 |
21-01-2011, 10:09
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,326
|
|
מרדף זבקין
"המפגש הראשון שלי עם לוחמי החזבאללה התרחש ב- 1985, כאשר הייתי סגן מפקד פלוגה בגדוד ברק של גולני. עד לאותה עת ניזונתי, כמו כולם, מהשמועות על ארגון טרור שיעי קיצוני, שלומיו עטורי זקנים וסרטים אדומים קשורים למצחם. כלוחם צעיר השתתפתי בפינוי הנפגעים מתוך הבניין שפיצץ הארגון בצור ונחשפתי לאכזריות של שיטות הפעולה שלו. ואולם בניגוד למחבלים הפלסטינים שאותם הכרנו היטב, מפגש ישיר עם אנשי החזבאללה היה נדיר. התקרית החלה במארב שגרתי של הפלוגה הצעירה של הגדוד בוואדי א- תנור, ששימש נתיב חדירה מרכזי של מחבלים לגזרה המערבית. שלושה מחבלים, שעברו באור יום בערוץ הוואדי שבו היה הכוח, הצליחו לחמוק מאש המארב ולברוח לכיוון הכפר זבקין הסמוך. כוח המארב, בפיקוד המ"פ יוסי, התעשת ופתח במרדף. מייד עם קבלת ההודעה על ההיתקלות הוזנקו מסוקי קרב והוכנו כוחות מוסקים כדי לחסום את נתיב הבריחה של החבלים לפני שיספיקו לחזור לכפר זבקין. מכיוון שנשארתי תורן שבת בפלוגה הנחה אותי המג"ד מוטי שפס לארגן צוות לחסימת נתיב הבריחה של המחבלים. הדרך היחידה לחזור לכפר מנקודת ההיתקלות עברה בשביל צר ומפותל שטיפס על גדת הוואדי התלולה והסבוכה. הכוח בפיקודי נדרש להיערך לנחיתה מעל הערוץ ולחסום את מוצא הדביל ממש בנקודה שבה הוא מתפצל מערוץ הוואדי וחוצה את השטחים המעובדים בפאתי הכפר. המתנו במנחת המסוקים הסמוך למוצב והאזנו בקנאה לדיווחים שהעביר סמ"פ המסייעת יונס. כוח בפיקודו התמקם על גבעה שולטת בפאתי הכפר כדי לאבטח את הנחתת הכוחות. מהאזנה לרשת הקשר הבנתי שיוסי, מפקד המארב, ממשיך במרדף במעלה השביל בעקבות המחבלים. בינתיים נחת מסוק האנפה, ותוך דקות מצאנו את עצמנו בתנועה מהירה לנקודת החסימה שנקבעה לנו. בדרך, תוך כדי הליכה, תידרכתי את הכוח והתחלנו לנסות לאתר את השביל החמקמק. לאכזבתנו, לא הספקנו להגיע ליעדנו בזמן, וכמה דקות לאחר שהצבנו את החסימה על הציר הופיע כוח המארב של יוסי. הכוח נראה סחוט, התנועה בתוך הסבך במעלה התלול בצהרי יום חם הדגישה את החיסרון שבנשיאת ציוד רב. זמן רב עבר עד שהקלנו במשקל שנושאים הלוחמים בפעילות נגד החזבאללה. לקחי מלחמת שלום הגליל, שבמהלכה נעשה שימוש בתחמושת רבה, היו טבועים עדיין ביחידות. לשטח הגיעו כוחות נוספים שהתכנסו באזור הנחיתה הקדמי, בהם חוליות הפיקוד של המח"ט המרחבי אל"ם זאב זכרין ומפקד עוצבת הגליל תא"ל אילן בירן. לאחר התייעצות מפקדים קצרה הוחלט לפנות את השטח, ועלינו הוטלה המשימה להתפנות אחרונים ולאבטח את יציאת הכוחות. כוח המארב של יוסי התפנה ראשון, ומייד אחריו המריא מפקד האוגדה עם חוליית הפיקוד שלו. לפתע פרץ יונס, שעדיין היה ממוקם בעמדת האבטחה, לרשת הקשר והודיע כי הוא מזהה כמה מחבלים המתקרבים למנחת במטרה לירות לעבר המסוק. הטייס, שהיה ממש בשלבי המראה ראשוניים, הנמיך ובעודו ברחיפה קפצו ממנו אנשי חוליית הפיקוד ומפקד האוגדה בראשם. מייד לאחר מכן נורה מטווח קצר מאוד טיל כתף לעבר המסוק והחטיא אותו. עד שהספקנו להתעשת ולזהות את מקור הירי, על אף שהיה ממש סמוך אלינו, נורה טיל נוסף שפגע בזנב המסוק. המסוק סבב סביב עצמו ופגע בקרקע בעוצמה. אילן בירן קפץ מהמסוק שהכומתה החומה הנצחית על ראשו. הוא טיפס על סלע גדול ונתן פקודת הסתערות. המחבלים, שדמותו הבולטת של מפקד האוגדה משכה מייד את תשומת הלב שלהם, כיוונו