היתה לי נגיעה אישית לאסון ההוא בו נספו 8 חיילים ז"ל בשריפה שפרצה באישון לילה במגורי החיילים בנר שני של חנוכה אם אני זוכר נכון, חיפשתי חומר באינטרנט על האסון - וכמעט לא מצאתי דבר, למעט את דפי היזכור והודעות יזכור פרטיות שכתבו גולשים ב- YNET ביום הזיכרון לחללי צה"ל.

בזמנו הוקמה ועדת בדיקה כמדומני, של מצ"ח שחקרה את החיילים והוציאה מסקנות.

1. האם מישהו יודע אם ניתן היום, לאחר 22 שנים, לקבל את דו"ח ועדת החקירה ההיא?
2. האם בקרב הגולשים בפורום זה נמצאים חייילים ששרדו את האסון ופיתחו בעיות רפואיות חריגות שנים אחרי האסון ?

יבורך כל מי שיביא מידע.

ולזכרם נטעו את חורשת האורנים הקטנה ליד המגורים?

הדרך לגיהנם רצופה כוונות טובות - או לפחות אחת טובה ומאופסת.

רק עכשיו הבנתי מדוע פלחי"ק האגד נקרא "פלחי"ק שובל".

לעולם אשא דגלך בגאווה

שובל (שוילי), דניאל ("דנדוש") ז"ל, שהיה קשר בפלחי"ק באגד הארטילרי.

מתוך דף יזכור עליו:

"ליל כ"ו בכסלו תשמ"ו (9.12.1985), שלושה ימים לאחר שמלאו לו עשרים-ואחת, פרצה שריפה בבניין החיילים במחנה 'מבוא שילה', שבה נספו שמונה חיילים. דני נפל בעת מילוי תפקידו כאשר ניסה, בחירוף נפש, לחלץ את חבריו מן האש. הוא הובא למנוחת-עולם בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שני אחים - יעקב ובן-ציון ושתי אחיות - אסתר ושרית. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמ"ר.

פלוגת הקשר נקראה "שובל" לזכרו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "באסון מחריד שאירע במחנה 'מבוא שילה' בשעת לילה מאוחרת, פרצה שריפה בבניין מגורי החיילים. למרות קרבתו אל דלת היציאה מהמבנה, נכנס דני אל תוך האש, כנראה בניסיון לסייע לחבריו בפלוגת הקשר למלט נפשם. בניסיונו זה קיפד דני את חייו. בהליכתו עזב אותנו אחד מעמודי התווך של העוצבה, חייל אשר בשלוש שנות שירותו הפך למקור חיקוי על-ידי חבריו, כתובת בפלוגת הקשר. חייל שעבר את תופת לבנון ללא שריטה, ללא פגע, כשהוא מבצע משימות קשות ומסוכנות ללא מורא, חייל שעמד ימים ספורים מסף השחרור ולא זכה לו. רמתו כחייל, יכולתו האישית וצניעותו נותרו לנו כצוואה". "



את התגובה המרגשת הבאה מצאתי ב-
YNET, בחור בשם חזי כותב:


". לזכר שמונת הנספים של אסון מבוא שילה כבר עברו יותר מ 22 שנה מהלילה הארור הזה, נר ראשון של חנוכה.
במפקדת האגד הארטילרי במבוא שילה.

חזרנו מתרגיל גייס מעייף מאוד שנמשך הרבה זמן בשטח.
נפלנו למיטות עייפים, ולא שינה לנו שיש בעיות של ניתוקי חשמל.
באמצע הלילה העירו אותנו ואמרו לנו לברוח כי הביתן עולה באש.
באש ניספו שמונה חיילים, ששניים מהם הכרתי אישית:
דניאל שביל (שווילי) ממחלקת הקשר (המחלקה שלי)
ויורם אברג'ל ממחלקת האספקה.
ששת החיילים האחרים באו מהגדודים ששייכים לאגד ללילה אחד.

נזכור את שמונת הנספים ולא נשכח גם את איתמר שנפצע קשה מאוד בזמן שניסה להחלץ מהתופת הבוערת.

ואני שרדתי, התבגרתי, החכמתי ויש לי ילדים לתפארת.
כל שנה אני נהיה רגשן יותר ויותר, כי אני מבין את ההורים יותר ויותר.
כל שנה אני בוכה מחדש לאחר שאני קורא את זו אשר זוכרת, או האחות של גיא.
מבין יותר טוב את אבא של אסף.
מאחל לכולם (במיוחד לאלה האחרונים) שלא תדעו עוד צער לעולם.
חזי

חזי
(23.04.07)"

הנה הסמל המושקע של פלחי"ק שובל - הכנפיים של המערך המוטס/מוסק, פגזים, ברקים של חיל הקשר, מה לא.

