אחת מהבעיות הבטחוניות של ישראל בשנים האחרונות) השכיח מהפיקוד הצבאי שלעיתים צריך להתלכלך ולכבוש שטח על-מנת להכריע מערכה.
מודיעין עוזר, כך גם אמצעים טכנולוגיים, אבל לפעמים (ובהחלט לא תמיד) הפיתרון היחיד לבעיה היא הנוכחות הבלתי אמצעית על הקרקע של כוחות המתמקדים בסריקות ובהשמדת אוייב (לא בהגנה על עצמם), זאת תוך סיכון מצער אבל הכרחי של חיילים.
כל זאת לא נעשה בלבנון (כדוגמה אפשר לראות כי מספר שמורות הטבע שטופל היה מינורי), ואפילו לא ממש נוסה בעזה בה היריב חלש בהרבה מחזבאללה.
התוצאה הישירה של המיקוד של צה"ל בפתרונות הנשענים על ירי מנגד של כוחות אוויר וארטילריה היא חוסר הצלחה של המערכת הצבאית הישראלית להתמודד עם איום הרקטות קצרות/בינוניות הטווח זאת על אף הישגיו של חי"א ברמה הנקודתית.

"פולחן הטכנולוגיה" העביר אנשים על דעתם. כמו כן צריך להבין שיש בעיות שלא ניתן לספק להם פתרון מושלם. בסופו של דבר סביר להניח שבשטחים שבהם יש נוכחות משמעותית של כוחות קרקע יתקשה האויב להמשיך ולשגר מהם. אפקט של חיילים במקרה הזה משמעותי משל מטוס תקיפה שעולה עשרות מיליוני דולרים. אבל, כפי שכתבת, ובצדק, צה"ל לא אוהב "להתלכלך", ואולי אפשר להגיד שהוא גם שכח, לא מעט, איך עושים זאת. לצערי אני לא צופה שינוי משמעותי בעתיד הנראה לעין.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

וסלח לי על הסרקזם...אבל ההצלחה של ח"א דומה יותר לתירוץ.
בפועל, חיזבאללה ירה כל יום כמות רקטות ענקית - וח"א רדף אחרי הרוח במקרים רבים.

אגב, אם אתה אוהב ציטוטים של ראמספלד, נה אחד שמצא חן בעיני:

There's another way to phrase that and that is that the absence of evidence is not the evidence of absence. It is basically saying the same thing in a different way. Simply because you do not have evidence that something does exist does not mean that you have evidence that it doesn't exist." -on Iraq's weapons of mass destruction

ועוד אתה יכול למצוא פה:
http://politicalhumor.about.com/cs/...dquotes.htm?p=1

נדמה לי שהציטוט שהבאת בחתימה שלך לא מדויק. הנה גרסה קצת שונה:

The Unknown
As we know,
There are known knowns.
There are things we know we know.
We also know
There are known unknowns.
That is to say
We know there are some things
We do not know.
But there are also unknown unknowns,
The ones we don't know
We don't know.

—Feb. 12, 2002, Department of Defense news briefing

והנה אחד מוצלח מאד לטעמי:
http://www.slate.com/id/2081042/

יש אפילו מישהי שהפכה את התבטאויותיו לשירי "הייקו". הציטוט שמופיע בחתימה שלי הוא אכן עיבוד של הדברים שנאמרו על-ידיו.

ביחס להצלחה או אי-הצלחה של חיל-האוויר הרי כפי שכתוב במאמר שהזכרתי - נכון לחלק את הישגי חיל-האוויר לשניים. בכל הנוגע למשגרים לטווח ארוך/בינוני ההצלחה הייתה מרשימה. למעשה, כל מי שעוסק בתחום, חייב להודות שההישגים האלה אף עלו על מה שניתן היה לצפות. אבל זה לא תירוץ:
ביחס למשגרים לטווח קצר הרי שהכישלון היה כמעט מוחלט. העובדה שחזבאללה יכול היה להמשיך בנפח השיגורים לאורך כל ימי המלחמה ואף להגבירו עד לשיא של כ-253 רקטות ביום האחרון היא עדות לכישלון של צה"ל. בנוגע לכך שחיל-האוויר רדף אחרי הרוח הרי שאני חולק על כך. חיל-האוויר רדף אחרי דברים מסויימים שלא היו רוחות. היו דברים שפשוט לא רדפו אחריהם, גם אם זו התמונה שהצטיירה בציבור.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

אולי אתה צודק שהוא רדף אחריהם, אבל האם אתה באמת חושב שהשמדת רקטות קצרות טווח זה תפקידו של חה"א?. אני אישית חושב שזה בכלל לא תפקידו, הוא הצליח אותו במידה שחה"א אחר בעולם לא היה מצליח למרות שזה לא מתפקידו בכלל לרדוף אחרי עשרות משגרים לטווח קצר, מה שחיל האוויר הצליח יחסית היה נהדר פה ליכולת חיל האוויר, אבל זה כבר תפקיד של חילות הקרקע השונים, פשוט להיכנס לשטח ולמנוע ירי רקטות.. לפחות את אילו הקצרות טווח.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

נחמיה שטרסלר חזה עם מנויה של ועדת ברודט את מסקנותיה, חצי שנה לפני שכתבה אות אחת:

http://www.themarker.com/tmc/archive/arcSimplePrint.jhtml?ElementId=skira20061128_79358 0&ElementId=skira20061128_793580



בדיוק חצי שנה מאוחר יותר כתב מר שטרסלר:

http://markets.themarker.com/tmc/archive/arcSimplePrint.jhtml?ElementId=skira20070601_86588 4&ElementId=skira20070601_865884



אף לא מילה אחת על מסקנות הוועדה בדבר "הכשל" בלבנון; בוודאי לא בדגשים של העיתונאית המכובדת שהצליחה לערבב תפוחים באגסים כדי ליצור מסקנה מוזמנת מראש.

ואיך מסבירה העיתונאית המכובדת את הפער בין ההצהרה "ביצועים צבאיים עלובים" והחלטת הוועדה להגדיל את תקציב הביטחון בכמעט 66% ? היא משתמשת במילה האנגלית הנפלאה Nevertheless ("אף על פי כן") ובכך פתרה את עצמה מהסבר לסתירה בהצהרותיה. "ביצועים העלובים" ?! תמהני.



ועדת ברודט האזינה היטב לדבריהם של איתן בן אליהו, דורון רובין ואורנה ברי (לשעבר המדענית הראשית של משרד התמ"ת, ואם יורשה לי - בתו של אל"מ יואש צידון). באיחור של יותר מ- 20 שנים הגיעה למסקנה אליה הגיעו מרבית המדינות הלוחמות מהודו ועד ארה"ב. מסקנות שנאמרו כבר בכל דיון חשוב בח"א בפרט ובדיוני מטכ"ל עם משרד הביטחון בכלל. יש להצמיד את תקציב הביטחון לתל"ג כשבר קבוע.

לא ברור אם ממשלת ישראל תהפוך את מסקנות הוועדה לחוק או שיקרה כמו שאירע בעבר אינספור פעמים – הצבא יתבקש להכין תוכנית רב שנתית לבנין הכוח, רק כדי שממשלה אחת מאוחר יותר תעדיף "כלכלת צימרים" ותסכל את התר"ש, אחרי שכבר הוצא הון על תחילתה.



מילת המפתח בניתוחו של עוזי רובין היא הסתמכותו (ככתוב בכתבה) על open-source data ("מקורות גלויים"). עוזי רובין, לשעבר ראש פרויקט "חומה" הוא באמת קליבר בינלאומי בהגנה מטק"ק. קצת עצוב לראות אדם גדול, חתן פרס "בטחון ישראל" שאחרי שיצא לפנסיה אינו מחובר יותר למקורות מידע ראשוניים ומחווה דעה בנושאים טקטיים בעוד שמומחיותו האמיתית עליה אין עוררין היא טכנולוגית.



