איך היה מסתדר איום המנהרות.

מסתבר שבממשלה ידעו על איום המנהרות, ובכל זאת לא עשו כלום.

זה יותר גרוע ממחדל יום הכיפורים, כי שם אחרי המחדל, המנהיגים הבינו את טעותם בדרך הקשה ביותר, אולי רק חלקית. פה במקרה הזה הם עדיין הולכים באותה שיטה, כי לא היה אסון.

נביא דוגמה עם ילד הרפתקני שנוסע באופניים עם שני ידיים למעלה, בשביל הכייף, או הכבוד מחברים הרפתקנים. זה מסוכן מאוד והרפתקני. אפשר להבליג על זה, ורק אם יקרה אסון שהילד יתהפך עם האופניים ויקבל מכות חזקות אז להתחיל לצעוק עליו ולהאשים אותו. זו כמובן גישה לא נכונה. אחרי שקורה אסון הילד כבר יבין לבד את טעותו הנוראית. אז צריכים רק לחבק אותו. מה שהיו צריכים לעשות זה מייד בפעם הראשונה שנסע באופניים עם הידיים למעלה. לקחת ממנו את האופניים לכמה ימים או שבועות ולהסביר לו שזה מסוכן מאוד. אז היו מונעים אסון קשה.

אותו דבר, עם התנהגות ההרפתקנית של מנהיגי הציבור, ומקרה קשה פי כמה כי מדובר על סכנות קיומיות , אסור לחכות שיקרה אסון חס וחלילה, כי אז יהיה מאוחר מדי.

צריכים להבין מה היה המניע מאחורי ההחלטות לא לטפל בזה, ואיך עוקרים מהשורש התנהגות הזו.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/

בסופו של דבר לא רק בדרג המדיני ידעו - אלא שבצבא התכוננו לאיום בהתאם.


החמאס מצידו השקיעו מליארדי דולרים בבניית המנהרות,
הקים בעזה תעשיית חפירה שלמה,
ועסק בייבוא מסיבי של חומרי בנייה - ששימשו בעיקר לצורך בנייתן.
ובסופו של דבר הכל יורד לטימיון.


כשאוייבך עסוק בלחפור לעצמו את הקבר - תדאג שלא יגמרו לו אתי החפירה.