27-05-2010, 08:31
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
זה לא דיון מדעי פרופר (ובכזה דיון לא הייתי משתתף מחמת
חוסר זמן להשקיע בתגובה שתעמוד בסטנדרט אקדמי של מקורות/הוכחות/הפניות. עובדה שאני כותב הרבה בפורומים של פוליטיקה, ובכלל לא במדע/יהדות/היסטוריה) ולכן נתתי דוגמא שבאה מנסיוני האישי בחיים.
העניין מאוד פשוט:
"החברה"= מכלול לא מאוד מוגדר של התנהגויות/מוסדות/הכוונות מתוקצבות של גופים רשמיים, חצי רשמיים או בעלי השפעה, וכן מן הצד השני המוני הפרטים שיש להם השפעה חוקית על חייו של אדם (הורים/מורים/מפקדים). יש הרבה תחומים שבהם ה"חברה" אינה יכולה לממש קו פעולה מוגדר, אבל בתחום בתמיכה במה שאתה קורא "מצויינות" היא באופן כללי, לפחות בחברות חילוניות, כוון הפעולה שלה די אחיד - ניתוב ה"מצויינים" למסלול שיאפשר להם לרתום יכולות/רצונות שיש להם באופן מולד, או נרכש מגיל קטן, לפעולה מתמשכת, נשלטת ובעלת תפוקה משמעותית.
האם לחברה יש "זכות" לרצות מ"המצויינים" לרתום עצמם למענה? שאלה טובה. אולי בימים שבהם ציפיה כזו יכלה למצוא את הלואי פסטר הבא, זה היה נכון. בימינו ה"מצויין", סביר יותר שאם ימצא דרכו, יעשה משהו ליצירת אייפון טוב יותר, או יתן תרומה מינורית להארכת תוחלת החיים הממוצעת מ86 שנים, ל 86.5. אני בכלל לא מזלזל בהתקדמות הזו מהבחינה המדעית, אלא אומר בפשטות שאני חושב שהיא תרומה שלילית. בדיוק מסיבה זו הצורך במצוינים המנותבים ע"י המערכת, אם ניקח בחשבון מה הכוון שאני מכנים היום "קידמה", הופך בעיני לשנוי במחלוקת. בכל מקרה לא על זה היה הדיון, אלא על השאלה האם ישנה חשיבה צינית -תועלתנית -מניפולטיבית מאחורי הדחיפה שנותנת החברה למצויינים, או לא. אני חושב שכן, וכך זה נראה לי פעם אחרי פעם.
מה התמורה שצריך לקבל ה"מצויין"? 2 אפשרויות:
1. המון-המון תגמול וכסף, ביחס ראוי לתרומתו לחברה. אם אנו קפיטליסטים, אז עד הסוף. בחורה יפה ומאוד חכמה ברוב המקרים תקים משפחה עם גבר נאה ולא טיפש (בבקשה לא להספים אותי עם הדוגמא הבודדת שכל אחד מאיתנו מכיר למקרה הפוך). אדם שירש מסבו איזה 8 דונאם של אדמה ספוגה בסולר, ופתאום יום אחד מסתבר ששם יעבור המחלף החדש של האיילון יקבל טונה של כסף. מדונה, כשבאה ברוב טובה לתת שואו של ריקודים ופלייבק, עושה טונות של כסף. איזה פוליטיקאי בינוני שהיה לו מזל לחרבש עניינים בתקופת משבר בינלאומית, מסתובב בעולם ועושה טונות של כסף... אז אני מצפה, כן, שזה שנתן חלק משמעותי לקידום מחקר שבסופו תוספת 1.5 שנות חיים ל-50% (מ-25 מליון) מחולי הסרטן מסוג X, אמור לקבל טונה של כסף. ואני מדבר על מאות מליונים. הוא כמובן לא מקבל את זה, אלא תגמול שבמונחים של קפיטליזם מזכיר את התגמול שבעולם הסובייטי היה מקבל אדם שהציל את המדינה מרעב (ד'אצה בבעלות המדינה, מכונית סובייטית מפלדה ותוספת של 50$ למשכורת החודשית).
2. האפשרות המועדפת עלי (והיחידה שאסכים לקבל לו יוגדר אחד מילדי כמצויין המחייב "טיפול מיוחד") - לתת לו להתפתח ב"קצב שלו" במסגרת ה"רגילה" ותוך תמהיל מוקפד של תמיכה, הכוונה ותגבור איפה שצריך, עם המשך פעילות בסביבה אליה הוא רגיל. זו תפיסה שנגזרת מתובנה שיש לי על עולמינו המודרני: בעוד שאנו רבי זכויות והטבות בתחומי חופש הביטוי, שכויות הפרט ובכלל האפשרות לעשות כמעט מה שאתה רוצה, כל עוד זה לא אומר לדרוך על מישהו אחר, נשללת מאיתנו בהתמדה זכות אחת מאוד בסיסית: הזכות שיניחו לך לא לבחור, בלי שתחשב בכך למי שבחר את ההיפך ממה שמוצע לו. זכותו של המצויין צריכה להיות לבחור את מהלך חייו מתוך החברה, ולא לאחר שהוא בודד ממנה. אני בכינות לא חושב ש"גאון שיושב בכיתה רגילה" הוא אומלל יותר מאשר "גאון צעיר שיושב בפקולטה של מבוגרים".
_____________________________________
.
|