הקביעה הראשונה שלו ("ח"א היה צריך לרכוש אמצעים לאיכון משגרים") משמעותה "עין גדולה" שתשקיף על שטח של רבע מיליון (!) תאי שטח בני 5 מ"ר (מתאים להצבה ושיגור רק"ק 122 מ"מ), שרובו מכוסה צמחיה סבוכה, ברזולוציה של 0.6 מ' (כתפי אדם) שתבחין אם שני אזרחים נושאי מוט הינם מחבלים נושאי תול"ר/רק"ק 122 מ"מ או אלונקה, תתריע בזמן אמת, תעביר קואורדינטות לאמצעי השמדה שיפעל באמינות של 100%, יפגע תמיד בדיוק של 1 מטר ותוך זמן חיים של מטרה בן כ-5 דקות (הזמן שנדרש לזוג רוכבי אופנוע להגיח מבית בכפר, לנסוע 300 מטר, להציב משגר, לשגר ולהתחמק חזרה לתוך מבנה). חבל שעוזי רובין לא הצביע על מערכת קיימת כזו וצירף לה תג מחיר.

אתרי שיגור רק"ק ותול"רים חמושים התגלו בצמחיה ע"י חטיבה 847 ופלס"ר יחידה נוספת ואין לח"א אמצעי אחד שיכול לעשות זאת. קל וחומר לגלות מחילות תת-קרקעיות בתוך כפרים, מחסנים מפקדות וחמ"לים במבנים אזרחיים, ליד מוצבי או"ם, ליד אתרים רגישים (מסגדים, בתי קברות).

אני תמה על עוזי רובין, שהעיד פעמים רבות בוועדת חו"ב אך לא ידע שבעידן של קיצוצים דרסטיים במשאבי מודיעין, תועדף מה שנשאר לזירות אחרות; אלו שמהן נשקפת סכנה קיומית למדינת ישראל.

לגבי מסקנתו על מידת ההרס שהשאיר ח"א במערכי הרק"ק של חיזבאללה לא נשאר אלא להגיד שמערך הזילזאל (טווח מעל 200 ק"מ) הושמד כמעט לחלוטין ולא הופעל כל המערכה, מערכי הרק"ק 302 מ"מ (טווח 100 ק"מ) ו-220 מ"מ הושמדו כמעט כליל ומערך הפאג'ר (בין 40 ל- 70 ק"מ) נוטרל לגמרי.

למעשה ח"א נכשל בדיוק במקום בו אמר מראש שיכשל – מערך הרק"ק 122 מ"מ.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

QUOTE=knight1

[/size] לגבי מסקנתו על מידת ההרס שהשאיר ח"א במערכי הרק"ק של חיזבאללה לא נשאר אלא להגיד שמערך הזילזאל (טווח מעל 200 ק"מ) הושמד כמעט לחלוטין ולא הופעל כל המערכה, מערכי הרק"ק 302 מ"מ (טווח 100 ק"מ) ו-220 מ"מ הושמדו כמעט כליל ומערך הפאג'ר (בין 40 ל- 70 ק"מ) נוטרל לגמרי.

]למעשה ח"א נכשל בדיוק במקום בו אמר מראש שיכשל – מערך הרק"ק 122 מ"מ.[/font][/QUOTE]

חיל האויר אמר מראש והרמטכ"ל לא ידע שכך הדברים?
או שגם הרמטכ"ל ידע?
אם ידע, מה היתה תוכניתו המבצעית לטיפול ברקטות אלו?

טל

למיטב זכרוני זה פעם ראשונה שהכינוי הזה נחשף בכלי-התקשורת או בכל פרסום פומבי אחר. ואני מבקש מהאנשים שמכירים את המערכת שלא לפרט על דרך פעולתה, שכן הידיעה ב"הארץ" לא מפרסמת על כך דבר.
וזה הניסוח המדוייק שהופיע ב"הארץ":
"[...] צה"ל הופתע משיגור הרקטות לקרית שמונה. לא היתה התרעה על כוונה כללית לחדש ירי תלול מסלול, לא אסטרטגית ולא נקודתית. היעדר ההתרעה הוא גם הנימוק, או התירוץ, לכישלון המערכות האמורות להבחין בירי ולאכן את מקורותיו. המערכות, הנושאות את הכינוי "מאמין בריבוע", מופעלות רק על בסיס חשש לירי." (אמיר אורן, "חזרה לשגרה", הארץ, 18 ביוני 2007)

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

גם אני הופתעתי מהפירסום של "השם המפורש". ראוי לציון שהמערכת "מאמין" כבר נחשפה פה בפורום בעבר.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

למעשה, ועדת וינוגרד מציינת שגם הרקטות ארוכות-הטווח הושמדו בעיקר בגלל ששר הבטחון התעקש שצה"ל יתקוף אותן.

(ויפה העיר נייט11 על המגבלה הטכנולוגית פה; לא ריאלי היה לצפות מחה"א לפתור אותה, וגם לא מחילות היבשה, כל זמן שהתעקשו לא לשים נעליים על הקרקע).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

חיל האויר אמר מראש והרמטכ"ל לא ידע שכך הדברים?
בצירוף מקרים עיוור לגמרי הרמטכ"ל הזה הגיע מחיל האוויר. מקרית לחלוטין הוא היה החייל היחיד
במטכ"ל שגם חווה על בשרו השמדת סוללות טילים בשתי מלחמות עבר. אפילו מח"א לא עבר חוויה
דומה.

או שגם הרמטכ"ל ידע?
מפליא וחסר תקדים, הרמטכ"ל הזה ידע את מה שמח"א ידע כאילו היו שניהם מחוברים בכבל טבורי (אומבילי).

אם ידע, מה היתה תוכניתו המבצעית לטיפול ברקטות אלו?
לא הייתי בצומת הזו אבל רמטכ"ל אינו מאיים על הדרג המדיני או משית עליו אולטימטום. רמטכ"ל נקרא לדיון
בקבינט או בהרכב מורחב של הממשלה כמה וכמה פעמים ביום. הוא מניח בפני הדרג השולט מספר
אלטרנטיבות צבאיות לפתרון המצב, מעריך את סיכויי כל חלופה, עונה לשאלות נקודתיות שמועלות ע"י השרים
ואז יוצא החוצה. איזו תוכנית מבצעית תתבצע או שילוב של כמה תוכנית הוא מתבשר בשיחת טלפון עם השר מעליו.

ה 107, 133, 157, 184, 155, 138, 115 מ"מ הם נשק טרור, ולא נשק שיכול להכריע מערכות.
נכון, יש שיטענו שנשק כזה מערער את המורל, וכפועל יוצא, מערער את החוסן הלאומי.

לכן אנו צריכים צ'רצ'יל ישראלי, שיסביר לציבור כי כרגע אין פתרון לנשק טרור זה,
שמופנה כלפינו, וגם למען האמת, חבל לבזבז משאבים (כסף וכוח אדם למחקר),
כדי למצוא פתרון לנשק כזה.

צריך להתרכז בהרתעה, ובאיומים הבאמת קיומיים (בניגוד לנשק טרור), וברוך השם,
לא חסרים כרגע איומים קיומיים יותר חשובים.