את האש לעבר הסלע. צעקתי לעברו, עדיין במבוכה של סמ"פ צעיר: "מפקד האוגדה, תפוס מחסה." כשהבנתי שהצעקות לא יעילו, דחפתי אותו מהסלע. את מפקד האוגדה הכרתי בעיקר מסיפורי עם של גולני ולכן, למרות הנסיבות המקילות, המבט המופתע והכועס שנעץ בי הטריד אותי מאוד. מייד לאחר מכן התפתח קרב מטווח קצר בשטח טרשי וסבוך בין המחבלים ובין הרכב כוחות מוזר, שכלל את כוח הכוננות של הפלוגה ואת חוליות הפיקוד של המח"ט ומפקד האוגדה. במהלך הקרב נקלעתי לקרב פנים- אל- פנים עם אחד המחבלים כאשר נגמרו הכדורים במחסנית התורנית בנשקי האישי ומרוב התרגשות לא הצלחתי לשלוף מחסנית נוספת מאפוד הקרב. בתום הקרב הקצר נהרגו שלושה מחבלים ושניים נוספים נלקחו בשבי. המקלען בצוות שבפיקודי היה יעקב גולן, חייל בודד, עולה חדש ממרוקו, שהיה דמות ססגונית ומוכרת היטב בגדוד. גולן לא הצליח להבין מדוע נלקחו בשבי המחבלים "שרק לפני דקה ניסו להרוג אותנו ואפילו לא הרימו ידיים," ונכנס לעימות מילולי עם מפקד האוגדה. מיהרתי להרחיקו ורק לאחר שהתחייבתי לשמור עליו הסתיימה התקרית הקולנית. בתום הקרב באזור המנחת נפתחה לעברנו אש מקלעים מפאתי הכפר זבקין. זכרין פקד עלי להציב חיפוי ולהצטרף אליו עם כוח נוסף כדי להתקדם לעבר מקורות הירי. בשלב זה התערב מפקד האוגדה וביטל את תוכנית ההתקדמות של המח"ט. היינו כבר מעבר לקו האדום, שסימן את גבול רצועת הביטחון, וכניסה ללחימה בשטח בנוי עם כוח קטן שלא היה ערוך לכך יכולה הייתה לסבך אותנו בקרב מיותר. שמחתי על ההחלטה מסיבה הרבה יותר פשוטה: יריתי תחמושת רבה מדי בהיתקלות הראשונה ונותרתי כמעט ללא כדורים.
במהלך הלילה פונו הכוחות מהשטח, ובמקומם הוחדר כוח מארב בפיקוד המג"ד. המארב הוצב על שברי המסוק שנפל במטרה לפגוע בכל מי שינסה להתקרב. במקביל הוכן כוח של סיירת גולני, בפיקודו של רס"ן אמיר מי- טל, למלכוד שברי המסוק בלילה שלמחרת. סמוך לחצות התקרבו כמה מחבלים למסוק, אך המארב לא הצליח לפגוע בהם, והם חמקו חזרה לכפר. כישלון המארבים של יוסי ושל המג"ד עוררו סימני שאלה רבים, ולכן תוחקרו בדקדקנות רבה.שיטת התחקור, שהייתה מקובלת באותה עת בצבא, בחנה בעיקר את פעולת הכוח ביחס לתרגולות הנהוגות. עבר זמן רב, שבמהלכו היו כישלונות לא מעטים, עד שהשכלנו להבין שהבעיה אינה תמיד רמת הביצוע. שיטת המארב שאותה נקטנו- מארב כוכב- שימשה שנים רבות את יחידות צה"ל בפעילות הביטחון השוטף. במארב מהסוג הזה שוכבים הלוחמים כשהם צמודים איש לרעהו סמוך מאוד לציר התנועה הצפוי של המחבלים תוך כוונה להפתיע את האויב מטווח קצר במכת אש ולחסלו בהסתערות מהירה. השיטה שפעלה מצוין נגד מסתננים, לא התאימה להתמודדות עם לוחמי גרילה מאומנים. במקרים רבים הפך גוש הלוחמים למטרה קלה למחבלים בעת היתקלות. מארב הכוכב לא היה הדוגמה היחידה. ללחימה נגד גרילה מוקדש מקום רב בספרות הצבאית המפורסמת בעולם. לא הכרנו את התורה הצבאית הזאת, והסתמכנו בהתמודדות עם החזבאללה על הניסיון הרב שצבר צה"ל בלחימה ארוכת השנים בארגונים הפלסטיניים. רק לאחר קרוב לעשר שנים הבנו שמדובר במלחמה מסוג אחר. החזבאללה הוגדר בצה"ל ארגון גרילה ונפתחנו ללמוד מניסיונם של צבאות אחרים כיצד להתמודד עם אתגר שבפנינו." (מתוך הספר "מלחמה ללא אות" מאת תא"ל משה "צ'יקו" תמיר)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 21-01-2011 בשעה 10:11.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