1. עידו - האגד שלכם עדיין יושב בבסיס שכוח האל הזה?? הזדמנתי לשם במקרה לפני כמה שנים טובות, כבר אז הבסיס היה נראה נטוש למחצה, שלא להגיד לגמרי. אחד החיילים בשער נתן לי במתנה כובע עם הסמל המרשים של פלחי"ק שובל, אסרוק אותו והעלה לכאן.
2. מבוא שילה מקום רווי אסונות - ארבע וחצי שנים לאחר אסון השריפה התנגשו והתרסקו לא הרחק מהבסיס שני מסוקי יסעור וכל אנשי צוותם נספו.
http://www.iaf.org.il/Templates/His...58&FolderID=748

בסד"כ כזה או אחר, המקום פעיל. לפעמים מפקדת האגד עוברת לאחד מבסיסי התפר (פעם האגד היה מפח"ט צופים, פעם אחרת מפח"ט מכבים), אבל תמיד יישאר משהו במבו"ש.
מצחיק/מוזר לציין שאת רוב האבטחה בבסיס מייצרים לוחמי ומפקדי הגדודים שבאגד, שנשלחים (בדרך כלל בניגוד לרצונם) לשבוע שמירות בבסיס.
חוץ מדיירי הקבע בבסיס- מפקדה, שומרים וכו', לפעמים מתמקמת בבסיס גם פלוגת בט"ש שמחזיקה את הגיזרה- ציר אלון, אל מועייר וכו'.

לעולם אשא דגלך בגאווה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עידו403 מצחיק/מוזר לציין שאת רוב האבטחה בבסיס מייצרים לוחמי ומפקדי הגדודים שבאגד, שנשלחים (בדרך כלל בניגוד לרצונם) לשבוע שמירות בבסיס.

ביום שלישי, בשבוע האחרון שלי בצבא, עוד שמרתי בש.ג. של הבסיס כחלק מהמשימות האחרונות של הבני"שים לפני השחרור (תחליף לחפש"ש למי שלא שירתו שלוש שנים). בצהריים העמסתי עלי קיטבג + אפוד ונסעתי הביתה. ביום רביעי קפצתי לגדוד בשבטה הקטנה כדי להזכות על ציוד ב'. ביום חמישי בבוקר נכנסתי לבקו"ם ותוך כמה דקות יצאתי לחופשי.


את הסיור הרגלי מחוץ לגדרות של הבסיס אני לא אצליח למחוק מהזכרון, כמה שלא ארצה.
אני רק תוהה אם אחרי פרוץ האנתיפדה השניה המשיכו בתו"ל הזה.

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

ציטוט:

במקור נכתב על ידי a_tell את הסיור הרגלי מחוץ לגדרות של הבסיס אני לא אצליח למחוק מהזכרון, כמה שלא ארצה. אני רק תוהה אם אחרי פרוץ האנתיפדה השניה המשיכו בתו"ל הזה.

נכון למרץ 2003 (הפעם האחרונה שהייתי שם)- כן. אם הקצין התורן היה כסת"חן, היינו עושים דול פנימי, שזה אומר קיצוץ של 50% בזמן ו-90% במאמץ. הבעיה הייתה שבדרך כלל הם היו מתעקשים על סיור חיצוני.
אגב, בתחילת שנות ה-2000 סגרו את הבונקר של הבסיס עקב גניבת תחמושת ע"י פלשתינים מהאיזור. הדבר התגלה רק אחרי שבאחד ממטעני התופת שהתגלו ע"י כוחות הבטחון נמצאו שני פגזים שנגנבו מבונקר מבו"ש.

לעולם אשא דגלך בגאווה

באחת הפעמים שעשה מסדר מגורים או משהו דומה, הזכיר את האירוע ש"התחיל בגלל נר", והפך לאסון (אחרי שמצא נרות איפושהו).

.