שאלת תם של בור כמוני- צה"ל הציב בגבול הצפון כמות גדולה של סוללות תומ"תים. אם ידוע על משגר לפני שיגור, המודיעין הזה יכול להגיע גם לארטילריה; אם מזהים שיגור, המודיעין הזה יכול להגיע גם לארטילריה. הרבה יותר זול להפעיל אותה, בטח מאשר להחזיק מטוסים באוויר 24/7, זצן התגובה קצר, הדיוק שלה הוא לא רע (אולי לא כמו של פצצה מונחית לייזר, אבל בהחלט ניתן לפצות בכמות, לא?), וגם אם כמות החנ"מ בפגז 155 מ"מ נופלת מזאת שבחימוש של חיל-האוויר, נדמה לי שגם היא מספיקה כדי לרסק משאית עם כמה קנים, מה גם שיורים יותר מפגז אחד. אני זוכר מהמלחמה רק דיווחים בסגנון "התותחנים ירו לעבר מרחבי שיגור" ולא בסגנון "התותחנים השמידו 3 משאיות נושאות קטיושות". אז איפה הם היו ומה עשו?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

למעשה, אפשר לראות את ההצטיידות והשימוש ברק"ק וטק"ק אצל שכנינו כמענה שלהם לעליונות האווירית שלנו. לכן, האם איננו משחקים לידיהם כשאנחנו מנסים למצוא מענה ישיר לנשק שברשותם, ולא מחפשים איזושהי "גישה עקיפה" שתהפוך את הנשק הזה ללא רלוונטי?
מה אם, בנוסף למשחק המחבואים שח"א שיחק עם המשגרים, היה כל כפר שממנו שוגרו טילים הופך לעיי חורבות? מה אם היה צה"ל פותח במבצע צבאי (אווירי וקרקעי) נרחב שמטרתו פגיעה במעמד העדה השיעית ומוסדודתיה בלבנון? מה אם דמשק היתה מקבלת הבהרה שירי תחמושת שהיא סיפקה תגרור לתגובה חריפה כנגדה?
אני חושש שבמקרה זה אנחנו נופלים לאותה המלכודת שאנחנו מתעקשים ליפול בה בשנים האחרונות. במקום למצות את יתרוננו היחסי בלוחמה א-סימטרית, אנחנו בוחרים לשחק במגרש ובתנאים של אויבנו.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

בכנס שעסק בלוחמה א-סימטרית היו התייחסויות בדיוק בנושא זה.

הרצאה שעסקה בתפיסת הניצחון של ארגון טרור על פני צבא סדיר היתה התייחסות שבכל פעם שישראל תגיב בחריפות - יש בכך שני נצחונות לארגון הטרור - הראשון בעצם זה שהצליח להוציא את המדינה משלוותה ודרדר אותה לידי תגובה או בעצם להתייחסות לעצם קיומו ופעילותו של ארגון הטרור, ומצד שני - הסבת נזק מסיבי - מביאה אנשים ליצור עמדה דווקא כנגד הצד המגיב בתוקפנות.

במישור הטקטי - ישראל אכן מופתעת כל פעם מחדש בלוחמה, והערכותה היא בהשהייה מסויימת ביחס למציאות. המרצה שלצערי איני זוכר את שמו - דווקא הציע מנגנון להתמודדות עם מרכיב ההפתעה. התאוריה שלו היתה בהחלט מעניינת, אך איני יודע אם קיים מנגנון ייעודי שנועד ליישם את תפישתו.

באשר לטק"ק ולרק"ק - הרי בהחלט שיש כאן מנגנון עוקף ח"א - יעיל פסיכולוגית ולעיתים גם טקטית, וזול הרבה יותר. ח"א נתן דעתו לנושא בשנות ה-90 ובעצם בשלהי שנות השמונים כאשר למד"ן הקצה לנושא זה משאבים רבים הרבה לפני מלחמת המפרץ ואולי כחלק מהתהוות פרוייקט חומה... לצערי איני יודע מספיק פרטים כדי לשים את ההחלטה הזו בקונטקסט ההיסטורי הנכון.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Soloavia ... שבכל פעם שישראל תגיב בחריפות - יש בכך שני נצחונות לארגון הטרור - הראשון בעצם זה שהצליח להוציא את המדינה משלוותה ודרדר אותה לידי תגובה או בעצם להתייחסות לעצם קיומו ופעילותו של ארגון הטרור, ומצד שני - הסבת נזק מסיבי - מביאה אנשים ליצור עמדה דווקא כנגד הצד המגיב בתוקפנות.

נדמה לי שהכוונה היא למצב שבו התגובה היא מה שמכונה ,"too bloody and not bloody enough", כלומר כזו שגורמת מספיק נזק ע"מ לגייס את האוכלוסייה נגד התוקף, אבל לא מספיק נזק ע"מ להשיג את המטרה שלשמה יצאת למלחמה.
החכמה היא לדעת ולאתר את ה"נכסים החיוניים" של הצד השני, אלה שהשמדתם (או אפילו איום בכך) יגרמו להתקפלותו. מערך הרק"ק אינו, לדעתי, נכס שכזה!

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

הגדלת הנזק - אם אינה מכריעה את האוייב (ארגון טרור) משחקת לידיו מאחר שהפועל היוצא הוא שתקומם עליך את דעת הקהל העולמית.

כל עוד האוייב ממשיך לירות, ויספוג נזק ככל שיספוג - הרי שהוא, בתודעתו, מנצח!

נצחונו של ארגון טרור הוא בהימנעות מהשמדה. לא במניעת הצלחתו להזיק באופן יעיל. כשלונו של צבא נובע מלוחמה בלתי יעילה שאינה מכריעה את האוייב.

מאחר שבמלחמה האחרונה יצאת כנגד ארגון טרור - הרי שאין לו נכסים בלבנון שלא יוכל לפעול בלעדיהם ולכן גם אין לו בטן רכה בלבנון שפגיעה בה תגרום להכרעתו.

עכשיו נשאלת השאלה אם היה ראוי להרחיב את המערכה ולצאת נגד סוריה ודרכה להפעיל מנופים על הארגון. אז צריך היה לקחת בחשבון את ברית ההגנה עם איראן....

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

לא ברור לי על מה אתה מבסס את הניתוח שלך על האינטרסים של חזבאללה והתפיסה שלו את מאזן העלות/תועלת שלו. בהחלט יש מידה של נזק שתביא את חזבאללה לידי השמדה מוחלטת - במקרה של ארגון היררכי, תחום גאוגרפית ולא מאוד גדול כגון החזבאללה הנזק שצריך לגרום רחוק מלהיות אינסופי.

בנוגע לנכסים, הרי שלחזבאללה מספר לא מבוטל של נכסים פיזיים בלבנון, גם צבאיים וגם פוליטיים. מ"שמורות טבע" ועד מנהיגות חזקה, כל זאת דרך מערך דעווה רחב.

כמו כן, ניתוח המציג את הציבור הלבנוני ככזה שלא משנה כמה תפגע בו ימשיך וייתמוך בחזבאללה, הוא ניתוח שטחי שאיננו מתייחס לפרמטרים של מוראל ושל גבולות הזדהות. בייחוד במדינה כמו לבנון שאוכלוסייתה איננה הומוגנית והפלגים השונים בה לא ממש "מתים" אחד על השני. יותר מכך, גם השיעים אינם תודעה קבוצתית אחת שמתוכנת לתמיכה אוטומטית בחזבאללה.

לשאלה האם כח לבדו היה מצליח להביס את החזבאללה, תלוי כמה. לארגון מספר מדוד של פעילים שתיאורטית ניתן היה לפגוע בחלק גדול מהם. גם נזק כבד, עד כדי שבירת מורל של האוכלוסייה עשוי היה להביא להפסקת תמיכתה בארגון (תמיכה החיונית להמשך השרדותו שארגון גרילה).

