יש הגיון ומידה לא מבוטלת של אמת באימרה - כשהתותחים יורים, המוזות שותקות (למרות הסתייגותו של איש המוסר והמשפטאי המובהק אהרן ברק). גם לא נוח לי למתוח ביקורת בעת שהמבצע/הלחימה עדיין בעיצומם, ללא שמסתמן שקרבים לנקודת הכרעה ברורה ולסיום מיטבי מוצלח של הלחימה.
התלבטותי בכתיבה דברים אלו, בעיתוי הנוכחי, קשורה גם לנתונים הקשים של מספר נפגעינו (הבלתי מידתי למעצמה צבאית איזורית, טכנולוגית ומפותחת כישראל בהשוואה לארגון הטרור שנגדו נלחמים).

הדיונים המתמשכים והמייגעים באולפנים הפתוחים והמתגלגלים, כשחלק גדול מהדוברים משקרים ביודעין או בתמימות (חשודה במקצת) ומגנים ואף משבחים לכל אורך הדרך (עד כה...) על אופן ההתנהלות (האיפוק, המידתיות,האחריות וכו'). שמבליטים עד כמה המנטרות של ביטויי ה"הכלה" וה"השתבללות" והחשיבות המוגזמת המיוחסת לסיכון מעמדנו הבינלאומי והוקעתנו כבלתי מוסריים וכפושעי מלחמה עפ"י המשפט הבינ"ל, השתלטו על מקבלי ההחלטות ומרבית פרשני ודברני האולפנים).

מההתחלה סברתי שאין צורך בכניסה קרקעית של חיילינו לאוטונומיית הטרור בעזה. לדעתי ניתן היה להרתיע (וכך גם בהווה), את מנגנוני החמאס ואת האוכלוסיה שבחרה בו, באופן אפקטיבי ע"י הבהרה ברורה שכל ירי לגבולנו ייענה באופן בלתי מידתי ולממש זאת. "הבלתי מעורבים" באיזור ממנו יורים מחמאסטן לעברנו יוזהרו מראש שהאיזור ממנו יורים לעברנו יושמד, בהיקף ובעוצמה מתגברים ככל שימשך הירי אלינו (מתחילים ממכתשון ברדיוס מצומצם, סביב הנקודה ממנה נורתה רקטה/פצצת מרגמה מעצימים והולכים בהדרגה עד למכתש שמקיף שכונה שלמה - כשבכל מהלך נוסף מקפידים להזהיר ולהתריע שעל התושבים להתפנות כיון שהתגובה תמשיך ותתעצם עד להפסקת כל התנכלות לעברנו.

ההתייחסות כאילו לעזתים אין מה להפסיד היא פשוט שקרית. אין חולק על המצב העגום (של רוב תושבי חמאסטן), אך אין זה סותר שפגיעות בגוף וקיפוד חיים של מי שיפגעו (ו/או של יקיריהם) הוא הפסד גדול לאין שיעור מכל נזק כלכלי.
נראה לי שלו נהגו כך עוד בטרם התחלת "צוק איתן", ניתן היה לצמצם בנפגעים ובהרס - בסדרי גודל! ומשני הצדדים.
נראה לי שגם במצב הנוכחי - הבהרה שכל נקודת שיגור לעברינו - תושמד ובאופן לא מידתי, ניתן להשיג את ההרתעה והשקט שאליו אנו מייחלים. (יש סיכוי שהמחשה עוצמתית מתגברת תגרום ל"נפילת האסימון" אצל ה"בלתי מעורבים", ברמה שיבינו שעדיף להם להתקומם ולהרחיק מקרבת בתיהם את מי שבא לשגר מקרבתם).

הנהגה שמקבלת ומשלימה עם "תנאי משחק" (בלתי מוסריים בעיני) - שניתן לפגוע באזרחינו ובחיילינו, אינה ראויה להנהיג ולא משנה מה שיקוליה והצדקותיה, ראוי לפעול (באופן דמוקרטי בלבד!) להחליפה! בשלב ראשון לנסות לשנות ההתייחסות ע"י הפגנות ומחאות מתמידות.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

מבצע צבאי לא נמדד רק לפי כמות הנפגעים, וגם לא בעיקר לפי כמות הנפגעים.
מבצע צבאי נמדד בהשגת היעדים שלו - מבצעיים, פוליטיים וכו'
עם כל העצב והצער, התפקיד של חיילים הוא לבצע את המשימה שתביא בטחון לאזרחים, אפילו במחיר חייהם.
כרגע יש מטרה מוגבלת ומוגדרת היטב - הסרת איום המנהרות ההתקפיות.
היעד הזה הוא מדיד, אפשרי וצה"ל עומד בו, למרות האבידות.

יש טעם לדבר על האם יעד זה באמת ישיג את הבטחון או השקט שמגיע לאזרחי ישראל (לדעתי האישית לא, לא בטוח שניתן בכלל באזורנו להגיע למצב של שקט מתמשך), אבל אי אפשר לבצע זאת רק מהאוויר, והחשש מנפגעים בקרב חיילינו לא צריך להיות השיקול העיקרי, בוודאי לא כאשר הלחימה כבר מתבצעת.
אם בעתיד יוחלט על הרחבת המבצע (שלילת שטח מסויים מחמאס, מיטוט שלטון חמאס, הקמת רצועת בטחון, החזרת גוש קטיף...כל דבר שהממשלה תחליט) אני משוכנע שצה"ל יבצע זאת בהצלחה.

כל עוד הצבא מקבל פקודות ברורות ותכלית שהוא מבין, אין לי שום ספק שהוא יביא את התוצאות.
אנחנו כאזרחים (מי שעוד לא קיבל צו 8) צריכים לוודא שהממשלה מציבה לצבא יעדים ברורים, ושרוח הנכאים שמקודמת לפעמים בתקשורת לא משתלטת עלינו.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)