מדובר במבנה ארוך שחולק ל-2 כזכור לי: בחלקו הדרומי ישנו חיילי פלוגה מבצעית של האגד, ובחלקו הצפוני חיילי מפקדה.ומסופחים מיחידות שונות.
למבנה היו שני פתחים צרים: דרומי וצפוני, והיתה גם כניסה באמצעיתו, מאיזור חדרי השירותים והמקלחות. המבנה הוצב על גבי כלונסאות בטון בגובה של כמטר מעל פני האדמה, ואליו עלו במדרגות מתכת.
המבנה התאים יותר לסביבה קרה מאשר לסביבת השומרון.
את המבנה קיבל צה"ל ירושה מהאמריקנים שבנו את שדות התעופה אחרי הנסיגה מסיני.
זו היתה מלכודת אש נוראית, ואם חלילה מקרה כזה היה קורה היום - הרבה מאד אנשים היו משלמים את מחיר ההזנחה והרשלנות.
לא היו גלאי עשן.
לא היו דרכי חילוץ.
לא היו מטפי כיבוי.
החיילים לא עברו תדריך כלשהו למקרה שריפה.
החלונות היו גבוהים ולא איפשרו מילוט מהיר. מי שקפץ מהחלונות שבר עצמות.
לדעתי, היום, אף כבאי שפוי בדעתו לא היה מאשר מבנה כזה למגורי אדם.
המבנה כולו בער תוך 2-3 דקות. חלק מההרוגים נלכדו ממש בחדרים הצמודים ליציאה, כאשר האש התחילה לפי התחקיר בחדר שהיה במרכז המבנה, בחלקו הצפוני. האש פשוט זחלה מתחת למבנה- ויצרה מוקד בעירה נוסף ע"י כך שהתפשטה מחלקו האמצעי של המבנהמהר מאד דרך ה"מנהרה" מתחת למבנה, ונוצר מוקד בעירה נוסף בחלקו הדרומי.
בדיעבד הסתבר שבאותו לילה היו הפסקות חשמל, וחיילים הדליקו נרות לתאורה.
מה שקרה הוא שחייל הדליק נרות, ועזב את החדר יחד עם חברתו לעיסוקיהם.
מכאן והלאה לא ברור: מגבת נפלה על הנר והציתה חדר, או שהנר נפל.
בעמדת הש"ג במרחק של כ- 50 מ' מהמבנה ישבו / ישנו באותה עת שני שומרי מחנה, נוסף לפטרול שנמנם במקום אחר ככל הנראה. אני מזכיר שמדובר בליל דצמבר חשוך מאד - אפשר לראות גפרור ממרחק של ק""מ, לא כל שכן מבנה שלם בוער.
בעירת המבנה יצרה גזים רעילים, ומאחר ואותו לילה היה קר - החלונות היו סגורים, וכך הוגברו נזקי האש. חיילים נחנקו ונמצאו בשקש"ים שלהם עוד לפני שהרגישו שפרצה שריפה.
התגובה הראשונית לאש היתה דווקא של מספר חיילים שישנו במבנה עצמו סמוך מאד למוקד הראשוני של האש: הם נחלצו דרך הפתח הצפוני, ואחד מהם הלך להזעיק עזרה במגורי אנשי הקבע.
פעולות החילוץ המאולתרות היו נואשות ואינטנסיביות. משכו אנשים מבעד לחלונות.
עקב מטען האש העצום שהיה במבנה, התחמושת האישית, תכולת הפלסטיק והחומרים הרעילים הגבוהה במבנה, כמות תוצרי השריפה שנוצרה גרמה לאנשים לנשום כמות רבה של גזים רעילים.
באירוע נפצעו קשה עוד מספר חיילים. חלקם סובלים מפגיעות ריאות קשות עד עצם היום הזה.
תוך כ- 10 דקות לכל היותר נותר מהמבנה אפר וגלי הריסות בלבד.

עצוב עצוב.

משתתף בצער המשפחות.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

קיים סרט תחקיר והדרכה על האירוע, ראיתי אותו לפני 10 שנים. הראו בו את מה שנשאר מהפריקסט בבוקר שאחרי, מזעזע למדי...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מהתקופה הקצרצרה שהגדוד שלנו ישב במבו"ש אני זוכר שהבסיס נקרא "מחנה יאיר". האם זה ע"ש אחד הקורבנות? אני כבר לא זוכר.

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=510867

לעולם אשא דגלך בגאווה

הייתי במוצב הזה לפני שיצאתי לחפשש לפני שבועים

זכויות ל- RedBlossom

מזעזע.לא היו מטפי כיבוי?אני ממש מקווה שזה לא כך היום.מישהו יכול להעיד?

ומה שיותר תמוה: גם לא היו גלאי עשן ואש. הייתי שם. המבנה כולו בער תוך 2-3 דקות. וכשאני מדבר על בער - זה להבות בגובה של 5-6 מטרים מעל לגג המבנה, כך שלא ניתן היה להתקרב בכלל לחלץ אנשים אחרי דקות ספורות. סגן מפקד האגד שהיה תורן באותו לילה עמד בראש פעולות החילוץ, והוא נתן הוראה לאנשים להתרחק מהמבנה אחרי שתחמושת אישית התחילה להתפוצץ והחום היה בלתי נסבל. כמות הגזים הרעילים שנפלטה היתה עצומה. הרבה אנשים - בהם עבדכם - דפקו את הבריאות ואת הריאות שלהם שם ואפילו לא ידעו מזה, אלא לאחר שנים.