הטיעון הקבוע של הלחץ הבינלאומי הוא אמנם כבד משקל, אבל דווקא העימות האחרון בלבנון לא ייצר לחץ שכזה, ם כבר הלחץ החל כאשר נראה היה שצה"ל לא מצליח להשיג אף אחת ממטרותיו. דווקא במלחמה האחרונה נראה היה, לפחות לפי הפרסומים בתקשורת (גם הבינ"ל) שמרבית העולם המערבי ואף חלקים משמעותיים מהעולם הערבי, רצו לראות את השמדת החזבאללה.

מעבר לשיקול המוסרי שקובע שתפקיד צבא ההגנה לישראל, הוא, בין השאר, גם להגן על ישראל,
הרי שהשיקול האסטרטגי הוא שיכולת הצבא תלוייה גם באורך הנשימה של העורף - קריסה של
העורף היא בעלת משמעות ברורה בכל הנוגע לתוצאות המלחמה וליכולת להשיג את יעדיה המוצהרים.
ההוכחה הגדולה ביותר לכשלון בלבנון2 היא העובדה שביום האחרון למלחמה נורו יותר רקטות מאשר
ביום הראשון.
הצפון ננטש, חיפה הייתה לעיר רפאים - היו יותר פליטים בישראל מאשר בלבנון. לדברים אלה יש
השלכות ברורות על יכולת הצבא לתפקד בצורה נורמאלית שכן החיילים לא מנותקים מבני
משפחותיהם, בעיקר אנשי המילואים.

העובדה שלא נמצא פתרון סביר לרק"ק במלחמה הקודמת היא מחדל בכמה וכמה דרגים, לא רק חיל
האוויר, ולא רק הירוקים. המחדל היה מערכתי - ועלה לנו גם בהרוגים ופצועים רבים, גם בנזק גדול
לרכוש - וגם בקריסה של העורף, שהייתה לה משמעות אסטרטגית.

קריסה של העורף היא בעלת משמעות ברורה בכל הנוגע לתוצאות המלחמה וליכולת להשיג את יעדיה המוצהרים.

האם העורף הישראלי קרס (כפי שחזה נסראללה) בזמן ירי הרק"ק?
האם נפרמה מערכת הקיום הישראלי עד כדי נטישת הרצון להמשיך להילחם?

ההוכחה הגדולה ביותר לכשלון בלבנון2 היא העובדה שביום האחרון למלחמה נורו יותר רקטות מאשר
ביום הראשון.

ההוכחה הגדולה ביותר לכך שהעורף הישראלי לא קרס הייתה שח"א יכול היה להמשיך ולבצע אותו מספר
גיחות ביום האחרון כמו ביום הראשון, כשמלאי התחמושת והדלק שברשותו מספיק לעוד ימי מאמץ כאלה,
שהסד"כ הצה"לי נשאר בעינו ושהעורף ברובו הגדול אינו צר על בנין הכנסת ותובע כניעה.
האם אתה יכול לומר אותו דבר על החיזבאללה?

העובדה שלא נמצא פתרון סביר לרק"ק במלחמה הקודמת היא מחדל בכמה וכמה דרגים, לא רק חיל
האוויר, ולא רק הירוקים. המחדל היה מערכתי - ועלה לנו גם בהרוגים ופצועים רבים, גם בנזק גדול
לרכוש - וגם בקריסה של העורף, שהייתה לה משמעות אסטרטגית.

הרי לך דילמה רמט"כלית שבניגוד לך אינו נהנה מחסות 'חוכמה לאחר מעשה'. לרשותו הועמדו X
משאבי מודיעין אותם צריך לחלק בין יעדים בעלי טק"ק נב"קי (סוריה, איראן) ויעדים שקיומם אינו
מסכן את קיומה של מדינת ישראל (חיזבאללה). האם יגלה אחריות ויבזר את מעט המשאבים לטובת
איומים מהסוג הראשון, או מהסוג השני או יתפטר במחאה על מיעוט המשאבים ויניח לדרג מעליו להושיב
בכיסא אופורטוניסט?

נסה לקרוא את דבר הרמטכ"ל (משה יעלון) ב-"מערכות", 14 חודשים לפני מלחמת לבנון השניה כדי
להבין איך מתעדף רמטכ"ל את מעותיו; אף לא מילה אחת על האיום מלבנון.

הששון והפחז בשימוש במילה "מחדל" הוא אחת התקלות החמורות ביותר בחברה הישראלית. "אשמנו,
בגדנו" טבוע בנו ומאפיל על העובדה ששנה אחרי המערכה הזאת מנהיג החיזבאללה עדיין מסתתר
בבונקר ואילו מנהיג היהודים חוזר ממסע בארה"ב אחרי מסע מדיני בסין. זו המשמעות האיסטרטגית של
מלחמת לבנון השניה.

בהקשר של הלחץ על החיזבאללה - דבריו של ערן דובדבני בהרצאה לצוערים בבה"ד 1 לפני כשבועיים:
עוד שלושה ימים של לחץ והחיזבאללה היה מתרסק.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

חזבאללה לא עמד בפני קריסה, ומי שראה את תוצאת מבצע 60 השעות האחרונות (שינוי כיוון 11),
על הקטסטרופות שנחשפו בו (שהביאו לפרישת מפקד אוגדה בעל עבר מזהיר, עד לתפקידו האחרון),
שבהן נהרגו יותר מרבע מכלל הרוגי צה"ל במלחמה כולה, יכול להבין שגם לו תקעו דגל על הליטאני,
המלחמה הייתה רחוקה מסיום. שמורות הטבע של חזבאללה נותרו בעינן, ומיעוט השבויים שבידינו
מלמד שלפחות בדבר אחד הם לא השתנו: הם נלחמים עד הסוף.

לטעון שלו נמשך העסק עוד 3 ימים, אז היינו מנצחים, זה נחמד נורא - אבל האמת היא שכדי לנצח
היה צריך להתייחס למלחמה הזו כמו למלחמה, וזה דבר שנורא-נורא הקפידו לא לעשות (מסיבות
כלכליות, הקשורות בשינוי סטטוס יישובי הצפון, וגם מכיוון שבאמת לקח להם המון זמן להבין שוואלה,
אנחנו במלחמה). כדי לנצח במלחמה, צריך לאמץ את הרעיון של לנצח. ביולי 2006 צה"ל היה עדיין
חסיד גדול של תופעת ה"הכלה", שהיא הרבה דברים - אבל בטח לא תפיסה שמביאה להכרעה
(בטח לא על ארגון דתי, שמנהיגו יכול לקבל בשלווה מזעזעת את נפילת בנו בקרב).

אילולא משהו בלתי-צפוי קרה באמצע, תקעו לו סכין בגב, עצרו אותו לפני הזמן, ובכלל - האוייב לא שיתף פעולה.

זה לא שאני מאמין ש"שינוי כיוון 11" לא יכול היה להצליח; לדעתי הוא היה יכול, אלמלא כבר בלילה הראשון סירסו אותו לגמרי, ואלמלא למפרע אני מבין שמה שאמרו לנו בפצ"ן על מטרות המבצע לא היה בדיוק מה שהתכוונו אליו בממשלה.
אבל בסופו של דבר, זה לא משנה; היה יכול, לא היה יכול - זה לא קרה.

אני חושב שבסופו של דבר היחס לרקטות נקבע לא בגלל שצה"ל לא הגן על העורף, אלא בגלל שצה"ל לא הגן על העורף, מרח את הזמן בחזית לבנון, ובסוף השיג תוצאה שלא הייתה שווה את הטרחה. אם צה"ל היה, אחרי ימים ארוכים של ירי, מחסל את החזבאללה כארגון צבאי או משתק אותו, לא היינו חושבים היום על הכשלון בהגנה על העורף. אבל זה שוב, כמו שאמר משה דיין לגבי פעולת קלקיליה: "מצב הרוח הרע שהשתרר אחרי קלקיליה לא נבע מעצם הקרבנות אלא מן השאלה שנשאלה ונשארה תלויה באויר, מדוע ולשם מה בסופו של דבר משלמים את התשלום היקר הזה". וזו שאלה בתוקף גם אחרי מלחמת לבנון השניה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

העובדה שהמשיכו לירות גם מהצד שלנו, אינה הישג גדול - שכן קריסת העורף התבטאה בכך
שהטריטוריה שבין חיפה וטבריה וצפונה להן - ננטשה ברובה ע"י תושביה. רבים מאלה שנותרו
בבתיהם, עשו זאת בלית ברירה, שכן לא היו להם האמצעים להתפנות.
קריסת העורף באה לידי ביטוי בכך שרכבת ישראל הפסיקה לנסוע לעיר השלישית בגודלה בארץ.
קריסת העורף היא הצורך של 5000 איש להעזר בנדבנות של אוליגרך בעל מניעים פוליטיים, כי כל
המערכת השלטונית התאדתה לה מהיישובים בצפון.

העובדה שבמדינת ישראל ידעו מראש על כך שבידי האוייב למעלה מרבבת רקטות, ולא הצליחו
לחשוב על שום פתרון ריאלי לבעייה (וכן, 200 רקטות ליום על יישובים בעומק מדינת ישראל, הם לא
הישג גדול ל"מנהיג היהודים" גם אם ביקר בארה"ב שנה אחרי המלחמה...), זה מחדל, איך שלא
תהפוך את זה.

להציג את המלחמה הזו כהישג, זה אפילו לא ספין פוליטי - זו טמינת ראש בחול.

העובדה שהמשיכו לירות גם מהצד שלנו, אינה הישג גדול - שכן קריסת העורף התבטאה בכך
שהטריטוריה שבין חיפה וטבריה וצפונה להן - ננטשה ברובה ע"י תושביה. רבים מאלה שנותרו
בבתיהם, עשו זאת בלית ברירה, שכן לא היו להם האמצעים להתפנות.
קריסת העורף באה לידי ביטוי בכך שרכבת ישראל הפסיקה לנסוע לעיר השלישית בגודלה בארץ.
קריסת העורף היא הצורך של 5000 איש להעזר בנדבנות של אוליגרך בעל מניעים פוליטיים, כי כל
המערכת השלטונית התאדתה לה מהיישובים בצפון.

לו גרת בלונדון בספטמבר 1940, היית מתאר באותן מילים "איך הפסדנו בקרב על בריטניה". כך עשה
שגריר ארה"ב בלונדון, ג'וזף קנדי (אביו של הנשיא ג'ון קנדי). יתכן שכך היה גם בקרב על סטלינגרד.
הבעת דעה (שזה בסדר) אך לא קבעת עובדה. הרשמים הסובייקטיבים שלך משרתים נאמנה את
המסקנה לה הגעת אך אלה אינם יותר מאמות מידה פרטיות.

העובדה שבמדינת ישראל ידעו מראש על כך שבידי האוייב למעלה מרבבת רקטות, ולא הצליחו
לחשוב על שום פתרון ריאלי לבעייה (וכן, 200 רקטות ליום על יישובים בעומק מדינת ישראל, הם לא
הישג גדול ל"מנהיג היהודים" גם אם ביקר בארה"ב שנה אחרי המלחמה...), זה מחדל, איך שלא
תהפוך את זה.
להציג את המלחמה הזו כהישג, זה אפילו לא ספין פוליטי - זו טמינת ראש בחול

הפורום הנוכחי הוא פורום צבאי. האם תהיה זו חוצפה מצידי לבקש ממך פירוט של התוכנית הפרטית
שלך להבסת החיזבאללה כדי שאדע מהם הקירטריונים שלך לנצחון וכדי שאשתכנע שדבריך אתה
אינם ספין פוליטי?

הבעיה עם הרקטות היתה שמקבלי ההחלטות ראו בהן, כנראה, מטרד בלבד. הגישה הייתה: מה כבר בעייתי בצינור מתכת שנושא כמות קטנה של חומר נפץ? בפועל, ניתוח המשמעות של הרקטות רק לפי הנזק הישיר שנגרם מהן היה שגוי לדעת רבים. הרק"ק קצר הטווח התגלה כבעל השפעה רחבה יותר מכלים "משמעותיים" יותר כמו טילי ה"אל-חוסיין" ב-1991. מתוקף ההגדרה כ"מטרד" כך גם אופי הפעילות סביב מציאת הפתרון קודם למלחמה. לראייה, היום ההסתכלות אחרת, וכך גם, לפי מקורות גלויים, המאמץ למציאת מגוון פתרונות. שכן, אין מה לעשות, נכון להיום אין עדיין פתרון קסם לרק"ק קצר טווח. זה לא מחדל. זו המציאות. וזה לא צפוי להשתנות מהותית בעתיד הנראה לעין. זו התשובה הריאלית.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

מקבלי החלטות צריכים לבצע, בין השאר, תעדוף של איומים. ההחלטה הייתה, כנראה, שאיום הרק"ק פחות בחשיבותו מאיומים אחרים. החלטות כאלה מתבצעות מידי יום. לשמחתי אני לא צריך לקבל החלטות כאלה...

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

למדינה שרואה את ההגנה על העורף שלה כיעד אסטרטגי - לא יכולה לאפשר במודע מצב שבו
ארגון טרור זעיר יוכל לאיים על העורף שלה, בעומק עשרות ק"מ (כולל העיר השלישית בגודלה),
בעוצמה כזו - שלמעלה מ15 אחוז מתושבי המדינה, יהפכו פליטים בארצם.

ההחלטה להדחיק את איום הרק"ק היא לא טעות ברמה של "בחרתי באמצעי הגנה איקס והייתי צריך
לבחור באמצעי הגנה וואי", אלא ברמה של "נוצר איום על שליש מהאוכלוסיה האזרחית במדינה, והוא
לא נראה לי חשוב מספיק, בכדי לתעדף אותו - שכן אני מאמין שהרק"ק יחלידו במשגרים"...
זלזול כזה בחזבאללה, אחרי היכרות של 20 שנה עם הארגון הזה, היא מחדל קולוסאלי. הסיבה היחידה
שמעדיפים לא לעסוק בזה, היא בגלל שזהו חומר נפץ פוליטי: מדובר בתושבי פריפריה שהופקרו
במודע מתוך שיקול קר. תראה איזה רעש מחולל תפקוד המערכת בנוגע לקריסת פיקוד העורף
והרשויות המקומיות, ומכאן אפשר להסיק איזה השלכות יכול לחולל דו"ח שיגיד בפשטות "תושבי
קריית שמונה לא היו חשובים מספיק בכדי שיתוכנן פתרון שימנע מהם לחטוף אלף רקטות ב34 יום".
דו"ח כזה, אם יופיעו בו שמות, ירעיד את המדינה, ולכל הצדדים (מהצבא ומהמערכת הפוליטית, על
כל פלגיה ומחנותיה) יש אינטרס שהנושא הזה לא יעלה.

אתה מתבלבל ביני לבינך: הניסיון שלך להגדיר את הבזיון של יולי 2006 בתור נצחון, גורם לך להשוות
את אי-חיסול הרק"ק של ארגון שמונה אלפים בודדים, להתמודדות הירואית של חיל אוויר קטן כמות,
מול אלפי מפציצים (שעשו שגיאה אסטרטגית מלחיצת פיקוד מטוסי הקרב, לתקיפת ערים בריטיות).

בריטניה נלחמה לחיים ולמוות מול אוייב חזק ממנה צבאית. אם אתה מצפה מהעורף הישראלי שיראה
את החזבאללה כבעלי עוצמה מקבילה לזו של הלופטוואפה, הרי שאתה באמת מזלזל ביכולתם לקרוא
עיתון...