האש והגזים היו כל כך חזקים ורעילים, שכמה הרוגים נמצאו מתים דווקא בחדר בקצהו הצפוני והדרומי של המבנה, בתוך השקשים שלהם. בחדרים שהיו הכי קרובים לפתח היציאה (!), בעוד שאנשים שישנו בחלקו האמצעי המרוחק יותר מפתחי היציאה נחלצו ללא פגע.


בזמנו, כל מה שעניין את מצ"ח היה אם היתה זו הצתה, או פעולת חבלה.
אחרי זה הבנתי שהצבא הפיק לקחים ועשו מזה ממש מור"ק.
אבל לדעתי, בנושא בטיחות אש, הצבא עד היום לא ממש הפנים את לקחי השריפה ההיא. וכל פעם שהגעתי לבסיס צבאי כזה או אחר במהלך שירותי, תמיד מצאתי פגמים ומחדלים בנושא בטיחות אש.

אבל האבסורד הגדול מכולם הוא שאלו שתפקידם היה להתריע בדיוק מפני פריצת שריפה ולהזעיק עזרה ראשונה - היינו, הש"ג והפטרול - פשוט ישנו והגיעו אחרונים לאירוע. זה מדהים - אבל זה מה שהיה. שריפה ענקית כזאת בלילה קר נראית למרחק של ק"מ רבים - והם לא ראו ולא שמעו דבר.
הלקח העיקרי היה לדעתי שיפור המודעות של כל מי שמוצב לשמירת מחנה.
ואולי לא תמוה הדבר, אבל בסיכום תחקיר האירוע הגיע האלוף דאז מצנע לבסיס, ברוב דאווין, דיבר שעה וחצי לפחות - ולא הזכיר במילה את תפקודם "המזהיר" של אנשי הש"ג ואנשי הפטרול. כנארה כבר אז חששו מהדלפות וכרמלה מנשה, וכבר אז היו אלופים שחרדו יותר לשמם הטוב מאשר לתפקוד הצבא.
כי במקרה ההוא, הש"ג כן היה אשם - ועוד איך.

כמו כל ההוראות החשובות בצה"ל, גם אלו נכתבו בדם.
ככל שזכור לי, למעלה מ 10 שנים לאחר מכן, הפריקסטים נשארו פריקסטים (בעיקר של מי מהגדודים שהגיע לשם)
אבל מטפים ועמדות הג"ס היו למכביר ובכל חור, כולל תרגילי כיבוי.
צה"ל אלוף בהפקות לקחים, אבל מניעה ו/או יישום - כאן עוד יש מה לשפר.

עכשיו כבר אפשר לספר

הבסיס עד כמה שאני יודע משמש כמפקדה של הגדוד שתופס את הגזרה ,האגד עצמו עבר למקום אחר

NZSAS

האגד עבר לבסיס "נחל שורק" כבר באוגוסט 2004,השתתף על כל ששת גדודיו במלחמת לבנון השנייה וסיים תרגיל אגד מוצלח בספטמבר האחרון.

בהדרכת כיבוי אש תקופתית האירוע מוזכר, ומראים חלק מתוכנית תחקירים מהערוץ הראשון, נדמה לי מבט שני, שמתחקרים בה את האירוע בנוסף לראיונות עם אנשים...

אם אני זוכר נכון:
מבנה יביל ארוך עם הרבה חיילים, נר דולק, שמיכה או משהו כזה ליד, וחורף עם הרבה רוח. ואז או שהנר הצית את השמיכה או שמישהו פתח דלת והרוח העיפה את הנר, בכל מקרה הרוח תרמה להתפשטות מהירה של האש. ואם אני לא טועה היה איזה ליקוי עם אופן תפעול האירוע בהתחלה...

"הדברים הגדולים באמת נעשים הרחק מהעין"

"הכשלון האמיתי הוא לא לנסות"

ואני בכלל שואל: נוב' 06 - מתי נקבל כבוד?

לפני כחודש הייתי שם במילואים!

הבסיס מוזנח לגמרי,חולק לשניים ע"י גדר "טלטלית" שאר המבנים בבסיס הרוסים ונטושים לגמרי,ולפני שיקרה שם אסון,אני אומר את זה כאן : הבסיס כמו שהוא היום,מסוכן ו"מזמין" מבצעי פיגועים לשם!!!

יום אחד יאמרו : הכתובת הייתה על הקיר,ולא עשו כלום!

ממש סיכון חיים המקום כמו שהוא היום!!!

קיימים שם שני מבני המגורים,ומטבח,והכל מגודר ע"י טלטלית, הרחבה שהייתה פעם של הרק"מ למי שמכיר,נחשבת היום כשטח מחוץ לבסיס!!!!

שלום רב. לצערי גם לי הייתה נגיעה אישית בעניין אשמח אם תיצור איתי קשר להחלפת מידע בנושא 052-4446420 אהרון. תודה רבה