הפורום הזה הוא אכן פורום צבאי, ולכן ראוי להתייחס למלחמה ולתוצאותיה באמות מידה צבאיות
אמיתיות, ולא בציטטות מרשימות של נאומי אולמרט. אף לא אחת ממטרות המלחמה המוצהרות
הושגה. חזבאללה לא פורק מנשקו, הוא מקיים נוכחות בדרום לבנון (לך וצפה בכרזות היפות שהם תלו
שם של אולמרט ופרץ...), הוא נותר גורם מכריע בלבנון. כמות חימושו היום אינה קטנה מזו שהייתה
לו לפני שנה. החטופים לא חזרו הביתה.
באשר לתכנית אופרטיבית שאתה כועס שלא הצעתי לחיסול הרק"ק: אני אגלה לך סוד. לא תמיד
הדרך המסובכת וה"מתוחכמת" היא מה שעובד. כדי לחסל את סוללות הטק"א בגזרתץ התעלה
ב73, שלחו יחידות יבשה להגיע לאזור ולפגוע בהן מהקרקע. לו הופעלו כוחות יבשה בעוצמה
מאסיבית מההתחלה, ולא רק בתור התקפות-ספין (שהגיעו לשיא במבצע שהתחיל א-ח-ר-י שכבר
סוכמה הפסקת אש, ועלה לנו ב33 הרוגים), סביר להניח שאכן ירי הרקטות היה פוחת. במיתאר
שבו הופעלו כוחות היבשה במלחמה זו, הם בעיקר נאלצו להגן על עצמם (אחרי שגאוני ההכלה
שלחו אותם לתוך בתים, שיחכו עד שיגיעו החזבאללונים עם הנ"ט...).
בקיצור, המלחמה המפוארת הזו היא כשלון טוטאלי, והיחידים שמסרבים לראות אותה ככזו, הם
ברובם כאלה שאחראים לה, או שתומכים פוליטית באלה שאחראים...

למיטב זכרוני, הייתה תמיכה עצומה להמשך הלחימה, וגם בצפון.

אני לא חושב שהעורף סבל=להעורף קרס.

קרחסת העורף באה לידי ביטוי בכך שרוב תושבי הצפון עזבו אותו (חלק מהנשארים נותרו בו רק
בגלל שלא הייתה להם יכולת לעזוב). הרשויות המקומיות ופיקוד העורף לא תפקדו. החייסם בצפון
הפכו למחזה סוריאליסטי, שבו כספומטים היו ריקים, ולך תדע מתי ימולאו מחדש, עבודות הושבתו,
תחבורה ציבורית הופסקה, רחובות התרוקנו.
קריסת העורף זה מצב שבו אתה שומע בומים בלי סוף, והמערכת מודיעה לך ש"לא היו נפילות
באזור" (או לחילופין ש"היו שתי נפילות" בשעה ששמעת "קצת" יותר מזה...), ובעצם הגורם הכי
אמין מבחינתך, זה אל ג'זירה. קריסת העורף זה מצב שבו אתה צריך לצאת על הבוקר כדי לקנות
אוכל, שכן החנות תיסגר מוקדם מאוד (חזבאללה יורה רק במשך היום...), ואתה תישאר ללא מצרכים.
קריסת העורף זה 5000 איש שנאלצים לחיות מנדבנות של אינטרסנט, שכן ממשלתם לא מכירה בכך
שיש מצב חירום, ונזכרת לפנותם רק ביום האחרון ללחימה (ומפנה אותם לכינרת - שבעצמה בתוך
טווח הרקטות...).

העורף קרס, שכן נוצר חוסר אמון מוחלט ביכולת ההכרעה של מערכת שזנחה את הרעיון שמלחמה
צריך להכריע ולא להכיל/לשבלל/לפרוץ בנחילים. זה שהציבור היה מוכן להמשך לחימה, נבע מכך
שקיוו שמתישהו תהיה התעשתות ויוחלט על מהלך להכרעה. למרבה הצער, לא בוצע בשום שלב
מהלך כזה - וכאשר הוחלט על מהלך גדול, הוא בוצע בחפ]זון ולמטרה אחרת לגמרי מהכרעה. הוא
בוצע לצרכי "צריבה תודעתית בציבור שהגענו לליטאני"...

אני יותר חשבתי בכיוון של שבירה מוראלית, אני מקבל את דבריך.

בריטניה נלחמה לחיים ולמוות מול אוייב חזק ממנה צבאית.

אם לדבריך בריטניה נלחמה לחיים או למוות מול אויב חזק ממנה צבאית, הרי במלחמת לבנון השנייה נלחמה ישראל מלחמת לוקסוס (ללא סכנה קיומית) נגד אויב חלש יותר.

זו דילמת הרמטכ"לים/שרי הביטחון בעשרים השנים האחרונות. "הביזיון" כפי שכינית אותו לא התחיל ביולי 2006 אלא אי-שם ב- 1984 כשכל ממשלות ישראל מאז ניסו, בדרגות שונות, להניף את דגל "כלכלת הצימרים" ע"ח דגל הביטחון. במשאבי ביטחון הולכים וקטנים היה צריך לתעדף גם השגת מודיעין בין:
א. מדינות/כוחות מהן/ם נשקפת סכנה קיומית לישראל;
ב. אחרים, מהם לא נשקפת סכנה קיומית.
זו הדילמה ואין בלתה, זו הבעיה ואין לפותרה ב-"גם וגם" כי היא מצטמקת ל-"או - או".
ההחלטה לתעדף את סעיף א' ע"ח סעיף ב' היא, לדעתך, "ביזיון" אבל זו חוכמה בדיעבד. אתה מתחיל את נקודת ההתחשבנות ההיסטורית שלך ביולי 2006 ולא מסביר מה היית עושה במקומם של ברק, מופז ויעלון בשנים שלפני המלחמה. אם היית מתעדף איסוף מודיעין על חיזבאללה במקום על איראן, כנראה שהיית נאלץ לתרץ "ביזיון" קצת יותר גדול.

מבחינתך, הנזק שחולל החיזבאללה בצפון הוא המדד העיקרי "להפסד" ולכן הצבתי אותך בלונדון בספטמבר 1940. לו היית סוקר את הנזקים לבירה האנגלית, פינוי תושבים וילדים, עצירת תעשייה וביזורה, מחסור חמור במזון ופחם להסקה, אובדן טייסים ומטוסים במערכה, פינוי ביזיוני של כוח המשימה האנגלי בצרפת אחרי הפסד מחפיר ביבשת, היית מכריז על "הפסד" ולא היית מחכה עד מאי 1945. אין קשר בין זה ובין הכוחות היחסיים של הצדדים הלוחמים או "מלחמה לחיים או מוות" אם הקריטריונים היחידים שאתה מונה הם הנזק הזמני/יחסי.

אף לא אחת ממטרות המלחמה המוצהרות הושגה. חזבאללה לא פורק מנשקו, הוא מקיים נוכחות בדרום לבנון (לך וצפה בכרזות היפות שהם תלו שם של אולמרט ופרץ...), הוא נותר גורם מכריע בלבנון. כמות חימושו היום אינה קטנה מזו שהייתה לו לפני שנה. החטופים לא חזרו הביתה.

* החלטה 1741 לא התקבלה במחיאות כפיים מצד סוריה או חיזבאללה;

* פריסת כוח בינלאומי בדרום לבנון לא נעשתה כי לצרפת אין מה לעשות עם צבאה;

* חיזבאללה לא רק שלא נותר כוח מכריע בלבנון אלא שהלבנוני הממוצע מבין היום טוב יותר מבעבר שחיזבאללה הביא לו יותר צרות מאשר מסתמן כפתרון לבעיות הפוליטיות המרכזיות של הארץ הזו;

* לא הוטל על אזרחי ישראל "מס ביטחון" או "מלווה מרצון" כמו שהוטל בעבר אחרי כל מלחמה;

* חימושה של מצרים עולה היום על מה שהיה אי פעם בעבר והחיץ "הטבעי" (סיני) לא קיים. האם לדעתך הסכם השלום עימה הוא מקח-טעות?

לו הופעלו כוחות יבשה בעוצמה מאסיבית מההתחלה, ולא רק בתור התקפות-ספין (שהגיעו לשיא במבצע שהתחיל א-ח-ר-י שכבר סוכמה הפסקת אש, ועלה לנו ב33 הרוגים), סביר להניח שאכן ירי הרקטות היה פוחת.

עכשיו הצגת את התוכנית האופרטיבית שלך והיא - הפלא ופלא - לא שונה מעוד חוות דעת אחרת מה היה צריך לעשות. דעה - לא ידיעה..

א. אין לנו חילוקי דעות בעניין הפעלת כוחות קרקעיים בשלב מוקדם יותר של המערכה. האיגוף האנכי במלחמת לבנון השנייה תוכנן ונאסף בשטחי ההערכות בשלב מוקדם למדי, כך שבקורתך על הצבא שגויה. הוא נדחה ע"י הדרג המדיני פעם אחר פעם ולבסוף הופעל במתאר קטן יותר ומאוחר מאד. אני מקווה שהרמיזות הפוליטיות שלך (לפחות לגבי) יפסקו אחרי "ביקורת" זו.

ב. יש לנו חילוקי דעות אם אתה חושב שלכוחות הקרקע היה מיפוי של כל מחסני האמל"ח ואתרי השיגור של רק"ק קצר טווח. לא היה מידע כזה. לפיכך, לא בטוח שגם "הצפת" האזור בכוחות גדולים פי כמה מאלו שהופעלו (יחס של 1:1 לחיזבאללה) היה מבטיח סילוק הרק"ק או צמצום משמעותי של הפעלתו.

ג. אם אתה מניח שסביר שירי הרקטות היה פוחת אחרי שטיפת האזור בכוח קרקעי, אך מציין את נפילתם של 33 לוחמים, סביר שתביא בחשבון מחיר גבוה יותר של נפגעים בצדנו במקרה של הפעלה מאסיבית של כוחות קרקעיים. האם אתה מוכן להצדיק את נפילתם של 330 לוחמים? 660 לוחמים? מהו המחיר שאתה כראש ממשלה/שר ביטחון/רמטכ"ל מוכן לעמוד מול האומה, להצדיק אותו ועדיין להצטייר כמנצח?

בקיצור, המלחמה המפוארת הזו היא כשלון טוטאלי, והיחידים שמסרבים לראות אותה ככזו, הם ברובם כאלה שאחראים לה, או שתומכים פוליטית באלה שאחראים...

אני אגיד לך היכן, לדעתי הצנועה, הפסדנו במלחמה הזאת והיכן ניצחנו.

א. הפסדנו במקום בו התגלה שעם ישראל אינו מוכן לשלם מחיר עבור חירותו וריבונותו. שחייל אינו נמדד בהצלחת משימתו אלא בשרידותו.

ב. ניצחנו במקום בו ישראל הבהירה לפלסטינאים ולחיזבאללה שהסתיים מעגל הקסמים של יוזמה ערבית-->חוסר תגובה ישראלית-->מו"מ--> וויתור מדיני ישראלי. ישראל הבהירה למזה"ת שהיא מוכנה לגבות מחיר בלתי פרופורציונלי עבור 3 חיילים חטופים.

ג. ניצחנו במקום בו נפסק הקיצוץ בתקציב הביטחון ע"ח רווחה כלכלית. העובדה שצה"ל קיבל כבר עתה 9 מיליארד ₪ ומתאמן ללא הרף במתארים ומתכונות מציאותיים ולא "מתודולוגים" כמו שעשה בשנים האחרונות, ניכרת בכושרו לפני המלחמות הקשות שמחכות לנו וידועות למי שמתצפת עלינו ומתכוון לגזור קופונים על "הצלחת" החיזבאללה.

לדעתי הצנועה, שני האחרונים שווים את המחיר ששולם עבור מלחמת הלוקסוס שנלחמנו וטוב שאירעו לפני עימות עם סוריה או איראן.

לא, לא נלחמנו מלחמת לוקסוס. יכולנו להלחם מלחמת לוקסוס, אבל העדפנו להלחם באופן שבו
היתרונות היחסיים שלנו יוקטנו ואלה של האוייב ינופחו. התוצאה? ההרתעה שלנו צללה, וה"הישג"
שאתה זוקף לזכותנו בסיכום שלך, הוא דמיוני (מספיק היה לראות את ההלם האמריקני מחוסר
הצלחתנו, חרף המאמץ שהם השקיעו בלספק לנו זמן ונשק כדי להגיע לאיזשהו יעד מבין אלה שמנהיג
העם היהודי לדורותיו, הכריז עליהם...
ההחלטה לתעדף כל דבר על פני הגנה לאזרחים (כן, גם בפריפריה חיים אזרחים, אפילו אם הם פחות
מעניינים אותך...), היא מחדל, ואת זה ניתן לומר בדיעבד - שכן לפני המלחמה בישרו לנו שיש פתרון
להכל. לו ידע הציבור שמישהו החליט פשוט להתעלם מאיום של רבבת רקטות שהופכות את השטח
שצפונה לחדרה למטווח גדול עבור חזבאללה - הייתה קמה צעקה עוד לפני המלחמה. הציבור הניח
שמישהו טרח כן לחשוב על פתרון. אכן, שגיאה מצד הציבור...

השטות המרתקת כאילו איסוף מודיעין על חזבאללה חייב לבוא בהכרח ע"ח איסוף באיראן, היא
מסוג הדברים שמלמדים בצה"ל להגיד בכל פעם שמישהו מצייץ לגבי קיצוצים: פתאום כל קיצוץ של
חמישים שקל - מסבירים לנו שיפגע מיידית בטייסת איקס ובגדוד טנקים וואי. האמת היא שהעסק
טיפה יותר מסובך, ואני מבטיחך נאמנה שהכשל המודיעיני לגבי חזבאללה, לא נבע מכך שהוא
היה במקום נמוך בצי"ח, מטעמי תעדוף (ואת זה אני אומר בלי מידע פנימי, אלא מתוך הסקה
לוגית נורמלית, של מי שלא בולע כל ספין שמאכילים אותו...).

אני מבין שלמדת מעט מאוד על הבליץ, אבל הבליץ היה רק חלקיק ממלחמת העולם השנייה,
בעוד שהירי של חזבאללה היה חלק עצום מהמאץ שהצד השני השקיע נגדנו. עצם ההשוואה הזו
מלמדת על חולשת הטיעון שלך. אין שום בסיס מינימלי להשוואה כזו. כאשר לחזבאללה יהיה חיל
אוויר גדול וחזק ונהיה תחת איום של פלישה מצידו - אכן הפצצות על העורף יהיו פחות מדאיגות...

החלטה 1701 התקבלה במחיאות כפיים סוערות ע"י כל הצדדים. מעבר לכך, כל הסעיפים החשובים
בה, לא ממושים (חזבאללה מחומש יפה בשנה האחרונה...). אזכור החטופים הוא בהקדמה ולא
בסעיפים האופרטיביים. כוח יוניפי"ל לןא קיבל סמכויות עפ"י סעיף 7 למועה"ב, אלא רק סעיף 6,
והוא כולל מרכיב עצום של חיילים מסלמים ממדינות שלא מכירות בישראל. אכן, החלטה מפוארת.
הכוח הבינ"ל הוא ממש משענת אדירה - זה אותו יוניפי"ל שיושב שם כבר 30 שנה, ומי שהיה
בלבנון, יודע כמה יעיל הוא היה...

חזבאללה נותר ב-ד-י-ו-ק באותה עמדה שהחזיק בה קודם, ו"הלבנוני הממוצע" שלך חושב על
חזבאללה בדיוק מה שחשב עליו קודם (דרוזים, סונים ונוצרים שונאים אותו - שיעים מתים עליו).
כלום לא השתנה שם - ראובן אדלר אינו מוצלח בספינים בלבנון כמו בארץ...

אכן יש למחוא כפיים לממשלה על שלא הטילה מלווה מלחמה. הישג עצום שכזה, במלחמה מול
ארגון בגודל של חטיבה, ולחימה יבשתית שלא הגיעה לעומק של יותר מ15 ק"מ מהגבול, לא זכור
לי כבר הרבה שנים. מה זה מלחמת ששת הימים לעומת ההישג האדיר שבה במלחמה שתנועת
כוחות היבשה הייתה מינימלית, ולא הוטל מלווה מלחמה.
האמת, עצם העלאת הדבר הזה כהישג, מעיד עד כמה אתה מצוי במצוקת טיעונים. המלחמה הזו
לא דומה בהיקף לשום מלחמה אחרת. בכל שאר המלחמות, היה גיוס מאסיבי ומיידי של מילואים,
ולזמן ארוך. בשאר המלחמות, הצבא נע מאות ק"מ מבסיסיו.

מה שכתבת על העדר סיני כחיץ טבעי, הוא חידוש גיאוגרפי מרעיש. האם סיני, על 300 הק"מ
שלו ממזרח למערב, נמחק לאחרונה, ולא שמעתי מזה? בין ישראל למצרים יש הפרדה, שקיימת
גם אחרי ההתעצמות שלה (שאגלה לך בסוד, לא מכוונת כדי להושיע את פליטי דארפור). מרחב
זה, יחד עם העובדה שכדי להגיע לישראל, יש למצרים צורך להשתמש בכמה צווארי בקבוק
כדי לחצות את התעלה (כמה גשרים ומינהרה), יוצרים מרווח התרעה גדול. בכל מקרה, העלמותו
המסתורית של סיני, עליה דיווחת כאן, היא עניין לאשכול אחר...

אני מבין שאתה מתקשה להבין הבדל בין מתקפה קרקעית שמתבצעת אחרי שכבר הושגה
הסכמה על הפסקת אש, ואין לה יעד אופרטיבי, אלא רק יעד תודעתי, לבין מתקפה קרקעית שיש
לה יעד נורא ברור ופשוט: לזהות ולהשמיד כל דבר שיורה לעבר העורף הישראלי. בשביל לבצע
דבר כזה, מודיעין יכול לעזור מאוד - אבל גם נוכחות יכולה להשיג את אותו יעד (כמובן, ביותר זמן),
שכן די קשה לירות כשחמישים מטר מסתובב כוח, שישמיד אותך ברגע שתזהה עצמך...
כן, היו אבדות במיתאר כזה, אבל בניגוד ל33 ההרוגים של מבצע הספין, האבדות היו למען תכלית
ראוייה קצת יותר מאשר תמונת נצחון לאולמרט/פרץ/חלוץ. מטרת הצבא היא להגן על אזרחים,
ומניעת ירי עליהם, היא דבר "די" חשוב...

אני אגלה לך איפה הפסדנו:

א. הפסדנו בכך שהאוייב הסורי למד בדיוק איך צריך להילחם בנו. מה שעשה החזבאללה, יכול גם
הצבא הסורי לעשות, רק שזה בעוצמה רבה בסדר גודל שלם.

ב. הפסדנו בכך שהסתבר לנו שהערך הכי בסיסי במלחמה, הנצחון, נמחק לגמרי מהלקסיקון,
בגלל גנרלים בעלי שאיפות פוליטיות ופוליטיקאים. דבר זה לא תוקן. אלף הגדלות תקציב לא
יסייעו לצבא להתחזק אם לא ברור שהמטרה במלחמה היא הבסת האוייב, ולא "צריבה תודעתית"
אצלו...

ג. הפסדנו בכך ששנה אחרי המלחמה הגורם הראשי לתבוסה בה, עדיין נמצא שם, וההססנות
שאפיינה אותו אז, רק גדלה.

ד. הפסדנו בכך שחמא"ס, וועדות ההתנגדות העממיות, ג'א"פ, ופת"ח, הפנימו היטב את לקחי
הרק"ק - ואת חוסר התגובה הישראלי, ושדרות מטווחת ללא הפסק, בלי שהם יחששו מ"תגובה לא
פרופרציונלית".

ה. הפסדנו בכך שיצאנו למלחמה כדי להשיב שני לוחמי מילואים שנחטפו ע"י ארגון טרור לצרכי
מיקוח - ובסופו של דבר, אחרי המלחמה, יהיה בדיוק אותו מיקוח שהמחבלים רצו.

אני מעריץ את יכולתך להתעלם מהמציאות ולראות הישגים במלחמה הזו, אבל האמת היא
שהכשלים שנחשפו בה, ולא תוקנו, הם הרבה מעבר לשאלה כמה אמר"לים יש בימ"ח של גדוד זד...
בכל מקרה, אני נכנע - אם אתה מצליח לראות הישגים במלחמה הזו, שגדולים יותר מהכשלים
שהיו בה - סימן שאנחנו בכלל לא ראינו את אותה מלחמה, ועל כן אשאיר לך זכות למילה אחרונה,
ואפרוש מהמשך הדיון...

אני מתגורר בנהריה ואני נדהם כל פעם מחדש לקרוא את הדברים הללו.
העורף הישראלי כן קרס!, אני ועוד רבים היינו עדים לכך - ואני אשמל לספק לך הוכחות חד משמעיות לכך ( מחסור בתרופות, מצרכי מזון בסיסיים וכו' ), כאב לילד בן שנתיים ואישה בחודש שמיני להריונה נאלצתי לנדוד ברחבי ארץ ישראל ולנצל את טוב ליבם של זרים - איפה הייתה מדינת ישראל הגדולה והחזקה?.
בנוגע להטלת מצור על הכנסת - תארגן את ההסעות ומחר אני מגיע ( ניקח יום חופש מהעבודה וניסע - לצערי לא נראה לי שלמישהו מ-120 החלאות שם בכלל אכפת ממני ומילדי וממצוקותי ).
אל תחמיא לנו יותר מדי.
בעצב,
אבי.

אבי ש.

העורף הישראלי כן קרס!



העורף הישראלי היה גם חדרה, נתניה, תל-אביב, רחובות, ירושלים ואילת.



אין ויכוח שנקלעתם למצוקה ואין ויכוח שממשלת ישראל לא הייתה ערוכה לחוסר מקלוט ועקירת תושבים, כשם שלא הייתה ערוכה לתופעה דומה בתל-אביב ב-1991. האם גם אז קרס "העורף הישראלי" או הצפון לבדו?



אותי מקומם יותר הטיפול בנפגעי ההרעשות אחרי שהסתיימה המלחמה; קבלני שיפוץ מזויפים, חלוקת עבודה בין קבלנים המתעדפת 'מקורבים' , עבודות שיקום מרושלות, תושבים שניפצו את בתיהם בכוונה לקבל פיצויים וכו'.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי knight1 ח"א יכול היה להמשיך ולבצע אותו מספר גיחות... כשמלאי התחמושת...שברשותו מספיק לעוד ימי מאמץ כאלה...

אתה בטוח באשר לתחמושת?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

במידה ולא, הרי שהתשובה היא כן. מעבר לכך אתה יודע שלא תוכל לקבל תשובה.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie